מידע והלכה » מאכלי עכו"ם » הלכות בישולי עכו"ם

הלכות בישולי עכו"ם

הרב יצחק דביר


מתוך ספר כושרות. לרכישת הספר לחצו כאן

חכמים אסרו לאכול ממאכל שבושל על ידי גוי, גם כאשר רכיבי המזון ששימשו להכנתו כשרים.

בנוסף לטעם האיסור המרכזי, החשש שהאוכל יקרב ביניהם ויגרום להתבוללות,[1] יש שהזכירו טעם נוסף לגזרה – שמא יכין הגוי מאכל שאינו כשר והיהודי יכשל באכילתו.[2] חשש זה קיים לא רק כשגוי מבשל, אלא גם כשהבישול מתרחש על ידי יהודי שאינו מקפיד על הלכות כשרות, ולאור זאת דנו הפוסקים בשאלה: האם גזרת בישולי גויים כוללת גם את בישוליו של יהודי שאינו שומר מצוות וכשרות?

למעשה, כשאדם שאינו שומר מצוות הכין אוכל, קשה לדעת לדעת מהי כשרות המוצרים והכלים שהשתמש בהם, ולכן ממילא יש להימנע מלאוכלו (ראו בהרחבה עמ'...), אך אם שומר מצוות מפקח על תהליך ההכנה, מקובל שלא לאסור את בישוליו, פרט לכשרויות בודדות המצהירות שהן מקפידות שרק שומרי מצוות יבשלו בעסקים שתחת השגחתן.[3]

 

סוגי הבישול


באיסור בישולי גויים כללו חכמים את כל סוגי הבישול: טיגון,[4] צלייה, קלייה או אפייה.[5]

בישול שלא על האש – הפוסקים נחלקו האם יש איסור בישול גויים במאכלים שמכינים אותם באמצעות מים חמים שלא על האש, לדוגמה: קוסקוס, בורגול, אבקות אינסטנט, אבקת פירה, 'מנה חמה' וכדומה[6]. למעשה, כשהבישול אינו מתבצע בכלי שבו המים חוממו ('כלי ראשון') - למיקל יש על מה לסמוך[7]. בעניין משקאות חמים ראו להלן עמ'....

הכנת מאכל ללא חום – מאכל שהוכשר לאכילה על ידי גוי אך שלא באמצעות בישול בחום - לא נאסר,[8] לדוגמה: זיתים ודגים כבושים או מלוחים, דג מעושן,[9] אבקת פודינג שמערבבים בחלב קר.  

הרמ"א[10] מנמק דין זה משום ש"לא אסרו אלא בישול של אש". לשון זו הובילה לדיונים בין פוסקי דורנו כלפי אמצעי חימום שאינם פועלים על ידי אש:

בישול בחשמל – אף שבעת גזרת בישולי גויים החשמל לא היה מצוי, מקובל לאסור גם מאכל שבישל גוי על ידי גוף חימום חשמלי, משום שפעולתו זהה לאש.[11] כך הדין בתנור חשמלי, כיריים חשמליות ואינדוקציה,[12] טוסטר, מיחם, סו-ויד וכדומה. ישנם מכשירי חשמל שמחממים באופן שונה, ובהם נדון להלן.

בישול בקיטור – במפעלים ובמטבחים תעשייתיים רבים מחממים באמצעות מערכת קיטור. יש שסברו שאין בכך איסור בישולי גויים, מפני שהמאכל אינו מתחמם מן האש, וכן מדובר בשיטת חימום חדשה שלא הייתה כלולה בגזירת חז"ל.[13] מנגד יש שלא סמכו על היתר זה, משום שבסופו של דבר המים מתחממים כדרכם באש או בחשמל, והאדים שעולים מהם גורמים לבישול המאכלים שבכלים.[14] למעשה בנוהלי הרבנות הראשית לישראל נקבע שלא לסמוך על המתירים, וכך נהוג להקפיד בכלל מערכות הכשרות בארץ ישראל. לעומת זאת בחו"ל מערכות כשרות רבות סומכות על דעת המקילים ונותנות הכשר גם למפעלים שבהם גויים מבשלים באמצעות קיטור.

מיקרוגל – שיטת החימום במיקרוגל שונה משיטת החימום באמצעות אש וחשמל, לפיכך יש שהתירו מאכל שהתבשל במיקרוגל על ידי גוי,[15] אך רבים לא הסכימו עם היתר זה.[16] המשמעות המעשית של מחלוקת זו מועטה, משום שהמיקרוגל משמש בדרך כלל לחימום מאכלים שכבר בושלו קודם לכן, וממילא אין בהם איסור בישולי גויים.

בישול ללא כוונה – בישול גוי נאסר רק כשבישל את המאכל במכוון, אך אם גרם לבישול בלא כוונה - המאכל מותר,[17] לדוגמה: גוי שתיקן הפסקת חשמל ובעקבות זאת בושלו מאכלים שהיו מונחים במכשירים מחוברים באותה העת – אם הגוי תיקן את התקלה בלא שהיתה כוונתו לבישול המאכלים הם אינם נאסרים, אך אם הגוי הרים את המפסק כדי לאפשר את המשך הבישול, המאכלים ייאסרו.[18]

 

מקום הבישול


בבית ישראל – כאשר גוי שכיר מבשל בביתו של יהודי (כגון: עובד זר), יש שהקלו לאכול מבישוליו משום שבמציאות זו אין חשש ליחסי קרבה. למעשה דעה זו לא נפסקה להלכה, וגם במקרה זה בישוליו אסורים,[19] אך יש שהקלו בשעת הדחק,[20] או צירפו את דעת המתירים לסברות אחרות להקל.[21]

במפעלים – לגבי מוצרים שמיוצרים במפעלים מסחריים העלו הפוסקים כמה צדדים להקל בבישול הגוי: 1. בהעדר קשר ישיר בין היצרן המבשל ובין הלקוח אין חשש לקרבה שתוביל לחתנות.[22] 2. בחלק מהמפעלים מחממים באמצעות קיטור שיש הסוברים שאינו כלול באיסור בישולי גויים (לעיל עמ'...). 3. במפעלים שבהם פס ייצור ארוך הכולל שלבים שונים בזה אחר זה, המאכל אינו מתבשל באופן ישיר ממעשיו של הגוי שהכניס את המאכל לפס הייצור ('כוח כוחו')[23].

למעשה רוב האחרונים לא סמכו על היתרים אלו.[24] בנוהלי הרבנות הראשית לישראל נקבע להקפיד על בישול ישראל גם במפעלים, וכך נוהגים במערכות הכשרות בארץ ישראל. מנגד יש שהקלו בדבר, ובפרט כאשר מצטרפים כמה צדדי קולא יחד.[25] על כך מסתמכות מערכות כשרות רבות בחו"ל. הרבנות הראשית לישראל אינה נותנת אישור על מוצרים מחו"ל שכשרותם מסתמכת על קולות אלו.

 

סוגי המאכלים


כשגזרו חכמים איסור על בישולי הגויים, הבחינו בין בישול העלול ליצור קרבה בין המבשל לסועדים, ובין בישול שאינו משמעותי ואינו מקרב ביניהם. מבישול שאינו מקרב אומנם ראוי להתרחק,[26] אך הוא אינו כלול באיסור בישולי גויים.

