הלכות הפרשת חלה
מתוך ספר כושרות. לרכישת הספר לחצו כאן
לרשימת הבצקים השונים החייבים ופטורים מחלה לחצו כאן
"מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַה' תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם" (במדבר טו, כא). התורה ציוותה להפריש מכל עיסה תרומה לכהן, ולפני הפרשת החלה אסור לאכול מן העיסה.
מן התורה דין זה אינו נוהג אלא בארץ ישראל, אך חכמים גזרו להפריש חלה גם בחוץ לארץ.[1] בימינו, שרוב עם ישראל עדיין אינם גרים בארץ ישראל, גם בארץ חובת ההפרשה היא מדרבנן.[2]
כמות הקמח המחייבת
כמות הקמח שבעיסה היא הקובעת אם העיסה חייבת בהפרשת חלה. רק עיסה שכמות הקמח שבה גדולה מנפח של 43.2 ביצים חייבת בחלה.[3] בימינו מקובל יותר למדוד את הקמח במשקל. לפי השיטה המקובלת, מעיסה שיש בה 1.2 ק"ג קמח יש להפריש בלא ברכה, ומכמות של 1.66 ק"ג קמח יש להפריש בברכה.[4]
ישנן כמה שיטות ייחודיות, שהנוהגים כמותן מפרישים חלה מכמות אחרת:
- לדעת החזון איש – יש להפריש בברכה רק מכמות של 2.25 ק"ג קמח.[5]
- לדעת הגר"ע יוסף – יש להפריש חלה בברכה רק מכמות של 1.56 ק"ג קמח.[6]
- לדעת הגר"מ אליהו – יש להפריש בלא ברכה מכמות מינימלית של 1.66 ק"ג קמח, ומכמות של כ-2.5 ק"ג (ליתר דיוק 2.486 ק"ג) יש להפריש בברכה.[7]
חכמים אסרו ללוש במכוון עיסה פחותה משיעור זה כדי להיפטר מן המצווה,[8] אך הרוצה ללוש עיסה קטנה מפני שאינו זקוק לעיסה גדולה רשאי, ונהגו הנשים להדר בדין זה ולהשתדל (בעיקר בערב שבת) לעשות עיסה כשיעור חיוב בחלה, כדי לזכות במצוות הפרשה.[9]
שיעור חלה בקמחים שונים – כאמור, שיעור החיוב בחלה נקבע לפי נפח הקמח ולא לפי משקלו. השיעורים שהוזכרו לעיל הם משקל משוער של קמח חיטה לבן סטנדרטי הממלא את מידת הנפח המחייבת. אומנם צפיפותם של קמחים אחרים שונה (קמחים מלאים, תערובות, או קמח מדגנים אחרים), בשל כך כמות הקמח שנכנסת באותו הנפח אינה זהה, ובחלקם גם קמח במשקל נמוך יותר יתחייב בהפרשת חלה. הדרך הבטוחה לקבוע את שיעור החיוב בקמחים אלו היא למדוד אותם על פי הנפח: לפי הדעה המקובלת קמח הממלא כלי בנפח 2.5 ליטר חייב בחלה,[10] ולפי דעת החזון איש והגר"מ אליהו יש לברך על ההפרשה רק אם הקמח ממלא נפח של 4.3 ליטר.[11] מי שמשתמש בקמחים אלו דרך קבע, עליו לייחד כלים בגודל זה ובהם למדוד אם כמות הקמח חייבת בחלה.[12]
עיסה שמיועדת לחלוקה
הלש עיסה גדולה ובכוונתו לחלקה לכמה אנשים בעודה בצק, אם כל החלקים יהיו קטנים מהכמות הנדרשת לחיוב חלה – העיסה אינה חייבת בחלה.[13]
לדוגמה: נשים העורכות הפרשת חלה משותפת, אם כל אחת מקבלת מעט בצק ועושה ממנו חלה שלאחר מכן תיקח לביתה, הן אינן חייבות בהפרשת חלה. כדי שיתחייבו בחלה, עומדות בפניהן שתי אפשרויות: או שאחת מן הנשים תקבל כמות המחויבת בהפרשת חלה, או שלא כל אחת תקבל את החלה שהכינה, אלא יחלקו אותן לאחר האפייה באופן אקראי.
כך גם הדין במוסד חינוכי שמקיים אפיית חלות משותפת עם התלמידים. אם מקפידים שכל תלמיד יקבל דווקא את החלה שערך, אין להפריש חלה אלא אם אחד מאנשי הצוות או מהתלמידים לוקח לביתו כמות בשיעור המחויב בחלה.
