מאכלים שהיו בחדר השירותים והאמבטיה

הרב יצחק דביר

בבית הכיסא (חדר השירותים) ישנה רוח רעה. משום כך רבים הורו שאין להכניס לתוכו מאכלים,[1] ואפילו כשהם בתוך פיו (מסטיק וכדומה), אלא יסיים לבלוע את מה שבפיו קודם שייכנס.[2]

פוסקים רבים הסכימו שאף שלכתחילה יש להימנע מלהכניס מאכלים לבית הכיסא, בדיעבד אינם נאסרים.[3] יש שהורו להדיחם או לקולפם לפני השימוש,[4] ויש שנמנעו מלהשתמש בהם כלל.[5]

כאשר המאכלים מכוסים, כגון: מאכלים שבכיסו, סוכריה או חטיף עטופים, בקבוק מים וכדומה, יש שהקלו להכניסם לבית הכיסא במקום הצורך.[6]

בעניין חדר האמבטיה הקלו הפוסקים יותר, ויש אף שהתירו להכניס לתוכו אוכלים ומשקים לכתחילה.[7]

[1] אין מקור קדום לאיסור זה, אך כך כתבו בשו"ת לב חיים ח"א, סו; חסד לאלפים סי' ד (בהנהגות בן רבנו); הבן איש חי בספרו עוד יוסף חי, תולדות, אות ו; ליקוטי מהרי"ח סדר הסעודה; הגר"מ אליהו מאמר מרדכי לימות החול, ג, לג; אפרקסתא דעניא ח"א קלג. ורבים העידו שמנהג העולם להקפיד בזה.

[2] באר היטב או"ח ג, ב.

[3] שו"ת מהר"ם בריסק ח"א (סי' י); שו"ת בצל החכמה ח"ג יא; מנחת יצחק ח"ג סג, ובשו"ת הר צבי או"ח א, נ הקל בדוחק.

[4] עוד יוסף חי שם. וכתב שבמשקין שאי אפשר להדיח אין להשתמש. וביביע אומר ח"ד או"ח ה הורה להדיח שלוש פעמים, אך הקל במשקין שאי אפשר להדיחן.

[5] כך הביא בליקוטי מהרי"ח שם בשם מהר"ש מבעלז, וגם הגר"מ אליהו שם כתב שראוי שלא להשתמש בהם.

[6] בשו"ת מהר"ם בריסק ח"א, סי' י כתב שלכתחילה אין להכניס מאכלים לבית הכיסא אפילו כשהם מכוסים, וכן כתב הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר ח"ד או"ח ה, שכאשר יש לו מקום להניחו בחוץ, טוב שלא להכניסו. ובשלמת חיים סי' יג כתב הגרי"ח זוננפלד שאין בהכנסת מאכל בכיס איסור, אך "אין ראוי לעשות כן מצד נקיות הדעת". ובציץ אליעזר יד, ב התיר הכנסת תרופות מכוסות שאפשר גם לומר שאין דינן כאוכל (ואף הוא כתב שראוי שלא להכניסן כשאפשר).

[7] בשו"ת יביע אומר ח"ג או"ח א, ו כתב שבבית המרחץ אין רוח רעה, וכן הסכים בשו"ת בצל החכמה ח"ג יא, ובשו"ת הר צבי או"ח א, נ. ובשו"ת דברי יציב יו"ד לד כתב שמן הדין אוכלים נאסרים במרחץ אפילו בדיעבד, אך באמבטיה שלנו, שהיא נקייה יותר, יש מקום להקל.