מדברי חכמים עולים כמה קריטריונים למאכלים שבישולם אינו די חשוב ולא נכללו באיסור בישולי גויים:

אינו עולה על שולחן מלכים – חכמים גזרו איסור רק על מאכל חשוב ש'עולה על שולחן מלכים', אך מאכל פשוט שאינו מוגש בארוחות מכובדות אינו גורם לקרבה בין המבשל לסועד ואינו כלול באיסור.[27] ההגדרה המדויקת של קריטריון זה אינה ברורה דיה, ובפרט בימינו שהיטשטשו הגבולות בין המעמדות והשתנו הנימוסים. זאת ועוד, מאכלים פשוטים רבים הפכו למותגים תרבותיים שגם מלכים מעוניינים ליהנות מהם: קיגל, פלאפל, חמין וכדומה. בשל כך סעודתם של 'מלכים' דומה לא פעם לסעודת פשוטי העם.

גם אם נתקשה לסמן את הקו המדויק שבין סוגי המאכלים הכלולים בגזירה ושאינם כלולים בה, אפשר לסמן את גבולות האיסור הוודאיים: כל מאכל שמוגש גם לפני מוזמנים 'חשובים'[28] כלול באיסור. להגדרה זו אפשר לשייך כל מאכל שמוגש במסעדות, חתונות או מלונות, שבהם סועדים גם אנשים ממעמד חברתי גבוה. כל מאכל המוגש בהם – מנה עיקרית, סלטים[29] או מנה אחרונה[30] – נאסר אם בישלו גוי. מנגד, מאכל שלעולם לא יוגש במקום מכובד, אינו כלול באיסור בישולי גויים, כגון: סרדינים, פריכיות אורז, חטיף שלווה, תרופות,[31] קורקבנים.

הספק נותר לגבי מאכלים חשובים שגם בני המעמד הגבוה אוכלים מהם בהזדמנויות שונות, אך אינם מוגשים בסעודות, כגון: חטיפים, פיצוחים,[32] דגני בוקר, שוקולד, פופקורן וכדומה.[33] השאלה נשאלת גם לגבי מאכלים שאינם עולים על שולחן מלכים אלא כחלק מתבשילים, כגון: תבלינים, רטבים ושמן.[34]

למעשה מרבית הכשרויות המהודרות בארץ ישראל ממעטות להסתמך על היתר זה, ומקפידות על בישול ישראל ברוב ככל המאכלים. מנגד בכשרויות חו"ל הרחיבו את ההיתר ומשתמשים בו לא מעט, לדוגמה: החטיף הנפוץ 'פרינגלס' מקבל הכשר גם כשכל הבישול מתבצע על ידי גויים.[35]

נאכל חי (בלא בישול) – גוי אוסר מאכל בבישולו רק אם לפני הבישול לא היה ניתן לאוכלו (בשר, עוף, תפוחי אדמה וכדומה).[36] אומנם מאכל שרוב האנשים באותו האזור[37] אוכלים גם בלא בישול (כגון: פירות וירקות טריים, מוצרי חלב[38]) – אינו נאסר אם בישלו גוי.[39] דוגמה מעשית: גוי שהרתיח מים אינו אוסר אותם בבישולו, משום שאפשר לשתות אותם גם ללא החימום.

הדבר נכון גם אם רגילים לאכול מאכל זה כשהוא חי רק בצירוף מאכלים אחרים,[40] כגון: חזרת, שום, פלפל חריף ותבלינים.

מאכל מבושל – 'אין בישול אחר בישול'. חכמים לא אסרו מאכל שחומם על ידי גוי, כאשר בושל קודם לכן על ידי יהודי.[41] לכן מאכל מבושל אינו נאסר אם גוי הכניס אותו לארון חימום, הניח אותו על הפלטה או חימם אותו במיקרוגל.

דין זה נכון גם כלפי מאכלים שאינם מבושלים לגמרי, אלא שכבר עבר שליש מבישולם ואפשר לאוכלם כך בדוחק,[42] לדוגמה: צ'יפס קפוא. במסעדות רבות מקובל להכין מראש את האוכל עד שהוא כמעט מוכן, להקפיא או לקרר אותו, וכאשר הלקוח מזמין את המנה – לסיים את הבישול. במקרה זה אין מניעה שגוי הוא זה שיבצע את השלב הסופי (לדוגמה: הבשר והעוף שמעורבים במוקפץ סיני שמכינים במקום – מבושלים בדרך כלל מראש).

הפוסקים דנו בדינם של מאכלים שעוברים בישול במפעל, אך לאחר מכן מיובשים ועוברים אצל הלקוח בישול נוסף, למשל: בורגול, קוסקוס, שבבי תפו"א לפירה ואבקות שונות. למעשה הכריעו הפוסקים שהייבוש מבטל מהם את שם הבישול הראשון, ועל כן את הבישול הסופי צריך לבצע יהודי.[43] בין מערכות הכשרות מקובל להסתמך על סברה זו גם לקולא, ולהתיר את הבישול הראשוני על ידי גוי, מאחר שהוא יבטל ויהודי יבשל אותו בסופו.[44]

תערובת – ראינו שישנם מאכלים שאינם נאסרים בבישול הגוי: כשאינם מכובדים, כשנאכלים חיים, או כשהם כבר מבושלים. עלינו לברר: מה הדין במאכל המכיל גם רכיבים שחל עליהם איסור בישולי גויים וגם רכיבים שאינם אסורים? לדוגמה: מרק שבו גם בטטה ותפוח אדמה שאינם נאכלים חיים וגם גזר שנאכל חי, או מאכל שכבר היה מבושל אך במהלך החימום מתבל אותו גוי בתוספות שאינן מבושלות. למעשה במקרים אלו דינו של המאכל נקבע לפי המרכיב המרכזי והעיקרי שבו: אם הוא כלול באיסור בישולי גויים – המאכל אסור, ואם אינו כלול באיסור – המאכל מותר.[45] גם במקרה שהתבשיל מותר, אם המאכל שכלול באיסור בישולי גויים ניכר, יש להסירו[46] (למשל: ממרק גזר ובטטה שבושל על ידי גוי, יש להוציא את הבטטות הניכרות).

 

דוגמאות מעשיות:


טחינה – לצורך ייצור הטחינה משתמשים בזרעי שומשום קלויים. אחרוני דורנו נחלקו אם שומשום נחשב כמאכל שנאכל חי בלא קלייה.[47] למחלוקת זו השלכה משמעותית גם על מוצרים שבהם הטחינה מעורבת (חלווה וממרח חומוס). למעשה רוב ככל מערכות הכשרות נותנות הכשר על מטבל טחינה גם כאשר השומשום נקלה על ידי גויים,[48] והגר"מ אליהו החמיר בכך וסבר שאם השומשום לא נקלה על ידי יהודי, אין לאכול את הטחינה ומוצריה.[49] רק מפעלים בודדים בארץ עומדים בסטנדרט זה, ובהם יהודי הוא זה שקולה את השומשום.

