איסור מראית עין - בשר וחלב

הרב יצחק דביר

מתוך ספר כושרות. לרכישת הספר לחצו כאן

מוצרי פרווה שונים דומים לבשר או לחלב, כמו: חלב סויה ושקדים, שוקולד פרווה, תחליפי בשר, נקניקיות פרווה וכדומה. חכמים חששו שאכילה או בישול של מוצרי פרווה הנראים כבשריים יחד עם חלב, או מוצרי פרווה הנראים כחלביים יחד עם בשר (לדוגמה, כאשר מבשל בשר יחד עם חלב שקדים), עלולה לגרום לסובבים לטעות ולחשוב שאין איסור לבשל או לאכול בשר וחלב יחד, ולכן אסרו לעשות זאת. איסור 'מראית עין' חל אפילו כאשר אין איש רואה אותו בשעת הבישול והאכילה.[1]

המקרים שבהם קיים האיסור

הפוסקים נחלקו באילו מקרים יש לחשוש משום מראית עין.[2] למעשה: כאשר ידוע לכול שמוצר זה לעיתים פרווה (כגון נקניקיות סויה), אין לחשוש שמא הרואה יחשוב שהמאכל בשרי או חלבי, ומותר לאוכלו עם בשר או חלב.[3] כיום רוב המוצרים המשווקים הדומים לבשר (בשר צמחי, נקניקיות ושניצל סויה וכדומה), ידועים ומוכרים לכול, ולכן אין איסור לבשלם או לאוכלם עם חלב, וכן רוב המוצרים הדומים לחלב (חלב סויה, מלבין קפה, חלב קוקוס וכדומה) מוכרים ומותר לאוכלם עם בשר. אומנם במקום שבו המוצר אינו מוכר דיו (כגון במקומות שלא נפוץ ומוכר בשר צמחי וכדומה), יש להניח סימן היכר המורה על כך שהמאכל אינו אסור, כגון: הנחה של החבילה שעליה מסומן שהבשר הוא צמחי לצד הצלחת.

יש להעיר שלא אסרו משום מראית עין אלא כשנראה כאוכל בשר וחלב יחד, אבל כאשר אינו אוכלם יחד אלא זה אחר זה (כגון שתיית קפה עם מלבין אחר סעודה בשרית) – אין לאסור,[4] ויש שאסרו גם במקרה כזה, אם הבשר עדיין מונח על השלחן.[5]

[1] שו"ע יו"ד פז, ד. הטעם שהבאנו הוא דעת רש"י, והרב קוק במצוות ראיה (יו"ד פז, ד) הביא שיש טעם עצמי לאיסורי מראית עין, על מנת שלא יתרגל האדם לאיסור.

[2] יש שאסרו משום מראית עין רק כאשר עלולים לטעות שהוא עובר על איסור תורה (כגון: שמבשל בשר בהמה בתחליף חלב), אך כאשר יטעו שהוא עובר על איסור דרבנן (כגון: שאוכל נקניקייה פרווה עם גבינה – ללא בישול משותף) לא חששו למראית עין (פשט הרמ"א יו"ד פז, ד. אומנם בנחלת צבי כתב שלא התיר הרמ"א מראית עין באיסורי דרבנן אלא בחדרי חדרים, אבל לא בפרהסיה).

יש שאסרו אפילו כאשר עלולים לחשוב שהוא עובר על איסור דרבנן (ש"ך שם ס"ק ו).

ויש אומרים שרק במקרים שגזרו עליהם חכמים בפירוש חל איסור מראית עין (דהיינו: שלא לאכול בשר עם חלב צמחי וחלב אישה. פר"ח שם ס"ק ז, וכן משמע דעת הט"ז ס"ק ה).

[3] כרתי ופלתי יו"ד פח ח; שו"ת יחוו"ד ח"ג נט; יביע אומר ח"ו יו"ד, ח.

[4] דרכ"ת שם ס"ק מה, וכן פסק בשו"ת יחוה דעת ח"ג נט.

[5] כנסת הגדולה יו"ד פח הגהות ב"י אות ח, וכן הביא בספר הכשרות כהלכה פרק כב, הערה 202, בשם הגר"מ אליהו.