עיסה שמכינים ממנה מאפים שונים – כאשר מכינים עיסה כדי לחלקה ולהכין ממנה מאפים מסוגים שונים (לדוגמה: כשחלק ממנה מיועד לאפיית חלות וחלק לעוגה), אם לאחר החלוקה באף אחד מהחלקים לא יהיה שיעור הפרשת חלה, אין לברך על הפרשת החלה. כך גם הדין בעיסה שמתכוונים להקפיא חלק ממנה ואת החלק השני לאפות, ובאף אחד מן החלקים לא יהיה שיעור המחייב בהפרשת חלה.[14]
העיסה החייבת
בפסוק נאמר (ויקרא טו, יט): "והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה'". מכאן למדו חכמים שרק עיסה הדומה ל'לחם' חייבת בהפרשת חלה.[15] לשם כך עליה לעמוד בכמה תנאים:
סוג הקמח – רק עיסה העשויה מאחד מחמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון) חייבת בהפרשת חלה. לא כן עיסה העשויה מחומרים אחרים: קמח תירס, קמח תפו"א, קמח טף וכדומה.[16]
הנוזלים שבעיסה – עיסת לחם נילושה בדרך כלל עם מים, אולם חכמים למדו שגם עיסה שאין בה מים אך יש בה שמן זית, יין, דבש או חלב[17] חייבת בחלה.[18] עיסה שיש בה רק משקאות אחרים או ביצים – ספק אם חייבת בחלה, ולכן יש להימנע מלעשות עיסה כזו בלא עירוב של מעט מים או אחד מן המשקים הנ"ל.[19]
סמיכות העיסה – על העיסה להיות סמיכה כעיסת לחם. לכן אם העיסה עשויה כבלילה רכה (נוזלית), עד שכאשר שופכים אותה על גבי משטח אין צורך למרוח אותה בכף אלא היא מתפשטת עליו (כגון: בלילת חביתיות), היא אינה חייבת בחלה.[20] אומנם כתבו הראשונים שאם לבלילה זו יש עובי, כגון: עוגות בחושות הנאפות בתבנית או בשבלונה – ניתן לה תואר לחם על ידי אפייתה, והיא חייבת בחלה.[21] מכיוון שתואר הלחם ניתן על ידי האפייה, יש להפריש חלה מעיסה רכה רק לאחר האפייה, לאחר צירוף המאפים יחד, כמובא להלן.[22]
אופן האפייה – נחלקו האמוראים[23] מה דינה של עיסה שנאפתה שלא בתנור, ולמעשה נפסקה הלכה כשיטה הסוברת שגם עיסה הנאפית בטאבון, בסיר פלא, או במחבת (ואפילו עם מעט שמן כדי שלא תידבק,[24] כגון כובאנה,[25] מלאווח ופנקייק) – חייבת בחלה.[26]
עיסה שמתבשלת במים, במרק או מטוגנת בשמן עמוק אינה דומה ללחם ופטורה מן החלה.[27] ברם, יש מן הראשונים שכתבו שגם כאשר העיסה מתבשלת בנוזלים באופן הפטור מחלה – כבר התחייבה קודם לכן בעודה עיסה, ולכן חילקו בין סוגי העיסות:
- עיסה עבה – בצק העשוי כבלילה עבה (עיסה סמיכה שאפשר ללוש אותה) ומתכוונים לבשלו בנוזלים או לטגן אותו בשמן עמוק (כגון סופגניות, ספינג'),[28] יש להפריש ממנו חלה בלא ברכה.[29] אולם אם חולטים אותו במים לזמן קצר ולאחר מכן אופים אותו (כגון בייגל) – חייב בחלה.[30]
- בלילה רכה – בצק העשוי כבלילה רכה, אם הוא מיועד לבישול או טיגון בשמן עמוק – פטור מן החלה.[31]
מטרת האפייה – עיסה שאינה מיועדת למטרת אכילה, כגון לקישוט, אינה חייבת בחלה.[32] ואולם אם היא נאפית לאכילת בעלי חיים, וראויה לאכילת אדם – כדי שתפטר מחיוב חלה יש לשנות מצורת הפת שרגילים לעשות לבני אדם, כך שיהיה היכר שנעשית לשם בעלי חיים.[33]
צירוף עיסות
לעיתים מכינים כמה עיסות שבכל אחת מהן אין שיעור המחייב להפרשת חלה, ומבקשים לצרפן יחד כדי לזכות במצוות הפרשת חלה. כדי שהעיסות תצטרפנה זו לזו, עליהן לעמוד בתנאים הבאים:
סוג הקמח – עיסות העשויות ממיני דגן שונים, ניתן לצרפן לחלה לפי הכללים הבאים: חיטה ניתן לצרף רק לכוסמין, כוסמין מצטרפים לכל המינים, שעורים מצטרפות לכל המינים חוץ מחיטים, ושיפון מצטרף רק לשעורים וכוסמין[34] (כל זאת דווקא כאשר לא עשו במכוון את העיסה מקמח שונה, אך אם עשו כך מטעמי בריאות וכדומה, העיסות אינן מצטרפות זו לזו, כמובא להלן).