משקאות חמים – על פי ההלכה הפשוטה אסור ליהודי לשתות ממשקה חם שגוי הכין בשבילו,[50] אך למעשה הפוסקים העידו שבכל הדורות נהגו בקהילות ישראל לשתות קפה שהכינו גויים.[51] למנהג זה ניתנו טעמים רבים: 1. איסור בישולי גויים קיים רק במאכלים שמוגשים לשביעה בסעודה ולא במשקאות.[52] 2. הקפה נאכל חי.[53] 3. הקפה רק נותן טעם במים ובטל בהם.[54] 4. הסוכר שהיהודי מוסיף בעת שתייתו הוא זה שמכשיר את המשקה.[55] למעשה, אף שהדין איננו פשוט, החזיקו רבים בהיתר זה כמנהג העולם[56] והקלו בין בקפה ובתה[57] ובין במשקאות אחרים כגון וויסקי ובירה שהוכנו על ידי גוי. מסופר שהאר"י החמיר בכך, ויש שהורו ליראי שמיים להקפיד בזה.[58]

למותר לציין שכל ההיתר אינו אלא כאשר ברור שהכלים והמוצרים שמהם הוכנו המשקאות כשרים (ראו עוד עמ'...).

דוגמאות למאכלים שנאסרים בבישולי גויים – אורז, ספגטי, בורגול, בטטה, ביצים וחביתות, בשר, גריסים, דגים,[59] דגני בוקר,[60] דלעת, חבושים, חביתיות (בלינצ'ס), חומוס, חטיפים,62 חמין, חצילים, כרובית, עדשים, פול, פירה, צ'יפס, שניצל עוף, שעועית, תפוחי אדמה.

דוגמאות למאכלים שאינם נאסרים – פירות וירקות שאינם טעונים בישול, בירה, בצל, דבש, זיתים, תבלינים, חלב, ירקות עלים, עלי תבלין, לימון, מים, סוכר, פטריות שמפניון, פריכיות אורז, שום.

 

השתתפות בבישול


איסור בישולי גויים חל על מאכל שהתבשל רק על ידי גוי, אך אם יהודי השתתף בבישול המאכל מותר. להלן כמה דוגמאות אפשריות לשותפות בבישול:

הנחת המאכל על האש – אם יהודי הניח את המאכל על גבי האש הוא נחשב לשותף בבישול וגם אם את המשך הבישול ביצע הגוי - המאכל אינו כלול באיסור בישולי גויים.[61] דין זה נכון גם לגבי תבנית שיהודי מכניס לתנור, מנגל שיהודי מניח עליו את הבשר, וכדומה.

הנחת המאכל על ידי יהודי מתירה אותו רק אם כל הבישול נעשה בזכות הנחתו, אך אם בהמשך תהליך הבישול נוצר מצב שהמאכל או חלק ממנו לא היה מתבשל אילולא התערבות הגוי, הוא נחשב לבישולי גויים (ראו דוגמאות להלן בעמ'...).

שותפות בבישול – אם גוי התחיל לבשל מאכל, יכול יהודי להתערב בבישול ולהשתתף בו, באמצעות ערבוב המאכל, הפיכת הבשר על המנגל, הסרת המאכל מהאש והשבתו וכדומה.[62] שותפות זו מגדירה את הבישול כבישול ישראל.[63]

השתתפות במקור החום – הפוסקים נחלקו אם גם שותפות של יהודי במקור החום (חשמל, אש וכדו') מתירה את הבישול, או שמא הואיל ואת הבישול עצמו מבצע גוי, המאכל אסור. למעשה השולחן ערוך אינו מסתפק בהדלקת האש, ומתיר את המאכל רק אם יהודי היה שותף בתהליך הבישול עצמו,[64] וכך צריכים להקפיד הספרדים. מנגד הרמ"א הקל בכך, והתיר את המאכל אפילו אם יהודי רק היה שותף בהדלקת האש או הגביה את חומה.[65] כדברי הרמ"א נוהגים מרבית האשכנזים, אך יש שהורו לא לסמוך על כך לכתחילה.[66]

אם המאכל הונח על מקור החום כשהיה כבוי, ולאחר מכן הדליק יהודי הדליק את האש או החשמל תחתיו (כגון: גוי שהכניס לתנור כבוי ויהודי הדליקו), יש אומרים שהוא מותר לכל הדעות, שכן במצב זה הבישול כולו התבצע על ידי יהודי, ויש מהספרדים שאסרו גם במקרה זה, ולדעתם בישול ישראל מחייב התערבות של יהודי במאכל עצמו (הנחת המאכל, ערבוב וכדומה).[67]

עד איזה שלב התערבות יהודי מועילה – מאכל שבישלו גוי, אך עדיין יועיל לו בישול נוסף (לדוגמא: מסעדות שמבשלות את המאכל כמעט לחלוטין, כדי שכשיגיע הסועד יזדקקו לבישול קצר) - לדעת הרמ"א ומנהג האשכנזים, אם יהודי יסיים את הבישול - המאכל יהיה מותר,[68] אך לדעת השולחן ערוך אפשר לתקן את המאכל רק אם הגוי בישל אותו פחות מחצי מבישולו הסופי.[69]

גוי שהתערב בבישול לאחר פעולתו של היהודי – כאשר לאחר פעולתו של היהודי התערב גוי בבישול, ישנם מקרים שהמאכל יאסר, כמפורט להלן:

  • גוי שביצע פעולה שבלעדיה חלק מהמאכל לא היה מתבשל כלל - לשיטת הרמ"א (לעיל עמ'...) שדי בהתערבות סמלית של יהודי במאכל, המאכל לא יאסר,[70] אך לשיטת השולחן ערוך שדרש שהמאכל כולו יתבשל בזכות יהודי, החלק שהתבשל בשל פעולת הגוי נחשב לבישולי גויים.

לדוגמה: נתח בשר שיהודי הניח על מנגל או על מחבת, אך חלקו העליון נצלה רק בזכות הגוי שהפך אותו,[71] או תבשיל שחלקו העליון לא היה מתבשל כלל אילולא ערבובו של הגוי – נחשבים לבישולי גויים לדעת השולחן ערוך.[72]

  • יהודי שהניח תבשיל על אש נמוכה, כזו שגם אם המאכל היה שוהה עליה זמן רב לא היה מגיע לשליש בישול, וגוי הגביר את האש – לדעת השולחן ערוך המאכל אסור כבישולי גויים,[73] אך לדעת הרמ"א (לעיל עמ'...) שדי בשותפות סמלית בבישול – גם במקרה זה המאכל מותר.
  • גוי שהסיר מעל האש מאכל שהונח על ידי יהודי, לפני שהתבשל שליש מבישולו, והשיב אותו עליה – לשיטת השולחן ערוך שהדלקת האש אינה מספיקה - המאכל אסור.[74]
  • אם גוי הוסיף מאכל לתוך סיר שהונח על האש על ידי יהודי, לשיטת השולחן ערוך שהדלקת האש אינה מספיקה - מעמדו כבישולי גויים. הדבר נכון לא רק לטיגון שניצלים וכדומה, אלא גם במקרה שיהודי הניח תבשיל מסוים על האש, וגוי הוסיף רכיבים נוספים לתוכו.[75]

