התחזקות לחודש אלול

הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצוק"ל

זהירות מפיתויי היצר
המגן אברהם מביא בשם הזוהר הקדוש שאחת הסיבות לכך שעושים תיקון כרת בליל שבועות הוא משום שזה נחשב כאילו שעושים כתרים להקב"ה באותו הלילה, אלא שהיצר הרע בא ליהודים במדבר ואמר להם שלושה ימים קודם מתן תורה שעליהם להתכונן למתן תורה ולא להרשות לעצמם לישון, וכך הגיעו מותשים ועייפים בליל מתן תורה ונרדמו כולם. כשבא משה רבנו בבוקר מצא שכולם ישנים והיה צריך להעיר אותם. מכאן ידע כל אדם שהיצר הרע יודע להכשיל את האדם אפילו בדרכים שעל פניהם נראים כדברים שבקדושה והכנה למתן תורה, אבל בשורשם יש בהם הכשלה, ומזה צריכים להזהר ביותר. 

אגורה באהלך עולמים
דוד המלך ע"ה אומר בתהלים (סא, ה) "אגורה באהלך עולמים", ודרשו חז"ל (יבמות צ"ו ע"ב) וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמות, בעולם הזה ובעולם הבא בד בבד, אלא אמר דוד המלך ע"ה 'רבש"ע, יהי רצון שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה שפתותיו דובבות בקבר". 

וזהו שאומרים חז"ל (ברכות ס"ד ע"א) תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, והדבר צריך ביאור, איך יתכן שלתלמידי חכמים לא יהיה מנוחה גם בעולם הבא? אלא שכל היכא שמזכירים מדברי תורתו של ת"ח, או מהחידושים שלמד בסוגיות שונות, מייד הוא מתעורר ושפתותיו דובבות, וזהו שאין להם מנוחה כלל. עלינו לדעת שאין מנוחה בעולם כלל אלא בלימוד התורה בלבד, וכל היכא שאדם נח כדי לאגור כוחות וכדומה, יאמר שזה למשל כדי שיוכל לקום לסליחות מוקדם, וכן כדי שיוכל ללמוד תורה בצלילות הדעת וכל כיוצא בזה. 

סגירת החנויות בערב שבת
מסופר על יהודי אחד בשם יחיא אל ימני, שנהג בכל ערב שבת בעיר העתיקה לתקוע בחצוצרה כדי להודיע שהגיע הזמן לסגור את החנויות טרם כניסת השבת. ובעיר העתיקה היו שני בעלי מספרות, והנה יום שישי אחד, נשמע קול החצוצרה ומיד סגר אחד הספרים את חנותו, אך חברו במספרה השניה לא התייחס לקול החצוצרה והמשיך לספר אנשים, והיה יחיא אל ימני צועק עליו לזרזו. יום אחד חלה יחיא ונפל למשכב, ולא היה מי שיתקע בחצוצרה. הלך הרה"ג רבי בן ציון קווינקא זצ"ל לבקרו ואמר לו שהוא ילך במקומו. רבי בן ציון היה תלמיד חכם ומכובד, ואף על פי כן כשהגיע לאותו ספר, לא רצה הלה לשמוע לדבריו, ואמר לו שיש לו עוד מעט זמן לספֵּר עוד אדם. חזר הרה"ג רבי בן ציון קווינקא זצ"ל ליחיא ואמר לו שלא רוצים לשמוע לו, ושילך בעצמו. אמר לו יחיא, אבל אני חולה וחלש, אמר לו הרב בן ציון זצ"ל אני אתפלל עליך שתהיה חזק ובריא. אמר לו יחיא אני רוצה שתברך אותי שאהיה בריא וחזק כל חיי, והרב בן ציון בירכו. קם יחיא ממיטתו נטל עימו את החצוצרה, והלך לחנותו של אותו ספר, ותקע לו באוזנו בחוזקה, ואמר לו אתה לא מבין שעליך לסגור את החנות שלך, מה אתה לא שומע?! הרי השבת כבר בפתח ! נבהל אותו ספר וסגר מיד את חנותו. ובאמת נתקיימה ביחיא ברכתו של רבי בן ציון, והוא היה בריא וחזק עד יומו האחרון. 

