עָשִׂירִית מִן הַנוֹתָר חוּלִין, בַּצַּד הַתַּחְתּוֹן שֶׁל מַה שֶׁבִּרְצוֹנִי לְתַקֵּן -  הֲרֵי הֵן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי,

וְאִם צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ מַעֲשַׂר עָנִי - הֲרֵי הֵן מַעֲשַׂר עָנִי.  

מַה שֶׁקָּבַעְתִּי לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּתוֹסֶפֶת רֶבַע מֵעֶרְכּוֹ - הֲרֵי הוּא מְחֻלָּל, כָּל דַּרְגַּת חִיּוּב עַל פְּרוּטָה וְרֶבַע בְּנִפְרָד, בַּמַּטְבֵּעַ הַמְּיֹעֶדֶת לְכָךְ בְּעַמוּתָת כּוֹשָׁרוֹת.   

הסבר: בחלק מן השנים מפרישים מעשר לעניים, ובחלק מן השנים מפרישים 'מעשר שני'.

כאשר איננו יודעים מאיזו שנה הפירות אנו מפרישים את שתי המעשרות.

בזמן המקדש המעשר השני היה נאכל על ידי הבעלים בקדושה בירושלים, אולם בזמן הזה שאין ביכולתנו לאוכלו בקדושה אנו פודים את המעשר על מטבע.

כל אחד המפריש תרומות ומעשרות צריך לוודא שבידיו המיוחד לחילול מעשר שני עליו. המנויים על בית האוצר מחללים על המטבעות הקנויים להם שם. ניתן לחלל גם על מטבע המיועדת לכך בעמותת כושרות.