כאשר ערבבו את הקמחים יחד באותה העיסה, כל סוגי קמחי הדגן מצטרפים, ואם יש בכולם יחד שיעור חיוב להפרשת חלה, העיסה חייבת בחלה.[35]
סוג העיסה – עיסות מצטרפות יחד רק כאשר לא קיימת מניעה עקרונית לערבן לעיסה אחת (לדוגמה: עיסה שחולקה בשל חוסר מקום בכלי). ואולם כאשר הן מחולקות במכוון, ולא מעוניינים לערב אותן יחד מפני שבכך תיפגע הייחודיות שבכל אחת מהן – העיסות אינן מצטרפות יחד לשיעור חלה (כגון: כאשר אחת מלוחה והאחרת מתוקה, עיסות בעלות טעמים שונים כגון שוקולד ותפוחים, או כאשר עיסה אחת חלבית והאחרת פרווה).[36]
יש אומרים, שכל האמור נכון דווקא לצירוף של עיסות יחד, מפני שמקפידים שלא תיגענה זו בזו, אך לאחר האפייה כבר לא מקפידים שהמאפים לא יגעו זה בזה, ולכן אם יניחו את המאפים יחד – יצטרפו לחיוב חלה (פרט למאפים שמקפידים שלא יגעו זה בזה, כגון: מלוח ומתוק, או בשרי וחלבי).[37] ויש שלא הסכימו לכך, ולדעתם כאשר לכל מאפה ייחודיות משלו ומקפידים שהמאפים לא יתערבו ממש לחתיכה אחת - אינם מצטרפים יחד לחיוב חלה.[38]
בעלות על העיסה – עיסות ששייכות לשני אנשים שמקפידים שלא יתערבו עיסותיהם, אינן מצטרפות לחלה, אך כאשר הן של שני בני אדם שלא יקפידו על כך, כגון שותפים לדירה, העיסות או המאפים מצטרפים לחיוב חלה.[39]
חיוב העיסות – רק עיסות שלא הופרשה מהן חלה מצטרפות לשיעור חיוב חלה, אך אין לצרף עיסה שכבר הופרשה ממנה חלה, או עיסה שישנו ספק אם חייבת בחלה (למשל: עיסה שמסופקים אם כבר הופרשה ממנה חלה, או עיסה שעתידים לבשל או לטגן אותה וישנה מחלוקת לגבי חיובה, כמובא לעיל).
אופן הצירוף – כדי שהעיסות תצטרפנה יחד, יש לחברן באופן שאם ינסו להפרידן תיפרד עם העיסה מעט מן העיסה השנייה.[40] זאת ניתן לעשות באמצעות הכנת רצועה מבצק, ובעזרתה לחבר בין שתי העיסות (יש ללוש את קצוות הרצועה יחד עם העיסה כדי לחברה אליה היטב). לחלופין ניתן להניח את העיסות יחד בכלי אחד,[41] או לכסותן יחד באמצעות בד או ניילון וכדו'.[42]
צירוף מאפים – לעיתים, גם כאשר אין כוונה לצרף את העיסות יחד, הן עלולות להצטרף בטעות ולהתחייב בחלה. הדבר מצוי במיוחד כאשר מניחים יחד כמות גדולה של מאפים שלא הופרשה מהם חלה, או כאשר מקבלים עוגות ועוגיות ממקומות שונים (למשל באירוע ציבורי או במשלוח מנות[43]). במקרים אלו, כאשר לא ידוע אם הופרשה חלה מהמאפים שהתקבלו, יש להקפיד שלא להניחם בצורה שמצרפת אותם יחד, ולכן אין לארוז אותם יחד בשקית, או להניחם יחד בארון, בתנור או במקרר.[44] יש להימנע גם מלכסות בקידוש את המאפים בעזרת מפת שולחן מלמעלה, שכן היא מצרפת יחד את המאפים השונים.
אם המאפים מונחים בקופסאות נפרדות, במדפים נפרדים, או בשקיות נפרדות – אפשר להקל שהם אינם מצטרפים לשיעור חלה גם אם הונחו בחלל אחד.[45] ויש מחמירים גם במקרה זה לכתחילה.[46]
כאמור לעיל, לדעת חלק מן הפוסקים החשש קיים דווקא במאפים מאותו הסוג, אך מאפים מסוגים שונים אינם מצטרפים יחד.