לכל המקרים הנ"ל אין לחשוש אם לא שהתרחשו בפועל. למשל: יהודי שהניח מאכל על האש וגוי המשיך את בישולו, אינו צריך לחשוש שמא במהלך הבישול הסיר הגוי את המאכל והחזירו, או שמא כבתה האש והדליקה. ואף אם ידוע שכך אירע, אך לא ברור אם בשלב זה היה המאכל מוכן בשיעור שליש בישול – מותר לאוכלו.[76]

דין השווארמה – לאור האמור נחלקו הפוסקים בקשר למאכל השווארמה: רבים הורו להקפיד שלא די שיהודי יניח את הבשר במכשיר, אלא עליו גם לקלף את השווארמה, מפני שהאש שבמכונה מסוגלת לצלות רק את חלקו החיצוני של הבשר, ואם פועל גוי יקלף את נתח הבשר הוא יחשוף את חלקו הפנימי אל האש ויגרום לבישולו. על כך מקפידות כשרויות ברמה טובה.[77] אולם יש שהתירו את השווארמה גם כאשר הפועל גוי, בטענה שאם הבשר יישאר זמן רב במכשיר, גם חלקו הפנימי יתבשל.[78] נוסף על כך, הבישול רק בגרמא, והוא אינו מתכוון לבשל את חלקו הפנימי בעת הקילוף.[79] בהסתמך על סברות אלו, חלק מגופי הכשרות אף מעניקים הכשר 'מהדרין' לעסקים שבהם הפועל גוי.

יש לציין שבעסקים שבהם ישנם פרקי זמן ללא לקוחות, נהוג להרחיק את בשר השווארמה ממקור החום כדי שלא יישרף ולקרב אותו אליה בהמשך. לדעת השולחן ערוך שלא די בהדלקת האש על ידי יהודי, אם גוי קירב את בשר השווארמה אל האש הבשר שהתבשל לאחר מכן יהיה אסור כבישולי גויים.

 

פתרונות לבתי עסק


בבתי עסק רבים מועסקים עובדי מטבח שאינם יהודים. האופן שבו מונעים חשש לאיסור בישולי גויים משתנה על פי רמת הכשרות במקום:

רמת כשרות רגילה – על פי נוהלי הרבנות הראשית לישראל, בעסקים המפוקחים ברמת כשרות רגילה – די שיהודי יהיה שותף בהדלקת האש (כשיטת הרמ"א), ושאר הבישול יכול להתבצע על ידי גוי. בפועל נהוג ליישם זאת באחת משתי אפשרויות:

  • משגיח מדליק את האש בכל בוקר, והעובדים מבשלים עליה במהלך היום.

כך נוהגים גם בכלי חשמל, ומשגיח מדליק אותם מראש. פתרון זה אינו מועיל לכיריים שפועלות בשיטת אינדוקציה. בכיריים אלו אין גוף חימום קבוע שיכול יהודי להפעיל מראש, אלא הסיר עצמו הופך לגוף חימום בעת הנחתו, ואם גוי מניחו על גבי הכיריים, הוא זה שמפעיל את גוף החימום. ניתן לפתור את הבעיה באמצעות הנחת טס מתכת אינדוקטיבי קבוע על גבי הכיריים, שיגרום להם לפעול בקביעות, מעת הדלקת המכשיר על ידי היהודי.[80]

  • שימוש ב'נר תמיד' - להבה קבועה בכירים שמודלקת מראש על ידי המשגיח, או גוף חימום נוסף המותקן בתנור ופועל גם כאשר גוף החימום המרכזי כבוי.[81]

בתנורים שמותקן בהם מפסק המכבה את המכשיר בעת פתיחת הדלת (מצוי מאוד במתקנים תעשייתיים) לא תועיל הדלקת החשמל בתחילת היום, שכן בכל פעם שהגוי סוגר את הדלת הוא מדליק את המכשיר מחדש. בעיה זו ניתן לפתור על ידי ניטרול מפסק הכיבוי או התקנת נר תמיד.

פתרונות אלו מועילים לשיטת הרמ"א בלבד, ולספרדים הנוהגים כשולחן ערוך ישנה בעיה לסעוד בעסקים הפועלים בשיטה זו.[82] יש לציין שלפי ניסיוננו בעסקים הפועלים בשיטה זו, לא פעם כאשר האש או החשמל כבים, מחמת תקלה או מטעמי חיסכון, הטבחים הגויים מדליקים את האש בעצמם, ולכן גם לאשכנזים ראוי להיזהר בנושא זה.[83]

כשרות מהדרין - לפי הנחיות הרבנות הראשית לישראל, בעסקים בכשרות מהדרין יש להקפיד שיהודי הוא זה שיניח את המאכל על גבי האש, וכך יהיה מותר לאוכלו לכל השיטות.

יש לציין שגם חלק ממערכות הכשרות הקרויות 'בד"צ' סומכות על שיטת הרמ"א ומתירות את בישול הגוי כאשר יהודי הדליק את האש, וממילא מאכלים בכשרותן אינם מתאימים לכל העדות. אנו בכושרות מאמינים שמאכלים שמשווקים לכלל צריכים להתאים לכל הציבור, ולכן אנו מכניסים לרשימת המומלצים רק מוצרים ובתי עסק שמקפידים על בישול ישראל לכל העדות.

 

בדיעבד


מאכל שבישלוֹ גוי והתערב עם מאכל כשר, אם כמות התבשיל הכשר רבה יותר מן התבשיל האסור – הוא בטל ברוב והמאכל מותר, אך את מה שאפשר להפריד ולהוציא מן התבשיל - יש להוציא.[84]

דוגמה מעשית: אם גוי טיגן שניצלים בצ'יפסר, אסור ליהודי להשתמש באותו השמן כדי להכין בו מאכלים אחרים, מפני שבדרך כלל כמותו של השמן אינה גדולה יותר מכמות השניצלים הכוללת שהוכנסו אליו, וממילא טעמם אינו בטל ברוב.[85]

הכלים – כלים שגוי בישל בהם מאכל שמוגדר כ"בישולי עכו"ם" טעונים הגעלה (במקרה זה הקלו להגעיל גם כלי חרס או פורצלן, אך יש להגעילם שלוש פעמים).[86] לפיכך, יש להקפיד שגם מאכלים שהגויים מבשלים לצורך עצמם, לא יבושלו בכלי בית העסק, אלא בכלים ייעודיים.

בדיעבד, אם השתמשו בכלים ללא שהגעילו אותם – המאכל אינו נאסר, משום שבדרך כלל כמות המאכל רבה יותר מהכמות הבלועה בדופנות הכלי, והטעם הנפלט בטל ברוב.[87] אומנם אם בישל מאכל דק מאוד (כגון פנקייק, חביתה וכדומה), שעוביו קטן מעובי דופנות הכלי – המאכל עלול להיאסר (אם הכלי בן יומו).

דין זה משמעותי כאשר סועדים במקום שבו בדרך כלל מבשלים גויים ומציעים לסועד לבשל לו במיוחד על ידי יהודי. לכתחילה הדבר אינו מועיל, משום שאסור לסועד להשתמש בכלים,[88] אך בדיעבד המאכל שהוכן בהם מותר באכילה. אם מדובר במקום שבו מקפידים בדרך כלל על בישול ישראל כשיטת הרמ"א, יש סוברים שמותר לספרדי אף לכתחילה להשתמש בכלים.[89]

דין זה משמעותי גם במפעלי ייצור, שבהם יש צורך להכשיר את פס הייצור לצורך ייצור כשר. לא תמיד קל לבצע הגעלה זו, ויש מגופי הכשרות שמקילים בה.

