סכנה במשקים שנותרו מגולים

הרב יצחק דביר

חז"ל אסרו לשתות משקים שנותרו מגולים ללא כיסוי,[1] בין בלילה בין ביום, שמא שתה מהם נחש והטיל בהם ארס, ואף סינון אינו מועיל לכך.[2]

למעשה ראשונים רבים כתבו שכיום אין הנחשים מצויים כל כך, ולכן מותר לשתות משקים מגולים,[3] וכן פסק גם השולחן ערוך להלכה.[4] אף על פי כן יש מהאחרונים שכתבו שבמזרח התיכון הנחשים מצויים יותר, ולכן מקפידים שלא לשתות משקים מגולים,[5] ויש שהקפידו אף במקום שהנחשים אינם מצויים, מפני שיש לכך השפעה רוחנית שלילית.[6]

המשקאות האסורים

חז"ל כתבו שהנחשים רגילים לשתות רק מים, יין, חלב ודבש, ומשום כך רק במשקאות אלו ישנה סכנה, אך בשמן, מיצי פירות וכדומה מותר להשתמש גם כשהיו מגולים.[7]

משקאות שהשתנה טעמם המקורי אינם אסורים גם אם היו מגולים, משום כך אין איסור גילוי ביין שהחמיץ, יין מבושל, מרק ירקות, תה, קפה, שוקו, מיצים למיניהם וכדומה.[8]

אין איסור גילוי במים חמים כשעולים מהם אדים, מפני שהנחשים יראים מלשתות מהם.[9] מטעם דומה גם מים זורמים אינם נאסרים (מי מעיינות, נחלים וכדומה).[10]

חשש גילוי מצוי מאוד בקטניות או בירקות שמשרים אותם במים ומותירים אותם מגולים. לכתחילה יש להימנע מכך ולכסות את הכלי, אך במקרה שהותירו אותם מגולים – אפשר להדיחם במים ולהשתמש בהם, ובתנאי שלא היו שרויים במים אלו במשך 24 שעות.[11] (ירקות עלים ששרויים במים המעורבים בסבון אפשר להותיר מגולים לכתחילה, כיוון שהשתנה טעמם).

יש להעיר שגם השולחן ערוך, שלא החמיר בגילוי בזמן הזה, אסר להשתמש ביין שהיה מגולה לצורך קידוש בשבת.[12] האחרונים ביארו שלשיטתו היין אינו נפסל לקידוש אם היה מגולה רק זמן מועט,[13] ויש שפסלו אותו רק כשהיה מגולה כל הלילה.[14]

אופן הגילוי

משקים נחשבים מגולים דווקא כשנחש קטן יכול להיכנס אל הכלי, לכן אסרו חכמים רק כאשר יש בכלי פתח בקוטר אצבע של תינוק[15] (4–5 מ"מ). לכן מים שנותרו בקומקום במהלך הלילה אינם נאסרים אם יש רשת על הפיה, אך אם אין רשת או מסננת בפיו – נחשבים מים מגולים. בשקית חלב הדין יהיה תלוי בגודל החור שחתכו בראשה.

חכמים אסרו את המשקים גם אם היו מגולים זמן מועט מאוד, שבו יכול הנחש לעלות מתחת הכלי ולשתות. לדוגמה: מי שהלך לחדר לכמה רגעים, והותיר את המשקים ללא השגחה – המשקים נחשבים מגולים.

המשקים נחשבים מגולים דווקא כאשר אין איש נוכח בצידם, אך אם נמצא באותו החדר – המשקים מותרים, גם אם התבונן לכיוון אחר.[16]

משקים המונחים בארון או במקרר אינם אסורים, כיוון שהנחש אינו יכול להיכנס לשם, ונחשבים מכוסים.[17] אך הנחת המשקים במדף גלוי גבוה אינה מועילה.[18]

כמות המשקה

איסור גילוי שייך גם בכלים גדולים, ואפילו ביותר מארבעים סאה (כגון: חבית יין שנותרה מגולה),[19] אך בכמות גדולה מאוד, כשברור שהארס אינו משפיע, הקלו הפוסקים (כגון במאגר מים),[20] ובמקום הדחק יש להקל גם בכלי גדול.[21]

כשיש ספק

'חמירא סכנה מאיסורא', ולכן החמירו חכמים שלא לשתות מהמשקה אפילו כאשר ישנו ספק אם היה מגולה,[22] לדוגמה: בקבוקים שהתערבו ולא ברור איזה מהם היה מגולה, מי שאינו זוכר אם כיסה את המשקה לפני שעזב את המקום או רק כשחזר, או כאשר מקבל מים ממי שאינו מקפיד על כך.[23]

[1] המקור הראשוני: משנה מסכת תרומות פרק ח משנה ד.

