חמץ וקטניות בשבת איסרו חג

הרב מרדכי וולנוב

השנה (תשעט) שביעי של פסח חל ביום שישי, במקרה זה נוצר מצב מעניין שבו מחד דיני פסח וחומרותיו כבר אינם חלים בשבת, אך מאידך לא היה לנו פנאי להערך על מנת לאכול בה חמץ, שכן מיד עם צאת החג נכנסה השבת.

השאלה המרכזית היא האם מאכלים שהיו אסורים בשימוש בכניסת השבת, מותרים בשימוש במהלך השבת. על מנת להשיב לשאלה זו אנו צריכים להבין את הכלל המרכזי בהלכות מוקצה "מיגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומא" כלומר: כל מה שהיה מוקצה בכניסת השבת (בין השמשות) נותר מוקצה לכל השבת. לאור כלל זה, במקרה שלנו, שבו מכניסת השבת עד לצאת הכוכבים איננו יכולים עדיין להשתמש בחמץ, הוא נחשב למוקצה ויישאר כך לכל השבת כולה.

אמנם ישנו חילוק בין מוקצה רגיל בבין השמשות למקרה שעליו אנו מדברים, מפני שהאיסור להשתמש בחמץ עד לצאת הכוכבים אינו נובע מחמת קדושת השבת, אלא מפני שיש לנו ספק מתי בדיוק מוצאי חג הפסח, ורק בצאת הכוכבים אנו בטוחים שהחג כבר יצא. אך באמת אם היינו מצליחים לדעת בדיוק מתי נגמר חג הפסח ונכנסה השבת – היינו יכולים מיד בכניסתה להשתמש בחמץ. בהלכה נקרא מוקצה שכזה "מוקצה מחמת היום שעבר", ונחלקו הפוסקים האם גם הוא נחשב כמוקצה למשך השבת כולה:

בעלי התוספות[1] כתבו שכאשר המאכל נחשב למוקצה בבין השמשות רק משום שאנחנו איננו יודעים מתי הסתיים היום הקודם.

מאידך, בספר  שער המלך[2] וכן בפרי מגדים[3] ביארו שגם התוספות לא הקלו, אלא כאשר האיסור ביום שישי שגרם למוקצה היה מדרבנן, אך במקרה כמו שלנו, שביום שישי איסורו של החמץ היה מן התורה – הוא ממשיך להיחשב כמוקצה למהלך השבת כולה. אולם הגרש"ז אויערבאך[4] תמה על שער המלך והביא שהאחרונים חולקים וסוברים שלא אמרינן מגו דאתקציא מחמת יום שעבר גם כשאיסור הטלטול נובע מאיסור תורה. וכך פסק למעשה הגרע"י[5] ובעל ארחות שבת[6] ולדעתם חמץ אינו נחשב למוקצה באיסרו חג, אולם הרב מרדכי אליהו[7] האריך לבאר הסוגיא והכריע שאמרינן מגו דאתקצאי גם מחמת יום שעבר.

לאור סוגיא זו עלינו לדון בכמה שאלות לענין שימוש במאכלים בשבת איסרו חג:

האם אפשר להשתמש בחמץ?

חמץ שהיה ברשותו של הגוי והגיע לידי ישראל בשבת כפי שראינו יש מחשיבים אותו כמוקצה ואוסרים את השימוש בו בשבת ויש מתירים.  

לגבי חמץ שמכרנו במכירת החמץ ונותר בביתנו המצב מורכב יותר שכן החמץ שאנו מוכרים לגוי אינו חוזר אלינו באופן אוטומטי, אלא צריך לשוב ולקנות אותו מהגוי לאחר הפסח. פעולה זו מבצע בשבילנו הרב שדרכו מכרנו את החמץ, אך מכיון שמקח וממכר אסור בשבת, פעולת קניית החמץ מהגוי מתבצעת רק במוצ"ש ועד אז החמץ שייך לגוי והאוכלו בשבת עובר על איסור גזל גוי[8]. בנוסף אם נשתמש בחמץ של הגוי בלא לקנות אותו ממנו יש חשש בעצם חלות המכירה, שבכך ניכר שאיננו מתייחסים למכירה כמכירה אמיתית וסופו מוכיח על תחילתו[9].

בחלק משטרות המכירה[10] כתוב במפורש שהגוי מרשה למוכרי החמץ לקחת מהחמץ אחר הפסח, גם לפני שקנו ממנו את החמץ, ובלבד שהיהודי ישלם על החמץ שאכל. משום תנאי זה פסק הרב עובדיה יוסף[11] שאין לחוש בזה משום גזל גוי והתיר לאכול מהחמץ בשבת שאחר שביעי של פסח. יש לציין שבשטרות מכירה רבים סעיף זה אינו מופיע כלל, וגם הנוהגים כגר"ע יוסף צריכים לוודא כיצד נכתב בשטר שדרכו הם מכרו את החמץ. יש הסוברים שגם כאשר תנאי זה מופיע לכתחילה אין לסמוך על כך משום שתנאי זה גורם לכך שהקנין יחול בשבת ועוד שהדבר גורם שלכתחילה יכינו מלפני פסח חמץ גמור על מנת למוכרו לנכרי ולהשתמש בו בשבת זו ויש מפקפקים במכירה זו[12].