 

[1] רמב"ם מאכלות אסורות יז, ט.

[2] רש"י ע"ז לח ע"א ד"ה מדרבנן; ר"ן ע"ז יד ע"ב; אור זרוע ע"ז קצב. טעם זה הוזכר בבית יוסף יו"ד קיג, ובלבוש שם ס"ק א.

[3] בפתחי תשובה יו"ד קיג, ס"ק א חשש לטעם זה ואסר בישולי מומר, וכן כתבו בספר אשרי האיש פ"ח ו בשם הגרי"ש אלישיב; במנחת יצחק ח"ג עג; משנה הלכות יב, טז, ותשובות והנהגות ה, רמט אות ד. בשו"ת אור לציון ח"ה לד, ו התיר להקל רק במקום הצורך. אך בציץ אליעזר ח"ט מא, העיר שכאשר יש משגיח כשרות שמפקח על הכנת האוכל, בטל החשש שיאכילנו דבר טמא, וכן משמע מדברי כה"ח קיג ס"ק א שהיקל בדיעבד כאשר אחד מטעמי האיסור אינו שייך. הגר"ע יוסף (יבי"א ח"ה יו"ד י) הצטרף למקילים אך לכתחילה הורה להקפיד שלכל הפחות משגיח הכשרות ידליק את האש.

[4] ערוה"ש יו"ד קיג, כד.

[5] דרכי תשובה יו"ד קיג, טז. כאשר מדובר במאפה דגנים, לעיתים הוא מוגדר כפת גויים שדיניה קלים יותר, ראה עמ'...

[6] אף שרוב המאכלים שהוזכרו עוברים בישול קודם לכן במפעל, רבים כתבו שמאחר שהתייבשו וזקוקים לבישול נוסף, בטל מהם שם הבישול ויהודי צריך לבצע את הבישול הסופי, ראו עמ'...

[7] כאשר גוי מכניס את המאכל לסיר עצמו לאחר הסרתו מן האש, הוא אסור כבישולי גויים (עפ"י שו"ע או"ח שיח, ט). יש שהקלו כאשר מערים על המאכל מים חמים (שו"ת מהרש"ם ח"ג רצו), יש שהתירו בכלי שני (שו"ת שרגא המאיר, ח"ו קסז אות ב), יש שהתירו רק אם מערה מים מ'כלי שני' (תשובות והנהגות ח"א תלו), ויש שהסתפקו אם לאסור אפילו במקרה זה כאשר מדובר במאכל שמתבשל בקלות (שו"ת שבט הלוי ח"ט קסד). וע"ע בשו"ת אבני ישפה ח"א קלט.

[8] רמ"א יו"ד קיג, יג.

[9] שו"ע יו"ד קיג, יג. מסתבר שהשו"ע דיבר על עישון קר (מקובל בכ-C25°), אך עישון חם (בכ-C75°) נחשב כבישולי גויים. יש מערכות כשרות שמקילות בכך מפני שהדג מושרה במלח קודם לכן, ולטענתן בכך הוא מוכן לאכילה גם לפני העישון. ראה עוד יביע אומר ח"ה יו"ד, ט.

[10] יו"ד קיג, יג.

[11] כך עולה מדיונים בפוסקים רבים, וראו: שו"ת תשובות והנהגות ח"א תלט, ושו"ת עמא דבר ח"א, מ בשם הגר"מ אליהו.

אך בשו"ת אור לציון ח"ה לד, יא סבר שאין איסור בישולי גויים בחשמל, מפני שאינו נחשב לכוחו הישיר אלא 'כוח כוחו'. ייתכן שכך עולה גם מהדעה המובאת בדרכי תשובה יו"ד קיג, טז שהתירה את השימוש בקיטור מכיוון שלא היה בזמן הגזרה.

[12] בפשטות, אף שמדובר בשיטת חימום חדשה, אין מקום לחלק בינה ובין שאר מוצרי החשמל לעניין בישולי גויים, משום שהשיטה רק מחדשת את אופן חימום הסיר, אך בסופו של דבר המאכל מתחמם מחומו של הסיר, בדומה לכל גוף חימום חשמלי. על כך מקפידות רוב ככל מערכות הכשרות בארץ ובחו"ל. אולם ראה במאמרו של הגרנ"א רבינוביץ (תחומין לג) שהבדיל בין מתכת שמתאדמת (גוף חימום) ובין מתכת שאינה משתנה (סיר האינדוקציה). והרב אשר וייס כתב להקל באינדוקציה כאשר יהודי מדליק את המכשיר (במכתב שפורסם במאמרו של הרב ישראל רוזן, אמונת עתיך גיליון 104). ישנן מערכות כשרות בחו"ל שמסתמכות על דעת המתירים.

[13] דרכי תשובה קיג ס"ק טז; מנחת יצחק ח"ג כו, ו; שו"ת משנה הלכות יב, יז; שרידי אש ח"ב כב, י; יביע אומר ח"ה יו"ד, ט.

[14] דרכי תשובה שם בשם שו"ת שם אריה; שבט הלוי ח"ו קח, ו; הגר"מ אליהו בספר הכשרות כהלכה, מבוא לבישולי גויים; אור לציון ח"ה לג, י.

[15] עפ"י המובא בדרכי תשובה יו"ד קיג, טז להיתר במאכל שבושל בחמה. שו"ת להורות נתן ח"ז סד, ובשו"ת מנחת אשר דברים ה, ו התיר בשעה"ד כשיהודי הכניס את השקע של המיקרוגל לחשמל. וע"ע בספר הכשרות כהלכה פרק מב אות ל.

[16] הגרי"ש אלישיב, אשרי האיש יו"ד ח, ד; שבט הלוי ח"ח קפה; תשובות והנהגות ה, רמט אות ב.

[17] שו"ע יו"ד קיג, ה.

[18] הדין למעשה יהיה תלוי בשלב הבישול שבו המאכל נמצא באותה העת. ראה להלן עמ'...

[19] שו"ע יו"ד קיג, ד, והלכה כי"א בתרא. וכן ברמ"א שם לא התיר אלא כשישראל מן הסתם מחתה באש (אך ראה בדברי הגר"א שם ס"ק יא שמשמע שהרמ"א הקל בדיעבד גם ללא הערכתו שיהודי יחתה באש, וכן בכנה"ג הגהב"י ס"ק ח).

[20] ראה ערוה"ש יו"ד קיג ס"ק ד שכתב שאפילו כשיש סברה שמן הסתם יחתה ישראל, אין לסמוך על כך אלא בשעת הדחק. וע"ע שלחן גבוה שם ס"ק י.

[21] כנסת הגדולה יו"ד קיג הגה"ט ז והגהב"י ח; יביע אומר ח"ט יו"ד, ו; מנחת יצחק ח"ז סב; ציץ אליעזר חלק כא, סא.

