כשרות שמן הזית

הרב יצחק דביר

מתוך ספר כושרות. לרכישת הספר לחצו כאן

שמן הזית נחשב מאז ומעולם למוצר איכותי וחשוב, ואף נשתבחה בו ארץ ישראל – "ארץ זית שמן". בגמרא[1] מסופר שכמה פעמים במהלך ההיסטוריה ביקשו חכמים לאסור את השימוש בשמן זית שיוצר על ידי גויים: בתקופת הנביאים (דניאל) ובתקופת התנאים. הגמרא מעידה שאיסור זה לא התקבל בקרב כלל ישראל, ובתקופה מאוחרת ביטל אותו רבי יהודה הנשיא. לאור זאת פסק השולחן ערוך[2] שאין איסור להשתמש בשמן של גויים.

כל זאת אמור כמובן כאשר מדובר בשמן כשר.[3] בעיני רבים נחשב השמן למוצר שאינו בעייתי, מפני שהוא מופק מן הצומח ומכיל מרכיב אחד בלבד, אולם בתעשייה המודרנית ייצור השמן השתנה לחלוטין והפך למורכב יותר. להלן נצלול לתוך עולם השמנים:

אתגרי הכשרות

ישנם כמה היבטים הנוגעים לכשרות שמן הזית שאליהם צריך לשים לב:

ערלה – ארץ ישראל משופעת בעצי זית ושמן רב מופק מהם. מרבית כרמי הזיתים וותיקים ומניבים פרי שנים רבות, אולם לאחרונה החלו להקים מטעי זיתים בצפיפות ובמבנה השונים מאלה שהיו נהוגים עד היום, כדי לאפשר מסיק מכני, ולפיכך מצויים יותר כרמי זית צעירים, שפירותיהם אסורים באיסור ערלה.[4] בחו"ל אין צורך לחשוש לכך כאשר מקור הזיתים אינו ידוע, מפני ש'ספק ערלה בחו"ל – מותר".

תרומות ומעשרות – שמן שהופק בבעלות יהודית בארץ ישראל חייב בתרומות ומעשרות. מדובר במלאכה מורכבת שדורשת ידע ובקיאות בפרטי ההפרשה.[5] לפי ההלכה אסור למכור שמן שאינו מעושר, ולפי חלק מהפוסקים גם אסור לקנות שמן כזה, אף אם כוונתו לעשרו.

תערובות – שמן זית כתית איננו מכיל תערובות נוספות פרט לשמן, אולם ישנם שמני זית פשוטים שמעורבים בהם שמנים נוספים. אלו עלולים להיות שמנים מן החי שאינם כשרים, אך גם אם כל השמנים המעורבים כשרים, כדי שהשמנים יתערבו היטב נעזרים לעיתים בחומרים מתחלבים (אמולסיפייר), ולשם כך משתמשים גם בחומרים שמופקים משומן בעלי חיים.[6] כמו כן לעיתים התערובת משנה את צבע השמן וכדי להשיב את צבעו המקורי מוסיפים לתוכו צבע מאכל שזקוק להכשר.

מיצוי בעזרת חומרי עזר – לאחר כתישת הזיתים וסחיטתם, יש שמעבירים אותם תהליך נוסף כדי להפיק מהם את השמן שנותר בהם (שמן זה איננו נחשב כתית, אך משווק כשמן זית). לשם כך משתמשים בחומרים כימיים או בחיידקים מזרזים (אנזימים) שמפרידים את השמן מתערובת הזיתים. בתעשייה ישנם אנזימים רבים שמופקים ממקורות שאינם כשרים או גדלים על מצע שאיננו כשר. לפי הידוע בעת כתיבת שורות אלו, לשם סחיטת השמן מקובל להשתמש בחומרים כימיים שאין בהם חששות כשרות, אך הדבר יכול להשתנות עם הזמן וממקום למקום.

זיכוך השמן – שמן זית שאינו 'זך' מטבעו הוא כהה מאוד ובעל מראה מלוכלך. כדי לנקות אותו, מערבים בו חומר מצליל שגורף את הלכלוך ומותיר את השמן צלול. תהליך ההצללה המקובל נעזר בדרך כלל בחומרים סינתטיים (סודה קאוסטית וכדומה), אולם בתעשייה מצויים גם חומרים מצלילים שמופקים מן החי. זיכוך השמן עלול להתבצע בכלים המשמשים לסירוגין גם לשמנים מן החי שאינם כשרים, או מחוממים בקיטור המשותף לייצור שאיננו כשר, ובמקרה זה טעם האיסור יתערב בשמן.

כלי האחסון והשינוע – את השמן משנעים פעמים רבות מבית הבד למפעל האריזה באמצעות מכלים גדולים שמשמשים לשמנים שונים בזה אחר זה, את המכלים הללו אין אפשרות לנקות היטב בין ההובלות, ונוסף על חשש השומן הדבוק בדפנות קיים חשש לפליטת הטעם הבלוע בדפנות, הואיל והשמן שוהה בתוך המכלים יותר מ-24 שעות.[7] במקרים מסוימים ישנם מכלים בעלי דופן משותפת, כך שבצידה השני של הדופן עלול להיות מאוחסן שמן שאיננו כשר ובליעת הטעם תעבור דרך הדופן אל השמן הכשר.

