לרפואה שלמה והחלמה מהירה לאליסף בן צילה
️ כאשר לא ברור שהפירות חייבים במעשרות, למשל פירות שנקנים במקום ללא תעודת כשרות[1] - אין צורך לתת את המעשר ללוי, ולכך מיועד הנוסח דלהלן, שבו מייחדים מקום לפירות המעשר אך לא מפרידים אותם משאר הפירות בפועל.
המפריש מפירות הגדלים בגינתו שחייבים בתרומות ומעשרות בוודאות, חייב לתת ללוי את מעשרותיו (לרוב הדעות). לשם כך מיועד נוסח אחר המובא בהמשך.
יניח לפניו את כל הפירות שברצונו לתקן בהפרשה זו (אם הם ארוזים – יש לפתוח את השקיות / האריזות. אם חתך את הפירות או בישלם קודם לכן, יכוון בהפרשתו גם על הטעם הבלוע בכלים).
יקח בידו מעט יותר ממאית (1%) מן הפירות, ויאמר:
מָה שֶׁאֹמַר עַכְשָׁיו יָחוּל עַל כָּל מִין בְּנִפְרָד:
הַמֵּאִית הַנִּמְצֵאת בַּתַּחְתִּית שֶׁל מָה שֶׁבְּיָדִי - תִּשָּׁאֵר בֵּינְתַיִם חוּלִין, וְהַשְּׁאָר - הֲרֵי הוּא תְּרוּמָה גְּדוֹלָה עַל הַכֹּל.
הַחוּלִין שֶׁבְּיָדִי - הֲרֵי הֵן מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן. שְׁאָר שִׁעוּר הַמַּעֲשֵׂר יָחוּל בַּצַּד הָעֶלְיוֹן שֶׁל מָה שֶׁבִּרְצוֹנִי לְתַקֵּן.
הַמַּעֲשֵׂר שֶׁבְּיָדִי - הֲרֵי הוּא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר.
עֲשִׂירִית מִן הַנּוֹתָר חוּלִין, בַּצַּד הַתַּחְתּוֹן שֶׁל מָה שֶׁבִּרְצוֹנִי לְתַקֵּן - הֲרֵי הִיא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וְאִם צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר עָנִי - הֲרֵי הִיא מַעֲשֵׂר עָנִי.
מָה שֶׁקָּבַעְתִּי לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּתוֹסֶפֶת רֶבַע מֵעֶרְכּוֹ - הֲרֵי הוּא מְחֻלָּל, כָּל דַּרְגַּת חִיּוּב עַל פְּרוּטָה וָרֶבַע בְּנִפְרַד, בַּמַּטְבֵּעַ הַמְּיֹעֶדֶת לְכָךְ, בְּעַמוּתָת כּוֹשָׁרוֹת.
וְאִם יֵשׁ כָּאן פֵּרוֹת רְבָעִי, הֲרֵי הֵם בְּתוֹסֶפֶת רֶבַע מֵעֶרְכָּן, מְחֻלָלִים, כָּל דַּרְגַּת חִיּוּב עַל פְּרוּטָה וְרֶבַע בְּנִפְרַד, בַּמַּטְבֵּעַ הַמְּיֹעֶדֶת לְכָךְ בְּעַמוּתָת כּוֹשָׁרוֹת.
️ (המנויים על 'בית האוצר' מחללים על המטבע המיועדת להם שם)
לדעת רוב הפוסקים המפריש מפירות שחייבים בתרומות ומעשרות בוודאות חייב לתת את המעשרות ללוי, לשם כך מצורף הנוסח הבא, שבו מפרידים את פירות המעשר בפועל על מנת ליתנם ללוי.
כאשר מפרישים מעלי תבלין, שלחלק מן הדעות אינם חייבים במעשרות.
המנויים על 'בית האוצר' אינם חייבים בנתינת המעשר, משום שהוא ניתן ללוי דרך מסגרת זו.
במקרים אלה גם המפריש מפירות שבגינתו רשאי להפריש בנוסח הראשון.
יניח לפניו את כל הפירות שברצונו לתקן בהפרשה זו ויברך:
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת.
מָה שֶׁאֹמַר עַכְשָׁיו יָחוּל עַל כָּל מִין בְּנִפְרָד:
יקח מעט מן הפירות שלפניו ויאמר:
הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה גְּדוֹלָה עַל הַכֹּל.
ימדוד ויקח עשירית מן הפירות שלפניו ויאמר:
הֲרֵי אֵלּוּ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן.
יקח עשירית מן הפירות שהפריש למעשר ויאמר:
הֲרֵי הוּא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר.
בשנים א,ב,ד,ה לאחר השמיטה צריך להפריש מעשר שני[3], ובשאר השנים מפרישים מעשר עני.
עֲשִׂירִית מִן הַנּוֹתָר חוּלִין, בַּצַּד הַתַּחְתּוֹן שֶׁל מָה שֶׁבִּרְצוֹנִי לְתַקֵּן - הֲרֵי הִיא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, וְאִם צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ מַעֲשֵׂר עָנִי - הֲרֵי הִיא מַעֲשֵׂר עָנִי.
עֲשִׂירִית מִן הַנּוֹתָר חוּלִין, בַּצַּד הַתַּחְתּוֹן שֶׁל מָה שֶׁבָּרְצוֹנִי לְתַקֵּן - הֲרֵי הִיא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי.
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִפְדּוֹת מַעֲשֵׁר שֵׁנִי.
מָה שֶׁקָּבַעְתִּי לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּתוֹסֶפֶת רֶבַע מֵעֶרְכּוֹ - הֲרֵי הוּא מְחֻלָּל, כָּל דַּרְגַּת חִיּוּב עַל פְּרוּטָה וָרֶבַע בְּנִפְרַד, בַּמַּטְבֵּעַ הַמְּיֹעֶדֶת לְכָךְ, בְּעַמוּתָת כּוֹשָׁרוֹת.
עֲשִׂירִית מִן הַנּוֹתָר חוּלִין, בַּצַּד הַתַּחְתּוֹן שֶׁל מָה שֶׁבִּרְצוֹנִי לְתַקֵּן - הֲרֵי הִיא מַעֲשֵׂר עָנִי.
בשנים הקרובות מפרישים מעשר שני בשנים: תשע"ז, תשע"ט, תש"פ, תשפ"ג, תשפ"ד, תשפ"ו, תשפ"ז, תש"צ, תשצ"א, תשצ"ג, תשצ"ד, תשצ"ז, תשצ"ח, תש"ק, תשק"א.
ההשתייכות של הפירות לשנת המעשר נקבעת כך: ירקות – כל הנקטפים בשנים אלו חייבים במעשר שני, ובשאר השנים חייבים במעשר עני. פירות – כל שהחלו לגדול לאחר ט"ו בשבט של שנים אלו עד לט"ו בשבט בשנה הבאה – חייבים במעשר שני, והשאר חייבים במעשר עני. בלימונים ואתרוגים יש להפריש מספק את שתי המעשרות.
© כל הזכויות שמורות לכושרות
