פריכיות אורז B&D בפסח - לאשכנזים

הרב אליקים לבנון

במשנה בפסחים[1]נאמר:
אלו דברים שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח:
בחיטין, בשעורין, בכוסמין, בשיפון ובשיבולת שועל.
הגמרא שם מדייקת מהמשנה, שבאורז ודוחן אין אדם יוצא ידי חובתו.
הסיבה: דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה, יצאו אלו, שאין באין לידי חימוץ.
הטור[2]כותב, כמסקנת הגמרא, שאין יוצאין ידי חובה באורז ודוחן, וגם אינם באים לידי חימוץ, ומותר לעשות מהם תבשיל, וכן בכל מיני קטניות.
ומוסיף הטור וכותב:
"ויש אוסרים לאכול אורז וכל מיני קטניות בתבשיל, לפי שמיני חיטין מתערבין בהם. וחומרא יתירה היא זו, ולא נהגו כן."
הב"י[3]בשם הסמ"ק מביא מספר נימוקים למנהג לאסור:
- אין לאסור משום חשש חימוץ, מפני שבגמרא מפורש שאינם מחמיצים.
- "דגן מעשה קדירה, וקטניות מעשה קדירה", שמא אם נתיר מעשה קדירה מקטניות, יבואו להתיר גם מחיטה וכד'.
- יש מקומות שעושים פת מקטניות, ואתי לאיחלופי בדיסא שהיא מעשה קדירה.
- וגם פעמים תבואה מעורבת בהם, ואי אפשר לבררו יפה.

מפורש בטור ובב"י שהמנהג שלא לאכול קטניות הוא בתבשיל של קטניות, שכן הגזירה היא על "מעשה קדירה", שהוא תבשיל, וכן על "פת קיטנית", שהיא מתערובת של קמח קטניות ומים, בנימוק, שמא יבוא להשתמש גם בתבשיל או פת חטה.
החשש הנוסף הנזכר בטור ובב"י הוא, מתערובת של גרעיני חטה, שאם יבשל את הקטניות, יחמיצו גרעיני החטה.
בדרכי משה[4]כותב: ואנו, בני האשכנזים נהגו להחמיר. הוא מרחיב במנהג, אך אינו מביא טעם לאיסור.
המהרי"ל[5]כותב:
קטניות, כל מיניהם, אמר מהר"ש דגזרינן שלא לבשלן בפסח.
וכן כותב בשו"ת תרומת הדשן[6]: תבואה של מיני קטניות, שאינה מחמשת המינים, שנפל עליה מים, וקרוב לודאי שנתחמצה וכו'.
מדברי הפוסקים עולה בבירור, שהחשש הוא רק בקטניות הבאות במגע עם מים, או מבושלות.

בזמנו, התיר מרן הרב קוק זצ"ל שימוש בשמן שומשומין, שמן קטניות, שע"פ בדיקה, כל תהליך הייצור נעשה ללא מים. אדרבא, כל לחות, היתה גורמת להפסקת פעולת המכונה להוצאת השמן.
למרות שהשומשום הוא קטניות, מאחר והתהליך היה ביבש בלבד, לכן השמן שיוצר, מותר לשימוש בפסח, גם לאשכנזים.
חידוש של מרן הרב זצ"ל היה, שמותר לערב שמן זה במים, בבישול, מפני שהמנהג לאסור קטניות בתבשיל, אינו אלא בקטניות עצמן, לא בשמן היוצא מהם.
ברור א"כ, שכל מנהג איסור הקטניות הוא, בעירובן במים או בתבשיל.
חטה קלויה
הטור והשו"ע כותבים[7]: מצוה לחלק לתינוקות קליות ואגוזים בליל הסדר, כדי שיראו שינוי וישאלו.
"קליות" היא חיטה קלויה.
משמע משהגמרא והפוסקים, לא חששו לחלק חטה קלויה לתינוקות. ואע"פ שיש חשש שמא ירטיבו את החטה, אין בכך בעיה, מפני שלאחר הקליה, שוב אין החטה מחמיצה.
וכך מפורש בשו"ע[8]שכרמל, חטה רכה, יש חשש "שמא לא נקלה כראוי באוּר".
אבל אם נקלה כראוי, כמו מצה אפויה, שטחנו אותה, מותר לבשלה.
פריכיות אורז המיוצרות במפעל B&D ׁׁ(בטר אנד דיפרנט), הממוקם באזור התעשיה מעלה אדומים.
ביקרתי במפעל, וצפיתי בכל תהליך ייצור הפריכיות. כמובן שהם מיוצרות בקו ייצור "כשר לפסח", והדבר מצויין ע"ג האריזה, "כשר לפסח" לאוכלי קטניות.
בתהליך הייצור, מרגע שגרעיני האורז יוצאים משקי האורז, ועד להיותם פריכיות אין כל מגע עם מים.
האורז עובר ניפוי ועוד.
לעיתים (לא תמיד), כדי לשפר את התהליך, מבוצע זילוף קל על גבי האורז.
אולם, גם לאחר תהליך הזילוף, האורז נשאר יבש, ובמגע יד אין כל תחושה של רטיבות או רכות.
מיד אחר מכן, הוא עובר אל קו הייצור, ויוצא כפריכיות.
אם בוחנים את החששות של הפוסקים האשכנזים, אחת לאחת, נמצא, שאין כל חשש בתהליך זה, וגם האוסרים, לא אסרו אורז כזה.
כאמור, החששות הן:
- לא יבשל, שמא יבוא לבשל חיטה - בתהליך זה אין כל "בישול", יש רק קליה בחום.
- לא יאפה פת, כאשר קמח הקטניות מעורב במים, וממנו עושים "פת", שמא יערב חטה במים. חשש זה אינו קיים, שהרי אף אם יקח חטה, ויעביר אותה תהליך כזה, יגיע המוצר להיות "קליות", שמותרים בפסח.
- חשש תערובת חטה באורז - גם אם הברירה לא היתה שלימה, ונתערבה חטה באורז, הרי החטה נקלית עם האורז, והיא מותרת.