אסור לחמם בתנור באותה העת מאכלים חלביים ובשריים, משום שהם מקבלים טעם זה מזה.[1]

גם חימום בשר וחלב בזה אחר זה כרוך במספר חששות הלכתיים, בשל זיעת המאכלים שעולה ונבלעת בדופנות התנור,[2] ומחמת התזה ושפיכה של מאכלים על תחתיתו ודופנותיו.

לאור זאת אין ספק שנכון וראוי לייעד תאים נפרדים לבשר ולחלב. במקום צורך, כאשר ישנו רק תא אחד והוא נדרש לשמש לשני המינים, נחלקו הפוסקים כיצד לנהוג. להלן נסקור את הדעות השונות, וכל אחד ינהג כרבותיו:

• יש שאסרו לחלוטין את השימוש באותו תא בתנור לבשר וחלב לסירוגין, אלא אם כן מקפיד לכסות אחד מן המינים בכיסוי אטום (נייר כסף וכדו').[3]
• יש שהתירו לחמם בתנור מאכלים מגולים ובתנאי שממתינים 24 שעות בין בשר לחלב, ומחממים את התנור בחום המרבי למשך 20–30 דקות.[4] ויש שהקלו באופן זה רק במאכלים יבשים ללא רוטב.[5]
• יש שהקלו להשתמש לבשר ולחלב בזה אחר זה, לאחר בדיקה שאין שאריות ממשיות של מאכלים הניכרות על דופנותיו, וחימום של התנור כ-5 דקות בין האפיות.[6]

לכל הדעות אם נשפכה בתנור כמות ניכרת של בשר או חלב, אין להשתמש בו למין השני ללא ניקיון של התנור קודם לכן.

כל האמור הוא ביחס לחלל התנור, אך גם המקילים להשתמש בתנור לחלבי ובשרי לסירוגין, ידרשו לייחד תבניות נפרדות לבשרי ולחלבי, ולכתחילה לייחד גם רשתות שונות שעליהן מניחים את התבניות.[7]

מאכלי פרווה – תנור חלבי או בשרי שמבקשים להכין בו מאכלים שיוגדרו כ'פרווה' ויהיה ניתן לאוכלם הן בארוחה חלבית והן בבשרית, יש לחממו תחילה לחום המרבי למשך כרבע שעה, ולאחר מכן ניתן לאפות בו מאכלי פרווה.[8]

הגדרת המאכל כפרווה תלויה גם בסוג התבנית שבה מכינים אותו: אם מכינים אותו על תבנית חלבית או בשרית שאינה נקיה משאריות שומניות – דינו של המאכל כחלבי או בשרי.[9] אך אם מדובר בתבנית נקיה - דינו דומה למאכל פרווה שבושל בסיר בשרי או חלבי ('נ"ט בר נ"ט'), על כך הארכנו בעמ'..., ולהלן כמה דוגמאות השייכות לענייננו:

1. חלות שמבקשים לאוכלן יחד עם בשר,[10] לשיטת האשכנזים יש לאפות דווקא בתבנית בשרית או פרווה, ואם מעוניינים להשתמש בהן הן לבשר והן לחלב יש להשתמש בתבנית פרווה בלבד. לשיטת הספרדים מותר בשני המקרים להשתמש בתבנית נקיה שאיננה בת יומה, בין חלבית ובין בשרית. והגר"ע יוסף מתיר אפילו בתבנית בת יומה.
2. עוגה שמבקשים לאוכלה לצד קפה וחלב, או בסיום ארוחה בשרית, מאחר שאינה מעורבת עם הבשר והחלב ממש, לכל הדעות ניתן לאפותה גם בתבנית בשרית וגם בחלבית.
3. ירקות שמבקשים לאכול בסעודה בשרית, לשיטת האשכנזים יש להכינם דווקא בתבנית בשרית או פרווה, ואם מעוניינים להשתמש בהם הן לבשר והן לחלב יש להשתמש בתבנית פרווה בלבד. לשיטת הספרדים אם הירקות אינם חריפים מותר להכינם הן בתבנית חלבית והן בבשרית, זאת בתנאי שהיא נקיה ואינה בת יומה (לדעת הגר"ע יוסף הדבר מותר גם כשהיא בת יומה). אם יש בין הירקות מאכלים חריפים, כגון: שום, בצל, פלפל חריף וכדומה, לשיטת פוסקים ספרדים רבים אין להכינם בתבנית חלבית, ולשיטת הגר"ע יוסף גם במקרה זה מותר להכינם בתבנית חלבית ובתנאי שהיא אינה בת יומה.

דגים – בעירוב של דגים ובשר יש חשש סכנה (ראו עמ'...), ויש החוששים כך גם בעירוב דגים וחלב (ראו עמ'...). לפיכך אין לאפות אותם יחד בתנור, אלא אם כן אחד מהם מכוסה.[11] כאשר אופים אותם זה אחר זה, לכתחילה יש להמתין מספר דקות ביניהם כשהתנור פועל, כדי שהאדים שבחלל התנור יתנדפו או ייתכלו.

 

תנור בעל שני תאים (דו-תאי) – כאשר רוכשים תנור בעל שני תאים, ראוי לצאת מידי מחלוקת ולייחד אחד מהם לבשרי ואת השני לחלבי. את מאכלי הפרווה רצוי לאפות בתא החלבי, שבדרך כלל הלכלוך בו מועט יותר. במהלך השימוש הקבוע יש להקפיד בעת הוצאת מאכלים מן התא העליון שלא יישפכו על דלת התנור התחתונה, ובעת פתיחת התא התחתון יש להקפיד שדלת התנור העליונה לא תהיה פתוחה, כדי שאדי המאכל לא יעלו אליה. 

כדי שהאדים לא יעברו בין התאים בשעת האפיה, יש להקפיד על הפרדה מוחלטת בין התאים, בפרט בחיבורי הדלתות. פס מתכת שמצוי בין הדלתות פותר חשש זה.[12] המבקשים לבדוק שאין חיבור בין התאים יחממו מים בתא התחתון, ויבדקו אם עולים אדים אל התנור העליון.[13] והמהדרין יקפידו שלא לחמם מאכל הכולל בשר בקר בשעה שבתא השני מתחמם מאכל חלבי.[14]

יש המקפידים לרכוש תנור דו-תאי דווקא כאשר יש עליו הכשר, המבטיח את הפרדת התאים.

 

תנור פירוליטי – בתנור פירוליטי קיים מנגנון להכשרה עצמית המחמם את התנור לחום של מעל 500°C, כך עוברות דופנות התנור 'ליבון' וכל הטעם הבלוע בהן נשרף. לאחר גמר תוכנית ההכשרה ניתן לשנות את התנור מבשר לחלב לכל הדעות. מובן שגם בתנור זה יש לייחד תבניות שונות לבשר ולחלב.[15]