סדר ההפרשה
המפריש – אין להפריש חלה בלא רשות מבעל העיסה, אך בני הבית שיש להם רשות להכין מאכלים רשאים להפריש גם בלא בקשת רשות.[47] את החלה לא יפרישו אלא בני מצווה ומעלה.[48]
זמן ההפרשה – לכתחילה יש להפריש מהעיסה ולא להמתין לאחר האפייה. אפשר לבצע את ההפרשה לאחר שהעיסה הגיעה למרקם אחיד, גם אם עדיין נדרשות פעולות נוספות כדי שהיא תהיה מוכנה לשימוש, כגון: תוספת רכיבים או התפחה.[49]
הפרשה משתי עיסות – אם לפניו שתי עיסות שאין בכל אחת מהן שיעור המחייב בהפרשת חלה, וברצונו להתחייב בחלה - עליו לצרפן יחד. אך אם בכל עיסה יש שיעור חיוב בחלה, רשאי להפריש מאחת ולפטור את חברתה בלא לצרפן יחד. במקרה זה לכתחילה עליו להקפיד על התנאים הבאים כדי שתיחשב ההפרשה ל'הפרשה מן המוקף':
- אם מדובר בעיסות בעלות טעמים שונים – עליו להקפיד שתיגענה זו בזו בעת ההפרשה.[50]
- אם מדובר בעיסות בעלות טעם דומה, ומונחות על גבי משטח משותף (שולחן וכדומה), די בכך ששתיהן לפניו כדי להפריש מזו על זו.[51]
- אם העיסות מונחות בכלים נפרדים – לכתחילה עליו להצמיד את הכלים זה לזה, ולכל הפחות שיהיו קרובים זה לזה.[52]
שיעור ההפרשה – מעיקר הדין יש להפריש חלה בשיעור 1/24 מן העיסה. בזמן הזה, אפילו אם הפריש אפילו מעט חלה יצא ידי חובה, וכך נהגו רבים,[53] ויש שנהגו להפריש כזית,[54] או 1/48 משיעור העיסה.[55]
הברכה – יש להסמיך את הברכה להפרשה, ולכן לכתחילה ינתק מן הבצק חתיכה בגודל שמעוניין להפריש לחלה, ידביק אותה שוב לעיסה, וכך אחר שיברך יוכל להפרישה מיד[56].
בנוסח הברכה נחלקו המנהגים: "אשר קידשנו במצוותיו... להפריש חלה",[57] "להפריש חלה תרומה"[58] או "להפריש חלה תרומה מן העיסה".[59] וכל אחד ינהג כמנהגו.
מיד אחר הברכה יפריש מן העיסה ויאמר על החתיכה שהפריש "הרי זו חלה".[60]
מה עושים עם החלה? – התורה צוותה לתת את החלה לכהן כדי שיאכלה בטהרה. בימינו כולם טמאי מתים, ולכן אין נותנים את החלה לכהן.[61] לכתחילה יש לשורפה,[62] ויש מקילים לעוטפה ולהשליכה לאשפה.[63]
אפשר לשרוף את החלה על גבי הכיריים, או להניחה בתחתית התנור כשהיא עטופה בנייר כסף,[64] אך אין לאוחזה במזלג כשר או להניחה בתבנית כשרה, מפני שהחלה תאסור את השימוש בהם ותחייב אותם בהגעלה.
הפרשה לאחר האפייה – מי שלא הפריש חלה מן העיסה יפריש מן המאפים אחר האפייה.[65] בעת ההפרשה יש לציין שההפרשה תפטור גם את הטעם שנבלע בתבנית במהלך האפייה.
אם נזכרו באמצע תהליך האפייה שלא הפרישו חלה, יפרישו מעט מן העיסה על העיסה שנותרה, ומעט מאחד המאפים על אלו שכבר נאפו.[66]
חלה שהתערבה – אם לאחר שהופרשה התערבה החלה בשוגג בשאר העיסה, אסור לאכול מן העיסה, וכדי להתירה יש ללכת לתלמיד חכם ו'להישאל' על ההפרשה (בכוחו לערוך כעין התרת נדרים ולבטל את הפרשת החלה). לאחר שההפרשה תבוטל יהיה ניתן לשוב ולהפריש חלה מחדש בברכה.[67]
הפרשת חלה בשבת – אסור להפריש חלה בשבת[68] (ביום טוב מותר להפריש מעיסה שנילושה ביום טוב[69]). המתארח בשבת ויש לו ספק אם המארח מקפיד על הפרשת חלה, יאמר לפני השבת "מה שאני עתיד להפריש למחר יהיה חלה",[70] ובשבת יפריש מעט מכל מאפה שישנו ספק אם הפרישו ממנו חלה.[71]
הפרשת חלה בתעשייה
הפרשת חלה נדרשת כאשר בעל המאפייה הוא יהודי, או כאשר יהודי שותף בבעלותה, אך לא כאשר בעל המאפייה הוא גוי.[72]
הפרשת חלה בתעשיית המזון היא אתגר משמעותי. המאפיות עובדות בקצב מהיר, ולעיתים שטח המאפייה גדול מאוד ובו חללים שונים, כך שגם כאשר המשגיח נוכח במהלך כל היום (בדרך כלל למעט זמני תפילות או צרכים אישיים), קשה לו לעקוב אחר כל העיסות שבמאפייה. כמו כן לעיתים המאפיות מתחילות את האפייה בשעות מוקדמות מאוד, והמשגיח מגיע מאוחר יותר.
