בערב פסח, לאחר חצות אסור מן התורה לאכול חמץ. חכמים הוסיפו ואסרו את אכילתו כבר שעתיים (זמניות) קודם לכן[1]. זמן זה מפורסם בימינו כ'סוף זמן אכילת חמץ', וממנו ואילך יש להתייחס לחמץ כאיסור.

חומרתו של איסור חמץ לפני כניסת החג אינה זהה לחומרת האיסור בחג הפסח עצמו, ולכן ישנם מספר דיני ייחודיים:

• משעת האיסור חמץ אינו נחשב 'נ"ט בר נ"ט'[2].
• חמץ שהתערב עד כניסת החג בטל בשישים[3].
• מאכל שבלע טעם מכלי חמץ שאינו בן יומו עד כניסת החג מותר לכל הדעות[4].

לעקרונות הללו ישנן משמעויות רבות לשאלות שונות העולות בכל שנה, כמפורט להלן.

[1] שו"ע או"ח תמג, א.

[2] גר"א או"ח תמז, ה.

[3] שו"ע או"ח תמז, ב.

[4] רמ"א שם.

לפני סוף זמן אכילת חמץ ניתן להגעיל כלים כרגיל.

לאחר סוף זמן אכילת חמץ ועד הערב:

לדעת הספרדים - ניתן להגעיל כלי שאינו בן יומו, כלומר שב-24 השעות האחרונות לא היה בו שימוש לחמץ חם[1], ואם הכלי בן יומו (לדוגמה: מיחם שניקו אותו במלח לימון חמץ, מיקרוגל או כלי שבישלו בו חמץ) ניתן להגעילו רק אם מכניסים אותו לסיר גדול שיש בו פי שישים כנגד דפנות הכלי.

לדעת האשכנזים - מחצות היום ואילך (12:42) מותר להגעיל רק כלי שאינו בן יומו, וגם יש פי שישים במים ממנו[2] (בכלים רבים הדבר לא מציאותי, כמו משטחים הטעונים עירוי, מיקרוגל וכדומה).

הכשרה על ידי ליבון אפשרית גם בימי הפסח, ולכן כל כלי שהכשרתו אינה על ידי מים ניתן להכשירו[3]. הדבר נכון גם לגבי כלים שטעונים רק 'ליבון קל' כמו גוף התנור, או סיר שמכשירים אותו בחימום על הגז, ויש מחמירים בכך ולדעתם מותר ללבן בליבון קל עד החג רק כלי שאינו בן יומו[4].

דוגמה לכלים שאפשר להכשירם אפילו בחג עצמו – תנור, תבניות ורשתות, חצובות, כירים, פלטה, טאבון, חציליה, מנגל.

דוגמה לכלים שהכשרתם בהגעלה וחלות עליהם ההגבלות לעיל – סירים, צלחות, סכו"ם, שיש, מיקרוגל, כיור, מדיח כלים, מעבד מזון.

הערה: ישנם כלים שניתן להכשירם בליבון במקום בהגעלה, וכך להתיר את הכשרתם גם בחג, לדוגמה: אפשר להעמיד סיר על האש כרבע שעה במקום להגעילו, סכו"ם אפשר להכניס לתנור למשך שעה.

[1] שו"ע או"ח תנב, א.

[2] שו"ע ורמ"א שם, ובמשנ"ב שם ס"ק יג בביאורו השני לשיטת הרמ"א.

[3] רמ"א שם.

[4] רבים הקלו בליבון קל במהלך הפסח, ראו: ספר טבילת כלים ז, ז, פסקי תשובות תנב, ב, הרב אבינר בהערות לקיצוש"ע קטז, טז, ועוד. אמנם בפרמ"ג (תנא, משב"ז ד) אסר לבצע ליבון קל בפסח, וכ"כ בסידור פסח כהלכתו ה, ה ובספר הכשרות הערה קל. המחמירים סוברים שליבון קל מפליט את הטעם ואינו שורף אותו, ולכן עד החג ניתן ללבן, שנותן טעם לפגם מותר.

מאכלים שאינם כשרים לפסח, או שמעורבים בהם חומרי גלם שאינם כשרים לפסח (תבלינים, רטבים, שימורים וכדומה) אפשר לאכול רק עד סוף זמן אכילת חמץ.

אם כל חומרי הגלם כשרים לפסח, אלא שהמאכל בושל בכלי חמץ, הדין שונה לאשכנזים ולספרדים:

לשיטת חלק מהפוסקים הספרדים – הדין משתנה לפי זמן בישול המאכל:

• מאכל שהתבשל בכלי חמץ לפני סוף זמן אכילת חמץ מותר לאוכלו[1].
• אם הבישול התרחש לאחר סוף זמן אכילת חמץ המאכל מותר רק אם הכלי לא היה בן יומו (שלא בישלו בו חמץ ב-24 השעות שקדמו לכך), ובתנאי שלא מדובר במאכל חריף[2].

לשיטת האשכנזים - לאחר זמן אכילת חמץ מותר לאכול מאכלים כשרים לפסח שבושלו בכלי חמץ רק אם הם עומדים בתנאים הבאים:

• בשעת הבישול הכלים (הסיר, הכף, וכל הכלים שבאו במגע עם האוכל) לא היו בני יומם, כלומר שלא השתמשו בהם למאכלי חמץ 24 שעות קודם לכן[3].
• לא מדובר במאכלים חריפים (כגון: בצל, שום, וכדו')[4].
• לכתחילה אין לבשל מראש בכלי חמץ מאכל שבכוונתו לסעוד לאחר סוף זמן אכילת חמץ[5].

[1] כך פשט השו"ע או"ח תנב, א. אך ראו בכה"ח תמז על סעיף ה שמחמיר בכך.

[2] שכן לאחר זמן זה נחשב לאיסור, ואין בו היתר נ"ט בר נ"ט, ורק אם אינו בן יומו מותר. מאכל חריף אסור גם לדעת הספרדים כאשר מדובר בבליעת איסור.

[3] משנ"ב תמז ס"ק סה.

[4] לדעת האשכנזים במאכלים חריפים אין דין נ"ט בר נ"ט ולא דין אינו בן יומו.

[5] משנ"ב תמז ס"ק נח.

רבים שואלים בקשר למוצרים כשרים לפסח, שנפתחו ונעשה בהם שימוש לפני הפסח. לדוגמה: מלח, סוכר, שמן, קטשופ, חלב, גבינה, תבלינים וכדומה.

עצם פתיחת המוצר לפני הפסח אינה פוסלת אותו לשימוש בפסח, ובתנאי שלא התערב בו חמץ. יש להסב את תשומת הלב לנקודות הבאות:

1. אדים – מוצרים שמפזרים מעל גבי סיר (כגון: מלחיות / תבלינים), או מערים מתוכם לסיר רותח (כגון: שמן, חלב) – אם היה בסיר מוצר חמץ חם באותה שעה – אין להשתמש במוצרים אלו בפסח.
2. לכלוך – מוצרים שאריזתם התלכלכה מבחוץ אין מניעה מלהשתמש בהם בפסח (לאחר נקיון). אמנם, אם תכולת המוצר התלכלכה (כגון: מלח שנוטלים ממנו בידיים שאינן נקיות) – אין להשתמש במוצר בפסח.
3. כאשר המוצר נגע במאכל חם (כגון: מלחייה או קטשופ שבמהלך הארוחה נגעו במאכל) לכתחילה יש להימנע מלהשתמש בו בפסח.
4. מוצר פתוח – מוצר שנותר פתוח במטבח בשעה שהיתה בו פעילות עם מזון חמץ, או מוצר שהיה פתוח על גבי שולחן האוכל בשעה שאכלו עליו חמץ, ולא השגיחו שלא התערב בו חמץ – יש להימנע מלהשתמש בו בפסח.

מאכל כשר לפסח שהתבשל בכלי חמץ לפני סוף זמן אכילת חמץ – לשיטת הספרדים מותר לאוכלו בפסח[1]. ולשיטת האשכנזים הדבר מותר רק אם הכלי לא היה בן יומו, ולא בישלו בו חמץ ב-24 השעות שקדמו לכך[2].

אם המאכל התבשל לאחר סוף זמן אכילת חמץ, גם לשיטת הספרדים מותר לאוכלו בפסח רק אם הכלי לא היה בן יומו בשעת הבישול.

כאשר יש במאכל פי שישים מכלי החמץ (כגון: מרק גדול שערבבו בו עם כף חמץ), המאכל מותר גם אם הכלי היה בן יומו, ובתנאי שהערבוב התרחש לפני כניסת החג[3].

[1] פשט השו"ע תנב, א.

[2] משנ"ב תמז, ס"ק סה.

[3] שו"ע או"ח תמז, ב.

אשכנזים נהגו להימנע מאכילת קטניות בפסח מחשש שמא מעורב בהם חמץ או שמא יטעו וישתמשו בדגנים, חששו אלו קיימים החל מסוף זמן אכילת חמץ, וממנו ואילך נהגו להימנע מאכילת קטניות או מאכלים שמכילים קטניות[1].

במקום צורך גדול, התירו לקטנים וחולים להשתמש בקטניות גם בפסח, ובוודאי שהדבר מותר גם בערב פסח[2].

[1] חק יעקב תעא ס"ק ב. אכן בפרמ"ג תמד ס"ק ב התיר לאכול בערב הפסח מצה מקטניות, אך ביאר שבט הלוי (ח"ג, לא) שלא התיר אלא קטניות העשויות כמצה, שממילא אין בהן חשש גם אם היתה חיטה מעורבת בהן.

[2] חיי אדם קכז, ו.

חכמים אסרו לאכול מצות בערב הפסח (ויש אף נוהגים להימנע כמה ימים קודם לכן).

מאכלים מבושלים מקמח מצה – מותרים באכילה[1] עד שעה עשירית (כשעתיים לפני השקיעה)[2].

מאכלים מטוגנים בשמן דק (כגון: מצה בריי, או שניצל בציפוי קמח מצה) - יש שאסרו לאכול בערב פסח[3]. 

מאפים מקמח מצה (כגון עוגות) - לדעת רוב הפוסקים מבוקרו של ערב פסח אסור לאוכלם בערב פסח[4].

[1] משנ"ב תעא, כ.

[2] שו"ע תעא, א-ב.

[3] אור לציון ח"ג יג, וכן דעת הגרי"ש אלישיב (הגדה של פסח עם פסקי הגריש"א עמ' 18) והגר"ע יוסף.

[4] עולת ראיה, הלכות פסח, וכן דעת הגרי"ש אלישיב (סידור פסח כהלכתו א, טו) והגר"ע יוסף. מנגד הגרש"ז אויערבך בהליכות שלמה פסח ח, ד התיר עוגה שנאפתה מקמח מצה.

מחלוקת ידועה קיימת בין פוסקי אשכנז לפוסקי ספרד בקשר לאכילת מצה עשירה בפסח[1], ונחלקו הפוסקים האם לדעת האוסרים יש להימנע גם בערב פסח[2].

בעוגיות מצה עשירה המיוצרות בימינו קיימות נקודות מחלוקת נוספות שלדעת חלק מהפוסקים מעלות חשש שהעוגיות מוגדרות כחמץ[3]. לפיכך לנוהגים להימנע מעוגיות אלו בפסח החל מסוף זמן אכילת חמץ אין לאוכלן.

[1] שו"ע ורמ"א או"ח תסב, א-ד.

[2] הרמ"א (תמד, א) כתב שאי אפשר לעשות סעודה שלישית על מצה עשירה משום ש'במדינות אלו אין נוהגים לאכול מצה עשירה'. מכך הבינו רבים שגם בערב פסח יש לאסור את אכילת המצה העשירה. אמנם בשו"ת נודע ביהודה (או"ח כא) התקשה מדוע הרמ"א לא החמיר רק מכניסת החג, וערוך השולחן (תמד אות ה) כתב שגם הרמ"א לא התכוון לאסור, אלא לומר שמאחר שלא נהגו להכין מצה עשירה זה אינו פתרון מצוי. אכן מדברי המשנה ברורה (תמג ס"ק ג) הביא כמה פוסקים שאסרו חמץ נוקשה משעה חמישית, ונראה שנטה לדבריהם.

[3] על הדעות והחששות השונים ראו בהרחבה במאמר כאן.

מסוף זמן אכילת חמץ ואילך אסור לאכול מאכלי חמץ למיניהם. מעיקר הדין עד לכניסת החג יש מקום להקל במוצרים שרכיביהם כשרים לפסח והוכנו בפס ייצור חמץ[1], או שהכנתם התרחשה בסביבה של חמץ ויש חשש שהתערב בהם רק מעט חמץ[2]. אך למעשה, לצרכן הפרטי קשה לקבוע מהי הסיבה האמיתית שהמוצר אינו כשר לפסח, והשערות המועלות על ידי צרכנים שאינם מכירים את הנעשה במפעל מתגלות לא פעם כלא נכונות. לפיכך אין לאכול מוצרים ללא הכשר לפסח אלא אם קיים מידע מפורש על סיבת הדבר.

[1] כמובא לעיל לענין נ"ט בר נ"ט.

[2] שהרי חמץ קודם הפסח בטל בשישים, כמובא לעיל.

מעיקר הדין אפשר למכור חמץ עד סוף זמן ביעור חמץ[1]. בפועל הרבנים הממונים על המכירה מבצעים אותה בדרך כלל מוקדם יותר, בסביבות 9-10 בבוקר, ורק עד זמן זה ניתן למכור דרכם את החמץ.

לאחר זמן ביעור חמץ אין אפשרות למכור את החמץ לגוי, ומי שיש בידו חמץ באותה שעה חייב לבערו.

מי שהתכוון למכור חמץ מסוים, ושכח להכניסו לארונות המיועדים למכירת חמץ, רשאי להכניסו לארון מכירת החמץ כעת. הדבר נכון למי שמכר דרך הרבנות הראשית או באתר כיפה, אולם אם בייפוי הכח שעליו חתם נכתב שרק החמץ שיימצא במקומות מוגדרים ומפורטים יימכר לגוי, חמץ שהיה מצוי בעת המכירה מחוץ למקומות הללו חייב בביעור.

חמץ שלא היה בכוונתו לכלול במכירה, (לדוגמה: מוצר שנקנה לפסח והתגלה שאין עליו הכשר לפסח) לא ניתן להוסיפו למכירה לאחר שכבר התבצעה.

[1] שו"ע תמג, ב.