האם ניתן להכשיר כלי זכוכית לפסח?
- תוכן השאלה
- כבוד הרב שלום
רציתי לשאול האם ניתן להכשיר כלי זכוכית שמשתמשים בהם בכל ימות השנה לפסח.
וגם האם יתכן להשתמש בנם בכל ימות השנה גם לחלבי וגם לבשרי?
אני מכירה בתים שנוהגים שיש להם סט זכוכית אחד לכל השנה כולל פסח. ובפסח הם רק מדיחים את הכלים בלי הגעלה.
אני שואלת לא כדי חלילה לקטרג עליהם אלא כדי א. ללמוד וב. כדי לדעת האם אפשר לאכול אצלם. בזמנו הזמינו אותנו בחוה"מ פסח הכינו עבורנו אוכל ללא קטניות והרגדנו שזה בסדר. עכשיו בדיעבד אני שואלת אם נוזמן שוב האם שייך ללכת.
ממה שהבנתי הרב אליהו ופסיקות האשכנזים פוסקים שלא ניתן להכשיר זכוכית והרב עובדיה פוסק שכן.
האם הרב יוכל לישב את הסוגיה עבורי?
תודה ובברכה
איה קורן - תוכן התשובה
- שלום
מצרף לך מתוך מאמרו של הרב יצחק דביר :
המקור המרכזי להיתר של כלים הוא הדיון לגבי כלי זכוכית. באבות דרבי נתן 60 הובא: ´שלשה דברים בכלי חרס ושלשה בכלי זכוכית... כלי חרס בולע ומפליט ומשמר מה שבתוכו, מה שאין כן בכלי זכוכית´. וכתב הראבי"ה 61 שהטעם שכלי זכוכית אינו בולע הוא משום ´דשיעי ולא בלע´, וכדבריו כתבו ראשונים רבים 62 . אמנם רבנו יחיאל 63 הסביר את האמור באבות דרבי נתן אחרת, ופסק למעשה שכלי זכוכית דומים לכלי חרס, כיוון שהם עשויים מן החול, ולכן הם בולעים ופולטים ואין להתירם (וכן כתבו ראשונים רבים 64 ). נראה שהמחלוקת בין האוסרים למתירים היא מחלוקת מהותית: המתירים מביאים ראיה מן המציאות, שהכלים חזקים ואינם בולעים, אך האוסרים מביאים ראיה מן התורה, שכלים אלו דומים לכלי חרס, ולכאורה הם סוברים שאין להתחשב במציאות הבליעה והפליטה, אלא בהגדרות התורה וחכמים לכך (הגדרת התורה משליכה גם לקולא, ולכן רבנו יחיאל 65 מתיר כלי עצם בלא הגעלה, כיוון ש´לא מצינו בליעה ואיסור גבי כלי עצם´, ואין לנו לחדש איסור מדעתנו 66 ).
למעשה פסק ה´שולחן ערוך´ בהלכות פסח 67 : ´כלי זכוכית... אין צריכים שום הכשר, שאינם בולעים, ובשטיפה בעלמא סגי להו´. על פי יסוד זה אנו מוצאים באחרונים דיונים והיתרים לכלי פלסטיק 68 , כלי פורצלן 69 ושיניים תותבות 70 .
