מלאכת דש

מהי הדישה?

פירוק הקליפה (המוץ, וכן הוצאת הקש) מן החיטה - בכדי לבצע דבר זה צריך ללחוץ על גרעיני התבואה, כך שהקליפה שלה נשברת, ומתגלה גרעין החיטה. מלאכה זו נקראת מלאכת דש, והיא נעשית על ידי חביטה במקל או על ידי מכשיר דישה. בזמן התנ"ך היה נעשה דבר זה גם על ידי מורג חרוץ (ישעיהו, מ"א, טו), שהוא כלי של עץ שמתחתיו ישנם סכינים. מוליכים כלי זה מעל השיבולים, וכך מתפרקת הקליפה מן הגרעין.

סחיטת פירות היא תולדה של דש

• מהתורה אסור לסחוט רק זיתים וענבים.
• פירות, שאינם מיועדים כלל לסחיטה, מותרת הסחיטה לכתחילה.
• מדרבנן אסור לסחוט כל דבר שדרך לסוחטו, כגון תותים ורמונים.

שאלה: מדוע החיוב מהתורה הוא רק על זיתים וענבים.

תשובה: כיון שלמיץ היוצא מפירות אלו יש חשיבות עליונה, הוצאת המיץ מהפרי הוא גמר המלאכה, ופעולת הסחיטה היא תולדה של פעולת הדישה וחייב מהתורה.

למעשה:

1.כיום נוהגים לסחוט את רוב הפירות ולכן יש איסור דרבנן בסחיטתם.

2. פירות שאין דרך העולם לסחוט, אף שדרכו של אדם פרטי לסוחטו, ניתן להקל ולסחוט לכתחילה בשבת.

לימונים

דעת הבית יוסף להקל משתי סיבות

סיבה א: "ואפשר דלא נאסר אלא כששותין מי סחיטת הפרי בלי תערובת משקה אחר".

סיבה ב: "אי נמי, דלא נאסור אלא כשסוחטין מימיו לבד, ואח"כ מערבין אותם, אבל אם המנהג לסחוט מימיו לתוך משקה אחר שרי...".

נפקא מינה

1. סחיטת לימון לכלי ריק. לסיבה א' מותר, לסיבה ב' אסור.
2. סחיטת לימון בימינו. לסיבה א' מותר, לסיבה ב', כיון שמצויים כיום בתי חרושת שסוחטים לחביות גדולת מיץ לימון אסור.

הלכה למעשה

דעת השולחן ערוך כטעם הראשון ולכן מתיר לסחוט לימונים וכן פסק הרב עובדיה יוסף.

דעת המשנ"ב והבא"ח כטעם השני ולכן אסור לסחוט לימון וכן פסקו הפוסקים האשכנזים והרבה מהפוסקים הספרדים.

סחיטת מאכלים שנבלע בהם נוזל מבחוץ על ידי כבישה או בישול (חמוצים, סופגניות וכדו')

לצורך "גופן", כלומר בכדי לאכול את המאכל ללא נוזל מותר

לצורך "מימיהן", כלומר בכדי להשתמש בנוזל אסור

נפקא מינה

1. מותר לסחוט סופגניה כדי לאוכלה ללא שמן
2. אסור לסחוט מאכל כדי לנגב ולתבל את הלחם בנוזל היוצא ממנו.

סחיטת פירות על גבי אוכל

יש אומרים: מותר אפילו זיתים וענבים.

יש אומרים: אסור אפילו פירות שאיסורם מדרבנן.

שו"ע: הלכה כמקילים

משנ"ב : מעיקר הדין הלכה כמקילים והמחמיר תבוא עליו הברכה.

לכן: יש פוסקים המחמירים רק בזיתים וענבים, אבל בשאר פירות שאיסורם מדרבנן לא מחמירים כלל.

חליבה בשבת

הבעיה: לרוב הראשונים איסור דש.

ההשלכות:

1. צער בעלי חיים.
2. הפסד מרובה לבעלי הרפתות

פתרונות: חליבה על ידי גוי,  חליבה לאיבוד,  חליבה לאיבוד בגרמא.

הנקה

הבעיה: לרוב הראשונים איסור תורה של דש

ההשלכות:

1. צער לאשה מעודף חלב.
2. תינוק שלא יכול לאכול בהנקה אלא רק מבקבוק.

פתרונות:

• מותר לחלוב לאיבוד, כגון לכיור, או בעזרת משאבת הנקה המכוונת על ידי שעון שבת ובתוך הבקבוק יניחו תחילה חומר פוגם.
• תינוק שלא יכול לינוק אלא אוכל מבקבוק, יש פוסקים המתירים לשאוב ולתת לו מבקבוק. ויש אוסרים משום שאפשר להשתמש בתחליפים.

גזירת משקין שזבו

משקין שזבו מזיתים וענבים בין אם הזיתים והענבים עומדים לאכילה ובין אם עומדים לשתייה אסור לשתותם

1. בזיתים וענבים יש חשש גדול יותר שמא יגיע לסחיטה שהרי המיץ בהם עומד למשקה.

2. אם יסחוט יבוא לעבור איסור תורה.

משקין שזבו משאר פירות, אם עומדים לסחיטה אסור לשתות מהם, אם עומדים לאכילה מותר לשתותם. איסור הסחיטה בשאר פירות הוא מדרבן, לכן אם עומדים לאכילה אין חוששים שמא יסחטם.

נפקא מינה למעשה:

מותר לשתות את המיץ הנשאר מסלט פירות