בגדר חיוב בדיקת צומה"ג ומקומה, גדר 'אינן בקיאין בצומה"ג' ודין החיסונים בשוק.

הרב ברוך רושגולד

מעשה שהיה באחרונה בבית המטבחיים שהובאו לשחיטה עופות כשברבים מהם נמצא באיזור צומה"ג נפיחות, מוגלה ואף סימני דם של חיסון הניתן לעופות  מפני מחלות.

ואמנם, בד"כ אנו מקפידים לשחוט רק עופות שקיבלו חיסון תחת פיקוח של משגיח יר"ש בבית החזה במקום ובאופן שלא יכול להטריף את העוף ואנו עושים בעניין זה יד אחת עם כמה מן הבדצי"ם. אך אירע ועופות אלו הגיעו ממשקים שבהם הפיקוח על הזריקות היה מטעם אחד מן הבדצי"ם החשובים המקפיד להזריק תחת פיקוח דוקא בשוק.

והנה עברו עוד כמה ימים ושוב אירע עוד פעמיים שהתבקשנו לאשר לשחיטה שלנו עופות כאלה עם חיסונים בשוק וברבים מאוד מהם מצאנו נפיחויות, דלקות ושטפי דם עד שהוצרכנו לפסול עשרות אלפי עופות (!!!), ואמרתי לעצמי שעל הישנות הדבר פעמיים ושלוש מחובתי להאיר ולעורר על גדרי בדיקת צומה"ג ולזעוק על מכשלה העלולה להתהוות משיטת חיסונים זו.

ואפרש שיחתי מה שחנני הבורא ית"ש ברוב רחמיו:

א.      גדר חיוב בדיקת צומה"ג מדינא ואימתי מטריפים מאחר ואין אנו בקיאין- 

כתב בב"י (סי' נ"ו) וז"ל: "כתב המרדכי בסוף פרק בהמה המקשה (סי' תרמ"ח) דאי איכא ריעותא צומה"ג ואינו יודע אם נפסק צומה"ג כתב בה"ג דאין בקיאין בטריפות ויש לאסור הכל" עכ"ל ואין חולק. וכתב ע"ז בד"מ (ס"ק ג') וז"ל : " וכן פסק באו"ה הארוך (כלל נ', דין ג') וכו' ודווקא בבהמה שהם גדולים וניכרים לבדוק אף לדידן למי שבקיא בבדיקת צומה"ג אבל בשל עוף שהם דקים כ"כ וכו' ונצרר הדם עליהם טריפה". וכן כתב הרמ"א בהג"ה (בסי' נ"ו, ס"ט) וז"ל : " ואנו אין בקיאין בבדיקת צומה"ג של עוף משום דקשה לבדוק ובקל הוא נטרף ולכן בכל מקום דאיכא מכה במקום צומה"ג אפי' אינו רק נפוח ונצרר הדם, מאחר שהיה צריך בדיקה וא"א בקיאין בעוף הוא טריפה" עכ"ל הרמ"א.

וכתב הש"ך סק"י הטעם וז"ל: " דכיוון דהו הרבה ט"ז אבל בבהמה שגידיה גדולים ואינם רק ג' יבדוק רק מי שבקי בבדיקה עכ"ל ד"מ ות"ח שם בשם או"ה וכ"כ הב"ח וכן כתבתי בס"ק  י"ג בשם מהרש"ל " עכ"ל הש"ך. והיינו במקרה של מכה במקום צומה"ג ובכה"ג אף אם יבדוק וימצא כל הגיד שלמים במקומם אין אנו בקיאן לדעת ולא פלוג.

ואמנם ב'מנחת יוסף' (מהדו"ב ח"ב בענפים, ס"ק ל"ד) הביא שהקשו ע"ד הרמ"א דמה בקיאות שייך בזה למנות ט"ז גידים ? ותירץ שם ע"פ דברי המחבר לעיל ס"ו דיש גידים נבלעים באלו ואינם מן המניין וא"כ א"ש דמשום שהם דקים לא יכיר את הגיד המובלע וחיישינן שמא נפסק גיד אחד וימנה בטעות גיד מובלע במקומו להשלים המנין. משא"כ בבהמה שהגידין עבים ושפיר יכול להכיר ביניהם, עכ"ד. וה'מנחת יצחק' עצמו כתב עוד תירוץ ע"פ מש"כ הפמ" ג (בשפ"ד, סק"ב) דיש יותר מט"ז גידין וצריך בקיאות לדעת איזה מהם יש להחשיב במניין הט"ז שיהיו כולם שלמים ובזה אין הכל בקיאין, עכ"ד. ובימי חורפי כיוונתי לדברים הנ"ל אך לא נתיישבו לי תירוצים אלו מאחר שאינם במשמעות הלשון שהביא הש"ך בסק"י , ועוד דלפי"ד לא הוי חומרא בעלמא אלא חומרא מעיקר הדין ומדברי האחרונים משמע שדברי הרמ"א הם חומרא גדולה. ודו"ק.