כדי לפתור את הבעיה יש שממנים אחד מן העובדים להיות 'נאמן כשרות', ותפקידו להפריש חלה מהעיסות שלשים במהלך היום. נוסף על כך, כדי לתת גיבוי למצב שבו חלילה לא הופרשה חלה מן העיסה, המשגיח מניח בצד כמה חתיכות בצק ומתנה שכל עיסה שלא יפרישו ממנה, אחת מן החתיכות (על פי הסדר) תחשב ל'חלה' עבורה.[73] כדי שהדבר יועיל צריך להקפיד שהחתיכות יהיו קיימות במהלך הכנת כל העיסות, ולכתחילה אף תהיינה מונחות באותו החדר בכל זמן זה.
המפריש חייב לקבל רשות לכך מבעל הבית, אך רשות זו יכולה להינתן מראש.[74] לכן על בעל הבית לתת הרשאה למשגיח או לנאמן הכשרות הממונה להפריש חלה.[75] מובן שרק יהודי יכול להפריש חלה ולא פועל גוי.[76]
לאור המורכבות הגדולה בהפרשת החלה בתעשייה, יש הנוהגים להפריש בביתם שנית (ללא ברכה) ממאפים קנויים.[77]
רכישת בצקים – מבצקים הנרכשים ממאפיות כשרות מערכות הכשרות אחראיות להפריש חלה.[78] במקרה שהבצק היה מיועד לבישול והמשתמש אפה אותו, כגון אטריות שמכין מהם קוגל, יש המחמירים להפריש שנית גם אם הפרישו חלה במפעל.[79]
[1] בחו"ל מותר לאכול מהמאפה גם קודם ההפרשה, אם יפריש ממנו לאחר מכן. שו"ע יו"ד שכג, א.
[2] שו"ע יו"ד שכב, ב. על אפשרות השתנות המעמד ההלכתי כשרוב ישראל ידורו בארץ ראו במאמרנו, אמונת עתיך גליון 141.
[3] שו"ע יו"ד שכד, א.
[4] דעת הגרא"ח נאה (שיעורי תורה סימן ג). שיטה זו נסמכת על גודל הביצים המקובלות בימינו.
[5] חזו"א או"ח לט. לשיטה זו אין למדוד את הקמח על פי הביצים והאצבעות בימינו, מפני שבמהלך הדורות התקטנו השיעורים, ויש להכפיל אותם.
[6] הליכות עולם, שנה א, פרשת צו, יא.
[7] התורה והארץ חלק ה, הלכות חלה, 1, ב. על פי הבן איש חי (פרשת צו, שנה א, יט).
[8] פרט לאפיית מצות שבה נהגו ללוש כמות קטנה, כדי שהלישה תתבצע כראוי, ורק לאחר האפייה מקבצים את המצות יחד כדי להפריש מהן. (שו"ע או"ח תנו, א).
[9] שו"ע יו"ד שכד, יד; ש"ך ס"ק כה; רמ"א או"ח רמב.
[10] בלא ברכה יש להפריש כבר כשהקמח מילא את הכלי ללא ניעור, ובברכה יש להפריש לאחר שניערו והוסיפו קמח עד שהתמלא.
[11] כאשר כלי זה מלא על גדותיו לאחר ניעור קל – יש להפריש בברכה (כאשר הוא מתמלא בשפיכה ללא ניעור – יש להפריש ללא ברכה).
[12] כלי בגודל הסטנדרטי, 2.5 ליטר, אפשר לרכוש באתר האינטרנט של כושרות.
[13] שו"ע יו"ד שכו, ב.
[14] שמירת שבת כהלכתה חלק ב, מב, יא.
