בישול בשבת

כללים בהלכות איסור בישול בשבת

בישול אחר בישול:

בתבשיל יבש מבושל כל צרכו- אין בישול אחר בישל ומותר לחממו בשבת אף לחום שהיד סולדת בו.

בתבשיל לח מבושל כל צרכו - בעודו חם אין בישול אחר בישול, ואם נצטנן יש בישול אחר בישול.

הערה: לדעת השו"ע התבשיל נחשב צונן אם חום התבשיל ירד מיד סולדת בו.

לדעת הרמ"א כל עוד התבשיל לא נצטנן לגמרי נחשב חם ואין בו בישול אחר בישול.

תוספת בישול (השלב בו אין עוד משום בישול):

שו"ע: רק בתבשיל מבושל כל צרכו , לא שייך עוד בישול.

באור הלכה: מביא ראשונים הסוברים שמבן דורסאי אין עוד משום בישול.

לכן בדיעבד אם החזיר תבשיל שהתבשל כמאכל בן דורסאי על גבי אש גרופה או קטומה אין לאסור התבשיל.

מקרה נפוץ: אדם שבשבת הרים את הכיסוי של סיר החמין וראה שעדיין לא התבשל כל צרכו, אסור לו לחזור ולכסות את הסיר. בדיעבד אם כסה מותר לאכול.

מאכל יבש עם רוטב ושומן

שו"ע: אפילו כשיש בו שומן-אע"ג שבחימום המאכל השומן שבו נימוח ונעשה נוזלי- מותר לחממו לחום שהיד סולדת בו.

רמ"א: נהגו להחמיר בדין זה משום איסור נולד - משום שכשהשומן נמחה הוא ניכר, ויש לסמוך על השו"ע במקום הצורך.

חימום תבשיל עם רוטב

יש אוסרים לחמם תבשיל עם רוטב ומתירים רק מאכל יבש. רוטב שבלוע במאכל ובשעת החימום הוא זב החוצה מותר. יש מתירים כאשר רוב התבשיל יבש. יש מתירים כאשר המוצק עיקר והרוטב טפל.

למעשה:

מאכל שומני יבש כגון חתיכת בשר שמן- מותר לחממו על גבי פלטה, אע"פ שמקצת שומן יזוב ממנו או בתוכו.
מאכל שהשומן ניכר בפני עצמו ובחימומו השומן נימוח- לדעת הספרדים מותר לחממו. לדעת האשכנזים מותר לחממו במקום צורך.
מותר לחמם תבשילים עם רוטב כגון דגים, בשר וכדו' ע"ג פלטה בשבת, משום שהמוצק הוא הרוב. יש אוסרים לחמם את הרוטב ומתירים לחמם רק את המוצק.
רוטב סמיך, שכאשר מנסים לשפוך אותו הוא נופל בחתיכות ולא נשפך כנוזל, דינו כמוצק יבש, ומותר לכתחילה לחממו בשבת.

דרגות כלים מבשלים

כלי ראשון

הגדרתו: הכלי המונח על האש, אשר בתוכו מתבשל התבשיל, או הכלי שבושל בו התבשיל והוסר מהאש.

אופן בישולו: כל עוד הוא בחום שהיד סולדת בו, מבשל מה שבתוכו.

עירוי מכלי ראשון

מבשל כדי קליפה

עירוי על יבש: אסור לערות מים חמים מכלי ראשון על מאכל יבש שלא התבשל

עירוי על נוזל: בעירוי נוזל חם על נוזל לא מבושל או צונן אין דין בישול "כדי קליפה". מכיוון שהנוזלים מתערבבים זה בזה מיד ברגע העירוי.

דין מצקת

אם משהה אותה בכלי ראשון דינה ככלי ראשון

הטעם: כלי שני אינו מבשל כיון שדפנותיו קרות והתבשיל הולך ומצטנן. במצקת לא שייכת סברא זו כיון שהדפנות חמות.

אם לא משהה אותה בכלי ראשון והעביר הנוזל לצלחת

שש"כ - מותר לתת דבר אפוי לתוכה.

מנחת יצחק -הצלחת היא כלי שלישי.

עירוי צוננים על חמים בכלי ראשון

מותר לערות מים צוננים למים חמים בכלי ראשון, כאשר המים הקרים יקררו את המים החמים וירדו מחום יד סולדת. אם הצוננים לא יקררו עד פחות מחום יד סולדת אלא יתחממו גם הם, כך שבסוף

העירוי כל התערובת תהיה בחום יד סולדת ויותר - אסור.

הערה: בצונן לחמים מותר דווקא ששופך בשפיכה גדולה הכל בפעם אחת, אבל מעט מעט אסור לערות- שהרי מבשל תכף, ולא יועיל מה שיצטנן אחר כך.

עירוי מים חמים לתוך כוס שיש בה טיפות

אגרות משה: עירוי מבשל כדי קליפה, לכן המערה לתוך כוס עם טיפות, יש בזה איסור תורה.

יביע אומר: מותר והמחמיר תבוא עליו הברכה.

לכן למעשה: לכתחילה יש לנגב את הכוס ורק אחר כך לערות עליה מים רותחים. אמנם, אם הטיפות שבכוס כבר בושלו בעבר (כגון שנשארו טיפות מן השתייה החמה הקודמת), יש המקילים לערות עליהן מים רותחים.

כלי שני

הגדרתו: כלי אשר אליו הועבר התבשיל מהכלי הראשון.

שתי הבנות בשו"ע