[22] מהריט"ץ סימן קסא. חשוב להעיר שסברה זו אינה נכונה אלא כלפי מפעלים, אך במסעדות קיים קשר בין הסועד ובין השף. ראה תשובות והנהגות ה, רמט אות ח.

[23] בן איש חי ש"ב חקת אות כב.

[24] ברכי יוסף יו"ד קיב, ט; שבט הלוי ח"ו קח ו בשם החזו"א; תשובות והנהגות ח"ה, רמט אות ח; הגר"מ אליהו, מובא בספר הכשרות כהלכה עמ' קע. וראו גם באגרות משה ח"ד יו"ד מח אות ה שכתב שאין בזה היתר ברור, אך 'אין למחות באלו שמקילין'.

[25] שו"ת רבבות אפרים ח"ה תקצו בשם הגר"מ פיינשטיין (אך ראו בדבריו בהערה הקודמת); יביע אומר ח"ה יו"ד, ט; מנחת יצחק ח"ג כו, ו. לכך מצרפים לעיתים את הספק האם מאכלים מסוימים מוגדרים כדבר העולה על שולחן מלכים.

[26] דברי התשב"ץ ח"א פט, הובאו בבית יוסף יו"ד קיג.

[27] שו"ע יו"ד קיג, א.

[28] כף החיים יו"ד קיג ס"ק ב.

[29] מלשון הגמרא (ע"ז לח ע"א) 'ללפת בו את הפת' משמע בפשטות שאף ממרחים בכלל זה. אך ראה בתשובות והנהגות ח"ה רמט אות ה שנטה לומר שמאכל המיועד לממרח ואינו נאכל בפני עצמו אינו כלול באיסור בישולי גויים, וכן בחידושי רע"א יו"ד קיג, א.

[30] כן הכריע בשו"ע יו"ד קיג, א, ואף שבפר"ח ס"ק ג חלק, בכה"ח ס"ק ז ובערוה"ש ס"ק ז הכריעו כשו"ע.

[31] ריטב"א ע"ז לח ע"א.

[32] הרמ"א (יו"ד קיג, ב) הקל בקליות מפני שאינם עולים על שולחן מלכים. לאור זאת רבות מהכשרויות המהודרות בארץ ישראל מתירות פיצוחים שנקלו על ידי גוי. אך למעשה יש לבחון את העניין לפי המציאות בדורנו: הפיצוחים היקרים (קשיו, אגוזים ודומיהם) מוגשים גם במקומות מכובדים ובאולמות יוקרה לקינוח או בתור כיבוד (ראה: בן איש חי, חקת ש"ב יב, ושו"ת אור לציון ח"ה לד, ג).

[33] ראה שו"ת תשובות והנהגות ה, רמט; שו"ת רבבות אפרים ח"ז עמ' תנ. ובשם הגר"מ אליהו שמענו לאסור גם מאכלים אלו, וכן בשו"ת אור לציון ח"ה לד, ב כתב שכל מאכל שמוגש בבית מלון בכל אחת מהארוחות נחשב כעולה על שולחן מלכים.

[34] ראה: שו"ת בית שלמה קעח; שו"ת התעוררות תשובה ח"א פו. ושמענו מהגר"מ אליהו שאין איסור בישול גויים בתבלינים.

[35] זאת בצירוף לסברות נוספות להקל, כגון: ייצור המאכל במפעלים (ראה לעיל עמ'...).

[36] האיסור קיים גם כאשר ישנה דרך אחרת לעבד את המאכל ולאוכלו, למשל: מליחה וכבישה, השריה, קיצוץ דק ועירוב במאכל אחר. במידה ולא עשו את הפעולות הללו קודם הבישול, והמאכל לא היה ראוי לאכילה בעת הזו – חל עליו איסור בבישול הגוי. שו"ע יו"ד קיג, יב עפ"י תוס' המובא בב"י שם.

[37] פר"ח יו"ד קיג, ג; ערוה"ש שם יב; חכ"א סו, סד.

[38] אפילו אם רוב מינו נאכל חי, אף שהוא עצמו אינו נאכל חי, כגון שהוא קשה יותר – מותר, גליון מהרש"א יו"ד קיג, ב.

[39] שו"ע יו"ד קיג, א.

[40] משנה ברורה רג, יא.

[41] שו"ע יו"ד קיג סעיף ח; ש"ך ס"ק ה; כה"ח ס"ק כט בשם כל הפוסקים.

[42] שו"ע יו"ד קיג, ח.

[43] כף החיים יו"ד קיג, סג-סד. גם אם לא נקבל הוראה זו לחומרא, מאחר שמערכות כשרות רבות מתירות את ההכנה הראשונית על ידי גוי, מפני שהבישול מתבטל בייבוש, ממילא אין אפשרות שאת ההכנה הסופית יעשה גוי, שאם לא כן תהיה הכנת המאכל על ידי גוי מתחילתו ועד סופו.

[44] על פי אבקת רוכל סי' ל, וכן הורו הגר"ש ישראלי (תחומין יז) והגר"א שפירא, שאף כאשר בבישול הראשוני בישל אותו הגוי כל צורכו, בטל שמו ממנו במהלך הייבוש.

[45] שו"ע יו"ד קיג, ב. מלשון השו"ע "עירב" משמע שדווקא בדיעבד מותר, וכן נראה מסברה כיוון שמדובר בסוג של 'ביטול', ואין מבטלים איסור לכתחילה. אך ראה בדרכי תשובה שם ס"ק יח שכתב שאפילו לכתחילה מותר לגוי להוסיף למאכל רכיבים שיש בהם בעיה של איסור גוי, כשעיקר המאכל אינו כלול באיסור.

[46] דרכי תשובה יו"ד קיג ס"ק כב. והטעם הנותר במאכל בטל ברוב.

[47] בשנים האחרונות התפתח תחום הסלטים החיים, ולצורך כך משתמשים לא פעם בשומשום חי. בנוסף לטענה זו יש שטענו שהקלייה שעובר השומשום לא נועדה לשנות את טעמו אלא לייבשו בלבד.

[48] מחמת היות הטחינה מוצר פשוט להכנה, היא אינה דורשת השגחה צמודה, ולכן פעמים רבות היא מקבלת הכשר גם כשהיא מיוצרת באזורים שבהם לא גרים יהודים. משום כך גם מערכות הכשרות המהודרות מתקשות לדרוש שהקלייה תתבצע על ידי יהודי.

[49] וכן בשו"ת תשובות והנהגות ה, רמט אות ו.

יש להעיר שמחלוקת זו אינה נוגעת למחלוקת האשכנזים והספרדים בדיני בישול גויים, ולשיטת האוסרים הדבר נכון לכל העדות.

[50] שו"ת פנים מאירות ב, סב; בעי חיי סי' קנה.

[51] בפסקה זו עסקנו במשקה קפה שהוכן על ידי גוי, אך ישנו דיון נוסף כלפי בישולם וקלייתם של פולי הקפה עצמם. בזה מקובל להקל, מכיוון שבסופו של דבר גמר הבישול ייעשה על ידי מכין המשקה, וכן בצירוף דעת הסוברים שאין בישול נוכרי בקליות. ראה יחוה דעת ח"ד, מב. וכך נהוג להקל בגופי הכשרות בארץ ובעולם.