ולכאורה' סגר עלינו הרמ"א כל דרך מלהכשיר כשיש מכה בצומה"ג. אומנם, גדולי דורו של הרמ"א ודורת שלאחריו נתנו סייגים לדבריו. דהנה הט"ז והש"ך כתבו בשם המהרש"ל וז"ל: "דצריך המורה קודם שיטריף לחתוך הנפוח ויעיין בו שאם נראה מתוך הניפוח שיש בו ריקבון ונימוח ויש לחוש שנפסק אחד מן הגידים אזי להטריף" עכ"ל. ומשמע דבלא ריקבון אין איסור אפילו שנשתנה מראה הבשר, ומסיק הב"ח דאף בשינוי מראה בלחוד טוב להחמיר ולעיין ע"י שיחתוך ויראה הצומה"ג שיפים המה ואין בהם ריקבון. וכוי"ב כתב הלבוש תלמיד הרמ"א וז"ל : "ונ"ל דוקא נצרר הדם הרבה עד שכמעט אין הגידים ניכרים מפני הדם אבל צרורות דם מעט למה נטריף כשאין רואים שום ריעותא בגידין. שאם נבוא להטריף כל הבאות לפנינו נפוחות וצרורות דם אפי' מעט היינו צריכים להטריף רובא ורד"ר וזה אין נ"ל" עכ"ד הלבוש ומובא בש"ך ס"ק י"א יעוי"ש. עכ"פ נראה מדבריו דכשהגידים עצמם מלאים דם לא יועיל שטיפתם מהדם לראות שלא נפגעו הגידין ומטריפים ואע"פ שאחרי שנשטפו מהדם אין רואים ריעותא בגידים. והטעם, דכיון דכשמלאים דם בעי בדיקה מדינא בגידין עצמם מחמת הדם שהיה עליהם והוי דומיא דריקבון דבזה שכיח טפי שיתקלקלו הגידין כמו בנשבר וכמו"ש בנוב"י (מהדו"ק, יור"ד סכ"א) ולא מצטרף לס"ס  וכ"כ בלבו"ש בהל' טריפות העצמות (סי' ו', ס"ב, אות י"ד-ט"ו) ובכה"ג שוב אין מועיל עוד בדיקה דא"א בקיאין בבדיקה בגידין עצמם ואף אם ימצאו ט"ז גידים שלמים אמרינן דלא פלוג ומטריפים.

משא"כ אם נמצא על השוק צרירות דם מעט כל שאין ריעותא של מיחוי בגידין ובבשר שסביב הגידין אין מטריפים כיוון דמדיניא לא בעי אפי' בדיקה ולכך מכשירינן. וה"ה כשנשבר עצם השוק בחציו העליון שלא במקום צומה"ג ועו"ב שלם דמכשיר הרמ"א בהפסד מרובה( בסי' נ"ה, ס"ה) והיה צרירות דם הרבה במקום השבירה וירד הדם גם לצומה"ג כך שאין ניכרים מחמת הדם ואעפ"כ אפשר להקל בשופי דרגליים לדבר מניין בא הדם ואין חשש כלל לצומה"ג ואפי' בדיקה א"צ כלל מדינא, וכך מצאתי בשו"ת 'שבט הלוי' (ח"ג,סי' ק').

ויעויין נמי בלבו"ש (סי' ו',ס"ב, דין י"ג-י"ד) וז"ל : "דבין בבהמה ובין בעוף אם יש מבחוץ במקום צומה"ג ריעותא גמורה כגון ניפוח או נצרר הדם מבחוץ, אפילו רק מעט, צריך מדינא לחתוך את הבשר לעומקו". וכתב עוד "דאפי' אם אותה הריעותא נראה מבחוץ למעלה מאגודל בעוף הדק וכו' [דמחלוקת האחרונים כמה שיעור וארכן של צומה"ג ואבאר לקמן], אפ"ה צריך לחתוך דשמא פשטה הלקותא מבפנים אל תוך השיעור [דהיינו לשיעור אצבע, לשיטות דס"ל דאורך צומה"ג כאצבע] ואם רואה שהבשר נרקב ונלקה, או אפי' לא נרקב ונלקה, רק שיש צרירות דם הרבה עד שכמעט אין הגידין ניכרין במקם צומה"ג אזי בעוף הדק כמו תרנגולת טריפה וכו' " וממשיך הלבו"ש "אבל אם אחר שחתך ראה שאין בתוכו לא ריקבון ולא צרירות דם הרבה רק צרירות דם מעט א"צ כלל לבדוק צומה"ג וכשר. וה"ה אם רואה קצת ריקבון בעובי הבשר ומעמיק יותר בעוביין וכלה שם (הריקבון) קודם הגיעו אל המקום אשר שם צומה"ג וכו' באופן שבמקום צומה"ג הבשר (שסביבו) בריא, כשר וא"צ לבדוק כלל צומה"ג וכו' אבל הגיע עד מקום צומה"ג דהיינו שבכל סביבם נרקב הבשר או נצרר הדם אזי בעוף הדק טריפה" עכ"ל הלבו"ש. ומפורש בדבריו דכל שהלקותא מסתיימת קודם צומה"ג דהיינו שהמכה לא הגיע למקום צומה"ג וסביב לצומה"ג הבשר בריא, אזי א"צ בדיקה בצומה"ג וכשר אף בעוף הדק.

ולפיכך, למעשה היכא שיש ריעותא – כמו מכה או צרירות דם באופן האמור לעיל, צריך לבדוק כל שוק שלקה לראות שלא הגיע הלקותא למקום צומה"ג. ואם אכן לא הגיע לצומה"ג, מועיל לבדוק שלא נקרע, אולם אם הגיע עד צומה"ג ממש, אזי אע"פ שאינו ניכר בצומה"ג כלום, כיון שנתחייב בדיקה לראות שלא שלטה המכה גם בגידים, בזה אמרינן דא"א בקיאין בבדיקה בצומה"ג והוי טריפה אף אם ימצאו ט"ז גידין שלמים כיון שיש הרבה גידין והמה דקים , קשה לבודקם ובקל הוא נטרף וכלשון הרמ"א.

ב.      בחיוב בדיקת צומה"ג מדינא בתרתי לריעותא או אפי' בחד?

מש"כ הרמ"א שאפי' אינו רק נפוח ונצרר הדם טריפה, מובא בדר"ת (ס"ק נ"ה בשם 'השנות חיים' ס"ק ט"ו שהוכיח מלשון הרמ"א והד"מ) דדוקא בענין תרתי לריעותא – נפוח ונצרר הדם, אבל בריעותא דנפוח לבד או שאר ריעותא חדא, אין להחמיר ויש לסמוך אבדיקתינו גם בעוף הדק.

