בדיקה ונקיון מחרקים בשבת

הרב יצחק דביר

מתוך ספר כושרות. לרכישת הספר לחצו כאן

חיפוש תולעים

מותר בשבת להתבונן בפירות מול האור וכדו' ולבדוק אם יש בהם חרקים, וכן מותר לשטוח פיצוחים וקטניות (הראויות לאכילה, שאינן מוקצה) על גבי משטח כדי לבדוק אם יש בהם חרקים, אך אין לסננם במסננת כדי להפרידם מן הפסולת ולהקל על בדיקתם.

הסרת חרקים שנמצאו

חרקים גדולים הניכרים בפני עצמם – אין איסור ברירה בהסרתם מהפרי, מפני שהם אינם נחשבים למעורבים במאכל.[1] אך אם מדובר בחרקים שקשה למוצאם (כגון: חרקים זעירים), או בתערובת גמורה (כגון: חרק בסלט, או חרק המעורב במשקה) – אין להסירם בידו,[2] על ידי שפשוף או בנשיפה,[3] אבל יכול להסירם באמצעות כף יחד עם מעט מן המאכל,[4] או לערות את המאכל מן הכלי עד שיישפכו עימו גם החרקים.

לדוגמה: אין לנקות תותי שדה בשבת באמצעות שרייה ושפשוף,[5] אך רשאי לקלפם אף שיחד עם הקליפה מוסרים גם החרקים.

רחיצת ירק

מותר לרחוץ פירות וירקות לפני אכילתם כדי להסיר חרקים המצויים עליהם.[6] לפי ניסיוננו, מרבית החרקים אינם מתים ברחיצה ושרייה במים, ואין בכך 'פסיק רישא' של איסור נטילת נשמה.

שריית ירק עלים – יש אוסרים לשרות ירק עלים במי סבון בשבת, מפני שבורר את החרקים מהם באמצעות המים,[7] ולמתירים יש על מה לסמוך.[8]

השריית קטניות וצימוקים – אין להשרות קטניות וצימוקים בשבת כדי שיצופו המתולעים והתולעים שביניהם.[9]

שימוש במסננת לעלי תה

מותר למלא שקיקי תה בעלים נגועים ולהכניסם למים בשבת, אך בהוצאתם לא ישהה אותם מעל לכוס כדי שיטפטפו הטיפות הבלועות בהם.[10]

כמו כן, מותר להניח עלי תה במסננת ולערות עליהם מים, כך המים יעברו דרכה אל הכוס ללא החרקים,[11] אך אסור לשפוך למסננת תערובת של מים ועלי תה כדי לסננם.[12]

מובן שכל האמור בכפוף לאיסור 'בישול' בעלי התה, כמו כן עירוי של מים רותחים על העלים ימית את החרקים בסבירות גבוהה, ולכן יש להקפיד לבשל אותם לפני השבת.

[1] שמירת שבת כהלכתה פ"ג הערה קיב בשם הגרש"ז אויערבך. ושם הוסיף שלכתחילה יש ליטול את החרק יחד עם מעט מהפרי, משום איסור מוקצה.

[2] בדין זה ישנה מחלוקת ראשונים רחבה, ועיין בשו"ת מהריט"ץ סימן רג. למעשה המשנ"ב שיט ס"ק סא אסר להוציא את הזבוב לבדו, וכן פסקו רוב האחרונים. ובשו"ת שמש ומגן ח"א סי' טו כתב שמנהגם לפסוק כמהריט"ץ ולהתיר הוצאת הזבוב לבדו.

[3] שש"כ פ"ג, יט.

[4] משנ"ב שיט ס"ק סא. ויש שהתירו במאכל נוזלי גם בלא הוצאת חלק מן התבשיל עמו, מפני שאין ברירה בלח, עיין בחזו"ע ח"ד הלכות בורר אות כג, שטוב להחמיר אך המקל יש לו על מי לסמוך.

[5] השימוש במברשת שיניים חמור יותר, שכן ייתכן שמדובר בכלי ברירה.

[6] אג"מ או"ח ח"א קכה; צי"א ח"ו לז; שש"כ פ"ג כב; חזו"ע ח"ד הלכות בורר אות יז, ועוד. באג"מ ובשש"כ הסתפקו שמא יש להתיר בסמוך לאכילה בלבד, אך דעת מו"ר הרה"ג אליקים לבנון שהלכלוך אינו מוגדר כמעורב בפרי, ולא אסרו השריית פירות אלא מפני שהמים עושים פעולה של 'כלי ברירה', אבל בשטיפה אין איסור כלל, ומותר אפילו שלא לאלתר.

[7] עפ"י שו"ע או"ח שיט, ח.

[8] ראה במאמרו של הרב אליקים לבנון, כשרות כהלכה חלק א.

[9] שו"ע או"ח שיט, ח.

[10] שש"כ פ"ג הערה קצב בשם הגרש"ז אויערבך.

[11] שו"ע או"ח שיט, ט; שש"כ פ"ג סד.

[12] במקרה הקודם הדבר מותר מפני שבעת השפיכה המים ראויים לשתייה. במקרה הנוכחי בעת השפיכה המים כבר מעורבים בחרקים, ולכן הדבר אסור.