איזה מגע אוסר את היין?
הקדמה[1]
בעיית מגע גוי או אדם שאינו שומר תורה ומצוות ביין מצויה מאוד בימינו. רבים יודעים שמגע גוי אוסר יין בשתייה, אך אופן המגע שאוסר ידוע פחות. האם נגיעה בבקבוק סגור אוסרת את היין? האם הרמת בקבוק פתוח מבלי לעשות פעולה נוספת אוסרת את היין? האם מזיגת היין אוסרת גם את היין שנמצא בבקבוק? במאמר זה נביא את הכללים של המגע האסור וניגע בכל המקרים השכיחים שבהם אנו עלולים להיתקל בבית הפרטי ובמקומות ציבוריים.
גדר נגיעה האוסרת את היין
יין הנמצא בבעלות יהודי יכול להיאסר על ידי מגע גוי מדין סתם יינם.[3] אומנם לא כל מגע גוי אוסר את היין; יש מגע האוסר את היין בשתייה ובהנאה, יש שאוסר את היין רק בשתייה ויש שכלל לא אוסר אותו.[4]
טרם נבוא לדון באופן המגע האוסר, עלינו לדעת כמה עקרונות חשובים:
השו"ע[5] פסק שכל מקום שאסרו את היין בשתייה והתירו בהנאה מפני צד נגיעה, כל זה דווקא בגוי עובד כוכבים, אבל בגוי שאנו מוחזקים בו שאינו עובד כוכבים,[6] כגון ישמעאלי, היין מותר אף בשתייה. הרמ"א[7] כתב שכיוון שבזמן הזה האומות אינן של עובדי ע"ז, כל מגע של גוי נחשב שלא בכוונה, ולכן כל מקום שמן הדין אסרו את היין בשתייה ולא בהנאה מפני צד נגיעה, בזמן הזה יהיה מותר גם בשתייה. ומסיים הרמ"א שאין לפרסם בפני עם הארץ. אך הש"ך[8] שם הביא הרבה אחרונים וכן הכריע למעשה שאין להקל אלא במקום הפסד מרובה.
הכלל[9] העולה לנו שמגע גוי שאינו עובד ע"ז תמיד מוריד את האיסור בדרגה אחת, כלומר אם מגע גוי עע"ז אוסר גם בשתייה וגם בהנאה, מגע גוי שאינו עובד ע"ז יאסור רק בשתייה. ואם מגע גוי עובד ע"ז אוסר רק בשתייה ולא בהנאה, כגון שנגע ללא כוונת מגע, בגוי שאינו עובד ע"ז היין מותר אף בשתייה. ההבדל בין השו"ע לרמ"א הוא בזמן הזה, שלדעת הרמ"א כל הגויים בחזקת שאינם עובדי ע"ז (הש"ך מקל רק במקום הפסד), ולדעת השו"ע דווקא גוי שידוע שאומתו אינה עובדת ע"ז, כמו ישמעאלים, יכול להיות מוגדר כגוי שאינו עובד ע"ז.
מגע ישיר ביין
כדי שיין ייאסר בשתייה ובהנאה על ידי מגע צריכים להתקיים שלושה תנאים:[10] 1. שיתכוון לגעת ביין. 2. שידע שהוא יין, כלומר אפילו אם הייתה לו כוונת נגיעה, כל זמן שלא ידע שמדובר ביין, כגון שחשב שבחבית יש שכר או שמן, אין היין נאסר במגע.[11] 3. שלא תהיה כוונה נוספת זולת הנגיעה, כגון אם התכוון להתיז את הצרעה או להוציא חפץ, הרי שיש כאן כוונה נוספת, ואין היין נאסר. כאשר אחד מהתנאים חסר, היין אסור בשתייה[12] ומותר בהנאה. על פי פסק השו"ע[13] שבמגע גוי שאינו עובד ע"ז אנו יורדים בדרגה אחת, נמצא שבמגע של ישמעאלי או מחלל שבתות בפרהסיה, כאשר אחד מהתנאים לא התקיים, היין לא נאסר כלל. לעומת זאת לדעת הרמ"א,[14] שבימינו יש לדון כל גוי כגוי שאינו עובד ע"ז, הוא הדין לכל מגע של גוי שכאשר לא התקיים אחד מהתנאים היין לא נאסר כלל. ולדעת הש"ך[15] אין להקל אלא במקום הפסד מרובה.