זכות אבות ראשונים
עוד אומרים בהבאת הביכורים "ונצעק אל ה' אלקי אבותינו וישמע ה' את קולנו". אומרים למביא הביכורים, אם אתה בא בזכות עצמך הבה נבדוק במעשיך אם אתה זכאי לכך, אבל כשמזכירים זכות האבות ואומרים בזכות אבות ראשונים אנו בטוחים, אז הקב"ה שומע לקול תפלתו ואומר שהוא מוכן לשמוע לתפלתו. 

ושמחת בכל הטוב
לאחר פרשת הביכורים כותבת התורה (שם, כו, יא) "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱ-לֹקֶיךָ". מבאר אוה"ח הקדוש:
"לשלול זולתו, לא מלאך ולא שרף, שהם לא מקבלים שכר ואנחנו מקבלים שכר".
כלומר, זהו הטוב האמיתי שהקב"ה נתן לעם ישראל, שנתן לנו שכר על מעשינו ולא לשום בריה אחרת בעולם. ועוד הוא אומר, "ושמחת בכל הטוב" - הכוונה להקב"ה שמטיב לכל ברואיו בעולם, והוא מלשון טוב ה' לכל קוויו. ועוד אומר בעל אוה"ח הקדוש: "גם ירמוז על התורה כאומרם ז"ל אין טוב אלא תורה, וכמו שכתוב באבות כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, אין טוב אלא תורה".

ועוד הוא אומר וז"ל:
"אם היו בני אדם מרגישים במתיקות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא יחשב בעיניהם לא כסף ולא זהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם", עכ"ל.
וביארו בעלי המוסר, שאם אדם יאכל כמות גדולה מהדבר המתוק ביותר שיש בעולם, תגעל נפשו ממנו ולא תוכל שאתו. אבל התורה הקדושה מתוקה יותר מהכל וככל שאדם ילמד תורה יותר ויותר, לא תמאס בעיניו לעולם, ואדרבה הוא ירדוף וירצה עוד ועוד להוסיף וללמוד תורה, ולעולם לא תשבע נפשו ממנה. ואם אדם לא מרגיש את ההרגשה הזו, ילמד ביתר שאת. 

מסופר על אדם אחד שהיה אומר שכשהוא הולך לכותל המערבי הוא אינו מרגיש דבר, לא קדושה ולא התעלות. ועל זה היה אומר בעל הבא"ח, משל לאדם אחד שהיה קמצן גדול, והיה יודע שכל פעם שיש חתונה מזמינים אותו. יום אחד היתה חתונה ושכחו להזמינו, ובאותו יום הוא אמר לאשתו שלא תכין ארוחת ערב. והנה כשראה שהוא לא הוזמן נאלץ לחזור לביתו ולאכול שם ארוחת ערב. אמרה לו אשתו הרי לא הכנתי כלום כפי שאמרת לי, ומה שיש לאכול זה לחם יבש עם כמה שומים מקולקלים, והם ישבו לאכול. והנה תוך כדי הארוחה הגיעו להזמין אותו לחתונה. וכשהגיע לאולם וישב לאכול, הרגיש שכל מאכל שאוכל יש בו טעם מקולקל כיון שהיה לו טעם של שום בפיו. ראה אותו בעל הבית שהוא לא אוכל מהמאכלים ואמר לו שמא האוכל מקולקל? ואמר לו אותו עשיר כיון שאכלתי שום בביתי לכן אני מרגיש כך. והנמשל, ידע לו האדם שאם אינו מרגיש מתיקות או התעלות כשמתפלל בכותל, כנראה שיש לו הרבה טעם מקולקל באמתחתו שמונע ממנו את ההרגשה הנפלאה שבמתיקות התורה וקיום מצוותיה. 

בר קפרא ורבנו הקדוש
הגמרא (נדרים נ' ע"ב) מספרת על רבנו הקדוש שקיבל על עצמו שלא למלאות פיו שחוק בעולם הזה, ובאמת כל היכא שהיה צוחק היה העולם לוקה. פעם אחת ערך רבי חתונה ולא הזמין את בר קפרא כיון שהוא היה ידוע כבדחן וחשש שמא יעשה איזה דבר שיגרום לו לצחוק, ואמר לו רבי לבר קפרא שאם יעמוד בזה יתן לו כלי מלא כסף. הלך בר קפרא ושם על ראשו שק מצופה בזפת וכך בא לפני רבי, משראה זאת רבי צחק, ואמר לו הלוא בקשתי ממך שלא תצחיקני. אמר לו בר קפרא שהוא עשה כמצוותו והביא לו שק כדי שימלא אותו כסף.

