איך טובלים כלים?

הרב יצחק דביר

מתוך ספר כושרות. לרכישת הספר לחצו כאן

הטובל

כלים נחשבים טבולים גם אם נפלו מעצמם למקווה ולא נעשה בהם מעשה טבילה מכוון. ממילא כל אדם יכול לטבול כלים, אפילו גוי או קטן.[1]

אומנם, אף על פי שמותר לקטן לטבול כלים, הוא אינו נאמן להעיד שטבל אותם. לכן אין לשלוח קטן עד גיל 13 או קטנה עד גיל 12 (גם אם הם בוגרים מאוד) לבדם לטבול את הכלים.[2]

בדומה לכך, בתי עסק שיש ברשותם כלים רבים הצריכים טבילה, לא ישלחו גוי שיטבול אותם לבדו, אלא יתלווה אליו המשגיח או יהודי אחר ויוודא שהגוי אכן טובל את הכלים.

מקום הטבילה

מן הפסוק "אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא"[3] למדו חכמים שדיני טבילת כלים שווים לדיני טבילת אישה נידה:

את הכלים טובלים במקום הכשר לטבילת נשים. ברוב המקוואות קיים בור מיוחד המשמש לטבילת כלים, ואין צורך לטבול את הכלים דווקא בתוך המקווה הרגיל. אפשר לטבול כלים גם במעיין, בים או במאגר מים טבעי (כמו בור, שלולית, או באר), אך יש לוודא שיש בהם יותר מ-40 סאה של מי גשמים (330-750 ליטר).[4] טבילת כלים בנחל מותרת רק במקרים מסוימים, להרחבה ראו הערה[5].

מים שמונחים בכלי אינם כשרים לטבילה, ולכן אי אפשר לטבול כלים בתוך כלי גדול גם אם התמלא במי גשמים.[6] כמו כן אין לטבול במים שאובים, ולכן אי אפשר לטבול במאגר מים שהתמלא על ידי אדם, כגון בריכת שחייה.

חשוב להעיר שבבורות רבים המשמשים לטבילת כלים קיימת רשת מתכת המונעת נפילה של כלים פנימה. יש הסוברים שרשת זו פוסלת את המקווה ואין לטבול בו כלים.[7]

חציצות

בשעת הטבילה צריכים המים לגעת בכל חלקי הכלי. לכלוך הדבוק בכלי ורוב האנשים מקפידים להסירו ממנו לפני השימוש - נחשב חוצץ בינו ובין המים.[8] לפיכך לפני הטבילה יש לדאוג שלא יישארו מבפנים או מבחוץ לכלוכים ושאריות דבק או מדבקות (מדבקת ברקוד, תווית מחיר וכדומה). מדבקות שבדרך כלל רגילים להשאיר על הכלי (כמו מדבקה עם מותג המפעל, קישוטים, נתוני צריכת חשמל או הוראות שימוש) נחשבות לחלק מהכלי ואין צורך להסירן.[9]

אם אי אפשר לנקות את הכלי לחלוטין (למשל כשנשאר מעט דבק על גבי הכלי): אם רוב הכלי נקי ולא מקפידים בדרך כלל לנקות לכלוך שכזה – ניתן להטביל את הכלי כך. אם רוב הכלי מלוכלך או שמקפידים, בדרך כלל, לנקות גם לכלוך מועט שכזה – אין לטבול את הכלי עד להסרתו של כל הלכלוך (ואם טבל את הכלי בלא הסרת החציצה – צריך לחזור ולטובלו בברכה).

דין זה משתנה לפי הרגלי השימוש בכלי, לדוגמה: סיר פויקה משומש שטעון טבילה, או רשת מנגל משומשת, מאחר שרבים אינם מקפידים שיהיו מבריקים, ניתן לנקות אותם ניקיון בסיסי ולטובלם גם אם מעט לכלוך או חלודה נותרו דבוקים בהם (ובתנאי שרוב הכלי יהיה נקי).

חלקים שמתפרקים מן הכלי אינם מהווים חציצה ואין חובה לפרקם לפני הטבילה.[10] כך לדוגמה אין צורך לפרק את ידיות הכלים לפני הטבילה.

גם חלקים שעשויים מחומר שאינו מחויב בטבילה (למשל כלי עם ידית פלסטיק) אינם חוצצים, אך אם מעוניינים אפשר לפרקם מן הכלי ולא להטבילם.[11] במידה ובוחרים להטביל את הכלי יחד עם חלקיו המתפרקים, צריך להקפיד שגם עליהם לא תהיה חציצה בשעת הטבילה, אף שהם מחומר שאינו טעון טבילה לבדו.[12] לשם הדוגמה, יש להסיר מדבקה שעל ידית הכלי גם כשהיא מפלסטיק.

