לישת עיסה בחלב - מאכלים שדומים לפרווה

הרב יצחק דביר

מתוך ספר כושרות. לרכישת הספר לחצו כאן

חז"ל אסרו להכין מאכלי חלב או בשר הדומים למאכלי פרווה,[1] שמא יתבלבלו ויאכלו אותם יחד עם המין השני. לכן, לדוגמה, אסור לערב חלב או בשר בעיסת לחם.[2]

ישנם כמה מקרים שבהם החשש אינו קיים:

• כאשר החלב או הבשר ניכרים, אין חשש שיתבלבלו ויאכלו את המאכל עם המין השני (למשל: מותר להכין פיצה עם גבינה צהובה, ואף לערב חלב בבצק לפיצה, משום שהגבינה ניכרת).
• מאכלים שידוע לכול שמצוי שמעורבים בהם חלב או בשר[3] (למשל: מותר להכין גלידה חלבית, משום שעל הסועד מוטל לבדוק אם היא חלבית או פרווה).
• מאכלים שלא רגילים לאוכלם יחד עם בשר או חלב, כגון מיני מתיקה, עוגיות, שוקולד וכדומה[4] (אך מיני מתיקה הנאכלים עם קפה או תה, אסור לעשותם בשריים, משום שיש חשש שיאכלם כאשר הוא שותה את המשקה עם חלב).
• כאשר מכינים כמות קטנה ומתכוונים לאכול את כולה ביום אחד,[5] אין חשש שישכחו ויתבלבלו (לשיטת הספרדים הדבר מותר דווקא אם מתכוונים לאכול את הכמות כולה בסעודה אחת[6]).
• כאשר עושים סימן: כיתוב 'חלבי' על המאכל או בסמוך אליו,[7] או כשמעצבים את המאכל בצורה מיוחדת.[8] (למשל: מותר להכין בורקס גבינה בצורה משולשת, משום שזהו סימן ידוע לבורקס חלבי[9]).

על איסור זה יש להקפיד גם בעת רכישת מזון, משום שלפעמים היצרן קיבל כשרות למוצר אף על פי שלא ניכר עליו שהוא חלבי (למשל בורקס גבינה מרובע), נותני הכשרות סמכו על הכיתוב שעל גבי האריזה ('חלבי' או 'בשרי'), אך על הקונה חל איסור להכין ממנו כמות גדולה, מפני שבשעת ההכנה כבר אין עליו היכר שהוא חלבי. אם רוצים להוציא כמות גדולה, צריך לעשות היכר או סימן שהמאכל חלבי.

מאכל שהוכן בדיעבד

אם הכין או קנה מאכל חלבי או בשרי הנראה כפרווה (באופנים האסורים כדלעיל), המאכל אסור באכילה.[10]

הפוסקים נחלקו אם אפשר לתקן את המאכל על ידי עשיית סימן על גביו (כגון הדבקת מדבקה 'חלבי'), או על ידי חלוקתו לכמה אנשים בכמויות קטנות.[11] למעשה כאשר הכין את המאכל בשוגג (שלא הכיר מעולם את האיסור, או שנפל החלב או הבשר לתוך העיסה), ניתן לסמוך על הפוסקים המתירים לעשות סימן ולאוכלו.[12]

[1] שו"ע יו"ד צז, א, ועיין בט"ז שם ס"ק א שכתב שדין זה נוהג גם בתבלינים, ומשמע שהוא הדין בכל סוגי המאכלים, וכן פסק במשנ"ב תמז ס"ק קו (שאם לא היה פי שישים ביין, היה אסור לערב בו חלב). אומנם ערוך השולחן יו"ד צז, ב כתב שלא אסרו אלא לחם שהוא עיקר הסעודה.

[3] פרי חדש יו"ד צז ס"ק א.

[4] כה"ח שם ס"ק טו, בשם הרבה פוסקים. אך בספר אשרי האיש פ"ה, יב הביא בשם הגרי"ש אלישיב להחמיר, שמא יאכלו אותם בתוך שש שעות אחר בשר.

[5] ערוה"ש יו"ד צז, ד.

[6] שו"ע יו"ד צז, א.

[7] בינת אדם איסור והיתר אות נא.

[8] שו"ע שם.

[9] הרבנות הראשית קבעה בנוהל באילו צורות יש לייצר את המאפים השונים על מנת שיהיה ניכר שהם חלביים או בשריים.

[10] שו"ע שם. ובכה"ח שם ס"ק יט כתב שאם עשה כן בשוגג ניתן לטועמו, ואם אין בו טעם חלב אפשר להתירו.

[11] רבים אסרו זאת, משום שכבר נאסר המאכל ואין אפשרות לתקנו: פתחי תשובה יו"ד צז ס"ק ג; גליון מהרש"א שם; שפ"ד ס"ק א; חוו"ד ביאורים אות ה; מאמר מרדכי (הגר"מ אליהו) ח"א יו"ד סד אות ה. אומנם בכרתי יו"ד צז ס"ק ג התיר לחלק לאנשים רבים כמויות קטנות, וכן בבינת אדם איסור והיתר נא התיר לעשות סימן או כיתוב על גבי המאכל.

[12] כה"ח יו"ד פז ס"ק ט וס"ק יא.