מגע ללא שכשוך
בגמרא[16] מסופר על אתרוג שנפל לתוך חבית יין, וגוי הזדרז לתפוס אותו טרם ישקע בתחתית החבית. רב אשי, שראה את המקרה, הורה שיתפסו לגוי את היד, כדי שלא ינענע את היין בשעה שהוא מוציא את האתרוג, שאם ינענע את היין, היין ייאסר בהנאה.[17] מכאן למדו הראשונים[18] שאין יין נאסר בהנאה עד שישכשך, וכן פסק השו"ע.[19] נחלקו הפוסקים אם דווקא שכשוך משמעותי אוסר, או אפילו שכשוך כל שהוא. דעת הב"י שהשכשוך צריך להיות שכשוך רב, אבל שכשוך כל שהוא אינו אוסר את היין בהנאה,[20] אך הדרכי משה[21] חלק על הב"י ולשיטתו אפילו שכשוך מועט אוסר את היין בהנאה.
למעשה אם נגע הגוי ביין ללא שכשוך, היין נאסר בשתייה אך לא בהנאה.[22] לפי הכלל שאמרנו שכל מקום שבגוי עובד ע"ז היין מותר בהנאה, בגוי שאינו עובד ע"ז מותר גם בשתייה – לדעת השו"ע ישמעאלי שנגע ביין ללא שכשוך לא אסר את היין כלל, ולדעת הרמ"א בזמן הזה בכל גוי היין מותר בשתייה, ולדעת הש"ך יש להתיר רק במקום הפסד.[23]
נגיעה בבקבוק
בקבוק יין סגור[24] – הרמב"ם[25] בהלכות מאכלות אסורות פסק: 'כלי סתום מותר לטלטלו העכו"ם ממקום למקום ואף על פי שהיין מתנדנד שאין זה דרך הניסוך, העביר נוד של יין ממקום למקום והוא אוחז פי הנוד[26] בידו, בין שהיה הנוד מלא או חסר מותר, ואף על פי שהיין מתנדנד', וכן פסק השו"ע.[27] טעם ההיתר הוא שאין דרך ניסוך בשכשוך כלי סתום.[28] לכן למעשה אם גוי טלטל בקבוק יין סגור, אין היין נאסר כלל.
בקבוק יין פתוח[29] – בנגיעה בבקבוק פתוח יש לחלק בין כמה מקרים: 1. נגיעה ללא הזזת הבקבוק. 2. הגבהת הבקבוק ללא שכשוך. 3. הגבהת הבקבוק ושכשוך. 4. שכשוך הבקבוק ללא הגבהה. 5. מזיגת היין.
- נגיעה ללא הזזת הבקבוק והגבהת הבקבוק ללא שכשוך – ז"ל של הרמב"ם:[30] 'הגביה ולא שכשך ולא נגע מותר'. וכן פסק השו"ע,[31] וברמ"א הוסיף 'וכ"ש שאינו אוסר בנגיעת הכלי לחוד'. וכתב בדרכי משה:[32] לכן אני תמה על קצת מחמירים ומפסידים ממונם של ישראל לאסור יין על ידי שיגע הגוי בכלי בלא שום שכשוך ולכן נראה דאין לחוש כלל. אף שכל נגיעה בבקבוק גורמת לתזוזה כל שהיא ביין, מכל מקום כיוון שהיין נמצא בבקבוק, כל שלא שכשך להדיא שרי'.[33]
- נדנד את הבקבוק בלי להגביהו – דעת הרמב"ם[34] שפעולת השכשוך אוסרת בין הגביה בין לא הגביה. הרשב"א[35] חולק וסובר שאין דרך ניסוך בשכשוך על ידי בקבוק, בין הבקבוק פתוח בין סתום, אלא אם מכניס ידו ומשכשך בתוך גופו של יין באחד מאבריו או על ידי דבר אחר. השו"ע[36] פסק כדעת הרמב"ם, ובמקרה שעכו"ם אחז בכלי פתוח של יין ושכשכו, אע"פ שלא הגביה ולא נגע ביין, היין נאסר אפילו בהנאה.[37] ואולם הרמ"א חולק על השו"ע ופוסק שכל שכשוך ללא הגבהה לא מקרי שכשוך, ומותר אפילו בשתייה,[38] ולכן אין להחמיר במקום פסידא. המגיה על דברי הרמ"א ציין שמקור דברי הרמ"א ברשב"א, אך לכאורה יש לתמוה, הרי דעת הרשב"א שאין דרך ניסוך בשכשוך על ידי בקבוק, ולשיטתו נראה שגם אם הגביה ושכשך, אין היין נאסר, אם כן מה המקור לדברי הרמ"א?