צורת הטבילה 

בשעת הטבילה צריך שכל הכלי יהיה בתוך המים עם כל החלקים המחוברים אליו. בשונה מהגעלת כלים, אי אפשר לטבול חצי כלי ולאחר מכן לטבול את חציו השני,[13] אלא יש להכניס את כל הכלי למים בבת אחת.

כדי שהמים יגיעו לכל מקום בכלי, אסור להחזיק בו בחוזקה בשעת הטבילה. הטוב ביותר הוא להרפות לשבריר שנייה מהכלי. אם חושש שהכלי ייפול, ניתן להכניסו למים כשהוא בתוך רשת, או לחלופין ניתן להכניס תחילה את היד לתוך המים (כך שהיא נרטבת ממי המקווה) ובעודה במים לתת לתוכה את הכלי ולהטבילו.[14]

כלי שרגילים לסגור ולפתוח אותו (אולר, קומקום עם מכסה וכדומה), יש לטבול אותו כשהוא פתוח,[15] כדי שהמים יוכלו להגיע לכל מקום.

כאשר טובלים כלי שיש בו בית קיבול, יש להקפיד להשהות אותו במים עד שיתמלא לגמרי, ולוודא שכל האוויר שבתוכו יצא והמים הגיעו לכל מקום.[16]

אפשר להניח זה לצד זה כמה כלים בתוך רשת גדולה ולטבול את כולם בבת אחת. כדי שהמים יגיעו לכל חלקי הכלים יש לנער מעט את הכלים במים. יש לשים לב בזמן הטבילה שלא יהיה כלי המונח על גבי חברו בצורה שתימנע מהמים להגיע לכל חלקי הכלים.

הברכה

לפני טבילת הכלים מברכים "על טבילת כלים". בטבילה של כלי יחיד יש המברכים "על טבילת כלי"[17] (וכך נוהגים ספרדים רבים), ויש שנהגו שלא לשנות מנוסח הברכה שתיקנו חז"ל, ולברך גם על כלי אחד "על טבילת כלים",[18] וכל אחד יעשה כמנהגו.

בין הברכה לבין טבילת הכלים אין להפסיק בדיבור ובעיסוק בדברים שאינם שייכים לטבילה, כדי שיהיה "עובר לעשייתן". לכן לפני הברכה יש להקפיד להוציא את הכלים מן האריזות ולהסיר את החציצות. גם כאשר טובלים כלים רבים והטבילה נמשכת זמן רב, אין צורך לברך שנית על הטבילה, כל זמן שממשיכים ללא הפסק לעסוק בטבילת הכלים.

מצבים שלא מברכים בהם - בכמה מצבים אין מברכים על טבילת הכלים:

• כאשר טובלים כלי שאין ודאות שהיה בבעלות גוי.
• למחמירים שטובלים כלים מפלסטיק, מניילון, מסיליקון, מקרמיקה ומפורצלן.
• כשטובלים כלי הבא במגע עם מזון כשהוא עדיין אינו מוכן לאכילה (למשל: כלי לישה, מטחנת בשר, מספריים, סכין לחיתוך עופות וכדומה).
• כשטובלים כלי המשמש לאיחסון.
• המחמירים שטובלים כלי חשמלי.
• אשכנזים הטובלים כלי העשוי מחומר שאינו חייב בטבילה אך מצופה בחומר שחייב בטבילה.

אם טובלים כמה כלים שחלקם חייבים טבילה בברכה ועל חלקם לא מברכים, יש להקדים ולטבול תחילה כלי שמברכים על טבילתו ולהתכוון לפטור בברכתו את כל הכלים.[19]

טבילת כלים בשבת

אין טובלים כלים בשבת או ביום טוב[20]. אם בשבת התעורר צורך להשתמש בכלי שאינו טבול, ישנם שני פתרונות אפשריים:

• השולחן ערוך מציע לתת את הכלי במתנה לגוי ולחזור ולשאול אותו ממנו, ולאחר השבת לטבול אותו בלי ברכה.[21]
• הרמ"א מוסיף שאם מדובר בכלי שיש לו בית קיבול, אפשר להערים ולהכניסו למקווה כדי למלא בו מים לשימוש, וממילא נחשב הכלי כטבול.[22]

דרכים אלו אפשריות רק במקרים שיש צורך גדול בכלי, מפני שבצורה זו מפסידים את הברכה על הטבילה.[23]

[1] רמ"א יו"ד קכ, יד; ט"ז ס"ק טז.