[15] דעת ערוך השולחן (יו"ד שכד ס"ק ה-יז) שעיסות שאינן נעשות על מנת לשבוע מהן כ'לחם' אלא כפרפרת – פטורות מן החלה. הגר"מ אליהו (התורה והארץ ה, עמ' 61) חשש לדעה זו וכתב שמעיסות מתוקות יש להפריש בלא ברכה, אולם משאר האחרונים לא משמע כן, עיין למשל בחכמת אדם שערי צדק יד, כה.
[16] משנה חלה א, א; ושו"ע יו"ד שכד, א.
[17] לענין מוצרי חלב, דווקא אם הם ניגרים נחשבים כחלב. ראו בבאר היטב או"ח קנח, ס"ק ט, ושו"ת אור לציון ח"ב, יא, ה.
[18] משנה חלה ב, ב; ירושלמי שם; שו"ע יו"ד שכט, ט. ועיין בפתחי תשובה שם ס"ק ב שתמה על אלו שחששו גם בשבעת המשקין.
[19] ש"ך יו"ד שכט ס"ק ט.
[20] שו"ע יו"ד שכט, ה. ואמנם שם בסעיף ב סתם שכל עיסה רכה הנאפית בתנור חייבת בחלה, ולא חילק בין נאפית על גבי הכירה לנאפית בתבנית, אך כוונתו לעיסה סמיכה יותר שאינה מתפשטת ע"ג הכירה, וכדי שתתפשט צריך למרוח אותה בכף וכדו', ולכן היא חייבת בחלה גם כאשר היא אינה נאפית בתוך תבנית.
[21] שו"ע יו"ד שכט, ה.
[22] מכמה ראשונים משמע ששם 'חלה' חל על עיסה רכה רק לאחר אפייתה. כן האריך להוכיח בספר תורת הארץ ח"א ד, צב. גם בנוהלי הרבנות הראשית לישראל נקבע שיש להפריש מבלילה רכה לאחר האפייה, ואם הפריש מהבלילה, יתנה שתחול החלה לאחר האפייה.
בראש יוסף (פסחים לז ע"א) הסתפק בדין זה, והרוצה לחשוש לספקו לא יאכל מן העיסה גם קודם האפייה בלא הפרשה, אך לא יפריש קודם האפייה.
[23] מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש בפסחים לז ע"א.
[24] רמ"א או"ח קסח, יד.
[25] עיסת כובאנה נאפית בסיר בלא מים, ולכן היא חייבת בחלה, אולם בשו"ע המקוצר (קע, יח) כתב הרב רצאבי שמכיוון שהיא מתבשלת באדים היוצאים מן הבצק, נחשבת כמבושלת וא"צ להפריש ממנה חלה.
[26] שו"ע יו"ד שכט, ג.
[27] כן כתב בירושלמי חלה א, ג שדין זה לכו"ע, וכן נפסק בשו"ע יו"ד שכט, ב.
[28] בש"ך שם ס"ק ו, וט"ז ס"ק ז כתבו שאם חלק מן העיסה מיועד לאפייה וחלקו לבישול – יפריש ממנה בברכה.
[29] השולחן ערוך (יו"ד שכט, ג) לא חשש לדעה זו, אך בהלכות ברכות (או"ח קסח, יג) כתב שירא שמיים ינהג כדברי מהר"ם ויחשוש לדעות המחייבות בהפרשת חלה. וכן פסק הש"ך (יו"ד שכט, ס"ק ד) שיפריש בלא ברכה, או שידאג להתחייב באופן אחר, וכ"כ הגר"מ אליהו בהלכות חלה, המופיעות בקובץ התורה והארץ ח"ה עמ' 61 (ועיין שם שהחמיר גם בעיסה רכה, מפני שאיננו בקיאים להגדיר מהי עיסה עבה).
אולם הגר"ע יוסף בהליכות עולם (ח"ה סוף פרשת שמיני) כתב שלגבי הלכות חלה השו"ע פטר את העיסה מחלה, משמע שמה שכתב לגבי הלכות ברכות אינו אלא חומרא בעלמא, ובאור לציון (ח"ב, עמ' צח) כתב שהשו"ע חזר בו מפסיקתו בהלכות ברכות וא"צ להפריש. למעשה גם בילקוט יוסף, אוצר דינים לאשה ולבת, פרק נ, ב הורה להפריש בלא ברכה.
[30] גמרא פסחים לז ע"א.
[31] שו"ע שם סעיף ב.
[32] עיין מאירי ברכות לז ע"א בהסברו ל"נהמא דהנדקא".
[33] שו"ע יו"ד של, ט, אך דעת הגר"א שם ששינוי צורה אינו מספיק, וצריך שיהיה מעורב בעיסה דבר שאין דרך בני אדם לאוכלו.