שימוש בקטניות ומאכלים שנוהגים שלא לאכול בפסח

גם לדעת המחמירים להגדיר את החמץ כמוקצה בשבת, איסור קטניות קל יותר מפני שאינו אלא מנהג, ולכן גם לנוהגים שלא לאכול קטניות בפסח, אכילתם מותרת בשבת שלאחר שביעי של פסח. כך גם הדין לגבי מנהגים נוספים, כגון: מצה שרויה, שמורה, או כשרויות שלא סומכים עליהן בפסח. וכן פסק בלוח ארץ ישראל הרב טקוצ'ינסקי. בדומה לכך החזו"א[13] התיר בשבת זו לאכול מצה שרויה גם למחמירים בכך בפסח. ולכאורה הוא הדין לקטניות וכן משמע מהמשנ"ב[14] שמה שאמרו מוקצה לבעה"ב מוקצה לכל, דווקא במוקצה שאינו ראוי לבעליו מחמת גריעותו, אך אם אסור לו מחמת איסור, הואיל ומותר לאחרים, אף הוא מותר לטלטלו. אולם יש שביארו[15] שההיתר הוא דווקא בחומרא בעלמא, אבל מנהג שהתקבל כדין אין להקל ולכן התירו דווקא מצה שרויה, אבל קטניות אסור[16].

עלינו לברר האם לשיטות הסוברות שמותר לאכול קטניות יהיה מותר גם לבשל את הקטניות בשביעי של פסח כדי לאוכלם בשבת.  

הגמרא[17] מתקשה בעצם האפשרות לבשל ביום טוב מאכלים לצורך השבת, שהרי מן התורה למדו שביום טוב מותר להכין מאכלים רק לצורך שימוש באותו היום עצמו? הגמרא מיישבת שמן התורה מותר לבשל כמות גדולה ביום טוב, גם אם אינו צריך לכמות גדולה כל כך, 'הואיל' ויתכן שיבואו אליו אורחים ביום טוב והוא יגיש להם את המאכלים הללו. חכמים הם אלו שגזרו שלא לבשל ביום טוב מאכלים לצורך השבת, משום שחששו שאנשים יבשלו ביום זה לצורך יום חול[18], ומשום כך הצריכו לעשות עירובי תבשילין כדי שיהיה היכר לכך[19].

אם כן, הבסיס להיתר בישול ביום טוב לצורך השבת, היא האפשרות להשתמש במאכל במהלך יום טוב עצמו. לאור זאת חוזרת השאלה – האם מי שמקפיד שלא לאכול קטניות בפסח, יוכל לבשל אותם לצורך השבת?

תשובה לשאלה זו נוכל ללמוד ממחלוקת דומה בענין מנהג שהיה ידוע בחלק מקהילות ישראל שלא לאכול פירות יבשים בפסח, רבי עקיבא איגר[20] התיר להכין תבשילים עם צימוקים בשביעי של פסח על מנת לאכול למחרת היום, משום שמותר לחולה לאכול מהם, וממילא ישנה אפשרות שהם יאכלו ביום טוב עצמו. אולם חתנו, החתם סופר[21] חלק עליו וכתב שמציאות שבה חולה יזדקק דווקא למאכל עם צימוקים אינה שכיחה ולכן אסור לבשל צימוקים בשביעי של פסח.

אולם השדי חמד[22] כתב שאין צורך להיתלות באפשרות שמא חולה יזדקק למאכל זה, אלא מאחר שמנהג אכילת פירות יבשים אינו מקובל על הכל, יתכן שיבואו אליו אורחים שאינם נוהגים בכך איסור, ולכן אין איסור לבשלם ביום טוב וכדבריו הכריע בכף החיים[23]. ויתכן לומר שגם רע"א והחת"ס יודו לזה, אלא שהם גדלו בעיירות בליטא שמסתבר שכולם החמירו בזה.

לאור זאת התיר השדי חמד[24] לבשל בשביעי של פסח אורז לצורך שבת וכן הביא דעה זו הרב טיקוצ'ינסקי (בלוח ארץ ישראל), מכיון שמצויים בינינו ספרדים ועדות המזרח שאוכלים קטניות בפסח וכן פסק הגרש"ז אויערבאך[25] וז"ל: חל שביעי של פסח ביום ו', נראה שמותר לבשל בו קטניות עבור השבת שלאחריו אם מצויים באותו מקום אנשים הנוהגים בהם היתר בפסח. וכן מורה למעשה מו"ר הרב אליקים לבנון. כף החיים[26] לאחר שהביא את הדעות השונות על אף שנטה להקל ולהתיר לבשל קטניות בשביעי של פסח לצורך שבת  סיים וכתב: "בעת הצורך יש להקל כגון שהיא משרתת שמוכרח לה לבשל ... אבל במקום שלא יש הכרח יש להחמיר".  