הט"ז[39] ביאר שדברי הרמ"א אינם תואמים את שיטת הרשב"א, ולכן הכריע שגם בהגביה ושכשך את הבקבוק, אין היין נאסר. וכן החזו"א[40] השיג על הרמ"א וכתב שלדעת הרמב"ם שכשוך אוסר גם בלא הגבהה, ולדעת הרשב"א אין השכשוך אוסר גם בהגבהה. אומנם בנקודת הכסף[41] ביאר שגם הרשב"א מודה לדינו של הרמ"א להחמיר אם הגביה ושכשך, וכל מה שהרשב"א בא לומר הוא שאם הוליכו על כתפו, לא מקרי הגבהה ונחשב כמונח על הקרקע. למעשה נראה שכיוון שהרמ"א והש"ך מחמירים בהגבהה ושכשוך, אין להקל, ויש לאסור את היין. ולדעת הרמ"א בזמן הזה היין אסור רק בשתייה ומותר בהנאה.[42]
|
|
שו"ע |
רמ"א |
הערות |
|
מגע בבקבוק סגור |
מותר |
מותר |
|
|
מגע בבקבוק פתוח ללא הגבהה וללא שכשוך |
מותר |
מותר |
|
|
שכשוך בקבוק פתוח ללא הגבהה |
אסור בשתייה ובהנאה |
במקום הפסד אפשר להקל ולהתיר אף בשתייה, ושלא במקום הפסד בזה"ז אסור בשתייה ומותר בהנאה |
הט"ז מתיר אף בשתייה |
|
הגבהת בקבוק פתוח ללא שכשוך |
מותר |
מותר |
|
|
הגבהת בקבוק פתוח + שכשוך |
אסור |
אסור, ובזה"ז נראה שאסור רק בשתייה ולא בהנאה |
בט"ז מתיר אף בשתייה |
דין ניצוק
בגמרא[43] מובאת דעת רב הונא שיש דין ניצוק באיסור יין נסך וסתם יינם. ניצוק הוא קילוח המחבר בין היין הנמצא בכלי התחתון ליין הנמצא בכלי העליון, ובמידה והיין בכלי התחתון אסור מדין יין נסך או סתם יינם, גם היין בכלי העליון נאסר, משום שהקילוח נחשב לחיבור, ונמצא שהיין האסור והיין המותר התערבבו. נחלקו הראשונים אם למעשה פוסקים כרב הונא. תו"ס[44] כתבו שרש"י פסק כרב הונא ויש דין ניצוק באיסור יין נסך וסתם יינם, ור"ת פסק שניצוק אינו חיבור והיין בכלי העליון נשאר בהיתרו. הרא"ש[45] כתב שראיותיו של ר"ת הן ראיות ברורות, אך רש"י, הגאונים והרי"ף[46] פסקו שניצוק חיבור, וכן פסק הרמב"ם.[47] והוסיף הרא"ש[48] וכתב שמהר"ם מרוטנברג הקל במקום הפסד מרובה שניצוק לא הוי חיבור. בתרומת הדשן[49] כתב בשם הגדולים שכל מה שהוא בחבית גדולה או קטנה חשיב הפסד מרובה, ורק מה שנמצא בקנקן או בכד חשיב הפסד מועט. השו"ע[50] פסק שיש להחמיר כדעת רוב הפוסקים, ולכן אם מערה יין לתוך כלי שיש בו יין עובד כוכבים האסור בהנאה, נאסר כל היין שבכלי העליון. ואולם כל זה דווקא במקום הפסד מועט, אבל במקום הפסד מרובה הקל כדעת ר"ת שניצוק אינו חיבור. הרמ"א הביא את תרומת הדשן שכל שנמצא בקנקן או בכוס חשיב הפסד מועט, וכל שנמצא בחבית חשיב הפסד מרובה.
