בשר בחלב - גדרי האיסור

הרב יצחק דביר

מתוך ספר כושרות. לרכישת הספר לחצו כאן

שלוש פעמים נאמר בתורה "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ".[1] חז"ל דרשו שכפילות זו מורה על שלושה איסורים:[2] א. אסור לבשל בשר וחלב יחד,[3] אף אם אין בכוונתו לאוכלם. ב. אסור לאכול בשר וחלב שהתבשלו יחד. ג. אסור ליהנות מבשר וחלב שהתבשלו יחד.

חכמים הוסיפו ואסרו לאכול תערובת של בשר וחלב גם אם לא התבשלו יחד. [4]

הבשר האסור

כל סוגי הבהמות (פר, עז, כבש) כלולים באיסור זה מן התורה.[5] חכמים הוסיפו ואסרו גם חיות (כגון צבי) ועופות[6].

דגים אינם כלולים באיסור זה ומותר לאוכלם עם חלב, אך יש שאסרו זאת מחשש סכנה, ראו כאן.

החלב האסור

חלבן של כל סוגי הבהמות הטהורות כלול באיסור זה מן התורה.[7]

איסור בישול

איסור בישול בשר בחלב שייך גם כאשר אין כוונה לאוכלם, לדוגמה: לעובד במסעדה של גויים אסור לבשל בשר בחלב. האיסור שייך גם בבישול בשר בכלי חלבי, או בחימום כלי שבישלו בו בעבר בשר וחלב.[8] יש שהורו שכאשר שופכים לאשפה או לכיור מאכל חלבי או בשרי חם, חובה לוודא שלא שופכים אותו על מאכל מהמין השני, וכאשר שופכים מאכל פרווה חם, יש לוודא שלא שופכים אותו על שאריות חלב ובשר יחד.[9]

איסור זה שייך רק בתערובת האסורה מן התורה – בשר בהמה בחלב, אך אין איסור בבישול בשר חיה ועוף בחלב שלא על מנת לאוכלם[10].

איסור הנאה

בשר בהמה שהתבשל יחד עם חלב אסור גם בהנאה. לדוגמה: אסור למכור אותו לגוי, לשמש מלצר במסעדה המגישה אותו,[11] לתת אותו לכלב וכדומה.[12]

תערובת האסורה מדברי חכמים, כגון: בשר חיה ועוף בחלב, או בשר בהמה שהתערב בחלב ללא בישול, מותר ליהנות ממנה, לדוגמה: מותר לערב בשר וחלב צוננים כדי לתתם לכלב.

[1] שמות כג, יט; לד, כו; דברים יד, כא.

[2] ברייתא חולין קטו ע"א.

[3] שו"ע יו"ד פז, א. בכלל איסור זה: אם נתבשלו בכלי ראשון, או על ידי עירוי (באר היטב שם ס"ק ב. ובפרמ"ג בפתיחה הסתפק אם אסור מן התורה), מאכל צונן שנפל למאכל חם, או שהתעשנו יחד, נאפו, נצלו, או שנאסרו על ידי טיגון (פתחי תשובה שם ס"ק ג, וכן פסק כה"ח שם ס"ק נד בשם ברכי יוסף ובא"ח, ובשם הפרמ"ג כתב שבמקום הפסד מרובה יש להקל), לעניין חימום במיקרוגל נחלקו הפוסקים, עיין שערים המצויינים בהלכה סימן פ ס"ק ו.

[4] בכלל זה כל תערובת צוננת, וגם חם שהתבשל בכלי שני (פרמ"ג יו"ד פז שפ"ד יט), חם שנפל לתוך צונן (פרמ"ג בפתיחה), או מאכלים שנאסרו על ידי כבישה או מליחה.

[5] משנה חולין קיג ע"א.

[6] שו"ע יו"ד פז, ג. הש"ך ס"ק ד הביא דעת מהרש"ל שפסק שגם בשר עוף הוא מדאורייתא, ודחה את שיטתו.

[7] חולין שם. ושם מבואר שבישול בחלב בהמה טמאה אינו כלול באיסור התורה לבשלם, מפני שהחלב אסור באכילה ממילא, וכן הדין בחלב כשר יחד עם בשר בהמה טמאה. אך עיין בפתחי תשובה יו"ד פז ס"ק ו שכתב שמכל מקום אם מדובר בבהמה טהורה אלא שהיא נבלה – הבישול אסור.

[8] רמ"א יו"ד פז, ו. ויש שהבינו מדברי הש"ך (ס"ק יח) שאינו אלא חומרא בעלמא: פלתי שם ס"ק יג, ובפרמ"ג שפ"ד שם ס"ק יח (אך אפשר שאין זו כוונת הש"ך, אלא שהאיסור לשפחות לבשל כלל בבית ישראל מחשש שיחתה וישתתף בבישול היא חומרא, על כך ראו בדרכי תשובה שם ס"ק פז).

חשוב לציין שמן התורה האיסור קיים דווקא אם הכלי בן יומו בשעת הבישול.

[9] בילקו"י יו"ד פז, כד, האריך והביא צדדים שונים להקל בכך. ראו עוד על גדרי בישול בשר וחלב שלא במתכוון במאמרנו 'בישול בשר בחלב בארובות התנור' באתר כושרות.

[10] איסור אכילה כמובן בעינו עומד גם במקרים אלו.

[11] על כך ראה באריכות בשו"ת יביע אומר ח"ד יו"ד, ו. ובשו"ת ציץ אליעזר יז, לג.

[12] לפיכך כאשר רוכשים מזון בעלי חיים, יש להתבונן ולבדוק ברכיבים, ואם מופיעים בהם חלב ובשר אין להגיש את המזון לבעל החיים ללא בדיקה אם התבשלו הבשר והחלב יחד או אם יש פי שישים כנגד אחד מהם.