אבל בלבו"ש (סי' ס"ו, ס"ק י"ג) פסק דאף נפוח לבד וה"ה נצרר הדם לבד לא מהני בדיקה בעוף הדק, דהאות ו' בלשון הרמ"א – "ונצרר הדם" הוא ו' הפירוד וכ"ה מפורש בהגהות רע"א על הש"ע וכך פשטה ההוראה כמותם.

כתב ב'דעת קדושים (סעיף ז' סק"ב) אם נמצא נפוח אחד מהגידים שבעוף אזי אין ריעותא אפילו בעור ובשר סביבו יש להחמיר ולאסור וכ"כ ב'עצמות יוסף' (ענף ג' ס"ד) וז"ל :" אם הגידין בעצמם נפוחים דינם כריקבון בשר הסמוך לגידין דא"א בקיאים בבדיקה צומה"ג בעוף" ובס"ק י"ב שם כתב דמקור דין זה הוא מהדע"ק דכיוון שהגיע הקילקול כ"כ ששלט בגיד עצמו שוב א"א בקיאים בבדיקת צומה"ג וחיישינן שמא נפסק לגמרי אחד מן הגידין. והוסיף שם ב'עצמות יוסף' לבאר דס"ל להדע"ק דלא עדיף הניפוח מריקבון בשר סמוך לגידין דא"א בקיאים בבדיקת צומה"ג בעוף ואדרבה גרע כיון שהוא בגידים עצמם.

והנה לפני שאלתי נשאלתי מיד"נ הגה"צ ר' אברהם רובין שליט"א מח"ס 'עמודי שש' ושו"ת 'נהרות איתן', מה הדין אם נמצא אחד מהגידין שבעוף דק יותר מהרגיל להיות בשאר העופות ממין הזה? והשבתי דבצומה"ג כל שהם יפים בלי לקותא אין שום מקום לחשוש דלא קיבלנו לא מחז"ל ולא מרבותינו הראשונים והאחרונים שום תואר הצריך להיות בגידין ולכן כל שאין להם ניפוח או נצרר הדם שמורה על מחלה ולקותא, הוי כשר לכתחילה. ורק בריאה מצינו שיש לה תואר כמבואר בש"ע סי' ל"ה.

והנה מצינו פס"ד של ה'חכם צבי' (מובא ב'באר היטב',יור"ד סי' מ', סס"ק ד') שהכשיר עוף שלא מצאו בו לב והחתול עמד בשעת פתיחת תרנגול וזאת מטעם שא"א לשום נברא בעולם לחיות אפי' שעה בלא לב ולכן ודאי שהיה לב ונאבד, שנפל לב העוף לארץ מבלי שיורגש בכך וחטפו החתול. וחולק עליו הכו"פ וכותב שאפשר כן שיחסר הלב דאפשר דניטל הלב ואיבר אחר החליף את משמרת הלב ובזה שאל לרופאים והסכימו עימו שאפשר שיברא בשר ויהי לו סגולת הלב בחללים ועורקים להוליך הדם והחי יחיה את  חייו כרגיל לכן אין להכשיר דאין לנו במה הכחיש את השפחה שאמרה שלא היה לעוף לב שאפשר שהיה בבשר אחד שקיים את תפקיד הלב וא"כ צריך להטריף העוף. ועל תמיהת הכו"פ תמה ה'חזון איש' (יור"ד, סי' ד', ס"ק י"ד ) וכתב וז"ל: " "והנה דבריו תמוהים מאוד דודאי בשר המפקד תפקיד הלב ומחיה את הבע"ח הוא באמת הלב ואם נשתנה צורתו הראשונה לא מצינו שהלב נטרף בשינוי תואר ולא הו"ל ולא הוי לקבוע השאלה בניטל הלב ובשר אחר מקיים תפקידו שבבחינה זו אינו נוטל הלב ולא בשר אחר משמש תחתיו אלא נשתנה צורת הלב. ודבר זה אין אנו צריכים לרופאים אלא למדנוהו ממה שלא הוזכר בגמרא ובפוסקים דין נשתנה צורתו, גם הרופאים לא אמרוה מחקירה ודרישה אלא מסברא הפשוטה המובנת לכל, והרי לדברי הרופאים שהביא תחי' התרנגול שנים רבות ותלד וולדות וא"כ היא כשרה והוראת הח"צ ומהר"ל מפרג קיימת". עכ"ל החז"א והקדימו כבר בערוה"ש (סי' מ' סעיף ל"ח). וא"כ לא מבעי בשיטת החזו"א וערוה"ש בודאי דלית דין צריך בושש דכשר לכתחילה בנ"ד שהגיד דק שלא כהרגלו תמיד, אלא אפי' לשיטת הכו"פ נלע"ד דכשר לכתחילה מאחר דגיד שנתרחב במקצת או שנהיה צודק לא הוי שינוי תואר כלל אף לדעתו, דהכו"פ מיירי שאין רואים לב כלל אבל כשרואים האבר אלא שנתרחב או נתקצר ולא מחמת חולי בודאי ובודאי דלא הוי שינוי תואר וכשר בלי פקפוק ודו"ק (והדפיס חוו"ד בספרו 'עמודי שש').