[52] רדב"ז ג, תרלז; פר"ח יו"ד קיד, ו; שו"ת באר עשק סי' קה ועוד.

[53] גינת ורדים או"ח ג, ח.

[54] עפ"י שו"ע יו"ד קיד, א: ט"ז שם ס"ק א; פר"ח שם ו; חכמ"א סו, יד; ערוה"ש יו"ד קיג, כב (ויש שהחמירו מטעם זה בקפה נמס שנימוח במים, אך לכאורה זה נובע מחוסר ידיעה שאבקת הקפה נמס מגיעה מייבוש של המשקה המופק מקפה שחור רגיל, וא"כ אין הבדל ביניהם. ראה שבט הלוי ח"ב, מד).

[55] תשובות והנהגות ח"ד קצג.

[56] עיין שו"ת יחוה דעת ח"ד מב שאסף הדעות בזה ופסק לקולא.

[57] מרבית הטעמים שנאמרו נכונים גם לתה, וכן פסק ערוך השולחן יו"ד קיג, כב.

[58] ראה כף החיים יו"ד קיג ס"ק כא שהביא מחלוקת אם החמיר רק על עצמו או הורה לאסור. וע"ע זבחי צדק יו"ד קיג, טז; בן איש חי ש"ב חוקת טז; שו"ת אור לציון ח"ה לד, ה.

[59] חלק מסוגי הדגים נאכלים ללא בישול ואינם נאסרים בבישול גויים, כגון דג מלוח.

[60] דינם תלוי במחלוקת שהובאה לעיל בדין מאכלים שאינם מוגשים בסעודה מרכזית.

[61] שו"ע יו"ד קיג, ז.

[62] שו"ע יו"ד קיג, ו.

[63] בחלק ממפעלי הייצור משמש עיקרון זה כדי להתיר לפועלים גויים להעמיס את חומרי הגלם על המסוע המוביל לבישולם: בסיום המסוע שעליו מניח הפועל את המאכל מותקן מסוע נוסף שמכניס את המאכל לסיר הבישול. מסוע זה מופעל מראש על ידי יהודי, ולדעת מערכות כשרות רבות בכך נחשב הדבר כמאכל שהונח לבישול על ידי יהודי.

למעשה ספק אם הדבר אכן מועיל, שהרי המסוע פועל לפני הנחת המאכל על ידי הגוי, וממילא יש לומר שאינו שונה מכל שלב אחר בפס הייצור שקרוי כולו על שם מי שהכניס לתוכו את המאכל.

[64] שו"ע יו"ד קיג, ז.

[65] רמ"א שם סעיף ז.

[66] בט"ז שם ס"ק ו כתב לסמוך על הרמ"א רק בבית ישראל, ובחכמת אדם סו, ח כתב לנהוג כרמ"א רק בשעה"ד, וגם בערוה"ש ס"ק מד כתב שאין ראוי לסמוך על כך.

[67] כה"ח שם ס"ק סה התיר זאת. אך דעת הגר"מ אליהו בשו"ת מאמר מרדכי ח"ג יו"ד ד שלשיטת הספרדים לא מועיל שום עיסוק באש, אלא רק עיסוק בתבשיל עצמו.

[68] רמ"א קיג, ט. וראה שם ברע"א וגליון מהרש"א ס"ק ו שאם המאכל אינו טעון עוד בישול כלל – אין בישול היהודי מתקנו. ובדרכי תשובה ס"ק סה כתב שאפילו במצטמק ויפה לו מועיל.

[69] שו"ע שם. והתיר בהפסד מרובה או לצורך שבת.

ועיין בדרכ"ת ס"ק סא שלעניין זה נחשב מאכל בן דורסאי חצי בישול. הפרי חדש בס"ק יח כתב שלא החמיר השו"ע אלא לאחר שהוסר מן האש, אך כל עוד התבשיל עדיין על האש, יכול לתקנו. אך עיין בכף החיים ס"ק נח, ובדרכי תשובה ס"ק מה שכתבו שלא כדבריו.

[70] ראה בש"ך יו"ד קיג ס"ק ח שהסתפק אם לשיטת הרמ"א יהיה הדבר מותר אם גוי הדליק את האש, ויהודי רק הניח את המאכל.

[71] ט"ז יו"ד קיג, ס"ק ו.

[72] במקרה זה דינו נקבע לפי עיקר ורוב המאכל. במידה והחלק העליון שלא היה מתבשל אינו עיקר המאכל, והוא בטל ברוב, המאכל מותר באכילה, ובתנאי שאין אפשרות לזהות אילו חלקים ממנו שייכים לחלק העליון ולהוציאם. (ראו להלן עמ'...)

[73] שו"ע יו"ד קיג, י.

[74] שו"ע יו"ד קיג, ח. אך ראה בדרכי תשובה שם ס"ק נז שכתב שאם הוסר מן האש לצורכי הבישול עצמו – אין זה נחשב להפסקת הבישול (ולפ"ז כך הדין גם בהיפוך המאכל המונח על האש, שיהיה מותר במידה והיה יכול להתבשל גם בלא ההיפוך).

בש"ך שם ס"ק יב העיר שלאשכנזים מותר במקרה זה אפילו אם גוי הדליק את האש, משום שהנחת המאכל על האש כשלעצמה נחשבת כמעשה חשוב לא פחות מהדלקת האש.

[75] במקרה זה הרכיבים שנוספו יהיו אסורים כבישולי גויים, ודינו של התבשיל הכללי ייקבע על פי מרכזיותם בו (ראו עמ'...).

[76] שו"ע יו"ד קיג, יא.

הפוסקים העירו שכל זאת כמובן רק כשאין חשש לעירוב של מאכלים אסורים בשעה שהמאכל לא היה תחת פיקוח יהודי (ש"ך שם ס"ק טו).

[77] שו"ת בנין אב ח"ה מו; דברי דוד יו"ד ח"ד, יג. מובן שלשיטת האשכנזים אין בכך בעיה כאשר יהודי מדליק את המכשיר.

[78] ראה בשו"ת בנין אב ח"ה סוף סי' מו שהביא ניסיון שנערך ובו התברר שחלקו הפנימי של הבשר אינו מתבשל גם לאורך זמן רב.

[79] כך העיד הרב משה יוסף בשם אביו הגרע"י בקובץ בית הלל כו עמ' צט, וכ"כ במנחת אשר דברים סי' ה אות ז, והרב נבנצאל בשו"ת מציון תצא תורה סי' רסח.

[80] דעת הרב אשר וייס להקל בכיריים אינדוקציה במידה ויהודי הפעיל את המערכת (ראה מכתבו שהובא במאמרו של הרב רוזן, אמונת עתיך גיליון 125) ראו עוד עמ'....

[81] היתר זה אינו פשוט משום שגוף החימום אינו די עוצמתי כדי לבשל את התבשילים השונים בעצמו, ויתכן שהרמ"א התיר דווקא שותפות במקור חום שביכולתו לבשל את המאכל. ראו במאמרו של הרב צבי בן ראובן אמונת עתיך 136.

יש לציין, שישנם מקרים שאת נר התמיד מדליק גוי, כאשר הוא מוציא את המכשיר מהשקע לצורך נקיון וכדומה, או במוצאי שבת כאשר מבעירים מחדש את הלהבות ומדליקים את המכשירים. לכן חשוב שהמשגיח יכבה וידליק את נר התמיד מפעם לפעם.