אך הרמ"א הביא ב´דרכי משה´ 71 שעל אף שה´בית יוסף´ כתב שהמנהג כמתירים, ´ובמדינותינו אין המנהג כדבריהם, ומיהו בדיעבד אין להחמיר כולי האי´. וכן העיר בהגהותיו על ה´שולחן ערוך´ בהלכות פסח. והנה יש לעיין בטעם דבריו. פשט הדברים שהחמיר הרמ"א כדעת רבנו יחיאל, שדין כלי זכוכית ככלי חרס. אם כן לכתחילה פסק הרמ"א שאין אנו מתחשבים אם יש טעם הבלוע בכלי בפועל, אלא יש לדון את הכלים והחומרים על פי ההגדרות הקדומות המסורות בידינו מן התורה וחכמים 72 . אמנם רבים דייקו מכך שהרמ"א העיר את דבריו רק על השו"ע בהלכות פסח, ולא העיר על השולחן ערוך בהלכות יין נסך 73 שפסק גם כן שכלי זכוכית אינם בולעים, שהרמ"א לא חלק על המתירים לגמרי, אלא שלעניין פסח חשש לכך שעל אף שאין טעם מורגש בתבשיל, יש בו מעט חמץ שנפלט מן הכלי 74 , ובפסח שחמץ אסור במשהו, סבר שיש להחמיר ולאסור את הכלים. אבל בשאר איסורים, שהאיסור הבלוע מתבטל בכל תבשיל בשישים, לא החמיר הרמ"א; וכן כתבו אחרונים רבים 75 .
נוסף על כך, יש לברר את דברי הרמ"א, שכתב ב´דרכי משה´ שבדיעבד אין לאסור בכלי זכוכית. דעת הט"ז 76 שכוונתו שבדיעבד אם בישל מאכל בכלי זכוכית בלא הגעלה, יש לסמוך על המקלים ולא לאסור את המאכל. ואם כן לשיטתו, גם לדעת הסוברים לעיל שהרמ"א מחמיר בכל השנה גם בכלי שאינו בולע כלל, בדיעבד אין לאסור מאכלים שבושלו בכלים כאלו, ויש לסמוך על המתירים. אך דעת המג"א 77 היא שלא התיר הרמ"א בדיעבד אלא אם הגעיל את הכלי, ובזה יש לסמוך על ההגעלה בדיעבד ולא לאסור את המאכל. והסביר ה´פרי מגדים´ 78 שמחלוקתם תלויה בהבנת דעת המתירים בכלי זכוכית: הט"ז מבין שזכוכית אינה בולעת כלל, ולכן אף בלא הגעלה המאכל מותר, אך המג"א סובר כשיטת הר"ן, שזכוכית בולעת מעט, ולכן סובר שבלא הגעלה אין להתיר את המאכל כיון ש"חמץ אסור במשהו". אם כן משמע שמחלוקתם שייכת דווקא באיסור חמץ בפסח, אבל בשאר איסורים, גם המג"א יודה שבדיעבד ניתן לסמוך על המתירים אף בלא הגעלת כלי הזכוכית 79 .
לדעת הפוסקים שהבינו בדעת הרמ"א שאף שברור לנו שמכלי זכוכית לא נפלט טעם, התערובת אסורה. יש לעיין מדוע התיר בשו"ת הרמ"א (שהובא לעיל) את היין, כאשר ברור לנו שאין בו טעם של תערובת איסור? 80 נראה שאפשר לחלק בשני אופנים: א. אפשר לומר שיש הבדל בין טעם הנפלט מכלי, ששיערו בו חכמים שישים ואין לזוז ממנו, לבין טעם הנמצא בתערובת, שבו מספיק שאין טעם כדי להתיר. אך חילוק זה צריך עיון וסברה כדי לאומרו. ב. מסתבר יותר לחלק ולומר שהרמ"א שאסר כלי זכוכית דיבר בדיני הגעלה, ושם כבר קבעה התורה אלו סוגי כלים חייבים בהגעלה. וודאי שאין כל הכלים שווים, ואיננו מחלקים בגודל הבליעה בכלים, אלא ודאי שבזה נתנה התורה גדרים ואין לזוז מהם 81 . לדוגמא איננו מתירים כלי הצריך ליבון שהכשירוהו בהגעלה, אף שייתכן שבליעתו התמעטה וכבר בכל בישול עתידי יהיה בתבשיל שישים כנגדו. אך כאשר הרמ"א מדבר על התערובת עצמה, לא נתנה לנו בזה התורה גדרים, ופשוט שאין לאסור מאכל כאשר אין בו טעם איסור 82 (ועל פי זה מובנים יותר דברי הרמ"א כהסבר הט"ז שהתיר את המאכל בדיעבד, מפני שלא אסרנו את הכלים בשימוש אלא מפני שהם טעונים הגעלה מן התורה, אך אם השתמש בהם, ודאי שאין התבשיל נאסר כלל, כיוון שאין בו טעם איסור 83 ).