ג. בדין מקום צומה"ג

מקום צומה"ג נתפשט המנהג כהכרעת הש"ך וכמ"ש בסימני 'תורת חטאת' (כלל פ"ז דין י') וכדעת הרוקח (המובא בד"מ ס"ק ב') דשיעור אורכו של צומה"ג הוא בעצם האמצעי מחציו ולמטה ומחציו ולמעלה לא הוי צומה"ג עכ"ד. וכ"פ הפר"ח ס"ק ז' ו'דמשק אליעזר' סי' י"ג ושו"ת 'דברי שמואל' סי' קצ"ו וחידושי רע"א. וה'מחזיק ברכה' אות י"ב כתב נמי לשער בחצי עצם כדברי הש"ך וכ"כ 'תורת הזבח הספרדי' סי' פ"ה אות ט"ו בשם 'שולחן גבוה' ו'שער המים' ו'בעי חי' ועוד ספרים לשער בחצי עצם ושכן נוהגים, וכן כתב הלבו"ש (בפתיחה אות ל"ו ובפנים ס"א סע"ט ) ובסי' ו' דהש"ך מסיק לשער תמיד בחצי עצם. ואע"פ שרבו המקלים שמשערים באצבע ושני אצבעות , כתב ה'בית דוד' (ביסוד הבית סס"ק ג') וז"ל : " ושאלתי את גדולי המורים דפעיה"ק ירושלים ת"ו איך מנהגם בזה ואמרו לי בפשיטות שהם נוהגים לשער בחצי עצם מכמה טעמים" עכ"ל. וכך נתפשט המנהג בכל המקומות ולכן לא אלאה את הקורא במחלוקת זו.

ומקום צומה"ג הובא בטור ובשו"ע (יור"ד,סי' נ"ו, ס"ח) שהוא בשוק בלבד דהיינו בעצם האמצעי. ובב"י (שם) הביא: "דהרמב"ם כתב שהוא בארכובה התחתונה סמוך לאצבעות אך הקשו עליו כל הראשונים ואף הביא תשובה של הרמב"ם בעצמו ומובא ב'פאר הדור' סי' ל' לחכמי פרובינצא (והוא שו"ת מהרמב"ם) שהכחיש הרמב"ם עצמו שאינו סובר כך וכתב שם שטעות הוא בספרים ואף הרשב"א כתב בח"א, סי' כ"ט ובסי' ק"ס שהרמב"ם חזר בו ואין ספק בדבר זה כלל"עכ"ל.

היוצא לנו, דבארכובה התחתונה אין דין צומה"ג כלל ואם היה קרוע הגידין למטה בחלק התחתון שבו האצבעות ואפילו ידוע שנקרע מחיים, כשר וא"צ מדינא עוד בדיקה והרבה טועים בזה וכמו שאפרש לקמן.

ד.הנהגת בדיקת צומה"ג בימינו –

מה שמחמירים ובודקים היום בצומה"ג עצמם סומכים על כך דמדינא א"צ בדיקה כלל היכא שאין מכה או ריעותא מבחוץ, או שסביב  לצומה"ג הבשר בריא ולכן מהני בדיקתנו לרווחא דמילתא, דמאחר ולעיתים רואים אנו גידים קרועים אע"פ שאין שום ריעותא בשוק יש הרוצים לבדוק אחד אחד אע"פ שאינו מצוי שיהיה כן. אך ברור שאין שום חיוב מדינא לחפש אחר זה דאולי אפשר שיהיה מיעוט המצוי, דאין בגידים שום יחוס ע"פ שאר טריפות אע"פ שהוא מצוי יותר מהם, דדינו כשאר טריפות דכ"ז שלא נתברר שיש מיעוט המצוי אין חיוב בדיקה. דחז"ל חייבו רק בדיקת הריאה בבהמה כיוון דהוי שכיח ביה ריעותא, דהיינו שיש תמיד מיעוט המצוי טריפה וכמ"ש רש"י בחולין (ריש דף י"ב, ע"א) ומשא"כ בצומה"ג אין בד"כ מיעוט המצוי (וכבר כתבתי כו"כ פעמים מש"כ הש"ך בסי' ל"ט, ס"ק ד' וד"ל)

אבל היכא שנתברר שיש מיעוט המצוי גידין קרועים, דהיינו כשבא לפנינו גידול מסוים שיש בו מיעוט המצוי גידין קרועים, צריך לבדוק מדינא כל רגל ורגל בשוק בגידול זה לראות שאין שום קריעה. ואע"פ שאין בו שום ריעותא מבחוץ, יש חיוב בדיקה והבדיקה מועילה דבקיאים אנו לומר דבעוף זה גידו נקרע ובעוף השני גידיו שלמים ויפים. דהרמ"א שפסק דא"א בקיאים בבדיקה דבריו נסבו רק על היכא דאיכא מכה במקום צומה"ג דז"ל בהגה: "ולכן בכל מקום דאיכא מכה בצומה"ג אפילו אינו רק נפוח ונצרר הדם מאחר שהיה צריך בדיקה וא"א בקיאים בעוף הוא טריפה" עכ"ל הרמ"א. ולכן, במקום שאין רואים שום ריעותא בשוק אע"פ שיש חיוב בדיקה אם מצאנו בגידול זה מיעוט המצוי פסיקת גידין, מ"מ אחר שבדקנו וראינו ברור בשוק דכל הגידין בריאים ושלמים הוי כשר בלי פקפוק, דכיון דאין שום ריעותא בשוק ובגידין א"א דאין אנו בקיאים. ומילתא דמסתברא הוא שלא החמיר הרמ"א כ"כ אלא כשיש מכה בצומה"ג.