יש להעיר שכאשר מבשלים קטניות בחג הפסח, ומשתמשים לשם כך בכלי הפסח, ישנה מחלוקת בין האחרונים האם לאחר מכן מותר להמשיך להשתמש בהם לבישול מאכלים המיועדים לאכילה בחג עצמו (בשנה זו, או בשנה הבאה). הגרש"ז אויערבאך[27] התיר להשתמש בכלי שבישלו בו שעועית ירוקה לאחר מעת לעת משום שמין זה הוא רק ספק קטניות. מדבריו משמע שבמאכל שהוא ודאי קטניות יש להחמיר שלא להשתמש גם לאחר מעת לעת. אולם בכף החיים[28] מצאנו שהתיר למחמירים כדעת הרמ"א להשתמש בכלי שבישלו בהם קטניות לאחר שעברו 24 שעות מבישול הקטניות. 

סיכום

1. לרוב השיטות אין לאכול חמץ שנמכר לגוי בשבת שאחר שביעי של פסח הן משום שפעולה זו מערערת את מעמד המכירה והן מדין מוקצה. גם למקלים כדעת הגרע"י יש לוודא שאכן בשטר המכירה קיים תנאי שמתיר להשתמש בחמץ לפני שהיהודי קונה את החמץ בחזרה.
2. חמץ שהיה שייך לגוי וניתן ליהודי במהלך השבת יש אוסרים מחמת מוקצה, ויש מתירים. כיון שמדובר באיסור דרבנן, למעשה ניתן להקל והמחמיר תבוא עליו הברכה[29].
3. מותר לאכול בשבת מוצרים שאינם חמץ אך לא נוהגים לאכול במהלך הפסח עצמו, כגון: קטניות, מצה שאינה שמורה, מצה שרויה, או מוצרים שאינם מהדרין לפסח.
4. בישול קטניות בשביעי של פסח לצורך השבת – לרוב הדעות מותר, ולכתחילה ייחד כלי מיוחד לבישול הקטניות.

[1] גמרא ביצה ד. ד"ה נימא

[2] שער המלך הלכות יום טוב פרק א הלכה כד

[3]פרי מגדים משבצות זהב סימן תצח סק"ב

[4] מנחת שלמה תנינא סימן יז  ועיין בהליכות שלמה פרק י סעיף טז שלמעשה כתב שיש לחוש לדעת שער המלך ולא

לטלטל חמץ בשבת מדין מגו דאתקצאי.

[5] יחווה דעתחלק ב סימן סה

[6] ארחות שבת חלק ב פרק יט סעיף שעז

[7] מאמר מרדכי כרך א סימן יט

[8] עיין בסידור פסח כהלכתו עמוד רלה

[9] שו"ת אור לציון  חלק ג פרק ט הערה ד בשם השדי חמד  אסיפת דינים מערכת חמץ ומצה סימן ט' אות ל"ה

[10] בשטר המכירה של הרבנות תנאי זה מופיע. בשטרות אחרים פעמים רבות תנאי זה אינו קיים.

[11] שו"ת יחווה דעת חלק ב סימן סד

[12] שו"ת אור לציון שם

[13] חזון איש או"ח סימן מט סעיף טו,טז

[14] משנ"ב סימן שח ס"ק ק"ע

[15] עיין שו"ת מנחת יצחק חלק ז סימן לג

[16] עיין גם בפסקי תשובות סוף סימן שח שכך פסק למעשה והביא כמה פוסקים שכך סוברים.

[17] גמרא פסחים מו:

[18] טעם נוסף לכך שאין אופים מיו"ט לשבת מופיע בגמרא ביצה טו: "כדי שיברור מנה יפה לשבת ומנה יפה ליו"ט"

[19] להרחבה עיין באור הלכה סימן תקכז ד"ה וע"י עירוב ובמשנ"ב ס"ק ג

[20] עיין בשו"ת מנחת יצחק חלק ז סימן לג שמביא את דבריו

[21] שו"ת חת"ס חלק א סימן עט

[22] שדי חמד מערכת חמץ ומצה סימן ו אות ו

[23] כף החיים סימן תנג ס"ק טז

[24] שדי חמד מערכת חמץ ומצה סימן ו אות ו

[25] הליכות שלמה פס פרק עשירי הלכה טז

[26] שם

[27] הליכות שלמה פסח פרק רביעי הערה 102

[28] כף החיים סימן תנג ס"ק כז

[29] עיין בהליכות שלמה פרק עשירי הלכה טז שעל אף שמעיקר הדין לא אמרינן מוקצה מחמת יום שעבר מכל מקום טוב לחוש לדעת שער המלך