הלכות ערלה

הרב יצחק דביר

מתוך ספר כושרות. לרכישת הספר לחצו כאן

פירות האילן בשלוש השנים הראשונות לנטיעתו אסורים באכילה ובהנאה. איסור ערלה נוהג גם בחוץ לארץ ואפילו בקרקע בבעלות של גוי, אך בארץ ישראל הוא חמור יותר, ונוהג מדאורייתא גם בזמן הזה.^[1]

בעבר עצים רבים כלל לא נתנו פירות בשנותיהם הראשונות, אך בימינו מרבית העצים ניטעים כשהם כבר בוגרים, לאחר שגדלו מספר שנים במשתלות או צמחו מייחורים שהושרשו. במקרים רבים, בשל התנאים שבהם צמחו, העצים לא היו מוגדרים מבחינה הלכתית כמחוברים לקרקע, וכך שנות הערלה נמנות רק מעת שניטעו בקרקע עצמה, שלב שבו הם כבר בוגרים ומניבים פירות.^[2]

כדי לפתור בעיה זו ישנן משתלות מפוקחות, שבהן מקפידים שהאילן ייחשב כמחובר בכל תקופת גידולו. מטע שהוקם בעזרת שתילים שהועברו ממשתלות כאלה מקבל מהרבנות הראשית לישראל אישור המעיד שהוא מטע בוגר, ואין צורך למנות לעצים שבו את שנות הערלה מחדש.^[3] מרבית הבד"צים אינם מקבלים זאת, וחוששים שבעת העברת השתיל מהמשתלה למטע הוא נחשב כמנותק, או שמא גוש האדמה התפורר במהלך השתילה,^[4] לפיכך הם אינם מאשרים לשיווק תחת כשרותם פירות ממטע צעיר, עד שיעברו שלוש שנים מנטיעתו.

נצרים

ענפים היוצאים משורשי העץ הטמונים באדמה נחשבים כאילן חדש, וחל עליהם איסור ערלה.^[5] מציאות זו גורמת לעיתים לאיסור ערלה גם בעצים בוגרים. לדוגמה: רימון מוציא תדיר נצרים מתחתיתו והם טעונים מניין שנות ערלה מחדש. מערכות הכשרות מתמודדות עם מציאות זו, ודורשות להסיר את הנצרים כדי שפירותיהם לא יתערבו בפירות שנקטפים לשיווק.

חישוב השנים

שנות הערלה מתחילות ומסתיימות בראש השנה – א' תשרי.^[6] הפירות הגדלים על העץ בתחילת השנה הרביעית עדיין מושפעים משנות הערלה, ולכן קבעו שרק פירות שהחלו לגדול מט"ו בשבט בשנה הרביעית אינם שייכים לשנות הערלה ומותרים באכילה.

בחוץ לארץ

אף על פי שפירות ערלה אסורים בין בארץ ובין בחו"ל, חומרתם של פירות ערלה הגדלים בחו"ל פחותה, ונקבע ש"ספק ערלה בחו"ל מותר".^[7] לכן אין חובה לברר לגבי פירות בחו"ל (או המיובאים מחו"ל) אם מדובר בפירות ערלה, ורק לקטוף מאילן ערלה אסור.

מינים מסופקים

דיני ערלה נוהגים באילנות בלבד, ולא בירקות או בשיחים המוגדרים כירק. המדד המרכזי להבחנה בין אילן לירק הוא תקופת הזמן שבו הוא מסוגל להתקיים: ירק הוא חד-שנתי, ואילו אילן הוא רב-שנתי. בין הפוסקים התקיימו דיונים כלפי מינים רב-שנתיים שונים שישנן סיבות אחרות להגדירם כירק: גזעם חלול ואינו יציב, הם מניבים פרי בשנת נטיעתם, הם שרועים על גבי הקרקע, ועוד.^[8] למעשה המחלוקת לא הוכרעה, אך מסורת הפוסקים הספרדים להקל במינים אלו ולפוטרם מערלה.^[9] מנגד רוב הפוסקים האשכנזים החמירו בכך.^[10]

בין המינים המפורסמים שנתונים בעין המחלוקת אפשר למנות את הפפאיה והפסיפלורה, שיש שהגדירו אותן כירק, ויש שהגדירו אותן כאילן. להגדרת מינים אלו כאילן ישנה משמעות רבה, מפני שבחקלאות אין מקובל לגדל אותם שנים רבות, כך שלמעשה כמעט כל התוצרת בשווקים היא משנות הגידול הראשונות. בכשרות רגילה מקילים בכך ומאשרים גם את גידולי השנים הראשונות,[11] ואילו בכשרות מהדרין מאשרים רק גידולי חו"ל שבהם הוכרע להקל בספק.