ואכלו בשעריך ושבעו
על הפסוק "ונתת ללוי ולגר ליתום ולאלמנה, ואכלו בשעריך ושבעו" דורש הרב בעל אוה"ח הקדוש שיתן להם כדי שביעה, וכמו שהתורה כותבת "ושבעו", ולא כמות מועטת. ועוד דורשים, הנה יש אנשים שבביתם הם אוכלים מה שרוצים, אבל מחוץ לביתם לפני אחרים, לא. ויש שכשהם רואים אחרים אוכלים, הדבר גורם להם לתאבון. על זה אומרת התורה שצריך לדאוג לכל אחד כפי הרגלו, שאם נוהג לאכול לבד, יתן לו לבד, ואם רוצה לאכול עם אחרים, יתן לו לאכול עם אחרים. וזה מה שדורשים על מה ששאל בועז על רות למי הנערה הזו, ולכאורה קשה מה לבועז ולנערה ההיא, והרי הוא כבר היה זקן כבן שבעים שנה (ויש אומרים שהיה בן 400 שנה). אלא שראה את הצניעות המיוחדת שלה שכל הנערות היו מתכופפות והיא היתה יושבת ולוקטת, וכן כל הנערות היו לוקחות בשפע, והיא היתה לוקחת שלש שיבולים ולא יותר, ובועז רצה לתת לה כדי שביעה ולכן התעניין לדעת למי הנערה הזאת, כיצד זכתה לכזו צניעות ולפקחות. 

לגר אשר בשעריך תתנה ואכלה
התורה כותבת בפרשת ראה "לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה" (דברים יד, כא). הרא"ש (רבנו אשר) חי בתקופה בה היו רדיפות של הנוצרים בארצות אשכנז, והוא ברח משם לספרד. וכשהגיע לספרד איש לא הכירו, למרות ששמעו על הרא"ש, אבל לא ידעו שזה האיש, והוא היה רעב ועייף מהדרך, ובלית ברירה פנה לבית הכנסת, וסבר ששם ימצא דבר מה להחיות את נפשו. בהגיעו לבית הכנסת הוא רואה את הרב דורש בפני בני תורה, ואומר להם מי שיש לו דבר חידוש מיוחד יקבל את התרנגולת המפוטמת שנמצאת כאן. קם הרא"ש ואמר: יש לי דבר חידוש, כתוב "לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה", הנה אני כאן גר (כוונתו לגר בארץ), וקוראים לי אשר, ואני יושב בשעריך - בשער הכניסה לבית הכנסת, ולכן תתננה ואכלה. אמרו לו 'אתה הרא"ש'? בא תכנס. ואמר הרא"ש, ועשו לי בני ספרד כבוד כמו שעשו בני בתירא להלל, כי עשו אותו ראש עליהם. ועל כן בספרים שלו הוא לעיתים כותב "וכן נהגו חכמי ספרד".

ברוך אתה בבואך ובצאתך
כתוב בפרשה "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך" (דברים כח, ו). ועל זה דורשת הגמרא (ב"מ דף ק"ז ע"א):
"ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך - שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם, מה ביאתך לעולם בלא חטא, אף יציאתך מן העולם בלא חטא" (ועיין להרש"ש על הש"ס מה שכתב על זה).
אך יש כאן ביאור נוסף, יש אדם שבביתו הוא עם כיפה, ונוטל ידיו עם כלי כדין וכדת וכו', אבל כשהוא נמצא עם חבריו בבית קפה או בבית מלון אינו מקפיד במצוות. ויש אדם שנוהג להיפך, בחוץ הוא עושה עצמו צדיק, ובביתו אינו מתנהג כדין. ולכן נאמר "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך" - שיהא פיו וליבו שווים.