ומצאתי און לי בשו"ת שבט הלוי למרן פוסה"ד הגר"ש וואזנר שליט"א (יור"ד, ח"ח, סי' ק"פ) שכתב על דברי הרמ"א שא"א בקיאים בבדיקה וז"ל: "אבל אין זה אומר עדיין שאין אנו בקיאים לברראם יש ריעותא באמת ואח"כ אם נמצא ריעותא שצריך חכמה יתרה, אין אנו מחשיבים עצמנו לבקיאים לבדוק ולהכשיר כמבואר בכ"מ בשו"ע. אבל מה שנראה בבהירות שהוא בסדר גמור (מכאן ולהבא) או מה שנבדק כבר ונראה בעיננו למוחלט כשר יאכלו ענוים וישבעו" עכ"ל. ומיירי התם כשהיה מיעוט המצוי פסיקת גידין כדמפורש שם בשאלה ואף לא היתה ריעותא דאלת"ה במה נסתפק השואל כיוון דהדברים מפורשים בהגהות הרמ"א ובפוסקים ובמיודעי ובמכירי קאמרינא שהוא ת"ח ומו"צ וע"כ כדאמרן ודו"ק.

אמנם זאת למודעי, דאף לאלו הבודקים בימינו את כל הגידים, אך עושים את הבדיקה בארכובה התחתונה סמוך לאצבעות רגלי העוף (בכדי לא לקלקל את השוקיים ע"י פתיחה ובדיקה), וכבר הזכרנו לעיל דבארכובה התחתונה אין צומה"ג כלל (ואף אם היה קרוע הגידין למטה בחלק התחתון שבו האצבעות ואפילו ידוע שנקרע מחיים א"צ בדיקה עוד והעוף כשר למהדרין), אלא שמאחר שכל בדיקה זו אינה חיובית כלל דמעיקר הדין היכא דליכא ריעותא או מיעוט המצוי של קריעת הגידין אין חיוב בדיקה, לכן הם מסתפקים בבדיקה זו בארכובה התחתונה והם יכולים להיות 'מלמד', ללמדנו היטב על מצב צומה"ג בלול זה אם יש מיעוט המצוי של קרועים בשוק, דכשהגידין קרועים בד"כ הקריעה היא בגידים שונים, פעם בגיד השני ופעם הרביעי ופעם השביעי ואם יש בעיה בגידין בלול העופות לא ימלט שלא יהיה ניכר קריעתם בארכובה התחתונה במקום האצבעות אע"פ שנקרעו למעלה בשוק במקום צומה"ג. אבל אם נמצא מאותו גידול שנקרעו גידים בשיעור מיעוט המצוי מהעופות, אזי אע"פ שאין שום מכה וצרירות דם יש חיוב לפתוח כל צומה"ג של כל העופות של גידול זה ובמקום צומה"ג דווקא דהיינו בשוק ולא מהני פתיחתו במקום האצבעות כיון דאין כל הגידים יורדים לארכובה התחתונה למקום שהאצבעות שם ובאם יש חיוב בדיקה, יש חיוב לראות בכל עוף את כל צומה"ג של הגידין האחוריים שמצוי בהם פסיקה. וכמו שוודאי לא נכשיר ריאה של בהמה כשלא נראה את כל האומות והאונות, כך נצטרך לראות את כל הגידים אם הם שלמים. וכבר ראינו כו"כ פעמים שהגידין שבארכובה התחתונה היו יפים ושלמים וכשפתחנו אח"כ בשוק מצאנו שהגיד שאינו יורד לתחתית הרגל קרוע.

ופשיטא שחיוב בדיקה הוא במקום צומה"ג האמיתי דהיינו בשוק ובמקום הגידין המטריף וכן שמעתי בשם מרן פוסה"ד הגרי"ש אלישיב זצ"ל דלא יעלה על הדעת דבר זה כשם שא"א לבדוק מכה בראש ע"י בדיקה ברגליים. וא"כ הוי פליאה עצומה על אלו הממשיכים לבדוק בארכובה התחתונה אף בזמן שנתקלים במשקים עם מיעוט המצוי של פסיקת גידין קרועים ומצווה למחות ע"כ.

ועוד יש לנו לעורר דבכה"ג שנמצאו גידין קרועים בשיעור מיעוט המצוי חובה לחזור ולבדוק שוב בשוק את כל העופות מאותו גידול אף שכבר נבדקו בארכובה התחתונה, דמאחר והתגלה מיעוט המצוי, הבדיקה הראשונה למטה לא הועילה להכשיר עופות אלו דמכיון שיש חיוב בדיקה בגידול זה יש לבדוק את כל העופות מגידול זה בשוק דווקא וכדאמרן. ובעוונותינו הרבים מאוד טועים בזה מתוך אי ידיעה וגם כמעט שלא שייך להחזיר העופות חזרה לבדיקה במשחטות של ימינו משום שאחר בדיקת צומה"ג חותכים את רגליהם על הליין בדרכם לשרייה שקודם המליחה. ואף באם יתחילו לבדוק בשוק אחר שמצאו מיעוט המצוי, מ"מ העופות שנבדקו בארכובה התחתונה קודם שנמצא מיעוט המצוי ואינם כבר תחת יד המשגיחים, מה תהא עליהם? הרי נתחייבו בבדיקה אמיתית שהיא רק בשוק ולא נבדקו ולא יצאו יד"ח בדיקה בהם, אתמהה.

וכבר הזכרתי, שהשחיטה שלנו התייחדה בכך שאיננו שוחטים משקים וגידולים עם ריעותות ואנו רחוקים מאוד ממצב של חובת בדיקה מדינא אנו מקפידים על בדיקה של העופות לראות שהגידול בריא ואין ריעותות והיכא שיש התחלה של ריעותא בגידים (כ2% בלבד !!! הרבה מאוד פחות מגדר 'מיעוט המצוי' המופיע בפוסקים) אנו פוסלים את הגידול לשחיטת ה'חלק'  שלנו ולא מסתמכים בכה"ג עוד על בדיקות.