אי אפשר לסיים סוגיה זו בלא להביא את הבנת ה´שדי חמד´ בדברי הרמ"א. השדי חמד 84 מתמודד עם העובדה שחכמי וורשא (האשכנזים) נהגו להתיר כלי ברזל מצופים, מפני שסברו שאינם בולעים. ומקשה השדי חמד שהרי הרמ"א החמיר בדין כלי זכוכית, ואם כן אין לאשכנזים אסמכתא להתיר כלים שאינם בולעים, וכך הוא מסביר את טעם העניין:
´ובאמת בכלי זכוכית עצמם נקל היה לרבותינו האשכנזים לעמוד על המובחן על דרך שכתב הרדב"ז בשתי הבחינות הנז"ל (כלומר: היו יכולים לעשות בדיקות מעבדה על ידי בדיקת משקל וניצוצות כפי שעשה הרדב"ז שהובא לעיל), ומי לנו גדולים בתורה וחריפים כרבני אשכנז הקולעים אל השערה, ורחוק לומר שלא עלה על דעתם לעמוד על המובחן הזה´.
ומסביר ה´שדי חמד´ שגם האשכנזים ידעו שכלי זכוכית אינם בולעים:
´ובהכרח לומר שחשו חכמים הראשונים, לקדושים אשר בארץ המה, שמא יש כלים הדומים להם ומזייפים בהם לערב משאר עפר, או שעושים מעפר אחר ממש ומתקנים אותם ודומים לאלו ממש´.
דעת ה´שדי חמד´ שהמחלוקת בין הרמ"א לשו"ע בכלי זכוכית אינה מהותית, וגם חכמי אשכנז מודים שיש כלים שאינם בולעים, אלא שהם חששו לזיופים, ובהמשך דבריו כותב השדי חמד שאף לדעת האשכנזים אם מישהו יעשה נסיון פרטי לכלי מסויים מזכוכית ויגלה שאינו בולע, הכלי אינו צריך הכשר. ואף יותר מכך, כאשר אין חשש של זיוף ניתן להתיר סוג מסויים של כלים לחלוטין:
´והרבנים גדולי וורשא יצ"ו, שאמר בעל המאמר יצ"ו שנודע לו שנוהגים היתר בכלים אלו הנעשים בוורשא, אולי נתברר להם שמובדלים הם משאר כלים הנעשים בשאר מקומות, וניכרים הם וידועים לכל, ואחרי שנתברר להם שכלים כאלה לא יביאו משום מקום... וגם נתברר להם שבוורשא אין מזייפים בכלים הללו, יצא הדבר בהיתר´.
אם כן, למעשה השדי חמד סובר שמנהג האשכנזים להחמיר בכלי זכוכית הוא מנהג התלוי במציאות, וכאשר ישנה מציאות כללית שאין לחשוש לכלים שבולעים, כמו המציאות בימינו, ניתן להתיר את הכלים בלא הגעלה גם לאשכנזים. - התשובה התקבלה מהרב משה כ"ץ
- בתאריך כ"ה אדר ה'תשע"ז
- ונכונה לעת כתיבתה, לאחר זמן יש להתעדכן שנית.
- רוצים לדעת מה אנחנו ממליצים היום ולא להסתמך על תשובה ישנה? יש לעיין ברשימת המומלצים המעודכנת, בקישור זה
- כדי לקבל מענה זמין, לשמוע ולהתעדכן על עולם הכשרות הצטרפו לקבוצות הווצאפ שלנו.
להצטרפות לחצו כאן
© כל הזכויות שמורות לכושרות