וראו כל עמי הארץ
כתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח, י). ודרשו חז"ל שהכוונה לתפילין שבראש. אם מניח תפילין ואינו מרגיש התרוממות, יבדוק את התפילין, ואם בדק והכל כשורה, יבדוק את עצמו.

וכל אדם צריך להתגאות כשלובש את התפילין, והם נקראים פאר של הקב"ה. והגמרא אומרת (ברכות דף ו' ע"א):
"א"ל רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין: הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו? (מה כתוב בתפילין של הקב"ה?) א"ל: ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".
והגמרא אומרת שהקב"ה מתפאר בעם ישראל, וכן עם ישראל מתפארים בקב"ה.

אוי לנו מיום הדין
וצריכים לדעת, שימים אלו הם ימי מוסר, ימים שבהם צריך האדם לשפר את מעשיו, ועל כן אנו משתדלים לעסוק בדברי מוסר שגם הם תורה ממש.

כשנגלה יוסף אל אחיו כתוב: (בראשית, מה, ג) "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו". 

והגמרא אומרת (חגיגה ד' ע"ב):
"רבי אלעזר כי מטי להאי קרא בכי 'ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו', ומה תוכחה של בשר ודם כך תוכחה של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה".
וכתוב במדרש (בר"ר פרשה צג ד"ה ויתן את קולו):
"ויתן את קולו בבכי ולא יכלו אחיו לענות אותו, אבא כהן ברדלא אמר, אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, בלעם חכם של העובדי כוכבים לא יכול לעמוד בתוכחתה של אתונו, הה"ד ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא, יוסף קטנן של שבטים היה ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו, הה"ד ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו - לכשיבא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, שנאמר אוכיחך ואערכה לעיניך על אחת כמה וכמה".
מדרש זה הובא בספר 'לב דוד' להרב חיד"א ע"ה (פרק ששה ועשרים ד"ה ואתמר), ושם מוסיף הרב ואומר:
"והמאמר הזה פשטו מבהיל הרעיון בעומקו, נמס כל לב, תוכו מסיר שפה וטעם זקנים יקח. וכבר אין האדם יכול לצייר אותו מעמד, אמנם מה שיכול להבין תסמר שערת האדם בקום למשפט אלוקים והוא ערום ועריה, אין אומר ואין דברים, אין פה לדבר, ולא מצח להרים ראש לפני בורא עולם היודע מרמותיו ותחבולותיו, ועיתיו ורגעיו ומחשבותיו".
והנה בתקופות קודמות היה קשה להמחיש דבר זה כיצד יראו לו לאדם כל מעשה שעשה, וישמיעו לו כל דיבור שיצא מפיו, אבל כיום שיש וידאו, ניתן לראות מה שאדם עושה מסוף העולם ועד סופו, ומול הקלטה שכזו אין אדם יכול להכחיש את המעשה שעשה. כך כשהקב"ה ידון את האדם, ויראה לו כל מעשה שעשה בימי חייו ולא יוכל לענות מאומה, ועל זה נאמר (תהלים נ, כא) "אוכיחך ואערכה לעיניך", ושם לא יוכל אדם לטעון שעשו פוטומונטאז'' (היינו חיברו בין שתי תמונות, והאדם המופיע בוידיאו זה לא הוא) - אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה. 

ועל זה אומר בעל הבא"ח, מעשה בגנב אחד שנכנס לבית, ואין איש מאנשי הבית, והוא סגר את הדלת והתחיל לסדר על השולחן את הבגדים שרצה לגנוב. הוא לקח לבנים, וגופיה וחולצה חדשה וגרביים חדשות ונעליים טובות, וכיון שלא רצה להוציא את הכל לבחוץ, על כן הוריד את בגדיו כדי ללבוש את הבגדים שגנב. והנה בעל הבית פותח את הדלת ורואה גנב מולו והחל לצעוק. הגנב שראה זאת החל לברוח וכיון שלא הספיק ללבוש את הבגדים יצא ערום מן הבית. המשטרה שהגיעה מיד למקום תפסה את הגנב כשהוא ערום וכך הוליכו אותו ברחוב - אוי לאותה בושה. ואומר הרב בעל 'לב דוד', יתאר האדם לעצמו איזו בושה תהיה לו בעולם האמת כשיראה את העוונות שעשה.
ואם אדם רק יחשוב על זה, כבר הוא יתנהג בדרך יותר טובה.