[2] שו"ע יו"ד קכ, יד. בפרמ"ג תנא א"א משב"ז ו כתב שדין זה נכון גם בכלי זכוכית שחיוב טבילתם מדרבנן, כיון שאיתחזק איסורא. ובחידושי רע"א שם התיר לקטן לטבול את כליו הפרטיים בלבד אך לא את כלי אחרים, ובחכמת אדם עג, כא הקל בכך בשעת הדחק לצורך שבת וכדומה, ועיין עוד בדרכי תשובה שם ס"ק סג.

[3] במדבר לא, כג.

[4] ובחכמת אדם עג, יט כתב שבשעת הדחק ניתן להקל ולטבול כלי זכוכית בשלג.

[5] בשו"ע יו"ד רא, ב אסר לטבול בנחלים בחורף בשעה שרוב המים בהם ממי גשמים. הרמ"א שם כתב שמחמת חשש זה לכתחילה יש להימנע מלטבול בנחלים כלל (עפ"י ביאור הט"ז שם ס"ק ד), אך במקום צורך מותר לטבול בנחלים בשעה שרוב המים שבהם ממעיינות.

[6] שו"ע יו"ד רא, ו.

[7] אג"מ יו"ד ח"ג סו, ב. והרב אליקים לבנון העיד שגם הגר"מ אליהו הסכים לכך. אך הורה הרב לבנון שבדיעבד אין לדרוש טבילה נוספת לכלים שהוטבלו במקווה עם רשת מתכת.

[8] שו"ע יו"ד קכ, יג. הדבר נכון גם בלכלוך המופיע על רובו של הכלי, גם אם לא מקפידים עליו, אך מציאות זו אינה מצויה.

[9] בספר טבילת כלים פרק ה, ב הביא כן בשם הגר"ש וואזנר.

[10] שו"ע שם יב.

[11] ש"ך יו"ד קכ ס"ק יד.

[12] דרכי תשובה יו"ד קכ, צו.

[13] חכמת אדם עג, טו-טז.

[14] שו"ע יו"ד קכ, ב ורמ"א שם. כשאין דרך אחרת, יש לטבול את הכלי כשהיד רפויה מעט, ודי בכך. ואף שהש"ך ס"ק ו ערער על כך, מכל מקום דעת הגר"א ס"ק ו להתיר.

[15] ערוה"ש יו"ד קכ ס"ק יח.

[16] שו"ע יו"ד רב, ח. כשטובלים בקבוק או כלי שפיו צר, במקום להמתין עד שכל האוויר יצא והכלי יתמלא ממי המקווה, אפשר לפני הטבילה למלא את הכלי במי ברז, וכשמכניסים את הכלי למקווה די בכך שהמים שבתוכו ייגעו במי המקווה.

[17] שו"ע יו"ד קכ, ג; בן איש חי שנה א פרשת צו; ובשו"ת אור לציון ח"ה לט, ז כתב שאף אם טובל כלי עם המכסה שלו יברך על טבילת כלי, אך דעת הגר"נ קרליץ בחוט שני טבילת כלים עמ' לח, שעל סיר ומכסה יש לברך על טבילת כלים, וכן מסתבר שכל שאפשר להלום את לשונם של חכמים יש לברך 'על טבילת כלים'.

[18] ערוה"ש יו"ד קכ ס"ק כב.

[19] ש"ך יו"ד קכ, ה.

[20] בשו"ע או"ח שכג, ז הביא בסתם את דעת המתירים לטבול בשבת, וכיש אומרים את דעת האוסרים, וכתב שירא שמים ימצא פתרונות אחרים. אך מדבריו ביו"ד קכ, טז משמע שאין לטבול כלים בשבת. וע"ע במשנ"ב שכג, לב.

[21] שו"ע יו"ד קכ טז; ט"ז שם ס"ק יח; שו"ע באו"ח שכג, ז; משנ"ב שם ס"ק לה. 

[22] רמ"א או"ח שכג, ז. אם אי אפשר לנקוט באחת מהאפשרויות הללו, ניתן לטבול את הכלי גם בשבת, כפשט השו"ע שם.

[23] המשנ"ב שכג ס"ק לו כתב שלא יעשה כן אם יש לו כלי אחר, מפני שמפסיד בכך את הברכה. לכאורה בכלים שאין מברכים על טבילתם יש להקל יותר. כמו כן כתב בשש"כ (כט, הערה עד) שאם יחזור ויקנה מהגוי את הכלי לאחר השבת יוכל לברך על טבילתו.