יש להעיר שבסעיף ח כתב השולחן ערוך בסתם שעיסה לבהמה וחיה פטורה, ולמד מכך ערוך השולחן (שם ס"ק יג) שכאשר אין דרך העולם לאכול ממנה, אין צורך לשנות צורתה, אך לא משמע כן מדברי הבית יוסף שם.
[34] שו"ע יו"ד שכד, ב.
[35] שו"ע שם.
[36] רמ"א יו"ד שכו, א, שאפילו אם באחת יש כרכום וחושש שעירובן יקהה את טעם הכרכום, אינן מצטרפות.
[37] מקראי קדש (הרב פרנק) פורים מא, וכן דעת הגר"מ אליהו שו"ת הרב הראשי ח"א לז.
[38] דעת הגרש"ז אויערבך שש"כ מב הערה מג.
[39] שו"ע יו"ד שכו, א.
[40] שו"ע יו"ד שכו, א, וט"ז ס"ק א.
[41] אם מצרפים אותן באמצעות הנחה משותפת בכלי, יש להקפיד שלא תהיה עיסה שכולה מונחת מעל לדופנות הכלי. רמ"א יו"ד שכה, א.
[42] שו"ע ורמ"א יו"ד שכו, א, וש"ך ס"ק ה.
[43] ולכן הזהירו רבים שכאשר שולחים משלוח מנות, יש לסמן על גבי המשלוח אם הופרשה ממנו חלה.
[44] הגר"מ אליהו, התורה והארץ ח"ה עמ' 64.
[45] בספר חלת לחם (ד, ה) כתב שכאשר דבר מה מפסיק בין חלקי העיסה, הם אינם מצטרפים אפילו כשמונחים בכלי אחד, ובספר דעת תורה (תנז עמ' קמ) סייג זאת דווקא כאשר המחיצות חוצות את הכלי לכל אורכו. וכן הביא בדרך אמונה (ביכורים ו, טז) בשם הגרי"ש אלישיב.
ודעת הגרש"ז אויערבך (שמירת שבת כהלכתה ח"ב מב הערה לט) שמחיצות בתוך הכלי אינן מפסיקות, אך כלים שונים אינם מצטרפים ואפילו כאשר הם פתוחים, למשל: אם העיסות מונחות בשקיות ניילון נפרדות הן אינן מצטרפות (עטיפה בנייר כסף או בניילון נצמד אינה נחשבת ככלי בפני עצמו ואינה חוצצת).
יש לצרף כאן את דעת הסוברים שארון, מקרר ותנור כלל אינם נחשבים לכלי שמצרף לעניין חלה: ספר חלת לחם ד; דעת תורה תנז עמ' קמ; דרך אמונה ביכורים ו, טז בשם ספר מקדש מעט; הגרש"ז אויערבך בשש"כ ח"ב מב הערה לט.
[46] בדרך אמונה (ביכורים ו, טז בה"ל ד"ה 'ואין') כתב בשם הגרי"ש אלישיב ששקיות שמיוחדות למאפה אחד – בטלות אליו ואינן חוצצות, ובשם אביו הביא שגם מדעת המשנה ברורה (תנז ס"ק ז), שכתב שאם "יניחם בתוך סל אחד או שיכסה עליהם במפה" יצטרפו, משמע שמחיצות הכלים אינן חוצצות. והביא שם שגם הגרי"ח זוננפלד סבר שמחיצות אינן מפסיקות. הגר"מ אליהו (התורה והארץ ח"ה עמ' 64) הורה למעשה להפריש במקרים אלו חלה ללא ברכה.
[47] על פי ש"ך יו"ד שכח ס"ק ה.
[48] השולחן ערוך (יו"ד שלא, לג) התיר להפריש על ידי קטנה מעל גיל 11 וקטן מעל גיל 12. אולם דעת הגר"א (שם ס"ק עח) שיש להחמיר בכך ולא למנות ילד קטן מגיל מצוות להפריש חלה.
[49] שו"ע יו"ד שכז ב-ג.
[50] ביאור הגר"א יו"ד שכה, ח.
[51] שו"ע יו"ד שכה, ב; ש"ך שם ס"ק ו; רמ"א או"ח תנז, א; משנ"ב שם ס"ק ז.
[52] גר"א יו"ד שכה ס"ק ח; משנה ברורה תנז, ס"ק ז. אך ערוך השולחן (זרעים סב, י) חלק וכתב שדי שיהיו הכלים קרובים כך שניכר שהם יחד, וכך גם דעת הגר"מ אליהו התורה והארץ ח"ה עמ' 21; והגר"ע יוסף חזון עובדיה תרומות עמ' ר.