יש קונה עולמו בשעה אחת
הגמרא במסכת ע"ז (דף י"ז ע"א) מספרת על רבי אלעזר בן דורדיא שהיה בתחילה רשע, והיה הולך אצל כל אשה הכי גרועה בעולם. יום אחד הוא הלך לגויה אחת, והיא אמרה לו שאין לו אפשרות לחזור תשובה מחמת העוונות הרבים שעשה. כששמע ר' אלעזר את דבריה הלך וישב בין שני הרים וגבעות, ואמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר 'כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה'. אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים, אמרו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר 'כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה'. אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר 'וחפרה הלבנה ובושה החמה'. אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים, אמרו לו: עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר 'ונמקו כל צבא השמים'. 

ואומרים התוספות (שם ד"ה עד שאנו) "לא השיבו לו כך אלא היה אומר בלבו שכך יוכלו להשיב. אי נמי, שר של הרים היה משיב כן".

אמר ר"א בן דורדיא אין הדבר תלוי אלא בי, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה ר"א בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא וכו'. בכה רבי ואמר, יש קונה עולמו בכמה שנים, ויש קונה עולמו בשעה אחת. ואמר רבי: לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן אלא שקורין אותן רבי.
ואין זה תואר 'רבי' כמו שיש היום, אלא זה תואר רבי בשמים.

התנערי מעפר קומי
על הפסוק (ישעיה נב, ב) "התנערי מעפר קומי", אומר גאון עוזנו ותפארתנו בעל הבא"ח, מעשה באדם אחד שהלך ברחוב וראה תרנגולת מתפלשת בעפר ובחול, ואמר רחמנות עליה, והביא מים ושפך עליה. הוא חשב להועיל, אך כל הנוצות נדבקו אחת לשניה והעפר הפך לבוץ. הלכה התרנגולת ועמדה מול השמש לייבש עצמה, וכשהתייבשו הנוצות ניערה עצמה מכל העפר.

אומר בעל הבא"ח, ר"א בן דורדיא מבקש מההרים והגבעות, מהשמים והארץ, מהחמה והלבנה שיבקשו עליו רחמים?! הכל דברים בטלים - "התנערי מעפר קומי", עליו לקום בעצמו ולעשות מעשה כמו אותה תרנגולת שניערה עצמה מהעפר. ואמנם ישנה מעלה בשמיעת מוסר, ויש גם ענין של זכות אבות וכו' אבל האדם צריך לעשות את המעשה בעצמו.

כתבנו בספר צדיקים וחסידים
אנו אומרים בסליחות "כתבנו בספר צדיקים וחסידים. כתבנו בספר ישרים ותמימים" - מי יכול להעיד על עצמו שהוא צדיק ותמים ולבקש שיכתבו אותו בספר צדיקים ותמימים?

אלא כיון שלפני כן אנו אומרים "חטאנו עווינו פשענו" וחוזרים בתשובה, ובמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים עומדים, על כן אנו מבקשים להכתב בספר צדיקים וחסידים. אבל אם אדם אינו חוזר בתשובה שלמה, אינו יכול לומר כתבנו בספר צדיקים וחסידים. 

שובה ישראל עד ה' אלוקיך
הגמרא אומרת (יומא פ"ו ע"א וע"ב):
א"ר חמא (בר) חנינא גדולה תשובה שמביאה רפאות לעולם שנאמר (הושע יד, ה) 'ארפא משובתם אוהבם נדבה'. ר' חמא (בר) חנינא רמי כתיב שובו בנים שובבים דמעיקרא שובבים אתם, וכתיב ארפא משובותיכם. לא קשיא, כאן מאהבה כאן מיראה. רב יהודה רמי כתיב שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם וכתיב (הנה) אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה ל"ק כאן מאהבה או מיראה כאן ע"י יסורין. אמר רבי לוי גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנא' שובה ישראל עד ה' אלהיך. אמר ר' יוחנן: גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה ("לא יוכל בעלה הראשון" וכו'), שנאמר לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה', עכ"ל הגמרא.
אדם שנשא אשה וגירשהּ והלכה ונישאהֹּ לאיש אחר, וגם השני גירש אותה, אינה יכולה לשוב לבעלה הראשון. אנחנו היינו עם הקב"ה כמו "וארשתיך לי לעולם", אבל עבדנו עבודה זרה עם גאוה, וחילול שבת וכדו'. אומר הקב"ה, אתם הלכתם למקום אחר והתחתנתם עם ע"ז, הכיצד אני אחזיר אתכם אלי? ואעפ"כ הקב"ה מקבל אותנו בתשובה.