מחלוקת ראשונים נוספת נסובה סביב השאלה אם אומרים דין ניצוק רק ביין שנאסר בהנאה או גם ביין שנאסר בשתייה. הרשב"א[51] מקל וחושש לניצוק רק ביין שנאסר בהנאה, ואילו הראב"ד[52] אוסר ניצוק גם ביין שאסור רק בשתייה. השו"ע[53] פסק כדעת הרשב"א, וכל שהיין אסור בשתייה לא אומרים ניצוק. על פי פסק השו"ע אין דין ניצוק ביין שמזג ישמעאלי או כל גוי שידוע שאינו עובד ע"ז,[54] והוא הדין ליהודי מחלל שבתות בפרהסיה[55] שאין להחמיר בדין ניצוק. לדעת הרמ"א שפסק שבזמן הזה כיוון שאין רגילים לנסך לע"ז לעולם אין היין נאסר בהנאה, לכאורה התבטל דין ניצוק, אולם הש"ך[56] כתב שהרמ"א מודה בדין ניצוק גבי סתם עכו"ם,[57] וגם בזמן הזה יש לאסור.
מזיגת היין – כוחו של גוי
בגמרא[58] מובא שהמערה מחבית לבור, קילוח היורד משפת החבית ולמטה אסור, וביאר רב ששת שהיין אסור כיוון שבא מכוחו של הגוי. נחלקו הראשונים אם היין שבבור נאסר רק בשתייה או גם בהנאה. דעת הרא"ש[59] שהיין נאסר רק בשתייה, ודעת הרשב"א[60] שהיין נאסר אף בהנאה. הרמב"ם[61] אסר את היין הבא מכוחו של גוי ולא חילק בין איסור הנאה לאיסור שתייה, וביאר הכסף משנה[62] שמכך שלא מצאנו בדבריו חילוק, משמע שלדעתו יש לאסור את היין אף בשתייה. הב"י[63] הכריע 'כיון דמידי דרבנן הוא יש לסמוך על דברי המתירים'. הרא"ש[64] הקשה כיצד ניתן לומר שמזיגת היין אוסרת את היין שנמזג רק בשתייה, הרי סוף סוף עיקר הניסוך היה על ידי הגבהה והורקה, ותירץ שניסוך זה היה מצוי דווקא בפני הע"ז, אבל שלא בפני הע"ז אין דרך לשפוך אלא לשכשך.
בגמרא[65]הקשו, אם כן גם היין שבתוך החבית צריך להיות אסור מדין ניצוק?! ותירצו שיין הבא מכוחו של גוי אינו אסור אלא מדרבנן, וגזרו דווקא על היין היוצא מחוץ לחבית ולא על היין שבתוך החבית. אולם נחלקו הראשונים אם התירו את היין שבחבית רק בהנאה או גם בשתייה. דעת הרא"ש[66] ועוד ראשונים[67] שלא גוזרים כלל על היין שבתוך החבית, והוא מותר אף בשתייה. דעת הרי"ף, הרמב"ם,[68] הרשב"א[69] ועוד ראשונים[70] שהיין הנשאר בבקבוק אסור בשתייה ומותר בהנאה, ודעת הראב"ד[71] לאסור את היין שנשאר בבקבוק אף בהנאה.