ובסייעתא דשמיא אנו עושים מאמץ מוקדם לאתר לולים בריאים ונקיים ובכל יום מביאים למשחטה כו"כ משקים והגידין נבדקים אחר השחיטה ובד"כ אנו מוצאים בס"ד לולים בריאים וראויים לשחיטת ה'חלק' שלנו. כמו"כ זכינו לפצל את השחיטה שלנו לשני משחטות באיזורים שונים בארץ כך שהלולים מגיעים בד"כ מאיזורים שונים וגם אם ח"ו נפסלו הלולים במשחטה אחת, עדיין יש לנו לספק לציבור מהמשחטה השניה.

ופשוט ואצ"ל שיש בשיטה זו הידור גדול, דאם הרמ"א סגר בעדינו על ט"ז גידין בעוף אחד שרבים ודקים הם ואין אנו בקיאים, מה נאמר על משגיחים שבודקים אלפים רבים של גידים בכל יום עבודה, האם יכולים הם להיות בקיאים היכא שמדינא יצטרכו בדיקה במקרה והלולים מגיעים לשיעור 'מיעוט המצוי' ופעמים אף יותר מכך?

ה. המקום המועדף לזריקת חיסון העופות,

היוצא לנו מכל הנ"ל דכל דאיכא ריעותא בחצי בעצם התחתון של השוק המחייב בדיקה מעיקר הדין בצומה"ג עצמם אזי א"א בקיאים ובכה"ג לא תעזור בדיקה שהרי סגר עלינו הרמ"א ופסק דהוי טריפה. וכל הפוסקים שהקלו בדעת הרמ"א בבדיקה הוא עד לצומה"ג ולא בצומה"ג עצמם.

ואשר על כן כבר הזהיר מרן הגר"י וייס זצוק"ל – גאב"ד דהעדה החרדית בי-ם עיה"ק בשו"ת 'מנחת יצחק' (ח"ז סי' נ"ג-נ"ד) לקחת עופות רק היכא שידוע שהזריקו בהם בשוק למעלה מצומה"ג שאין חשש לצומה"ג ולא בצוואר אשר בו יש חשש נקיבת הוושט. וכ"ז כתב מרן זצ"ל לפני כארבעים שנה בקירוב שאז היה באפשרות המשגיחים לפקח על המזריקים שיזריקו בשוק בדיוק למעלה מצומה"ג בדוקא, משא"כ כיום שנתקיים בנו ברכת משה רבנו ע"ה – 'יוסף עליכם ככם אלף פעמים' עד שיש צורך כיום לציבור המהדרין מעל לשני מיליון עופות לחודש, מן הנמנע לפקח על המזריקים שידייקו בזה.

ועוד, דהנה בזמן האחרון ברבים מאוד מהעופות שהגיעו אלינו מאלה המזריקים בשוק, הננו מוצאים את חומר ההזרקה צמוד לצומה"ג בתוספת נפיחות וצרירות דם המראה שהוזרקו במקום צומה"ג והם ודאי ממ"נ בגדר ספק טריפה:

א. דאין אנו בקיאים לבדוק במקום צומה"ג. שהרי כשמגיע המחט למקום צומה"ג הרי ודאי שעי"כ הוא מחייב בדיקה בצומה"ג והרי קיימא לן דא"א בקיאים בבדיקה בצומה"ג.

ב. דהחומר של החיסון המוזרק הוא חריף ומצמית ומקשה הבשר במקום שמוזרק וגם א"א בקיאים בבשר שהרופא גורדו וכמ"ש הרמ"א בסי' מ"ח ס"ה (ומקורו בחולין נ"ג,ב' מימרא דר"ה ב"ר יהושע יעויי"ש ברש"י).

וההסבר בזה הוא, דודאי אחד מן הגידים עשוי להפסק בזריקת החיסון שהרי מ"ש ממחט שנכנסה לחלל הגוף דמטריפים שמא ניקב אחד מן האיברים הפנימיים שנקובתם במשהו? וה"ה בצוואר המלוכלך בדם דמטריפים שמא ניקב הוושט? ואדרבא הן בחלל הגוף והן הוושט אינם צמודים לעור החיצוני ויש מקומות הרבה שיש חלל בין העור לאיברים הפנימיים ואעפ"כ אנו מטריפים, ק"ו שיש להטריף כשמזריק במקום צומה"ג שכמעט מן הנמנע שלא יפגע באחד הגידים מאחר שהמה רבים וצמודים לעור. ואע"פ שהטריפות בהם הוא דוקא בנפסק ולא בניקב מ"מ יש ביניהם הרבה שמחמת דקותם יפסקו ע"י הדקירה ויש עוד גידין דקים שבדקירה יפסקו עכ"פ רובם ונטרף בזה כמ"ש המחבר בס"ח.

והנה מצאת בשו"ת 'חשב האפוד' (ח"א, סי' קכ"ח) להגה"צ ר' חנוך פאדווא זצ"ל גאב"ד דלונדון שנשאל אודות עוף שהיה לו נקב בבשר במקום צומה"ג והשואל כתב ששמע שרגילים היום לעשות נקבים כאלה בזריקות שעושים הרופאים לרפואת העוף, עכ"ד. והביא שתי סברות להקל, האחד, דאפי' אם פגעה הזריקה בגיד קי"ל דאינו טריפה אלא כשנפסק רובו של אחד מהם ולא בנקב לבד. ועוד, שבד"כ את הזריקות עושים רופאים ומומחים ונזהרים הם מלפגוע בצומה"ג וכמש"כ כיוצ"ב החת"ס. ומסיק דא"צ להשתמש בב' הטעמים להתיר ודי בסברא ראשונה, עכ"ד. ואני הצעיר אומר דשני הטעמים גם יחד אין בהם כדי להתיר היום וכמ"ש לעיל דיש כו"כ גידים שיקרעו ע"י נקב בלבד ויש כו"כ גידים שנקב עכ"פ יחתוך את רובם. וגם מש"כ שבד"כ את הזריקות עושים מומחים ורופאים, גם טעם זה אין בו כדי להקל כלל כשמזריקים לעשרות ומאות אלפי עופות פרט כשמדובר באפרוחים מספר ימים אחרי פקיעתם שאין בהם אלא עור וגידים ואורך השוק קטן מאוד.

