כשרות הציפוי של פירות וירקות (שלאק)

הרב צבי בן ראובן

לסקירה מלאה לחץ כאן

רבים סבורים שבפירות וירקות שאינם מעובדים – אין בעיות כשרות (מלבד מצוות התלויות בארץ, כגון תרומות ומעשרות) – מאחר ואין בהם שום תוספות וחומרי עזר תעשייתיים ומורכבים.

למעשה, הנחה זו אינה מדויקת. כבר לפני קרוב למאה שנה[1] החלו לצפות פירות וירקות בדונג כדי להבריק את הפרי ולשמור על מראה טרי לאורך זמן על ידי מניעת איבוד לחות, כיווץ וריקבון ('חיי מדף' ארוכים). בישראל, ציפוי זה נפוץ במיוחד על גבי תפוחי עץ, אך נעשה בו שימוש רב וקבוע גם בפירות הדר. במדינות אחרות נעשה בו שימוש גם באגסים, אפרסקים, שזיפים, עגבניות, מלפפונים, פלפלים, בטטה ועוד. יש לציין שהשרייה במים חמים ואפילו שפשוף בסקוצ' לא מורידים את שכבת הציפוי המדוברת מהפרי/ירק.

על מנת לצפות את הפירות והירקות עושים שימוש בחומרים שכשרותם מוטלת בספק, ועל כן עלה נושא זה על שולחנם של הפוסקים בעשרות השנים האחרונות, ונכתבו על כך תשובות[2] ומאמרים הלכתיים ומציאותיים[3] המבררים את מעמדו ההלכתי של ציפוי זה. בדף זה נסקור בתמציתיות את היחס ההלכתי לחומרי הציפוי השונים, לשם כך עלינו לדון בשני פרטים: א.חומרי הבסיס שהם הציפוי עצמו. ב.חומרים נוספים המעורבים יחד אתו, שמטרתם שימור, שיפור, ייצוב, ויכולת עיבוד מקסימאלית של חומרי הבסיס.

א. בסיס הציפוי

חומרי הבסיס הנפוצים ביותר לציפוי פירות וירקות הם:

• שעוות קרנובה  – כשלעצמה אין בה חששות הלכתיים, מאחר ומקורה מהצומח.
• שלאק – מעין שרף הנמצא על ענפי העצים המופרש ע"י מיליוני חרקים קטנים באזור הודו ותאילנד. הפוסקים נחלקו בשאלה האם כשם שהחרקים אסורים באכילה כך גם אסור להשתמש בשרף שהם מפרישים: האגרות משה[4] התיר את השימוש בו מכמה סיבות, הוא מדמה אותו לדבש שהתורה התירה אותו מאחר ואינו מתמצה מגופם של החרקים. וכן משום שהשרף מתקשה כעץ במהלך הייצור הטבעי שלו כך ש'פוקע ממנו שם האיסור'. יש שאסרו את השלאק[5], לדעתם ההשוואה לדבש אינה נכונה מאחר שהשלאק עובר תהליכים כימיים בגוף החרקים. כמו כן, אין להתיר את השלאק משום שהוא אינו ראוי למאכל שכן התורה אסרה את החרקים והיוצא מהם על אף היות טעמם פגום מעיקרו.

ב. תוספים

לשני בסיסי הציפוי הנ"ל מוסיפים חומרי עזר שונים שנועדו כדי לאפשר שימוש יעיל בחומרי הציפוי, אמנם בארצות מסוימות ישנה חובת דיווח על עצם הציפוי, אך בשונה מרוב מוצרי המזון, בשום מקום אין חובת דיווח מה מכילה תרכובת הציפויים. בין התוספים שיתכן שיתערבו בציפויים אלו אפשר למנות כמה תוספים שעלולים להוות בעיה כשרותית[6]:

• חומצה סטארית (E570)– אינה כשרה משום שבד"כ מקורה מן החי[7].
• חומצה אלואית – לעיתים מופקת מן הצומח, אך היא יכולה להיות גם תוצר של חומצה סטארית המופקת מן החי ולפעמים היא עצמה  מופקת ממש מן החי[8].
• רכיבי חיטה – יכולים להוות בעיה של איסור 'חדש' בתקופה מסוימת של השנה. 
• אלכוהול – כשהוא מופק מענבים עלול להוות בעיה כ'סתם יינם' (גזירת חכמים מחשש לקרבה יתירה המביאה להתבוללות[9]).
• רכיבי חלב שונים – חשש לחלב או רכיבי חלב עכו"ם.

גם אם ישנם כאלה שהתירו על פי סברותיהם של פוסקים שונים, משום שטעם האיסור פגום (הנחה שלא הובאה לה ראיה ממשית) וממילא הוא בטל ברוב[10]. היתרים אלו תלויים בכמה וכמה סוגיות שנויות במחלוקת , כך שלדעת רוב פוסקים הציפוי יהיה אסור למעשה[11]. אשר על כן, גם אם למקלים יש על מה לסמוך, לא ניתן להגדיר את אכילת הפירות המצופים בציפוי הנ"ל כ'מהדרין'.