למעשה השו"ע[72] פסק גם כדעת הרא"ש וגם כדעת הרי"ף והרמב"ם. גבי היין שנשפך פסק השו"ע כדעת הרא"ש ואסר את היין בשתייה אך לא בהנאה, וגבי היין שנשאר בחבית פסק השו"ע כדעת הרמב"ם ואסר את היין בשתייה. על פסק השו"ע הקשה הש"ך:[73] כיצד ייתכן לאסור את היין שנשאר בחבית, הרי יש כלל בדיני ניצוק שלא אומרים ניצוק חיבור אלא רק כאשר מערה לתוך יין נסך האסור בהנאה?! לדעת הרמב"ם לא קשה, שהרי לשיטתו היין שנשפך נאסר גם בהנאה, ובאופן זה אמרינן ניצוק חיבור, ולכן היין שנשאר בחבית אסור בשתייה, אבל לדעת השו"ע שאסר את היין שנשפך רק בשתייה, באופן זה לא אמרינן ניצוק חיבור, ואם כן תמוה מדוע נאסר היין שבחבית בשתייה. עוד הקשה הש"ך[74] שלכאורה מצינו סתירה בשו"ע גבי היין שנשאר בחבית, שהרי בסימן קכה סעיף א פסק כדעת הרמב"ם ואסר את היין שבחבית בשתייה, ובסימן קכד[75] פסק כדעת הרא"ש והתיר את היין שבחבית בשתייה, ונמצאו דבריו סותרים זה את זה. בדרכי תשובה[76] הביא את הכרתי ופלתי שתירץ שבסימן קכה מדבר השו"ע מכוחו ממש, ובאופן זה היין שבחבית נאסר בשתייה, מה שאין כן בסימן קכד, שם מדובר בהסרת מונע בלבד, ובאופן זה אין היין שבחבית נאסר, וכן מדוקדק מלשון השו"ע שכתב 'הוי כמו כוחו'. תירוץ זה עונה רק על הקושיה השנייה, אך הקושיה הראשונה (מדוע לדעת השו"ע היין שבחבית נאסר בשתייה, הרי לא אמרינן ניצוק חיבור, אלא רק כאשר מערה ליין שאסור גם בהנאה) בעינה עומדת. יש שתירצו[77] שהשו"ע חשש לדעת הרמב"ם הסובר שיש לאסור את היין הבא מכוחו של גוי גם בהנאה, ואף שלמעשה השו"ע לא פסק כדעת הרמב"ם, משום שמדובר באיסור דרבנן ואזלינן כדעת המקלים, מכל מקום כיוון שמעיקר הדין הלכה כדעת הרמב"ם והיין נאסר גם בהנאה, את היין שבחבית יש לאסור בשתייה. כל זה דווקא בעכו"ם, אבל בישמעאלי, שמעיקר הדין אוסר את היין רק בשתייה,[78] אין לאסור כלל את היין שנמצא בחבית,[79] וכן הדין ביהודי מחלל שבתות שלרוב השיטות אנו דנים בו לכל היותר כישמעאלי. בשו"ת להורות נתן[80] נשאל אם בסעודות הנערכות באולמות יש להיזהר ולא לשתות יין מבקבוק שכבר נפתח, שמא יהודי מחלל שבת מזג מן היין. אחרי שדן בגדר יהודי שאינו שומר תורה ומצוות בימינו והביא צדדים לכאן ולכאן, למעשה הכריע שאין להחמיר כלל, וז"ל: 'ומעתה אין שום מקום לחשוש לשתות יין באולמות שמחה מספק פן שתה מאותו יין מומר לחלל שבתות – דאף אם נגע המומר בצלוחית ושפך ממנו יין לתוך כוסו, לא אסרו, כיון שלא נגע בידיו ביין בתוך הצלוחית, שהרי אינו מהדרך ליגע ביין שבצלוחית. ואף אם שפכו יין מצלוחית לצלוחית מ"מ אין דרך לנגוע ביין עצמו, ולכן אין מקום לחשוש כלל'. אולם בשו"ת ציץ אליעזר[81] דן בדברי שו"ת להורות נתן וחלק עליו, אך יש להעיר שעיקר טענתו של הציץ אליעזר היא על כך שאין להקל במקום שהגביה את היין ושכשך, ונראה שהציץ אליעזר לא כתב על מקרה שבו רק הגביה ומזג ללא שכשוך. ואף שלמעשה החמיר מאוד שלא לשתות מיין פתוח, המעיין בתשובה יראה שעיקר האיסור כדי לא לפרוץ גדר ולא להתיר את מה שרבים נהגו לאסור. אך אם אירע מקרה פרטי, ובמקום של חשש מקרע במשפחה וכדו', ייתכן שגם לשיטתו יש מקום להקל ולהתיר את היין שנשאר בבקבוק במקום שרק מזג ולא שכשך. ויש להביא את לשונו של הגרע"י, שלאחר שהתיר את היין שנשאר בבקבוק כתב: 'והוצרכתי לכל זה מפני שראיתי לאנשים אשר בשם חכם יכונו שמחמירים בזה שלא כדין, ונמשך מהתנהגותם הלבנת פנים ותקלות רבות, ובודאי שאף במקום שראוי להחמיר מן הדין, את צנועים חכמה לעשות הכל בתבונה רבה שלא לגרום לריב ומדנים קנאה שנאה ותחרות ומחלוקות בישראל ח"ו ודי למבין'.