כך שלענ"ד אין שום צד להקל בזה כיום, דהרי עכ"פ ודאי דיש חויב בדיקה מדינא בצומה"ג בנד"ד וא"א בקיאים בבדיקה ואין דמיון כלל לדברי החת"ס שדיבר על הקזת דם הנעשית ע"י רופאים וניכר על הגה"צ זצללה"ה שלא יצא מד' אמות של הלכה ולא מש מאוהלה של תורה, דאין כאן לא רופאים ולא מומחים אלא שכירי חרב שהמחט בידיהם ולמדום לדקור במקומות מסויימים ותו לא. וכיון שאין מזיק לעוף דקירותו במקום צומה"ג ואף במקום שנפסק הוא ממשיך להתפתח כרגיל ואחרי כשבעה שבועת נשחט וא"כ אין שום סיבה לגויים אלו להתאמץ שלא לנגוע בגידין והוא כמעט בלתי אפשרי בכמויות כאלו והמהירות שנעשית ובשוקים הקטנים של האפרוחים. וכידוע גם שהגידין צמודים לעור השוק ורק כשהמשגיח בקרבתם מדקדקים מאוד להזריק בראש השוק.

אשר ע"כ, רד"ר של הבדצי"ם מקפידים ונמנעים מלהזריק בשוק דבודאי יש מיעוט שההזרקה אינה במקומה הראוי, דבין מקום הראוי לשאינו ראוי בשוק ההבדל קטן מאוד שהרי מדובר באפרוחים קטנים (הזריקה מתבצעת בד"כ ביום ה- 12 לבקיעת האפרוח). ובמקום זאת, מזריקים את החיסון רק בחלק העליון של החזה במקום העב שבו במחט שאינה ארוכה יותר משש מילימטר כך שאינה יכולה לחדור לחלל הגוף כיון דהזריקה היא תת עורית וגם תחת הבשר יש עצם החזה כך שהגוי המזריק אין לו מקום לטעות בו ולא ראינו בזה ב"ה שום מכשול. וגם בפרט שלדברי הרופאים באם נכנס חומר המוזרק לחלל הגוף האפרוח מת תוך זמן קצר ויש להם נאמנות ע"ז כיון דמילתא דעבידא לגילויי לא משקרא בה אינשי (ר"ה כ"ב,ב').

ולצערי איני יודע מה הואילה ההשגחה והפיקוח של אותו ב"ד על הזרקות בשוק ולדאבוני, המתעקשים להזריק בשוק אזי במקום לשווק לציבור החרדים לדבר ה' 'בשר חלק' משווקים גם רח"ל בשר ספק טריפה, דלא ימלט בין מאות אלפי עופות שמזריקים בשוק שלא יהיו ביניהם אלפים בודדים שלא הוזרקו במקום הנכון דרובם ככולם של המזריקים גויים תאילנדים שאינם מבינים ואין להם מושג כלל מחומרת הדבר. והרי בעינינו ראינו פעם ופעמיים משקים שהגיעו עם אלפי עופות שהיו להם נפיחויות במקום צומה"ג וא"כ איני יודע מהיכן התירו לעשות בידיים ריעותא ולהכנס לספק איסור היכא דאיכא דרכא אחרינא דהיינו בחזה וכדאמרן.

ואומנם היו שטענו כלפי דכשמזריקים בשוק יש כן הקפדה מלאה להזריק בראש השוק ומה שראיתי את חומר ההזרקה במקום צומה"ג הוא לא מחמת ההזרקה שהיתה שם אלא מכיון שהאפרוחים מקפצים ומדדים ממקום למקום ולכן יורד חומר החיסון שהוזרק מראש השוק למקום צומה"ג. והשבתי להם דלו יהא כדבריכם, הלא אמרנו לעיל דחומר ההזרקה חריף, דמצמית ומקשה את הבשר וא"כ אפשר שהגיעו הגידין לגדר של בשר שהרופא גורדו וכאילו נפסק ומאחר וא"א בקיאים בבשר שהרופא גורדו הוי טריפה.

וא"כ, הוי ספק טריפה מצד שני דינים של א"א בקיאים. ראשית א"א בקיאים בבדיקת צומה"ג כלל ובודאי שיש חיוב בדיקה בצומה"ג מחמת דאפשר שההזרקה היתה בגידין, דרגליים לדבר כיוון שרואים את החומר שם במקום צומה"ג ואמרינן כאן נמצא וכאן היה. ואף אם היינו בקיאים בבדיקת צומה"ג לראות באם נפסק אחד הגידין מחמת המחט, ג"כ הוי טריפה כיון דא"א בקיאים בבשר שהרופא גורדו בגלל החומר המוזרק שנדבק בגידין.

אשר ע"כ נלע"ד כשהחומר המוזרק צמוד לצומה"ג ממש הוי ספק טריפה ואסור לאוכלם ואף אם נפתח ונבדוק כל רגל ורגל ביסודיות ונמצא את כל הגידין במקומם לא מועילה בדיקה כלל דא"א בקיאין.

