במה לכשרות » הפרשת תרומות ומעשרות ממסיק זיתים

הפרשת תרומות ומעשרות ממסיק זיתים

הרב יהודה עמיחי


התאגדנו כמה חברים ביחד כדי למסוק זיתים, ולהביאם לבית הבד לכובשם לשמן. עצי הזית שמסקנו, חלקם נמצאים בשטח של ישיבה, שהוא שטח פרטי, וחלקם נמצאים בשטח יישוב. מעצי הזית שבשטח הישיבה מוסקים לרוב עובדי הישיבה או התלמידים, בשיטת 'כל הקודם זוכה'. מעצי הזית שנמצאים בשטח היישוב מתיר היישוב לכל בני היישוב המעוניינים בכך למסוק, גם כאן בשיטת 'כל הקודם זוכה'. אך ישנו איזה 'כלל' ברור, שאסור למי שאנו מתגורר ביישוב למסוק מהזיתים, על אף שאין יכולת למנוע זאת ממנו למעשה, מפני שהזיתים אינם נמצאים בשטח פרטי.

א. האם הזיתים שבשטח הישיבה הם 'הפקר' ופטורים מתרומות ומעשרות, משום שאינם שייכים למישהו פרטי, אלא לכלל עובדי הישיבה ותלמידיה?

ב.האם הזיתים שבשטח היישוב הם הפקר?

ג. מה הדין בתערובת שמן מזיתים שנמסקו בשטח הישיבה ומזיתים שנמסקו בשטח היישוב, אם אלו חייבים ואלו פטורים?

ד. האם כוהן יכול ליהנות מן התרומה הגדולה?

ה. האם הלוי יכול לאכול את המעשר הראשון, והאם הוא רשאי לתת אותו במתנה לישראל?

ו. האם רשאי בעל הפירות לדרוש תשלום על הוצאות שהיו לו בעצירת הזיתים לשמן?

 

א. לפי התיאור שנכתב בשאלה עולה שהן הפירות שבשטח הישיבה והן הפירות שבשטח יישוב אינם הפקר, כפי שכתב הרמב''ם (נדרים פ''ב הט''ו) שהגדרת הפקר היא 'לכל', וכדעת ר''ל בירושלמי (פאה פ''ו ה''א), שאפילו הפקיר לאנשי עיר אחת ולא לשנייה - אין זה הפקר (עיין נוב''י אבה''ע סי' נט, עיין ברכ''י סי' שלא). על כן, אם  המקרה הוא שאין המועצה או המזכירות נותנות רשות לאדם מבחוץ למסוק - אין כאן הפקר. עולה מכך שגם עצי הזית שבישיבה וגם עצי הזית שביישוב אינם הפקר. לישיבה יש עמותה וליישוב יש מזכירות, והם הבעלים הממוניים על הפירות הללו, וממילא, כמובן יש לעשר את הפירות.

על כן אם בעלי הפירות (עמותת הישיבה והיישוב) נותנים רשות לבני העיר לקטוף אז אין זה גזל, אלא מתנה שהיישוב או הישיבה נותנת לתושב. לאחר שאתה זוכה בהם מהיישוב או מהישיבה, עליך להפריש תרומות ומעשרות מהשמן.

 ב. אין כל חשש בתערובת הזיתים, כיוון שכל התערובת חייבת. יש לזיתים בעלים והם נותנים לך אותם במתנה. כעת הזיתים כולם שייכים לך, ועליך לעשרם.

 ג. תרומה גדולה ניתנת לכוהן כדי ליהנות מהאור ולא כדי לאכול. האכלה לבהמה מותרת רק בתרומה טמאה, ועל כן אין לחוש בימינו שכוהן יבוא לאכול, שהרי ידוע שאי אפשר לאכול תרומה בימינו.

 ד. מעשר ראשון - יכול כל אדם לאכול, שכן אין בו קדושה, והלוי יכול לתת אותו לישראל במתנה.

 ה. מכיוון שהחיוב הוא בגמר מלאכה, והוא בזמן שנכבשו הזיתים לשמן, נראה שאי אפשר לנקות את מחיר הוצאות הכבישה, כיוון שלא היה חיוב קודם לכן, כשם שאדם משקה שדהו עד גמר מלאכה, ואיננו מבקש את הכסף של ההשקאה משעה שהגיע לעונת המעשרות. עיקר החיוב הוא לפי הזמן, כנ''ל.

© כל הזכויות שמורות לכושרות