ועוד אומרת הגמרא (שם פ"ו ע"ב):
"בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם. מדת בשר ודם מקניט את חבירו בדברים ספק מתפייס הימנו ספק אין מתפייס הימנו, וא"ת מתפייס הימנו, ספק מתפייס בדברים ספק אין מתפייס בדברים. אבל הקב"ה, אדם עובר עבירה בסתר מתפייס ממנו בדברים, שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה', ולא עוד אלא שמחזיק לו טובה שנאמר וקח טוב, ולא עוד אלא שמעלה עליו הכתוב כאילו הקריב פרים שנאמר ונשלמה פרים שפתינו".
ולא יאמר אדם, אני אעשה עוונות ואחזור בתשובה, ובמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים יכולים לעמוד, כי האומר "אחטא ואשוב אחטא ואשוב" אין מספיקין בידו לעשות תשובה.

מנשה מלך ישראל
מנשה מלך ישראל עשה הרע בעיני ה' והיה רשע גדול, והוא העמיד צלם בהיכל ולו ארבע פנים כדי שמכל צד שהשכינה תבא היא תראה את הצלם.

ונחלקו בגמרא האם מנשה חזר בתשובה או לאו, ואם נתקבלה תשובתו. י"א: שחזר בתשובה שנאמר "ויעתר לו" (שכשהניחוהו הבבלים בתוך דוד נחושת ושרפוהו מלמטה, צעק מנשה לכל הע"ז שהכיר כדי שיצילוהו, אך אין עונה, והזכיר כל שס"ה שמות של ע"ז, כנגד שס"ה ימים שכל יום עבד לע"ז אחרת, ולא עזרו לו. נזכר מנשה שלימדתו אמו לומר שמע ישראל והתחיל לצעוק שמע ישראל, וגם אמר ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים, וכן אמר ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד - אלא שלא אמר זאת מכל לבו, ועשה תנאי, אם הקב"ה יציל אותו אז הוא מודה בדברים, ואם לא, אז חלילה...באותה שעה התחיל קטרוג נורא עליו כיצד גם בשעה שנפשו יוצאת ממנו אומר כן? ורצו המלאכים לזורקו, אך ה' חתר חתירה תחת כסא כבודו וקיבל את תשובתו, שנאמר "ויעתר לו ה' - ויחתר לו ה').

ומובא בגמרא שדנו החכמים האם למנשה יש חלק לעולם הבא או לא. ואחד מהם אמר שאין לו חלק לעוה"ב. בא אליו מנשה בחלום ואמר לו: מי אמר לך שאין לי חלק לעולם הבא? ושאל אותו מנשה: מהיכן בוצעים את הפת, אך אותו רב לא ידע להשיב. ענה לו מנשה: במקום שנאפה יפה. וכיון שלימדו הלכה אמר לו אותו חכם למחר אדרוש בבית המדרש הלכה זו ואומר שאמרה "מנשה חברנו". אמר לו מנשה: "חברא דאבוך אנא"? אמר לו החכם: הכיצד יכלתם לעבוד ע"ז? אמר לו מנשה אילו היית בתקופתי היית אוחז בשולי גלימתי ורץ אחרי, עד שבא עזרא הסופר והעביר את כל הע"ז (עיין סנהדרין דף ק"א וק"ב).

ושמעתי מחכם מנשה שלו ע"ה ששמע מבעל הבא"ח, כשמלך בבל שם את מנשה בתוך דוד הנחושת, ומנשה חזר בתשובה, באה רוח סערה והעיפה את מנשה מלך ישראל לארץ ישראל. ואז ישבו השרים כדי לבחור להם מלך חדש, והיה זה זמן מנחה, והנה פתאום הם רואים את מנשה מולם, והוא מיד שאל אותם 'כבר יש שקיעה'? תביאו לי מהר תפילין כדי שאניחם. אמרו לו הרי אתה מנשה הרגת כל מי שמניח תפילין. והוא אמר להם, כעת חזרתי בתשובה ואני רוצה להניח תפילין. 