עד כה ראינו שמעיקר הדין יש להתיר את היין שנשאר בבקבוק, אולם עלינו לברר אם יש מקום להקל גם ביין שנמזג.
על פי הכלל שהבאנו בתחילת המאמר, שבכל מקום שבעכו"ם היין אסור רק בשתייה, בגוי שאינו עובד ע"ז היין מותר לגמרי, הוא הדין לנידון דידן שבישמעאלי וביהודי מחלל שבתות בפרהסיה היין מותר בשתייה, ולדעת הרמ"א שכל גוי בזמן הזה נידון כאינו עובד ע"ז, לכאורה יש להתיר בשתייה גם את היין שנמזג. ולדעת הש"ך יש להתיר רק במקום הפסד.
אך דעת הפוסקים[82] אינה כן, וטעמם כפי שכבר כתבנו שמעיקר הדין בכוחו יש לאסור את היין גם בהנאה כדעת הרמב"ם, והסיבה שלמעשה השו"ע הקל היא שבאיסור דרבנן אזלינן לקולא, וכיוון שמעיקר הדין היין אסור בהנאה, בישמעאלי ובמחלל שבתות בפרהסיה יש לאסור את היין בשתייה. אולם הש"ך[83] חלק על המחמירים ולמעשה פסק שכיוון שהיין שנמזג אסור רק בשתייה ובכל מקום שבעכו"ם אסור בשתייה, באינו עכו"ם מותר אפילו בשתייה, לכן על פי פסק הרמ"א שבזמן הזה כל הגויים דינם כאינם עובדי ע"ז, במקום הפסד יש להתיר את היין אפילו בשתייה. בשו"ת אגרות משה[84] הביא את דברי הש"ך וכתב שבדרך מקרה ניתן להקל במקום הפסד, אבל לכתחילה אין להתיר אף לדעת הרמ"א. אך כל זה דווקא בגוי המשתייך לאומה שיש בה ע"ז, אבל בישמעאלי וכ"ש במחלל שבתות בפרהסיה נראה שלשיטתו יש להתיר את היין שבכוס אפילו לכתחילה. וכן מצינו בחזו"א[85] שדן גבי יהודי מחלל שבתות שיינו אסור מדין קנס אך הוא נידון כגוי שאינו עובד ע"ז ויינו אסור רק בשתייה ולא בהנאה. אך כל זה דווקא אם נגע ביין, אך אם רק פתח הברז שבחבית וכן אם לקח מהיין בנטלה ומזג לכוס ולא נגע ביין בידו, אין היין נאסר אפילו בשתייה.
סיכום
מגע בבקבוק סגור[86] אינו אוסר את היין.
הגבהת בקבוק פתוח ללא שכשוך (נדנוד היין) אינה אוסרת את היין.
הגבהת בקבוק פתוח + שכשוך אוסרים את היין.
מזיגת היין על ידי עכו"ם:
היין שנמזג – לרוב הדעות היין אסור בשתייה, וכן המנהג לאסור את היין.
היין שנשאר בבקבוק – לדעת השו"ע בעכו"ם יש לאסור את היין בשתייה, ובישמעאלי או מחלל שבתות היין מותר. לדעת הרמ"א יש מקום להקל ולהתיר את היין בשתייה גם בעכו"ם, וכן פסקו רוב האחרונים.
[1] במאמר הקודם דנו בשאלה מי אוסר את היין. נביא את מסקנות המאמר בקצרה:
א. גוי עובד ע"ז אוסר את היין בשתייה ובהנאה.
ב. גוי שמשתייך לאומה שידוע שאינה של עובדי ע"ז אוסר את היין בשתייה ולא בהנאה.