[2] טור יו"ד קטז, ופר"ח שם ס"ק א.

[3] לדוגמה: תוספות ע"ז לה. ד"ה חדא קתני, רשב"א בתורת הבית בית ג שער ה.

[4] שו"ע יו"ד קטז, א. וכך דעת בעל שבט הלוי בקובץ מבית לוי; איסור והיתר, עמ' פו, וכן הובא גם בשם הגרי"ז מבריסק.

[5] פרי חדש שם ס"ק א (וכתב שהמנהג בארץ ישראל להקפיד על כך); שיורי ברכה ס"ק ג; בן איש חי פנחס ש"ב אות ט; ערוך השולחן שם ס"ק ב; כף החיים שם ס"ק ו. בספר הכשרות (פרק יח הערה סא) הביא בשם הגרב"צ אבא שאול שיש לאסור משקים מגולים רק בבית צמוד קרקע עם גינה.

[6] של"ה קדושת האכילה אות קטז; אליה רבה קע, כד; הגר"א במעשה רב אות צה. וכן הובא בהנהגות החזו"א המובאות בסוף ספר טעמא דקרא, אות כז.

[7] משנה שם. את הדבש הוסיף הרמב"ם בהלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יא, ט, על פי הגמרא בע"ז ל: (ושם הוסיף גם ציר ומורייס, וכ"כ בבן איש חי שם, אך עיין בפר"ח שם שלא נהגו כן).

יש להעיר שבמשנה ובגמרא שם הוזכר שגם פירות וירקות טריים שנותרו חתוכים ומגולים נאסרים, וכן העתיקו גם הפר"ח ס"ק א והפרי תואר ס"ק ב, אך לא מצאנו שהקפידו בכך למעשה.

[8] רמב"ם שם הלכה ט-י, וכן הזכיר בפר"ח שם. אך עיין בהנהגות החזו"א בסו"ס טעמא דקרא אות כז שהקפיד גם על גילוי של תה, ובקונטרס קיצור הלכות חובל ומזיק סג הביאו בשם הגרי"ש אלישיב שבמים עם תמציות טעם יש חשש גילוי.

לעניין יין מבושל, הגמרא במסכת עבודה זרה (ל.) משווה בין דינו ובין דיני יין נסך, ואם כן דינו תלוי במחלוקת הגדרת יין מבושל לעניין פִסטור וכדו', כמובא במקומו.

[9] רמב"ם שם הלכה ח.

[10] רמב"ם שם הלכה יג. גם כאשר המים עומדים ומטפטפות לתוכם טיפות בקצב אחיד – אין בזה איסור גילוי, רמב"ם שם הלכה ח.

[11] שאז נאסרים באיסור כבוש, כמובא בשו"ע יו"ד קה, א.

[12] שו"ע או"ח רעב, א.

[13] משנ"ב שם ס"ק ג.

[14] בן איש חי ש"ב בראשית ב, כה; כף החיים או"ח שם ס"ק ו; שבט הלוי בקובץ מבית לוי שם.

[15] רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פי"א יג, וכ"כ הפר"ח שם ס"ק א (והעיר שאין החורים מצטרפים זה לזה).

[16] כנסת הגדולה יו"ד קטז הגהות הטור יג. וכ"כ הפרי חדש שם. אולם כתבו שאם ישן בצידם, ואפילו מתנמנם, נחשבים כמים ששהו ללא השגחה ונאסרים.

[17] רמב"ם שם הלכה יג; ציץ אליעזר כב, מא, וכן בשבט הלוי ח"י סג, ב.

[18] פרי חדש שם.

[19] לשון הטור "אין להם שיעור", וכתב שטוב להחמיר אפילו בארבעים סאה, ועיין בדרכי משה שם ס"ק ב, ובט"ז ס"ק ב שהביאו מכאן ראיה לכך שהסכנה אינה בטלה בשישים, משמע שסברו שכך ההלכה.

[20] הרמב"ם שם, יב הקל "אם היו המים מרובין כדי שתאבד בהן המרה", וכ"כ הפר"ח שם ס"ק א.

[21] שהרי לעיל לענין בשר ודגים הובא שלמעשה דעת פוסקים רבים שגם חשש סכנה בטל בשישים.

[22] משנה תרומות ח,ז ; חולין י. וכך הוזכר בבית יוסף יו"ד קטז וברמ"א יו"ד קטז, ה.

[23] עפ"י הגמרא ע"ז ל., הובאה בשל"ה קדושת האכילה אות קמז.