כשרות בשר מתורבת - סקירה הלכתית
הבשר המתורבת נכנס לעולמנו בסערה, התממשות חלום של שנים – ייצור בשר ללא נזקים סביבתיים, וללא צער בעלי חיים. תחליפי הבשר (המכונים 'טבעול') לא נתנו תחליף מלא לבשר, הן בטעמם והן ברכיבים התזונתיים שלהם. עם התקדמות הטכנולוגיה, והיכולת האנושית לגדל במעבדות תאי בשר ושריר ולגרום להם להתרבות, החל החזון לייצור בשר אמיתי ללא שימוש בבעלי חיים. כבר לפני למעלה מ-20 שנה, החל המירוץ אחר ייצור בשר מתורבת, כשכל חברה רוצה להיות הראשונה לפצח את הנוסחה היעילה והזולה ביותר. הטכנולוגיה הבסיסית לריבוי תאים קיימת אמנם זה זמן רב, אך מחיר הייצור גבוה מאוד (בראשית הדרך עלות הייצור עמדה על כ40,000 דולר לק"ג בשר), והחברות מפתחות שיטות שונות במטרה להפיק את הבשר במחיר השווה לכל נפש.
גם עולם ההלכה התבקש לתת את דעתו לשאלות העולות בקשר לבשר המתורבת: האם הוא כשר? והאם הוא נחשב לבשרי? על כך נכתבו מספר מאמרים ותשובות,[1] אך למעשה קשה לעת עתה לתת חוות דעת הלכתית על הנושא, זאת משום ששיטה יעילה לייצור המוני טרם הגיעה לידי גמר, וכל העת נערכים שינויים באופן הייצור. שינויים תכופים אלו גורמים גם לשינוי במסקנות ההלכתיות, וכבר כעת קיימים מאמרים הלכתיים שהעובדות העומדות בבסיסם אינן עדכניות, וממילא אין אפשרות להסיק מהן מסקנה הלכתית נכונה. זו הסיבה שעד כה לא פרסמנו ניתוח הלכתי בקשר לסוגיה זו, כדי שחלילה לא יסיקו ממנו מסקנות הלכתיות שגויות בעתיד (ובפרט לאור העובדה שתהליכי הייצור נחשבים לסוד מסחרי ואינם גלויים לציבור, כך שלא קל להבחין בין סברות שנכונות למציאות הקיימת לאלו שאינן נכונות).
כדי לעשות סדר, להלן נבקש לפרוט את הנושאים שאליהם יש לתת את הדעת בדין הבשר המתורבת.
מקור הבשר
כאמור, בשר מתורבת אינו מופק מתחליפי בשר, והוא מבוסס על בשר אמיתי מן החי. את תאי הבשר שנלקחים מבעל החיים מגדלים על מצע שמעניק להם תנאים דומים לתנאים שהיו מקבלים על ידי בעל החיים עצמו, וכשם שהבשר של כל בעל חיים גדל ומתרבה במשך הזמן, כך תאי הבשר שבמעבדה משתכפלים ומתרבים. התאים המקוריים כיום נלקחים ממקורות מגוונים: שליה, עובר, תאים בוגרים, עצמות, מבעלי חיים כשרים ושאינם כשרים, מבעלי חיים מתים או חיים. השאלה ההלכתית העולה מכך היא האם דינם של כל תאי הבשר שהשתכפלו זהה למעמדם ההלכתי של תאי הבשר המקוריים שנלקחו מבעל החיים? וממילא: אם תאי הבשר נלקחו מבשר שאינו כשר או 'אבר מן החי' גם התאים המשוכפלים לא יהיו כשרים? כמו כן במקרה שהבשר המקורי כשר, האם התאים המשוכפלים ייחשבו לבשריים? הדיונים ההלכתיים קשורים בכמה נושאים:
- השאלה העקרונית – האם ריבוי תאים דומה לתפיחה של בצק, ולבשר שמתבשל ונפחו מתרבה, שבהם דין המאכל שנוסף זהה לדינו של המאכל המקורי, או שמא מדובר בחלקיקים חדשים בעלי מעמד הלכתי עצמאי (בדומה לכלל ההלכתי 'פנים חדשות באו לכאן')?
- גם אם נניח שמבחינה הלכתית תאי הבשר שהתרבו מוגדרים כתאים עצמאיים, האם יש לראות אותם כתוצרים של הבשר המקורי, וממילא להחיל עליהם את הכלל ההלכתי 'היוצא מן הטמא – טמא', וכשם שחלב של בהמה טמאה אסור, כך גם חלקיקי בשר שהתרבו מבשר שאינו כשר לא יהיו כשרים? או לחלופין לראות את התאים החדשים כבעלי מעמד עצמאי.