ג. לדעת הרמ"א כיוון שבזמן הזה אין דרך לנסך יין לע"ז, כל גוי נחשב שאינו עובד ע"ז ואוסר את היין רק בשתייה ולא בהנאה, והש"ך כתב שיש להקל רק במקום הפסד.
ד. יהודי מחלל שבתות בפרהסיה – לכתחילה רוב הפוסקים התייחסו למגעו כאל מגע גוי שאוסר את היין בשתייה ולא בהנאה. במקרים מסוימים יש להקל, ולהרחבה יש לעיין כאן.
[2] להעמקה בדין יהודי שאינו שומר תורה ומצוות לחץ כאן
[3] איסור יין נסך הוא מהתורה ושייך רק כאשר הגוי התכוון לנסך את היין לע"ז. איסור סתם יינם הוא איסור מדרבנן – חכמים אסרו יין שנגע בו גוי גם ללא כוונת ניסוך, גזירה אטו איסור יין נסך שאסור מהתורה.
[4] טור יו"ד קכד סעיף י, יא.
[5] יו"ד סימן קכד סעיף ז.
[6] עיין ש"ך יו"ד סימן קכד ס"ק יב.
[7] סימן קכד סעיף כד.
[8] שם ס"ק עא ויין בט"ז שם ס"ק לא, שדקדק שדווקא בשני המקרים שהזכיר הרמ"א (נגיעה ללא כוונה, נגיעה ללא ידיעה שיש שם יין) אין היין נאסר בשתייה, אבל במקרה השלישי (נגיעה עם כוונה אחרת) לא התיר הרמ"א.
[9] עיין שו"ת ישכיל עבדי חלק א יו"ד סימן ד.
[10] ב"י יו"ד סימן קכד סעיף י וכן בשו"ע.
[11] גמרא עבודה זרה נח.
[12] הטעם לאסור בשתייה מובא ברשב"א בתורת הבית הארוך ב"ה ש"ב מ"ה ב גזירה אטו נגיעה בכוונה.
[13] יו"ד סימן קכד סעיף ז.
[14] סימן קכד סעיף כד.
[15] שם ס"ק עא.
[16] ע"ז נט ב.
[17] לכאורה קשה, שהרי כבר ראינו שכל מגע שיש בו כוונה נוספת, אין היין נאסר בהנאה, ואם כן מדוע חשש רב אשי לשכשוך, הרי ממ"נ לא היה נאסר היין? וכבר תירצו התו"ס בע"ז נט: ד"ה נקטוה שהחשש היה שבהוצאת היד מהיין יתכוון הגוי במגע לשם ע"ז.
[18] רמב"ם מאכלות אסורות פרק יב הלכה א, ועיין בש"ך סימן קכד ס"ק כ שמבאר שכך סוברים עוד הרבה ראשונים.
[19] יו"ד סימן קכד סעיף יב.
[20] ב"י סימן קכד סעיף יג ד"ה ומשמע, וכן פסק הש"ך ס"ק כ.
[21] סימן קכד ס"ק ה, וכן הכריע הט"ז שם ס"ק ו והביא בשם הרשב"א שלא מצינו הפרש בין שכשוך רב לשכשוך מועט, וכן פסק הבן איש חי שנה שנייה פרשת בלק סעיף י, והחזו"א סימן מט ס"ק א מסביר שכן דעת הש"ך.
[22] עיין גם בן איש חי שנה שנייה פרשת בלק סעיף י.
[23] ש"ך סימן קכד ס"ק ל.
[24] כלי סגור הכוונה סגור בפקק, ואין צורך בחותם בתוך חותם. דין חותם בתוך חותם הוא דווקא כשהיין עבר לרשותו של הגוי, ולא בסתם מגע של גוי ביין הנמצא ברשות יהודי.
[25] הלכות מאכלות אסורות פרק יב הלכה ד.
[26] עיין ש"ך יו"ד קכה ס"ק יז שביאר את המילים "והוא אוחז פי הנאד", והיינו שהוא סתום.
[27] שו"ע יו"ד סימן קכה סעיף ט.
[28] רמב"ם שם וב"י סימן קכה סעיף ט ד"ה ומ"ש.
[29] בבקבוק יין פתוח הכוונה פתוח ממש, ולא יין שפתחו אותו בעבר ועכשיו הוא סגור.
