חמץ וקטניות בשבת איסרו חג פסח

הרב יצחק דביר

לשיעור מצולם בנושא

לדף הנחיות מפורט

התורים הארוכים מול מאפיות החמץ במוצאי חג הפסח הפכו כבר לחלק מתמונתו של החג, אולם בשנה זו חג הפסח נגמר ביום שישי ומראות אלו יתחלפו בהמונים הנוהרים לתפילות ליל השבת. האם בכל זאת יהיה מותר בשבת זו לאכול חמץ או מאכלים שלא יכולנו לאכול בחג הפסח?

הדיון בשאלה זו מתחיל באיסור מוקצה, בידינו כלל: כל דבר שהיה מוקצה בזמן כניסת השבת, בין השמשות, ממשיך להיות מוקצה במשך כל היום[1]. לפי כלל זה יש שאסרו בשבת את השימוש בחמץ ובכלי החמץ, שהרי בעת המעבר בין שביעי של פסח לשבת הם היו אסורים בשימוש ונחשבו ל'מוקצה'[2].

על כך חלקו בעלי התוספות[3], מפני שברגע שנגמר חג שביעי של פסח, חדלו החמץ וכליו להחשב כמוקצה, וממילא עם כניסת השבת הם היו מותרים בטלטול ובשימוש. כדבריו פסק גם המשנה ברורה[4]. ולאור זאת התיר הגר"ע יוסף (יחו"ד ב, סד) להשתמש בחמץ וכליו בפסח.

לדעת הגרש"ז אויערבך (מנח"ש תנינא, יז), מחמת הספק יש להחמיר ולא להשתמש בחמץ ממשי (שאיסורו בפסח מן התורה), אך בכלי חמץ או מאכלים שמעורבים בהם חמץ השימוש יהיה מותר[5].

אך מנין בכלל יהיה חמץ בשבת זו? והרי ביטול מכירת החמץ מתבצעת אל מול הגוי רק במוצאי השבת! השאלה האם יהיה מותר להוציא את החמץ ממכירת החמץ תלויה בנוסח שבו התבצעה המכירה בה השתתפתם. בנוסח של הרבנות הראשית לישראל נכתב שלאחר הפסח, עוד לפני שהגוי מוכר בחזרה את החמץ ליהודי, הוא מרשה לקחת מן החמץ. לפי זה התיר הגר"ע יוסף ליטול מן החמץ שנמכר לגוי ולהשתמש בו בשבת. הדבר יהיה נכון לכל מי שמכר באתר הרבנות הראשית, או אצל רבני קהילות שהעבירו את רשימותיהם לרבנות הראשית. אולם ישנם רבנים שמבצעים מכירה פרטית לגוי, ובה משתמשים בנוסח שונה. לדוגמה: הרב אליקים לבנון, מבצע את המכירה לאתר כיפה, ובשטר שהוא חותם אל מול הגוי סעיף זה איננו מופיע. לכן דעתו שאסור להוציא חמץ ממכירת החמץ במהלך השבת, שהרי הוא עדיין לא נקנה מהגוי בחזרה. מעבר לאיסור הגזל שיש בנטילת החמץ, הדבר גם מערער את המכירה עצמה וכשהמשתמשים נוטלים חמץ ללא רשות הם מגלים לכל שדעתם לא היתה למכור באמת[6]. מסיבה זו גם דעת הרב יעקב אריאל להמנע מלהשתמש בחמץ שנמכר בשבת זו.

לגבי איסור קטניות הדין קל יותר, הקטניות אינן מכורות לגוי ולכן גם לאשכנזי יהיה מותר להשתמש בקטניות אלו בשבת. השאלה המשמעותית לגבי הקטניות שייכת דווקא לשביעי של פסח: האם לאשכנזי יהיה מותר לבשל בשביעי של פסח קטניות לצורך אכילתם בשבת?

כדי להבין את ההתלבטות בשאלה זו, עלינו לחזור לרגע לאפשרות העקרונית לבשל ביום טוב מאכלים לצורך השבת. התורה התירה לבשל ביום טוב 'אוכל נפש' לצורך סעודת יום טוב, ואילו הבישול לצורך ימים אחרים נאסר. חכמים התירו להכין את צרכי השבת ביום טוב שחל בערב שבת, זאת בתנאי שתהיה אפשרות כלשהי שהמאכל יאכל ביום טוב עצמו וכך ההכנה איננה מובהקת ליום אחר, לדוגמה: כשאם יבואו אורחים במפתיע יכבדו אותם במאכלים אלו[7].

מסיבה זו פסק הבן איש חי (ש"א צו מד) שמי שנוהג איסור בקטניות איננו יכול לבשלם בחג, שהרי איננו יכול לאכול מהם והכנתם מובהקת לצורך השבת. כך גם דעת כנסת הגדולה (או"ח סב), ולכן גם הרב יעקב אריאל אסר לבשל קטניות בערב החג[8].