- במקרים מסוימים, תאי הבשר המקוריים שניטלים מן הבהמה זעירים ביותר, ואינם נראים בעין אנושית אלא במיקרוסקופ בלבד[2]. כלל מפורסם בידינו: לא ניתנה תורה למלאכי השרת. יש הסוברים שבשל כך לכל מציאות שאינה נראית בעין אנושית אין משמעות הלכתית, וממילא רק לכשתאי הבשר המשוכפלים נראים לעין חל עליהם מעמד הלכתי, והם מוגדרים כתאים בעלי מעמד עצמאי שאין מקורם מן הבשר. מנגד יש הסוברים שכוונת הכלל האמור היא שהתורה אינה מצוה אותנו לחשוש למצבים שאיננו יכולים להבחין בהם בעין רגילה, אך אין ספק שאסור לאכול חתיכה מיקרוסקופית שנלקחה מן החי, וממילא גם לבשר המתרבה ממנה ישנו מעמד הלכתי זהה לתאי הבשר המקוריים.
- חלק מן החברות נוטלות את תאי הבשר הראשוניים מביצית הניטלת מרחמה של הבהמה, או משלייה. בהלכה ישנו מושג הלכתי 'מיא בעלמא' או 'פירשא בעלמא', שנאמר לגבי הפרשות שונות של בעל החיים, שמעמדן ההלכתי אינו זהה למעמדו של בעל החיים (כגון: מי רגלים). יש הסוברים שגם מעמדה של הביצית או השיליה זהה ודינה אינו כבשר בעל החיים.
- גם אם נניח שתאי הבשר שהתרבו במעבדה כשרים, ביניהם מעורבים תאי הבשר המקוריים שאין אפשרות לזהותם, למרות שתאים אלו הינם מיעוט זניח במוצר, הם אינם בטלים ברוב משום שיש עליהם גדר 'מעמיד', או 'נותן טעם' (שהרי הם אלה שמספקים את טעם המוצר). מנגד יתכן ששיעורם הזעיר במוצר יגרום להם להתבטל גם במצב זה. כמו כן, במקרים דומים התירו הפוסקים מוצר שהשתמשו בו ב'מעמיד' שאינו כשר, לאחר שלש העברות, וממילא מחזורי הגידול הבאים שיתבססו על בשר המעבדה יהיו מותרים.
מצע הגידול
תאי הבשר מתרבים על גבי מצע גידול, שמזין אותם בתזונה הדומה לזו שהיו מקבלים בסביבתם הטבעית. הפוסקים נחלקו אם כאשר עוסקים בכשרות הבשר יש לקחת בחשבון גם את כשרותם של רכיבים אלו, או שמא גם אם רכיבים אלו אינם כשרים, דינו של הבשר כבשר בהמה שניזונה ממאכלים שאינם כשרים, שאינו אסור באכילה.
בחלק מן השיטות, הבשר גדל כשהוא מושרה במצע גידול נוזלי (לדוגמה: ישנן חברות שנעזרות ברכיבי דם בעלי חיים כדי לשפר את הגידול), במקרה כזה הבשר עלול להאסר כדין 'כבוש'.
חומרי עזר
מייצבים – בצורתו הפשוטה, הבשר מתרבה על מצע הגידול כגרגירים. כדי ליצור נתח בשר אחיד נדרשות שיטות נוספות, ולעיתים ישנו שימוש בחומרים שונים המהווים בסיס שעליו מתרבה הבשר בצורה המבוקשת. מובן שחומרים אלו טעונים פיקוח כשרותי.
משפרי טעם – אחד האתגרים המונעים את שיווקו של הבשר בפועל, הוא טעמו, שעל פי עדויות שונות אינו זהה לטעם בשר רגיל. היצרנים עושים מאמצים שונים כדי להתגבר על כך, וסביר להניח שיעשה שימוש בחומרי טעם כדי לשפר את טעמו. חומרים אלו זקוקים בוודאי להכשר.
פרווה?
גם אם נניח שהבשר נחשב לכשר, ולא קיים קשר הלכתי בין תאי הבשר המקוריים לתאים שהתרבו במעבדה, יש להסתפק אם להתייחס אליהם כ'פרווה' ולהתיר את אכילתם יחד עם חלב. זאת מחשש לאיסור 'מראית עין' הנובע מדמיונו הרב של הבשר המתורבת לבשר רגיל.
לסיכום
כמו כל מוצר תעשייתי, גם לשם ייצור הבשר המתורבת יידרש פיקוח כשרות. מטבע הדברים כשרויות ברמה רגילה יאשרו גם מוצרים שיש מחלוקת לגבי כשרותם, ואילו לשם רמת ייצור מהדרין, יידרשו החברות להפיק את תאי הבשר הראשוניים מבעלי חיים כשרים שנשחטו כדין, לקיים את הפיתוח על גבי מצע גידול כשר, ולהעזר בחומרי גלם נוספים כשרים למהדרין.
לעמוד ובו תשובות שונות בנושא - לחץ כאן
[1] ראו מספר מאמרים שהתפרסמו בקבצי תחומין כרכים לד- לו, וכרך מב, הרב אשר וויס בשיעור לפרשת שמות תשפ"ב, המעיין תמוז תשפב, אמונת עתיך גליונות 129, 136, ומכתב הרב הראשי לישראל מתאריך כד טבת תשפ"ג, וכן בניירות עמדה מטעם רבני צהר ומכון לב.
[2] דיון זה אינו שייך כאשר מדובר בצבר תאים שכל אחד מהם מיקרוסקופי אך יחד הם נראים לעין אדם, שהרי כל בשר מורכב מתאים מיקרוסקופיים רבים.
© כל הזכויות שמורות לכושרות