במקרה של הפסקת חשמל יש להסב את תשומת הלב לכך שנר התמיד שהדליק המשגיח כבה, ועליו להדליקו שנית (זאת במידה וגוי הוא זה שתיקן את החשמל, ואף שאינו נאסר מטעם זה, כיוון שלא התכוון לכך, מכל מקום ודאי בטלה הדלקתו של היהודי). בדיעבד יש מקום להקל משתי סיבות: 1. הרמ"א (סעיף י) מתיר כאשר התנור הודלק מחדש בלא שעבר מעת לעת מכיבויו מהדלקת היהודי (לעיתים גם במקרה של הפסקת חשמל עדיין נשאר חום בתנור). 2. ייתכן שהדלקת מתג התנור נחשבת כהכנה שמספיקה להדלקה, כעין המדליק מאש שהדליק ישראל (רמ"א יו"ד קיג, ז, וראה במכתבו של הרב אשר וייס, הובא במאמרו של הרב רוזן אמונת עתיך גיליון 125).

[82] בשו"ת אור לציון (ח"ה לד, ז-ח) אסר לספרדים לאכול במסעדות שבהן הבישול לפי הרמ"א. ובשו"ת יחוה דעת ח"ה נד כתב שיש מקום להתיר גם לספרדים במסעדות שבעליהן יהודי ויש משגיח צמוד שמדליק את האש, מחמת הספק שמא הלכה כרמ"א, ושמא ההלכה שאין איסור בפועל גוי בבית עסק יהודי. אולם יש שחלקו על ספק זה (אור לציון, מבואות לדרכי ההוראה ב, ה), ואף הגר"ע יוסף עצמו לא סמך בשופי על היתרו זה, וכבר בשיעורו הזהיר את הספרדים שמקומות רבים שנותנים כשרות אינם מקפידים על בישולי גויים לשיטת הספרדים (ועיין עוד בספרו הליכות עולם ז עמ' קטז).

[83] אך מן הדין ודאי אין חובה להחמיר בכך, משום שאף אם ישנו ספק שמא נכבה התנור והדליקו הגוי, הרי אין אפשרות לבררו, ו'ספק דרבנן לקולא'.

יש לציין בעיה נוספת: ישנם אולמות ומסעדות שבהם עובדים ערבים שאינם שבים לביתם בכל יום אלא נותרים לישון באולם. בשעות שבהם המטבח אינו פעיל הם לעיתים מכינים לעצמם מאכלים שונים, והכלים עלולים לבלוע מטעם בישולי גויים ולהאסר (זאת בהנחה שהם משתמשים בחומרי הגלם המקומיים המאושרים באולם, ולא קיימת בעיה קשה יותר בקשר לכשרות הרכיבים). על המשגיח להסב את תשומת הלב לנקודה זו ולקבוע נהלים ברורים שימנעו את החשש.

[84] ש"ך שם ס"ק כא. יש להיזהר שלא להוציא בכלי כשר את החתיכות האסורות מהתבשיל כשהוא חם, על מנת שלא ייאסר בכך.

[85] כאן יש להעיר שיש מקומות שבהם המשגיח מקפיד שיהודי יבשל במהלך היום, אך בשעת הפסקת האוכל אינו מקפיד שהגויים לא יבשלו לעצמם את מנתם. זו כמובן טעות, שכן הכלים והמאכלים נאסרים בכך.

[86] שו"ע שם טז.

[87] כמבואר לעיל עמ'....

[88] ואף אסור לו לבקש מאחרים לבשל בשבילו, מפני שיש בכך ביטול איסור לכתחילה, ואפילו אם הכלים אינם בני יומם, ראה ש"ך יו"ד קיט ס"ק כ.

[89] יש סוברים שבכל בליעת כלים שמותרת לדעת חלק מן הפוסקים אין לאסור את השימוש בכלי. כך הבינו מדברי הרמ"א (יו"ד סד, ט): שלחן גבוה יו"ד סי' סד ס"ק כה; זרע אמת ח"ג סי' מח; שו"ת פלא יועץ סי' יח; אור לציון שביעית ענף ז אות ט. וכן הורו פוסקים רבים לעניין כלים שבושל בהם בשר חלק.

מנגד יש הסוברים שדין הרמ"א שם נכון רק לנדון שבו הוא עוסק, אך במחלוקות אחרות לדעת המחמירים יש להגעיל את הכלים, ראה: שו"ת בעי חיי יו"ד ח; מהר"י מולכו בשו"ת אהל יוסף יא; דעת קדושים לט, ס; שו"ת דבר חברון יו"ד סי' עו; יביע אומר ח, מג.

[90] שו"ע יו"ד קנה, ג.

[91] מוסכם שגוי רשאי לבשל לחולה שאין בו סכנה בשבת. אך בטעם הדבר נחלקו – לדעת הרא"ה (בדק הבית ג, ז) זהו היתר מיוחד לשבת, משום שבה אין אופציה של בישול יהודי, ואין בזה קרבה וחתנות. לשיטתו במקרה זה גם לבריא מותר לאכול, וגם כשיש אפשרות למאכל כשר אחר. כשיטה זו פסק הרמ"א יו"ד קיג, טז; ערך לחם או"ח שיח, ב, ומשמע א"כ שההיתר הוא לשבת בלבד, וכן כתבו הלבוש או"ח שכח, יט, ופרמ"ג שם משב"ז ס"ק יד.

מנגד, הרשב"א (משמרת הבית ג, ז) כתב שההיתר נובע מכך שבמקום צורך איסורי דרבנן הותרו לחולה (ולכן ודאי שכשאפשר יבשל לו יהודי, ובריא לא ייהנה מהבישול). וכך לשון השו"ע (או"ח שכח, יט) שכתב בפשטות שחולה מותר בבישולי גויים; משנ"ב שם ס"ק סג; ערוה"ש שכח, יז.

ייתכן שיש לדייק כך מהפוסקים שלא פסקו כדעת הרא"ה שהתיר במוצ"ש: ט"ז קכג, יח, פר"ח קיג, כו, וראה עוד רבים בדרכי תשובה שם ס"ק צד. אך מדבריהם אין ראיה מוכרחת, מפני שהר"ן ע"ז ט. כתב טעם נוסף – שלא רצו להחמיר בבישול גוי יותר ממעשה שבת, ומשמע שבשל כך הותר רק בשבת ולא במוצ"ש.

[92] ולכך מצטרפת דעת הסוברים שבישול עובד בבית יהודי מותר. ראה לעיל עמ'...

[93] על פי הרמ"א יו"ד קיג, ז. וראה במכתב מהרב אשר וייס (הרב רוזן, פתרון הלכטכני לבישולי גויים, אמונת עתיך 125) שסבר שמעיקר הדין הדבר נכון גם במערכת חשמלית כאשר יהודי מבצע את ההכנות להדלקתה.

[94] על פי הסוברים לעיל עמ'... שאין בישול גויים בחשמל. יש להעדיף שימוש באינדוקציה או במיקרוגל שבהם יש פוסקים רבים יותר שהתירו.

© כל הזכויות שמורות לכושרות