נמצינו למדים דבר גדול, שלעולם אסור לאדם להתייאש, ותמיד תשובתו יכולה להתקבל, וכמו שכתוב "תשב אנוש עד דכא" (תהלים צ, ג) ודרשו חז"ל עד דכדוכה של נפש. היינו עד הרגע האחרון של חייו יחזור בתשובה והיא תתקבל. ולא יאמר 'אחטא ואשוב אחטא ואשוב' כי בכגון זה אין מספיקין בידו לעשות תשובה.

כשאשת פוטיפר ניסתה לפתות את יוסף הצדיק הוא אמר לה "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים" (בראשית לט, ט) - לכאורה היה צ"ל בלשון עתיד "ואחטא"? 
אלא אומרת לו אשת פוטיפר, האם עשית עוונות מימיך? אמר לו יוסף: לא. אמרה לו, אם כך אתה חייב לעשות עוון כדי שתעשה תשובה ובמקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים יכולים לעמוד. אמר לה יוסף "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת" - לשם מה אעשה עוון גדול של אשת איש, אלא אני ביום שבת אטלטל מוקצה ואחזור בתשובה, ועוד "וחטאתי לאלוקים" - חטאתי לאלוקים וחזרתי בתשובה.

ותשחק ליום אחרון
כתוב (משלי לא, כה) "עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון" - מי הוא שצוחק ליום אחרון? מי שכל חייו עסק במצוות ומעשים טובים אינו חושש מיום המיתה, אבל מי שלא עשה כן בודאי שהוא חושש מיום המיתה, כי אחריה יש דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, ומי יכול לעמוד במשפט לפניו?

צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם
ואומרים חז"ל בגמרא בברכות (דף י"ז ע"א): "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה, ולא פריה ורביה ולא משא ומתן, ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה". העטרה בראשיהם אינה כמו כובע של מלכים, אלא היא עטרה רוחנית.

כמו שאומרים חז"ל (שבת פ"ח ע"א) כשאמרו ישראל "נעשה ונשמע", ירדו המלאכים ונתנו לכל אחד מעם ישראל שני כתרים רוחניים, אחד כנגד נעשה, ואחד כנגד נשמע, לכל ששים ריבוא מישראל.

הגמרא בע"ז אומרת (דף מ"ד ע"א): כתוב "ויקח את עטרת מלכם מעל ראשו" - דוד המלך לקח את עטרת בני עמון והניחה בראשו, ושואלת הגמרא, כיצד הניחה על ראשו הרי היה משקלה רב? ואמר רבי יוסי ב"ר חנינא: אבן שואבת היתה בה שהיתה מגביהה את העטרה (רש"י. אבל התוספות שם מבארים, שהיתה אבן שואבת בתקרה מעליו וכשלבש את העטרה היא נמשכה כלפי מעלה ולא הרגיש את כובדה).

וכתוב, עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן וכל אחד ואחד מראה באצבעו שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו (עיין תענית ל"א ע"א).

הצדיקים יושבים בגן עדן בצורה עגולה, באופן כזה שכולם רואים את השכינה, כי אם ישבו בשורות לא כולם רואים. 

הקב"ה מצווה את משה רבנו לעשות לו שתי חצוצרות כסף למקרא העדה ולמסע את המחנות, ואם באחת יתקעו זה יהיה למקרא הנשיאים, ואם בשתיים - ונועדו אליך כל העדה. נשאלת השאלה: לשם מה צריכים לתקוע בחצוצרה שיבואו הנשיאים, ילך יהושע בן נון ויקרא לכל אחד מביתו הרי בסה"כ היו שנים עשר נשיאים? אלא היה רב אחד אומר: אם יהושע בן נון ילך ויקרא לכל נשיא מביתו, תתעורר קנאה בין הנשיאים ויאמרו מדוע הזמין את הלה ראשון ואותי אחרון וכו', על כן אמר הקב"ה שיתקעו בחצוצרות ואז כולם יתאספו מאליהם ללא שום קנאה.

