הכשרת כיור מבשרי לחלבי, במטבח טרף, או כאשר לא ברור כיצד השתמשו בו הדיירים הקודמים, אינה פשוטה מבחינה הלכתית, משום שהכיור זקוק להגעלה,[1] ולא ניתן להרתיח מים בכיור. כמו כן פעמים רבות הכיור מורכב מחומרים שאי אפשר להכשירם (כגון: חרסינה, סיליגרניט).

למעשה, מאחר שרוב השימוש בכיור הוא קר, לשיטת הספרדים אין צורך להכשירו,[2] אך גם לשיטת האשכנזים מכיון שפעמים רבות דברי המאכל שבו פגומים (מחמת הסבון המעורב בהם, או מחמת מצבם), יש להקל ולהכשירו באמצעות עירוי.

תחילה יש לנקות את הכיור היטב, להמתין 24 שעות ללא שימוש ולערות עליו מים רותחים, רצוי מקומקום או ממיחם בעוד גוף החימום שלהם פועל.[3]

[1] בכיור לעיתים נבלעים מאכלים על ידי כבוש (ראו עמ'...) או דבר גוש (ראו עמ'...), מה שמעיקר הדין מחייב הגעלה.

[2] אור לציון ח"ה כב, יד. ונראה שאף שחלק מהפוסקים הספרדים החמירו לערות עליו מים רותחים לפני פסח, זו חומרא מיוחדת לענין פסח.

[3] כיור העשוי מנירוסטה אפשר להכשירו ב'ליבון קל' על ידי חימומו במבער ביתי, ובכך לצאת בוודאות ידי חובת כל הדעות.