כן. 

עיין שו"ע יור"ד 

סימן פא: שכל היוצא מן הטמא, טמא, (ודברים היוצאים מן החי והם מותרים) סעיף א

חלב בהמה וחיה טמאה או טריפה, וצירה ומי רגליה אסורים כבשרה. ויש מי שמתיר במי רגליה (רמב"ם פ"ד ד"כ). אבל מי רגלים דאדם, לדברי הכל, מותרים.

סעיף ב

גבינות שנעשו מחלב בהמה ונמצא טריפה, אם הוא טרפות שאפשר שלא אירע לה אלא עתה (ס"א שאירע לה עתה ועיקר), כגון ניקב קרום של מוח וכיוצא בו, מותרת, דאמרינן השתא הוא דנטרפה. אבל אם ידוע שקודם שחלבה נטרפה, כגון יתרת אבר שנטרפת בו, או הוגלד פי המכה שבידוע ששלשה ימים קודם השחיטה היה, כל הגבינות שנעשו מחלבה, אסורות. הגה: מיהו בהוגלד פי המכה אין לאסור רק הנעשה ממנה תוך ג' ימים, אבל מה שנעשה מחלבה קודם לזה, שרי (סמ"ק והגהות מיימוני ומהרא"י בהגהת ש"ד ואו"ה כלל מ"ט ואגור). אבל ביתרת או שאר טריפות הבא מן הבטן, מה שנעשה ממנה מעולם, אסור (או"ה שם). ואם היתה בעדר עם בהמות אחרות, ונתערב חלבה עם חלב האחרות, הולכים בו אחר שיעור ששים. הגה: ואם יש ס' בהמות בעדר, ולא ידעינן בודאי שחלב מן הטריפה היא יותר מחלב אחת האחרות, אמרינן מסתמא דאיכא ששים, ומותר (סברת עצמו). ודוקא כשנתערב החלב, אבל אם 

נתערבו הגבינות אינן בטילות, דהוי חתיכה הראויה להתכבד ואפילו באלף לא בטיל. (תה"ד ובארוך כלל מ"ט ותשובת רשב"א סי' תקי"ז). ואם נטרפה ע"י סירכא, אין אוסרין הגבינות שנעשו מחלבה, משום דהוי ספק ספיקא. הגה: ויש אוסרין אפילו בסירכא, מה שנחלב תוך שלשה ימים (רשב"א ור"ן), וכן יש לנהוג אם אין הפסד מרובה.