יש שני שלבים בזה:

לומר את הנוסח- זה נקרא הפרשה.

לתת את המתנה- זה נקרא נתינה.

ולכן בכל מצב של ספק "מפרישים" כלומר אומרים מעשר עני\שני בדרומו (לפי השנה שהפרי\ירק שייך עליה) אבל לא לוקחים את מה שהפרשנו ונותנים כי בכל מצב של ספק לא צריך לתת. סופו של דבר יש לי מעשר עני בצד הדרומי של הפירות ומותר לי לאכול אותו כי הוא "חולין" . אם  הוא מעשר שני אסור לאכול אותו כי הוא "קודש" וצריך לאכול בירושלים בטהרה, אבל כיוון שכיום אין "ירושלים" ואי אפשר להיטהר אז אני "פודה" אותו על פרוטה במטבע והוא יוצא לחולין ומותר לי לאכול אותו.