רכישה בחנויות ובשווקים

מתפקידיה של מערכת הכשרות לפקח על חשש ערלה במוצרים ובשווקים. הרבנות הראשית לישראל מנהלת רישום מסודר של כלל שטחי הגידול בארץ, וכל המעוניין לשווק את פירותיו בחנויות ובשווקים הכשרים חייב להחזיק באישור ערלה מטעם הרבנות הראשית. (ישנן מערכות כשרות פרטיות שמנהלות רישום עצמאי).

בשווקים הפתוחים, שבהם נמכרים פירות ללא פיקוח כשרות, או במכירות פרטיות מהחקלאי לצרכן, עלולים להימכר פירות ערלה. שיעור פירות הערלה בשווקים אלו גבוה יותר משיעורם היחסי בשטחי הגידול, זאת מפני שבשווקים המושגחים לא ניתן לשווק פירות ערלה, וכל פירות הערלה המשווקים מתנקזים בשווקים הפתוחים.

הפוסקים נחלקו בדינם של פירות שנמכרים בשוק ללא פיקוח: יש שאוסרים את רכישתם;^[12] יש סוברים שכל עוד רוב הפירות בשוק אינם ערלה (זהו המצב הנפוץ) יש לסמוך על הרוב ומותר לרכוש את הפירות;^[13] ויש סוברים שהדבר תלוי בשיעור פירות הערלה ביחס לכלל הפירות שבשווקים, וכל עוד שיעורם נמוך, מותר לרוכשם ללא חשש.^[14]

לטובת הסוברים כשיטה האחרונה, מתפרסמת טבלת אחוזי ערלה בפירות השונים. טבלה זו נסמכת על מעקב נתוני הרבנות הראשית לישראל אחר השתילות בקרקע. היא אינה מדויקת לחלוטין, אך היא נותנת אינדיקציה כללית למצב.^[15]

למעשה אפשר לחלק את הפירות לארבעה סוגים שונים:

1. פירות בעייתיים ששיעורי הערלה בהם גבוהים. פירות אלו נותנים פרי בשנותיהם הראשונות, ושטחים נרחבים שלהם נשתלים ברחבי הארץ. נכון לכתיבת שורות אלו נכללים בהם: אוכמניות, חלק מזני האבוקדו, תמרים ועוד. הרשימה משתנה בהתאם לשתילות הנהוגות בחקלאות באותה העת.
2. פירות שנותנים פרי רק לאחר זמן, ושיעור הערלה בהם נמוך: תאנה, אפרסמון, גויאבה, דובדבן, חבוש, חרוב, משמש, שזיף, סברס, תפוח, אגס.
3. פירות שמסומנים כמיובאים מחו"ל, או שרובם מיובאים מחו"ל, ובהם הספק מותר: אגוזים למיניהם (לא כולל שקדים), ערמונים, צימוקים.
4. פפאיה פסיפלורה ופטל – לדעת הסוברים שדינם כדין עץ, אין לרכוש פירות אלה ללא פיקוח כשמקורם מארץ ישראל, שכן רוב הגידול בארץ לשיטתם נחשב לערלה. לשיטת הסוברים שאין בהם איסור ערלה, אפשר לרוכשם ללא חשש.

הערה חשובה: מובן שלכתחילה יש לרכוש דווקא ממוכרים המחזיקים בפיקוח הלכתי, ולא מאלו שמשווקים ללא פיקוח ומכשילים את הרבים באכילת פירות ערלה או פירות שאינם מעושרים.^[16]

ברכישה ישירות מן החקלאי ללא הכשר, יש לבדוק היטב שאין מדובר בפירות שנפסלו לשיווק בשוק הכשר ובשל כך הוא מוכר אותם מחוץ לשוק.

[1] שו"ע יו"ד רצד.

[2] כדי שעציצים ייחשבו מחוברים לקרקע, עליהם לעמוד בשני תנאים: הימצאות נקב בתחתית העציץ, והצבת העציץ ישירות על גבי האדמה. במשתלות רבות משתמשים בשקי פרליג שאינם מחוררים, או מניחים את העציץ מעל ליריעות ניילון, ולכן העציצים אינם נחשבים כמחוברים, ויש למנות להם את שנות הערלה מחדש מעת נטיעתם בקרקע. הדבר נכון הן במשתלות סיטונאיות המשווקות לחקלאים והן במשתלות המשווקות עצי פרי לצרכנים פרטיים.

[3] מתן האישור מותנה בפיקוח על תהליך השתילה, כדי לוודא שגוש האדמה אינו מתפורר במהלך השתילה.