ואף כשאינו צמוד לצומה"ג צריך להימנע מלאכלם עד שיוודעו בודאות שהוזרקו למעלה מצומה"ג וירד החומר למקום צומה"ג ואז אפשר להכשיר עופות אלו כשיש הפסק בשר בריא בין החומר המוזרק לבין צומה"ג

אך בהשערה בלבד אין להכשיר אפילו כשיש הפסק כיון דהספק הוא שמא כן הוזרק במקום צומה"ג דכאן נמצא וכאן היה ופעמים רבות אנו אף רואים בעיניים על רגל העוף את מקום הדקירה של הזריקה שהוא במקום צומה"ג  ובאמת, במהירות עצומה באפרוחים קטנים שבקושי יש בהם משהו בשר בשוקיים במקום צומה"ג כמעט מן הנמנע להשגיח ולדעת בודאות בכמויות כאלה של הזרקה שעוף זה הוזרק שלא במקום צומה"ג וכשמזריק שם ודאי מחויב מדינא בדיקה ולכן כל זמן שאין ידוע בודאות שהוזרק למעלה מצומה"ג אין להקל. ואפי' כשיש הפסק בשר בריא בין החומר המוזרק לבין הגידין קשה להקל בזה דפעמים הוא מזריק את החומר בדרך יציאתו מן הגידין וכ"ז מחמת המהירות וחייב בבדיקה מחמת כניסת המחט לצומה"ג וא"א בקיאין בבדיקה.

ואף כשלא ניכר כלום בשוקיים מחמת שהחומר נקלט יפה יש להדר שלא לקחת עופות מאלו שמזריקים בשוק כיון שברור הוא שיש פעמים שאינם מצליחים לעשות ההזרקה במקום הראוי ואינו נכון להשתמש בזה ל'חלק'.

וזאת למודעי, כי שמעתי בשם אחד מגדולי הדוגלים להזריק בשוק שאמר שהוא יודע שעדיף להזריק בחזה אלא שלא רוצה לשנות מהנהוג אצלם עשרות בשנים. וע"ז אומר אני מש"כ כבר בדין חיוב בדיקה מהגרמה דאף על מנהג ידוע שהוא נוגד ההלכה אף שהוא רק בדין דרבנן הכריע רבנו המ"ב (בבה"ל סי' תר"צ, סי"ז ד"ה 'ואין') שהביא דברי החת"ס (או"ח סי' קנ"ט) דאין שומעין לדברי מהרי"ק להניח המנהג כיון דכבר דחה ליה הפר"ח בראיות ברורות וכ"ה בשו"ת 'חקקי לב' (יור"ד סי' ל"ט) שכבר הוא מדברי הרמב"ם (הל' שביתת עשור, פ"ג ה"ג) שכתב בזה"ל: "ואין מנהג לבטל דבר האסור אלא לאסור את המותר" וכ"כ בתשובות "פאר הדור" (סי' ק"ד) דאין מנהג בדבר האסור וכ"כ הרשב"א (סי' תי"ט, תקס"ב, תרכ"ו) שאין מנהג להתיר את האסור וגם בתשובות הרא"ש (כלל כ"ה סי' י') הדברים חדים וברורים שכתב וז"ל: " אבל אם נהגו מנהג שיש בו נדנוד עבירה, יש לשנות המנהג ההוא אפי' הנהיגו המנהג ההוא גדולים וכו' ולא מבעי מנהג של עבירה אלא אפי' מנהג שעשו לסייג והרחקה ויכול לבוא ממנו קלקול יש לבטל המנהג" עכ"ל הרא"ש.

ואומנם, זכיתי להכיר את מרן ה'מנחת יצחק' זצוק"ל ודיברנו בענייני טריפות ואף עשיתי שליחותו ששלחני לספר על איזה גילוי בטריפות להגה"צ ר' מאיר ברנסדארפער זצ"ל ויכולני להעיד שמלבד היותו פוסה"ד אף היה צדיק נשגב וכל מעשיו לש"ש ובטוחני באם היה רואה השוקיים

שראיתי מיד היה מורה להזריק בחזה ולא בשוק.

ואחר כותבי כ"ז שאלוני האם אין כדאי לדרוש ממגדלי העופות לבל יזריקו כלל או יסתפקו בחיסון העופות באמצעות עירפול שהוא פיזור חומר החיסון באוויר הלול או עירבוב החומר במזון העופות.

ואמרתי ששתי תשובות בדבר. ראשית, מצב העניינים הוא דכשאין חיסון בזריקה אין למגדלי העופות ביטוח על מחלות וכד' ואינם יכולים לעמוד בסיכון ול"ע שמענו מקרים בהם מגדלים הערימו והזריקו בסתר ביום שב"ק כשאין עין של משיח מצויה לראות את הנעשה ובודאי שלא להשגיח שהוזרק כדין וגם שמענו לא פעם משו"ב שראו העופות שכביכול לא הוזרקו אך ראה זה פלא, היו עליהם סימנים של חומר החיסון במקום הזריקה. ולבר מדין, הוא חומרא דאתי לידי קולא שבהעדר החיסון מצוי יותר בעופות מחלות הריאות ויצטרכו להקל בהם ויצא שכרו בהפסדו.

ולכן אנו ורד"ר של הבדצי"ם מקבלים לשחיטה עופות שקיבלו את זריקת החיסון תחת השגחה של משגיח הנמצא בלול. וכך החיסון ניתן לעופות רק בחלק העליון של החזה במקום העב שבו במחט שאינה ארוכה יותר משש מילימטר כך שאינה יכולה לחדור לחלל הגוף וגם תחת הבשר יש עצם החשה דמרגיש המזריק כשמגיע לעצם וגם מירתת הוא שמא יכנס חומר המוזרק לחלל הגוף ואז ימות העוף תוך זמן קצר, כך שהגוי המזריק אין לו מקום לטעות בו ולא ראינו בזה ב"ה שום מכשול.

וכאן אשים שביתה לקולמוסי בתפילה שלא תצא תקלה מתחת ידי ומלאה הארץ דעה את ה'.