[30] מאכלות אסורות פרק יב הלכה ב.
[31] יו"ד סימן קכד סעיף יח.
[32] יו"ד סימן קכד ס"ק ח והביאו הש"ך בס"ק מג.
[33] חזו"א סימן מט ס"ק ב, ונראה בכוונתו שמעבר להגבהת הבקבוק צריך לעשות ניעור משמעותי יותר, ודבריו מוכרחים, שאם לא ודאי הרמ"א והט"ז שהחמירו בשכשוך כ"ש היו משיגים על דברי השו"ע.
[34] מאכלות אסורות פרק יב הלכה א.
[35] תורת הבית הארוך ב"ה ש"ב מז ע"ד.
[36] יו"ד סימן קכד סעיף יז.
[37] ש"ך סימן קכד ס"ק לט.
[38] ש"ך סימן קכד ס"ק מא.
[39] סימן קכד ס"ק טו.
[40] יו"ד סימן מז ס"ק י ד"ה ביו"ד סימן קכד.
[41] סימן קכד סעיף יז.
[42] הגהות רע"א על סימן קכד סעיף יז.
[43] ע"ז עב א.
[44] ע"ז עב: ד"ה אמר להו.
[45] ע"ז פרק ה סימן כו.
[46] ע"ז לד:.
[47] מאכלות אסורות פרק יב הלכה יב.
[48] שם.
[49] סימן רד.
[50] סימן קכו סעיפים א-ב.
[51] תורת הבית הארוך בית ה שער ה.
[52] תמים דעים סימן קיג.
[53] סימן קכו סעיף ה, ועיין בש"ך שם ס"ק ט.
[54] יבי"א או"ח חלק ט סימן צג אות ד.
[55] דין יהודי מחלל שבת בפרהסיה יתבאר אי"ה במאמר הבא.
[56] יו"ד סימן קכו ס"ק ט.
[57] להוציא מגוי שידוע שלא עובד ע"ז.
[58] גמרא ע"ז עב:.
[59] עבודה זרה פרק ד סימן יג.
[60] תורת הבית הארוך ב"ה ש"ב מו.
[61] רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יב הלכה ב.
[62] שם.
[63] ב"י יו"ד קכה סעיף א ד"ה כח של גוי.
[64] רא"ש עבודה זרה פרק ד סימן יג.
[65] עבודה זרה עב.
[66] עבודה זרה פרק ה סימן כה.
[67] ר"ן לה ד"ה גרסינן בגמרא וכן במרדכי סימן תתנו.
[68] עיין בב" סימן קכה סעיף א ד"ה ומ"ש רבינו בבאור שיטתם.
[69] תורת הבית הארוך ב"ה ש"ב מו:.
[70] תרומה סמ"ג.
[71] עיין בב"י יו"ד סימן קכה סעיף א ד"ה ומ"ש רבינו.
[72] שו"ע יוד קכה סעיף א.
[73] ש"ך סימן קכו ס"ק ט.
[74] ש"ך סימן קכד ס"ק לד.
[75] שו"ע יו"ד סימן קכד סעיף יד.
[76] דרכי תשובה סימן קכד ס"ק ל.
[77] יביע אומר יו"ד חלק א סימן יא.
[78] דין זה התבאר בתחילת המאמר.
[79] ט"ז יו"ד סימן קכד ס"ק לב בסוף ד"ה, יביע אומר יו"ד חלק א סימן יא ס"ק כא, להורות נתן חלק א סימן לט אות יא.
[80] להורות נתן חלק א סימן לט.
[81] ציץ אליעזר חלק יב סימן נו.
[82] ט"ז יו"ד סימן קכד ס"ק לב בסוף דבריו, יבי"א יו"ד חלק א סימן יא אות כא.
[83] ש"ך יו"ד סימן קכה ס"ק א.
[84] אגרות משה יו"ד חלק ב סימן נא.
[85] חזו"א סימן מט ס"ק ז.
[86] כפי שכבר כתבנו, אין הכוונה לבקבוק שמעולם לא פתחו אותו, אלא לבקבוק שבשעת המגע היה סגור.
© כל הזכויות שמורות לכושרות