לרוב עצים אלו נמכרים כשהם בני שנתיים, ובין העוסקים בכשרות מכונה שיטה זו 'דו שנתי'.

[4] יש שהורו להחמיר בכך לכתחילה: שבט הלוי ח"ה, קנו; הגר"ש גורן תחומין ח"א, הגר"ע יוסף יביע אומר יו"ד ח"י יו"ד לג; הגר"א שפירא והגר"מ אליהו (במכתבם שהובא בקובץ תורה והארץ ח"א עמ' 244).

אך מנגד דעת הגרש"ז אויערבך ח"ג, קנח, יט שניתוק זמני כלל אינו מחייב את מניין הערלה מחדש, וכ"כ הגרצ"פ פרנק כרם ציון, ערלה, פרק ז, גאון צבי א; הגר"ש ישראלי חוות בנימין ח"א, א; וציץ אליעזר ח"א, יט אות לב.

[5] רמב"ם, מעשר שני י, יט.

[6] ראש השנה א, א. זאת בתנאי שהעץ היה נטוע לפחות שלושים יום לפני ראש השנה, והוסיפו עליו זמן קליטה. לכן רק עץ שניטע לפני ט"ז באב יהיה בן שנה בראש השנה, שו"ע יו"ד רצד, ד.

[7] שו"ע יו"ד רצד, ט.

[8] על פירוט השיטות ראו בהרחבה בספר ארחות הארץ.

[9] רדב"ז ח"ג תקלא; רב פעלים או"ח, ב, ל; הגר"מ אליהו אמונת עתיך 10 עמ' 6; הגר"ע יוסף שו"ת יחוה דעת ח"ד, נב.

[10] חזון איש ערלה יב, ג; הגרי"ש אלישיב משפטי ארץ ערלה א הערה 19; מנחת יצחק ט, קח.

[11] עובדה זו בדרך כלל אינה מצויינת על גבי התעודה. מנגד, ישנם בדצי"ם שמאשרים שיווק של פירות הנתונים במחלוקת במחלקות המצויות תחת פיקוחם, תוך סימון הערה על תעודת הכשרות, המסתייגת מהפיקוח על פירות מסוימים.

[12] הגר"מ אליהו בקובץ התורה והארץ ח"א עמ' 19.

[13] שו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב, קלו; הגרב"צ עוזיאל משפטי עוזיאל ח"א יו"ד, כ; הגר"י פישר גידולי ציון ערלה, יז, יא; החזון איש יו"ד לז, יד; הגריא"ה הרצוג פסקים וכתבים ח"ג, סי' א-ב; הגרב"צ אבא שאול אור לציון ח"א יו"ד, יז; הגר"ע יוסף יביע אומר ח"ו יו"ד כד; הגרש"ז אויערבך מנחת שלמה ח"א עא, יב; ובשו"ת מנחת יצחק ח"ז, צו.

[14] דעת הגרי"ש אלישיב (משפטי ארץ ערלה פרק יד) שאם 'יש 'רגליים לדבר' שמצויים פירות ערלה ממין זה או מאזור מסוים – השימוש בפירות אלו מהשוק אסור מן הדין.

ויש שפסקו שכל מין שמצויים ממנו פירות ערלה בשיעור של 'מיעוט המצוי', אין לקנות אותו מן השוק ללא כשרות: הרב קוק משפט כהן סימן י; הגר"ש וואזנר שבט הלוי ח"ה, קנו; דרך אמונה מעשר שני פרק ט צה"ל מח; והגר"י אריאל שו"ת חבל נחלתו ח"ג, לא.

[15] רשימה זו אינה משקפת לחלוטין את שיעורי פירות הערלה שבשווקים, מפני שהנתונים מסמלים את שיעור הנטיעות החדשות ביחס למטעים הקיימים מאותו מין, אך למעשה חקלאים רבים מצייתים להוראות הרבנות ומסירים את הפירות מן העצים. כמו כן אין ספק שהנטיעות החדשות מניבות פחות פרי מן הוותיקות, כך ששיעור הפירות שמגיע מהנטיעות החדשות לשווקים ודאי נמוך יותר. נוסף על כך, לא כל האילנות הרשומים ברבנות אסורים באיסור ערלה, מפני שחלקם הועברו מהמשתלה יחד עם גוש אדמה וכבר עברו את שנות הערלה. מנגד הטבלה אינה מביאה בחשבון את העובדה שהמוכרים מראש יודעים שאינם יכולים למכור ברשתות ובבתי אריזה מפוקחים, ולכן כל תוצרת הערלה מופנית לשוק הפתוח, כך ששיעורי פירות הערלה שם גבוהים יותר.

[16] ויש הסוברים שאף אסור לרכוש פירות שאינם מעושרים בשווקים.