יש ואדם בא לבית הכנסת ולא קיבל עליה לס"ת, ומיד הוא נפגע, וזה אחד מדרכי היצר הרע שאומר לאדם תראה כיצד פגעו בך, כדי להרחיקו מבית הכנסת.

מתוך שלא לשמה בא לשמה
וכתב הרמב"ם (פ"י מהל' תשובה הלכה ה'):
"ואמרו חכמים לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. לפיכך כשמלמדין את הקטנים ואת הנשים וכלל עמי הארץ אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה וכדי לקבל שכר, עד שתרבה דעתן ויתחכמו חכמה יתירה, מגלים להם רז זה מעט מעט ומרגילין אותן לענין זה בנחת, עד שישיגוהו וידעוהו ויעבדוהו מאהבה".
עבודת ה' מאהבה
ועוד כתב הרמב"ם שם בהלכה ו': "דבר ידוע וברור שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה כמו שצוה ואמר בכל לבבך ובכל נפשך אינו אוהב הקב"ה אלא בדעת שידעהו ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג כמו שבארנו בהלכות יסודי התורה". 

באשר הוא שם
חדש אלול הוא חדש של חסד, ועל האדם להכין עצמו, ויתבונן ויחשוב בסליחות, ויוסיף בלימוד תורה ומוסר, ויעשה שינוי בחייו. ואם יבא היצר הרע ויאמר לקב"ה 'בא וראה אדם פלוני שעושה עצמו צדיק וחסיד', מיד אומר לו הקב"ה נמתין ונראה עד ראש השנה. ובר"ה אנו קוראים בפרשת וירא, וכתוב על ישמעאל "כי שמע אלוקים אל קול הנער באשר הוא שם" (בראשית כא, יז) - על פי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נדון ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות לפי שהיו מלאכי השרת מקטרגים ואומרים רבש"ע מי שעתיד זרעו להמית בניך בצמא אתה מעלה לו באר והוא משיבם עכשיו מה הוא צדיק או רשע אמרו לו צדיק. אמר להם לפי מעשיו של עכשיו אני דן אותו וזהו באשר הוא שם (עיין ר"ה דף ט"ז, ורש"י על החומש שם). וכך אומר הקב"ה ליצר הרע אני דן את האדם באשר הוא שם. לכן כתוב בהלכה שאדם לא ישן בר"ה, כדי שלא ישן מזלו, וזהו חסד שעושה עמנו הקב"ה.

דרכיך ה' הודיעני
אנו אומרים בתפלה בנפילת אפיים "דרכיך ה' הודיעני אורחותיך למדני, הדריכני באמיתך ולמדני" (תהלים מזמור כ"ה). מה אנחנו דורשים ומבקשים מה' יתברך שמו ויתעלה כסא הדרו, שידריך אותנו? שילמד אותנו? אלא אומר הרמב"ם אנו מבקשים שהחטא לא ימנע מאיתנו להגיע לדרגה של שמחה בהקב"ה.
ואומר הקב"ה אם אתה רוצה לחזור בתשובה, ומביע בפיך את רצונך לחזור בתשובה, אני אסייע לך בזה.

ידרך ענוים במשפט
וכתוב "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך. ידרך ענווים במשפט וילמד ענווים דרכו" (תהלים כה, ח-ט) - לכאורה זה לא משפט.
ולאחר מכן אנו אומרים (שם פסוק י') "כל אורחות ה' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו".

משל לשופט שאמר לנאשם, מחר כשתבא למשפט תאמר שלא גנבת את החפץ מפלוני, אלא חפץ זה שייך לך ונתת לו אותו וכעת לקחת אותו בחזרה. למחרת טען הנאשם כפי שאמר לו השופט וזכה בדין. אומר השטן מה אתה מלמד אותם? אומר לו הקב"ה כתוב "חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו". ואח"כ אנו אומרים לקב"ה "למען שמך ה' וסלחת לעווני כי רב הוא".

ויהי רצון שנזכה לחזור בתשובה שלמה, ונזכה השנה ל"בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה', ושהקב"ה ישמע תפילתנו ויחתמנו בספר החיים והשלום, ונזכה לגאולה שלמה בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן.