זמן ההמתנה הנדרש בין בשר לחלב

הרב יצחק דביר

מתוך ספר כושרות. לרכישת הספר לחצו כאן

חכמים הורו לעשות הפסקה בין אכילת בשר לאכילת חלב,[1] משום שלבשר יש טעם חזק הנותר בפה למשך זמן רב, וכן מחמת החשש שמא יישאר בשר בין השיניים ויתערב עם החלב שיאכל לאחריו.[2]

זמן ההמתנה

בדברי המפרשים והפוסקים מופיעות דעות רבות באשר לזמן ההמתנה שחייבו חכמים.[3] למעשה פסק השולחן ערוך[4] כשיטת הראשונים המחייבים להמתין שש שעות בין בשר לחלב.

לעומת זאת, הרמ"א העיד שהמנהג בארצות אשכנז היה לאכול חלב אחר שעברה שעה מסיום אכילת הבשר, ובתנאי שהסתיימה סעודת הבשר וברכו ברכה אחרונה. על סמך דברים אלו נהגו יוצאי הולנד להמתין שעה אחת, ויש שנהגו להמתין שלוש שעות (כן נהגו יוצאי גרמניה).[5] אומנם הרמ"א עצמו סיים ש"יש מדקדקים להמתין שש שעות... וכן נכון לעשות", ולכן גם רוב האשכנזים נהגו להמתין שש שעות אחר אכילת בשר "שכן נכון לעשות לכל מי שיש בו ריח תורה".[6]

יש שכתבו שגם למקפידים להמתין שש שעות, אין צורך בשש שעות שלמות, אלא די להמתין חמש וחצי שעות,[7] ויש שהקלו לאכול חלב מיד אחר שהתחילה השעה השישית (כלומר: לאחר שעברו חמש שעות).[8]

חישוב זמן ההמתנה

נחלקו הפוסקים כיצד מונים את שעות ההמתנה שבין הבשר לחלב: יש שהורו שלא להתחיל סעודה חלבית אם עדיין לא עברו שש שעות מסיום סעודת הבשר,[9] או מסיום אכילת הבשר עצמו,[10] אך למעשה רוב העולם נהגו למנות את השעות מסיום אכילת הבשר עצמו עד תחילת אכילת החלב עצמו, וממילא מותר להתחיל בסעודה חלבית בתוך שש שעות אם המאכלים החלביים עצמם יוגשו רק לאחר שיעברו שש השעות.[11]

המתנה במקרים מיוחדים

מי שבירך בטעות על מאכלי חלב ונזכר שלא המתין כנדרש, יסיים את הברכה ויאכל מעט מן המאכל.[12]

מי שמסופק אם עברו שש שעות מעת אכילת הבשר, רשאי להקל ולאכול חלב, מפני שחיוב ההמתנה מדרבנן, ו'ספק דרבנן לקולא'.[13]

חולים – הפוסקים הקלו לחולים להמתין זמן פחות בין בשר לחלב: יש שהקלו להמתין שעה אחת בלבד,[14] ויש שהקלו רק לאחר שלוש שעות[15] (מובן שכאשר יש סכנה של פיקוח נפש, מותר לאכול אפילו בשר וחלב ביחד).

ילדים ותינוקות - ילדים אינם מחויבים בהמתנה בין בשר לחלב[16], אך מומלץ לחנכם לפי גילם והבנתם:[17]

• תינוק שלא מלאו לו שנתיים אסור בבשר בחלב, אך אינו צריך להמתין ביניהם.
• לילד בן 2-5 שנים די ברבע שעה של המתנה. העיקר הוא החינוך לידיעה שלא אוכלים בשר וחלב יחד.
• לילד בן 5-6 שנים די בהמתנת שעה אחת.
• לילד בן 7-8 די בשעתיים.
• מכאן והלאה יש להגדיל את זמן ההמתנה בהדרגה, עד שלקראת הגיעו לגיל מצוות הילד ימתין שש שעות.

מאכלי הבשר שאחריהם נדרשת המתנה

ההמתנה בין בשר לחלב נדרשת לא רק לאחר אכילת בשר ממש, אלא גם לאחר אכילת תבשיל המכיל בשר, או אפילו תבשיל שרק בא במגע עם בשר קודם לכן.[18] לדוגמה: שמן שטיגנו בו שניצלים נחשב לבשרי, וגם מאכל שיטגנו באותו השמן לאחר מכן וייספג בו השמן ייחשב לבשרי ויש להמתין אחריו.[19] ויש מקילים במקרה זה.[20]

אחר אכילת המאכלים הבאים לא נדרשת המתנה ומותר לאכול חלב מיד:

• מאכל שחומם יחד עם בשר אך לא נגע בו (כגון: מאכל שחומם בתנור יחד עם בשר, אך לא נגע בו ולא היה רוטב שחיבר ביניהם).[21]
• מאכל שבושל בכלי בשרי או נחתך בסכין בשרית (אפילו אם הכלי בן יומו ואפילו אם המאכל חריף).[22]
• מאכל שנגע בו לכלוך מועט של בשר, אין צורך להמתין אחריו. לדוגמה: מאכל פרווה שהניחוהו בסיר שלא נוקה משאריות בשר, או מאכל פרווה שהכניסו לתוכו כף מלוכלכת ברוטב בשרי.[23]

דינים אלו נכונים גם במקרה הפוך, ולמי שאכל בשר, מותר לאכול ללא המתנה מאכל פרווה שנאפה עם חלב ולא נגע בו, או מאכל שהתבשל בכלי חלבי (אפילו אם הכלי היה מלוכלך מחלב). לדוגמה: מותר לשתות משקאות חמים לאחר אכילת בשר, אפילו אם הסוכר שבהם מלוכלך מעט מחלב.[24]

רכישת מאכלים

מי שרוכש מאכל פרווה מחנות מזון בשרית (כגון: צ'יפס וכדורי פלאפל בחנות שמוכרת גם שניצלים) ומבקש לדעת אם יכול לאכול לאחריהם חלב, עליו לבדוק עם משגיח הכשרות על אופן הכנת המאכלים: האם מטגנים אותם באותו השמן? האם מחממים אותם יחד? והאם השתמשו בציר מן הבשר לתיבול המאכל הפרווה?[25]

האכילה שלאחריה נדרשת המתנה

הצורך בהמתנה נובע מטעם הבשר והשאריות שנותרות בפה. לפיכך כתבו הפוסקים[26] שאם טעם ופלט מאכל בשרי, ללא בליעה וללא לעיסה, לא צריך להמתין אחריו כלל, משום שהטעם לא נשאר בפה, וגם אין לחשוש לחתיכות שנשארו בין השיניים. על פי זה התירו לחולה שמקבל חלב או בשר באינפוזיה,[27] או שבולע כדורים שמעורב בהם בשר או חלב (כגון כדורי ברזל המכילים לקטוז חלבי וכדומה), לא להמתין, כיוון שהבשר לא נותר בין השיניים וגם טעמו אינו מורגש.[28]

מי ששיניו שבורות, או שיש רווחים בין שיניו, או מי שיש לו 'קוביות' או 'גשר' בשיניים, והמתנת שש שעות אינה מספיקה כדי שתצאנה כל חתיכות הבשר, צריך לפני אכילת חלב להקפיד לנקות בין שיניו, גם אם עברו שש שעות מעת אכילת הבשר.[29]

[1] חולין קה ע"א.

[2] הטעמים שהוזכרו נתונים במחלוקת בין רש"י לרמב"ם, אומנם למעשה נקטו הפוסקים להחמיר כשני הטעמים. ראו שו"ע יו"ד פט, א, ובית יוסף שם.

[3] דעת התוספות (חולין קה ע"א) שדי בסיום הסעודה הבשרית להחליף את המפה ולברך ברכת המזון, ומיד ניתן להתחיל סעודה חלבית. דעת השערי דורא (עו, ב) שיש להמתין שעה בין בשר לחלב. אך דעת רוב הראשונים שצריך להמתין שש שעות ביניהם (רמב"ם מאכלות אסורות ט, כח 'כמו שש שעות'; ארחות חיים ח"ב עמ' שלה; כל-בו קו; ר"ח חולין קה ע"א; רשב"א שם; ריטב"א שם; מאירי חולין שם, ועוד).

[4] שו"ע יו"ד פט, א.

[5] מנהג זה מתבסס כנראה על ההבנה שמדובר בשש שעות זמניות (פר"ח שם ס"ק ו וגליון מהרש"א שם). יש שטענו שלפי היגיון זה יש להמתין כפי מספר השעות הקטנות ביותר בימי החורף (בברלין שבגרמניה, ביום הקצר ביותר בשנה, שש שעות זמניות הן 3.40 שעות רגילות). ובדרכ"ת שם ס"ק ו הביא כן בשם ספר מזמור לדוד. יש שהוסיפו סמך למנהג זה מדברי רבנו ירוחם בספר איסור והיתר סי' לט שכתב להמתין שלוש שעות, אך כמדומה ששגגת הסופר היא.

בשו"ת אור לציון (ח"ה יט, ב) הורה לחשוש לסוברים שצריך להמתין שש שעות זמניות, ובימות הקיץ להמתין 6-7 שעות.

[6] ש"ך שם ס"ק ח; ט"ז ס"ק ב; וכן שאר האחרונים.

יש שכתבו שגם בני קהילות שנהגו להמתין שלוש שעות, ראוי שיחמירו וימתינו שש שעות (ספר הכשרות פרק י הערה עה בשם הגרשז"א; שו"ת משנה הלכות טז, ט; שו"ת דבר חברון יו"ד סב). אך ידוע בשם הרב שך והגר"א שפירא שהורו שלא לשנות מנהג אבותיהם.

[7] הגר"ע יוסף ביביע אומר ח"א יו"ד ד (וכן הוא בילקו"י יו"ד פט, טו) הקל דווקא במקום הצורך, כגון בישיבות או בצבא, כיוון שהרמב"ם כתב "כמו שש שעות", והמאירי (חולין קה ע"א) כתב "שש שעות או קרוב לזה". אך בשו"ת מאמר מרדכי (הגר"מ אליהו) ח"ב יו"ד ג כתב שאין להקל כן לבני תורה.

[8] כן מביא בילקו"י שם בשם הגאון מצאנז, ובשו"ת דברי חכמים (עמ' קעח) הביא כן בשם הגרי"ש אלישיב.

[9] ערוך השלחן יו"ד פט ס"ק ד.

[10] דגול מרבבה יו"ד פט; כף החיים שם ס"ק ט.

[11] בדי השלחן שם ס"ק ז; ילקו"י שם יט-כ.

[12] ילקו"י יו"ד פט, לב. ויש שכתבו שמי שכבר התחיל לאכול מאכל חלבי, מותר לו להמשיך כמה שירצה, כה"ח יו"ד פט ס"ק ח. אומנם בספר הכשרות פ"י הערה קד הביא בשם הגר"מ הלברשטאם שאין נוהגים כדבריו, ויש להפסיק לאכול מייד.

[13] דרכי תשובה יו"ד פט ס"ק ה בשם רוב הפוסקים.

[14] פתחי תשובה יו"ד פט ס"ק ג.

[15] יד אפרים יו"ד פט.

[16] להרחבה עיין בבדי השלחן ס"ק לז בשם כמה פוסקים, ילקו"י יו"ד פט, כא; שו"ת מאמר מרדכי חלק ד סימן קי.

[17] מדרג זה נקבע ע"י הרב אליקים לבנון. וראו שיעור דומה בשו"ת אור לציון ח"ה יט, יד.

[18] אומנם בשו"ע יו"ד פט, ג הקל לאכול תבשיל של חלב אחר תבשיל של בשר, אך בבית יוסף או"ח קעג העיד שהמנהג להמתין לאחריו, ולכן גם הספרדים מחמירים בזה, וכן פסקו החיד"א בברכ"י יו"ד פט, ל; פר"ח שם ס"ק יח; בא"ח שנה שניה פרשת שלח סעיף ט; ילקו"י יו"ד פט, לג.

אך בשו"ת אור לציון ח"ה יט, ח כתב שדווקא במאכל שהתפשט בו שומן בשר החמירו, מפני שאוכל גם מן הבשר, אך לאחר מאכל ללא שומן די להמתין שעה אחת (לדוגמה: ביצה בקליפתה שהתבשלה בחמין).

[19] יש שהקלו במקרה שאין בשמן טעם של בשר, אך למען האמת תמיד יש טעם של בשר בשמן אלא שלא תמיד הסועדים שמים לב אליו. במקומות מסחריים השמן מכיל גם חלקי בשר ועוף רבים. וראו באריכות בהסכמת הראשל"צ הרב יצחק יוסף לספר כושרות.

[20] דעת הרב אליקים לבנון שאין צורך להמתין לאחר שמן שטיגנו בו בשר, משום שההמתנה אחר תבשיל של בשר אינה מעיקר הדין ונחשבת לחומרא, ולא החמירו כאשר מדובר במאכל שלא היתה כוונה לתת בו טעם בשר.

[21] ואף אם התערבו בו אדי בשר, אין צורך להמתין אחריו. כף החיים יו"ד פט, נד.

[22] רמ"א יו"ד פט, ג; ש"ך שם ס"ק יט; רע"א על הש"ך יו"ד ס"ק יט. ועיין בדרכ"ת שם ס"ק מב שהביא מחלוקת בדין זה, ושיש מחמירים אף שלא לאכול דבר חריף שנחתך בסכין חלבית אחרי בשר, אך רבים מקילים גם בזה, וכן הביא בספר הכשרות פ"י הערה שכ בשם הגרי"ש אלישיב שהקל בכך.

[23] הסבר הרמ"א לפי הש"ך שם ס"ק יט, וכן בילקו"י שם ס"ק לז, והצריך קינוח והדחת הפה.

[24] כך נראה מסברא, שהקלו במאכל שהתערב בו לכלוך בשרי משום שלא הקפידו חכמים בדין זה עד כדי כך, וממילא הדבר נכון גם לגבי מאכל שהתערב בו חלבי.

[25] במקרה של ספק לא שייך לומר 'ספק דרבנן לקולא', הואיל וניתן לבררו וזהו 'ספק שוטים' (ש"ך יו"ד צח, ס"ק ט).

[26] פמ"ג יו"ד פט משב"ז ס"ק א החמיר בזה מצד לא פלוג, אך עיין הגהות מהרש"ק סי' פט, וערוה"ש ס"ק ד שוודאי סבר שאין להחמיר היכן שאין אחד מהטעמים שייך, וכ"כ בא"ח ש"ש פרשת שלח, ט; דרכי תשובה יו"ד פט ס"ק כב; כף החיים ס"ק ד, וכן בילקו"י יו"ד פט, יג.

[27] ציץ אליעזר חי"ד, ע; ילקו"י יו"ד פט, כז.

[28] אג"מ יו"ד ח"ב, כו; ילקו"י יו"ד פט, כח.

[29] כה"ח יו"ד פט, טו; ילקו"י פט, ט.