למעשה

בארץ ישראל:

• פירות עץ, בעיקר תפוחים, מגידול ארץ ישראל מצופים בחומר כשר. למעט פירות הדר שבציפויים יכולה להיות בעיית כשרות, ולכן יש להיזהר משימוש בקליפתם (יש המגרדים קליפות תפוז על עוגות, או משתמשים בגרידת לימון לשימושים שונים במטבח, או כפלח לימון בכוס תה/קולה) ולפני השימוש לקלף את השכבה החיצונית של הקליפה (הצהובה בלימונים והכתומה בתפוזים).
• לעומת זאת פירות עץ המיובאים מחו"ל עלולים להיות מצופים בחומר שרכיביו אינם כשרים. רוב התפוחים והאגסים בארץ הם מגידול מקומי שאין בו חשש, פעמים רבות ניתן לזהות תוצרת חו"ל באמצעות מדבקה הנמצאת על גבי התפוחים – אך אין זה מעיד על כך שתפוחים ללא מדבקה הינם בהכרח מהארץ. לכן כדי לוודא מהיכן התפוחים יש לפנות למשגיח של סניף הסופר או המכולת.
• בארצות שמהן מייבאים ירקות (לא פירות עץ) שונים למדינת ישראל אין חשש של ציפוי תוצרת חקלאית.

בחו"ל אין שום פיקוח על כשרות החומר שבהם מצופים הפירות והירקות, אך אפשר להימנע מכך בדרכים הבאות:

• רכישת פירות וירקות בחנויות של תוצרת אורגנית בלבד[12].
• בארה"ב אמנם אין חובת דיווח על תרכובת הציפויים, אך ישנה חובת דיווח במרכולים השונים על עצם הימצאותם. לכן אפשר לרכוש פירות וירקות כל עוד אין שילוט המעיד על כך שהפירות מצופים בדומה לנוסח הזה - “Fruits and vegetables have been coated with food-grade vegetable, petroleum, beeswax, and/or lac-resin based wax or resin to maintain freshness… No fruits or vegetables have been coated with animal-based wax”
• לקלף את הפירות והירקות בהם יש חשש של ציפוי בעייתי (פירות הדר, תפוחי עץ, אגסים, אפרסקים, שזיפים, בארה"ב יש לקלף גם עגבניות מלפפונים, פלפלים, בטטה וכמעט כל פרי וירק שיש לו קליפה הנאכלת).

באופן כללי, אפשר לבדוק האם הפרי מצופה באמצעות גירוד הקליפה עם הציפורן, אם נדבק בה כעין שעווה סימן שהפרי מצופה (בתפוח ממילא ישנה שעווה טבעית ולכן בדיקה זו לא תועיל), לחלופין אפשר להכניס אחד מהפירות למים רותחים ומיד לאחר מכן למים קרים וכך הדונג ישנה את צבעו משקוף ללבן ויהיה ניכר. יש להדגיש, שבדיקות אלו אינן מסירות את הציפוי אלא רק מעידות על הימצאותו.

[1] V.Thirupathi, S.Sasikala and Z.John Kennedy ,Department of Food & Agricultural Process Engineering,Agricultural Engineering College & Research Institute,Tamil Nadu Agricultural University.   "Preservation of Fruits by Waxing"  באתר –"scribd"

[2] אגרות משה יו"ד חלק ב' (כרך ה') סימן כ"ד. מנחת יצחק חלק י' סימן ס"ה. קובץ תשובות הרב אלישיב חלק א סימן ע"ג.    

[3] הרב שניאור זלמן רווח, תולעת שני חלק א', פרק ו' סעיף מ"ב, עמ' פ"ח הערה 41. הרב יהודה שרשבסקי, בית הלל ו' שנה ב' קובץ ב' טבת תשס"א עמ' ס"ז. הרב ישעיה סג"ל איינהורן – אור ישראל מאנסי מח (תמוז תשס"ז) עמ' קכ"ז. הרב צבי טייכמאן, הליכות שדה 131, עמ' 23. הרב גבריאל פרייס באתר – OU.

[4] אגרות משה יו"ד חלק ב' (כרך ה') סימן כ"ד.

[5] קובץ תשובות הרב אלישיב חלק א סימן ע"ג. ועיין בסברותיהם המעשיות של הרב יהודה שרשבסקי, בית הלל ו' שנה ב' קובץ ב' טבת תשס"א עמ' ס"ז. וכן של הרב ישעיה סג"ל איינהורן – אור ישראל מאנסי מח (תמוז תשס"ז) עמ' קכ"ז.

[6] הרב גבריאל פרייס באתר – OU.

[7] הרב עמרם אדרעי, אנציקלופדיה לכשרות המזון, מזון מלאכותי, עמ' קצ"ז.

[8] הרב גבריאל פרייס באתר – OU.

[9] שו"ע, יו"ד סימן קכ"ג סעיף א'.

[10] כך נראה שאפשר להסיק מהיתרו של בעל האגרות משה, יו"ד א סי' סב לגבי גליצרין. וכן גם מפסקו של שו"ת אחיעזר, ח"ג סי' לג, סעי' ה לגבי ג'לטין. על סברות אלה סומך (לא לכתחילה) הרב גבריאל פרייס במאמר בנושא המופיע באתר – OU.

[11] מנחת יצחק, חלק א' סימן נ"ב. חוות דעת, סי' קג ס"ק א. אור לציון, ח"א סי' לד, עמ' פח.

[12] כמובן שיש לוודא שהתוצרת אותה קונים היא אכן תוצרת אורגנית אמתית העומדת תחת פיקוח עם תקן מסודר של תוצרת אורגנית. בארץ למשל, ישנם רק שלושה גופים מוסמכים לפיקוח על תוצרת אורגנית ("סקאל ישראל", "אגריאור" ו"איי קיו סי - המכון לבקרה ואיכות")