בשר שנתעלם מן העין

הרב יצחק דביר

מתוך ספר כושרות. לרכישת הספר לחצו כאן

חכמים אסרו לאכול בשר ששהה ללא השגחה, שמא החליפוהו בעלי חיים או גויים בבשר טרף. איסור זה שייך דווקא כאשר ישנה אפשרות שאכן הבשר יוחלף (כאשר צולים בשר בחוץ ומשאירים אותו לכמה רגעים ללא השגחה, כאשר מולחים בשר בחצר וכדומה), אך אם הבשר ארוז או שהה במקום סגור (במקרר, בקופסה או בבית) - אין לאוסרו.[1]

למשל: המתארחים במלון בחו"ל לא יותירו בחדרם בשר שאינו מסומן להפשרה, מפני שבמהלך היום נכנסת לתוכו חדרנית שאינה יהודייה. כך גם הדין במטבח ציבורי ששוהים בו גויים בשעה שיהודי אינו נכנס ויוצא כל העת.

בדיעבד, אם הניח את הבשר ללא השגחה, אך מצאו במקום שהניחו, לדעת האשכנזים הבשר מותר.[2] אך לדעת הספרדים אסור לאוכלו, אלא אם בעל הבשר מצליח לזהות אותו מעבר לכל ספק, או כשמדובר באריזה סגורה שניכר שלא נפתחה.[3]

אם הבשר נותר ללא השגחה בתוך הבית (שם אין חשש להחלפת בעלי חיים) בשעה ששהו בו גויים – גם אם אין סימן זיהוי על הבשר, אם ידוע שהיהודי עלול לשוב בכל רגע, או שאין לגוי כל הנאה בהחלפת המאכל – הבשר מותר.[4]

בשר שנשלח על ידי גוי – כאשר שולחים בשר על ידי שליח גוי, לא מספיקה חותמת אחת על הבשר, אלא צריך 'חותם בתוך חותם' כדי לוודא שהגוי לא יזייף את החותם ויחליף את הבשר.[5] בדיעבד ישנם מקרים רבים שבהם מותר להשתמש בבשר גם אם לא הוחתם בשתי חותמות.[6] 

[1] שו"ע יו"ד סג, א.

[2] רמ"א יו"ד סג, ב.

[3] שו"ע יו"ד סג, ב.

[4] שו"ע יו"ד קיח, י. בגדר 'יש לו הנאה בדבר' יש לעיין. לדוגמה: בדרך כלל יש להניח שאין לחדרנית במלון הנאה להחליף את הבשר בבשר אחר, אך אם בשוגג החדרנית הפילה את חתיכת הבשר על הרצפה והיא התלכלכה, מן הסתם תשמח להחליפה באחרת, כדי שלא יתגלה קלונה.

מעשה דומה אירע בבית הנשיא, כאשר אחד ממקררי הבשר התקלקל ואיתו גם הבשר ששהה בו. כדי שהדבר לא יתגלה – הטבח קנה בשר באותה הכמות מכפר ערבי והחליפו.

[5] שו"ע יו"ד קיח, א.

[6] ייתכן שהואיל והחותם מוכר לכול, די בחותם אחד (שו"ע יו"ד קיח, א), וכן כאשר כל מסלול המשלוח במקום שעוברים בו רבים, הגוי מפחד להחליף (שו"ע שם ז). אם רוב המוצרים באותו המקום כשרים, יש שהקלו (כה"ח יו"ד קיח, ב), ואם אין הנאה לגוי בהחלפתו, יש שהקלו (רמ"א יו"ד קיח, ב).