גם תהליך האריזה מתקיים פעמים רבות בפסי ייצור המשמשים לסירוגין לאריזת שמן זית שאיננו טהור ומעורבים בו חומרים נוספים, או לאריזת משקאות אחרים, ללא ניקיון בין תהליך אחד למשנהו.[8]

צרכנות נבונה

מחמת מחירו הרב, זייפנים רבים מבקשים להפיק שמן זול ולשווקו כשמן זית. על פי הנתונים ברחבי העולם, אפילו במדינות מפותחות אחוזים רבים (20-40%) מהבקבוקים שנמכרים כשמן זית כתית אינם כאלה ומכילים תערובות שונות. כאמור לעיל, כאשר השמן מכיל תערובות, מתעורר ספק לגבי כשרותו.

שתי עובדות עלולות להעיד על בעיה באמינות השמן:

• כדי לשמור על השמן לאורך זמן משווקים אותו בדרך כלל באריזה איכותית: בקבוק זכוכית או פח מתכת. כאשר השמן נמכר באריזה מרושלת מפלסטיק, כשהגרפיקה פשוטה מדי או כוללת שגיאות כתיב, ייתכן שמדובר בשמן מזויף.
• מחירו של שמן זית כתית אינו זול. כאשר השמן נמכר במחיר נמוך ממחיר השוק, עולה חשש גדול שמדובר בזיוף.

כדי להקשות על הזייפנים, חלק מהכשרויות מקפידות להוסיף למוצר מדבקת הולוגרמה שעליה מודפסת חותמת הכשרות, בנוסף להדפס הקבוע המודבק על האריזה.

למעשה בשוק משווקים כמה סוגי שמנים:

שמן זית כתית[9] – שמן שהופק בכבישה קרה ואין בו עירוב של חומרים נוספים. כאשר הוא מופק בארץ הוא טעון הכשר המפקח על ערלה ותרומות ומעשרות, וכאשר הוא מחו"ל מותר להשתמש בו גם ללא הכשר אם מצוין עליו 'שמן זית כתית' (באנגלית: Extra virgin או virgin), וללא תוספת הכיתוב Refined oil.

שמן זית מזוכך – שמן שמופק בחימום או בתוספת של חומרים שונים. תהליך זה מורכב ודורש כשרות מהימנה על חומרי הגלם ועל מכונות הייצור.

שמן זית – שמן שמעורב בו שמן כתית עם שמן מזוכך. על שמן זה נדרשת כשרות מהימנה, כבמזוכך.

שמן זית עם תוספות (מעודן, מתובל מעושן, שמן וחומץ) – בשמן זה מצויות תוספות שונות הדורשות הכשר מהימן.

רכישת שמן מערבים – תושבים ערביים רבים (בפרט הדרים בכפרים) רגילים לייצר שמן זית באופן פרטי ללא פיקוח. רבים סבורים שמדובר בייצור טבעי בשיטות מיושנות ועל כן אין בו חששות, אולם למעשה בימינו המצב שונה לחלוטין: לרוב, הזיתים נלקחים לבית בד מקצועי, ושם הם מופקים בשיטות מקצועיות שהוזכרו לעיל, פעמים רבות מדובר בבתי בד ללא פיקוח ממשלתי, והזיופים בהם מצויים יותר. בבדיקות מעבדה שנערכו על שמנים המיוצרים במקומות כאלו נמצאו לא מעט שמנים מהולים ומזויפים, ולכן אין לרוכשם ללא פיקוח כשרות.[10]

[1] ע"ז לו ע"א.

[2] יו"ד קיד, ז.

[3] כה"ח יו"ד קיד ס"ק לג.

[4] עצי זית נשתלים כשהם כבר בני שנתיים בערך, ולעיתים אף כשהם בוגרים יותר, אולם כאשר הם גדלים ללא פיקוח הלכתי, ייתכן שגדלו בתנאים שבהם שנות הערלה עדיין לא החלו להימנות, ומניינם יתחיל מחדש רק מעת שיישתלו בקרקע. לפיכך ייתכן שיניבו כמות יבול מכובדת בעודם בשנות הערלה.

[5] הפרשה מנוזלים שונה במעט מהפרשה ממוצקים. נוסף על כך, כאשר מדובר בכמויות גדולות, יש להקפיד על מדידה מדויקת כדי שתופרש כמות מספקת. כמו כן לעיתים בית בד מקבל שמן מכמה מקורות ומערב את השמנים במכונה. במקרה זה ייתכן שחלק מהשמן פטור ממעשרות, כגון שמן שהופק מפירות עצי הפקר, וצריך להביא זאת בחשבון בעת ההפרשה.

יש להעיר ששמן ממטעים של גויים שנמסק והופק על ידי גויים – אינו חייב במעשרות.

[6] אף כשמדובר בכמות קטנה, היא איננה בטלה, מפני שמדובר ב'מעמיד'.

[7] כדין כבוש. ושם הובא שבדיעבד במקום הפסד יש מקילים בפליטת כלים בכבוש.

[8] דוגמה נפוצה – מפעלים רבים מייצרים תערובת שמן וחומץ ((Vinaigrette. את השמן מבקבקים באותן המכונות, אף שקודם לכן העבירו בהן חומץ יין האסור כיין נסך.

[9] ההבדל בין הסימונים 'כתית מעולה', 'משובח' ו'כתית למאור' מורה על רמת החומציות של השמן, אך אין הבדל ביניהם מבחינה הלכתית.

[10] בחלק מהמקרים נעשה גם עירוב של שמן ממוחזר, שבעבר שימש לטיגונים של מאכלים שונים.