[53] כן כתב בברכי יוסף (יו"ד שכב, ב), והוסיף שאף על פי שהאר"י כתב עפ"י הסוד שגם בזמן הזה יש להפריש כשיעור "לא ראיתי ולא שמעתי ששום חסיד בדורנו נהג כך", וכן העידו בנהר מצרים (הלכות חלה אות א), ובילקוט יוסף (אוצר דינים לאשה ולבת עמ' תרלה) שכך נהגו למעשה.
[54] רמ"א יו"ד שכב, ה.
[55] שו"ע יו"ד שכב, א; ברכי יוסף יו"ד שכב, ב בשם האר"י; ובבן איש חי שנה שניה שמיני ג כתב להפריש בערב יום כיפור אחד מ-48.
[56] סידור קול אליהו עמ' תתקח.
[57] רמ"א יו"ד שכח, א.
[58] שו"ע יו"ד שכח, א.
[59] ש"ך יו"ד שכח ס"ק א.
[60] חכמת אדם, שע"צ יד, לב.
[61] מבי"ט ח"ג מז; נודע ביהודה תנינא יו"ד, רא.
[62] בשו"ת מהר"י שטייף (סימן רעו) כתב שהקוברים את התרומה (או משליכים אותה לאשפה) מבטלים מצוות שרפה.
[63] בחזון איש (דמאי טו, א) כתב ש"אנו נוהגים להקל בקבורה, מפני שטורח עלינו שריפתם", וכן הקלו: הגר"מ אליהו בקובץ התורה והארץ ח"ה עמ' 63; ילקוט יוסף אוצר דינים לאשה ולבת פרק נ, ט.
[64] בזבחי צדק (יו"ד קח, ג) כתב שחלה נחשבת כחושה, ולכן אין לה 'ריחא', ומותר לאפותה עם הלחם. נייר הכסף נועד כדי שטעמה של החלה לא ייבלע בדופנות התנור.
כדי שהחלה תישרף ולא תיאפה מומלץ לרדד אותה דק דק.
[65] שו"ע יו"ד שכז, ה.
[66] רע"א בהגהותיו לשו"ע יו"ד שכד, יב, ובשו"ע הרב או"ח תנז טז כתבו שאין להפריש מן האפוי על העיסה ולהפך. מנגד אין להמתין לכתחילה עד שיאפה הכול, מפני שלכתחילה יש להפריש דווקא מן העיסה (כך כתב בשיבולי הלקט ריב בשם המהר"ם, ובבית יוסף או"ח תנז דייק כדבריו גם מלשון הרמב"ם והטור).
[67] רמ"א יו"ד שכג, א.
[68] שו"ע או"ח שלט, ד.
[69] שו"ע או"ח תקו, ג.
[70] בשו"ת שבט הלוי (ב, קעז) הסתפק כשמתנה על חלה שתחול לאחר מכן אימתי יברך על הפרשתה. והביא מספר בית דוד שיברך בשעת גמר העיסה הנפטרת בהפרשתו, אך הוא עצמו נשאר בשאלה זו בצ"ע. לעומתו החזון איש (דמאי ט, טו) הורה לברך בעת אמירת התנאי. למעשה בדרך כלל מדובר בספק אם החלה הופרשה ואם היה בעיסה כשיעור ולכן אינו מברך לכל הדעות.
[71] רמ"א יו"ד שכג, א.
[72] שו"ע יו"ד של א-ג.
[73] כך נקבע בנוהלי הרבנות הראשית לישראל לנהוג במאפיות גדולות שבהן קשה לעקוב אחר כל עיסה ולהפריש ממנה, או במאפיות שבהן המשגיח לא נוכח במשך כל שעות העבודה.
[74] שו"ע יו"ד שכח, ג.
[75] בפועל, ההרשאה לא תמיד ניתנת ישירות למשגיח עצמו, אלא במסמכים הנחתמים מול הרבנות שהמשגיח הוא בא כוחה.
[76] לצערנו בכמה מקומות התגלה שמי שמבצע את הפרשת החלה הוא פועל גוי.
[77] יש לציין שהפרשה במאפייה כוללת לעיתים חשש של הפרשה מן הפטור על החייב. לעיתים ישנן עיסות בעלות כמות קמח מועטה, והן פטורות, או שמחזירים משאריות העיסה לעיסה הקודמת ועלולים להפריש ממנה (בדיעבד במקרה זה ההפרשה מועילה, מפני ש'יש בילה').
[78] אף שמחלקים אותה בעודה בצק, חייבת העיסה כדין נחתום, שו"ע יו"ד שכו, ב, מה גם שפעמים רבות ישנה מכירה מסחרית למוסדות שמקבלים יותר משיעור חלה.
[79] הגרש"ז אויערבך (מנחת שלמה קנח, טז). אולם בשו"ת מנחת יצחק (ח, קח) חלק עליו.
© כל הזכויות שמורות לכושרות