על כך חלקו רבים, הן מחמת שקטניות מוגדרות כאיסור קל שיהיה מותר לתת אותו לחולים ולקטנים, והן מחמת היותנו חיים בסביבה משותפת עם כאלו שאינם מקפידים להמנע מקטניות[9], וממילא קיימת האפשרות העקרונית שנגיש להם את הקטניות במהלך החג. ולכן התירו הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה פסח) והציץ אליעזר (יד, נד) לבשל קטניות בשביעי של פסח, וכך גם דעת הרב אליקים לבנון.

על מנת שהקטניות לא יחשבו למוקצה רצוי לכתחילה לכוון מראש להשתמש בהם בחג (שו"ע או"ח תצה, ד)[10].

בין הפוסקים שהתירו לבשל קטניות בחג, יש שהורו להקפיד שלא לבשל אותם בכלי הפסח, שהרי בשנה הבאה ירצו להשתמש בהם לצורך בישול מאכלים כשרים לפסח[11]. אולם לדעת פוסקים רבים הדבר מותר, ובפרט שהרי השימוש הבא בהם ממילא יהיה רק בעוד שנה והכלים כבר לא יהיו בני יומם[12]. וכך גם דעת הרב אליקים לבנון.

למעשה אם כן:

• מותר להשתמש בכלי חמץ בשבת איסרו חג.
• מותר לאכול מאכלי קטניות בשבת זו.
• השימוש בחמץ שנמכר לגוי תלוי בנוסח המכירה שבה השתתפו.
• אם נוסח המכירה מתיר את השימוש בחמץ שנמכר עוד לפני הקנין – קל יותר להתיר להשתמש במוצרים שבהם החמץ איננו הרכיב המרכזי, ולא בחמץ גמור.
• בישול קטניות בשביעי של פסח לצורך השבת – מותר, אך לפני החג יש לכוון לשימוש זה על מנת שלא 'להקצות' את הקטניות.
• את הקטניות אפשר לבשל בכלי הפסח, אך להמנע מלהשתמש בהם עד למוצאי החג. ויש מחמירים ומשתמשים בכלים חד פעמיים שלא ישמשו בהמשך למאכלי הפסח.

[1] שבת מג.

[2] מאמר מרדכי (הגר"מ אליהו) ח"א יט, וראו: שו"ת מנחת יצחק ח"ז לג, ולוח א"י להגרי"מ טוקוצינסקי ז"ל מנהגי השנה חודש ניסן.

[3] ביצה ד. ובמקורות נוספים.

[4] ביאור הלכה תרסה, א.

[5] דבריו מבוססים על חילוקו של שער המלך (יו"ט א, כד) שמוקצה שנאסר מחמת איסור דאורייתא אסור גם ביום שלאחריו. מטעם זה את השימוש בכלים הוא התיר רק כשאינם בני יומם מחמץ.

[6] בשו"ת אור לציון  חלק ג פרק ט הערה ד הוסיף חשש נוסף – שמא

[7] פסחים מו:, משנ"ב תקכז ס"ק ג.

[8] דעה זו מתבססת על דברי הרמ"א (תקכז, כ) שאסר למי שמתענה לבשל ביום טוב, משמע שעל מנת שנתיר את הבישול לא די בכך שמצויים אנשים בסביבה שיכולים לאכול ממנו, אלא צריך שהמבשל עצמו יוכל לאכול ממנו.

סיבה נוספת לאיסור הובאה בשו"ת הלכות קטנות ח"א קיא שחשש שמא במהלך הבישול יאכל ממנו.

[9] כך נראה מדברי החתם סופר (או"ח עט) ורבי עקיבא איגר (מובא בתשובה שם) שהתייחסו להואיל שאפשר להאכל על ידי אחרים ולא על ידי האדם עצמו. וראו במשנ"ב תקכז ס"ק ה שפקפק על דברי הרמ"א לעיל. וע"ע בערך השלחן תנג, ד, ובשו"ת האלף לך שלמה שמג.

[10] הקטניות אינן מוקצה מחמת גופו מפני שראויות לאכילת ספרדים שאינם נוהגים באיסור, וכמובא בשו"ע או"ח שח, כט. החשש הוא דווקא בגלל הדין המיוחד ביום טוב ובו אפילו דברים שנמצאים בבית האוצרות נחשבים כמוקצה, כיון שהסיח דעתו מהם, וממילא הדבר נכון גם לאשכנזי ביחס לקטניות שלא עולה על דעתו להשתמש בהם. אך בדיעבד יש לסמוך על דברי הרמ"א שם שכתב שיש מקלים.

[11] כף-החיים תנג,כז ובשו"ת מהר"ם-שיק ‏או"ח ס"ס רמא.

[12] שו"ת דבר-חברון או"ח תצט, 'סידור פסח כהלכתו' טז,ט, קובץ תשובות ח"ג פא.