הכנת יין ביתי - דגשים כשרותיים

הרב יצחק דביר

מתוך ספר כושרות. לרכישת הספר לחצו כאן

כאשר מכינים יין בבית יש לתת את הדעת לנקודות הבאות:

מקור הענבים – יש לרכוש ענבים מחקלאים המחזיקים באישור ערלה מטעם הרבנות הראשית לישראל.[1] אם מדובר ב'נטע רבעי' מומלץ לחלל את קדושתם של הענבים לפני תחילת התהליך.[2]

כלי הייצור – אם קונים כלים משומשים ממקור שלא היה תחת פיקוח כשרות, יש להכשיר את הכלים תחילה (מחשש שהם בלועים ב'סתם יינם'). ניתן לעשות זאת בהגעלה או במילוי ועירוי.

כלי איחסון גדולים שאינם ניידים נהגו שלא לטבול, ולמהדרין טוב לטובלם.[3] כלים קטנים כגון: בקבוקים, דימיג'אן וכדומה – ראוי לטבול לפני השימוש.[4]

חומרי עזר – יש להשתמש בחומרי עזר (שמרים, מזיני שמרים, חומצה טרטרית וציטרית, חיידקים מלולקטיים, אלכוהול) בכשרות מהימנה. ביסולפיט טהור אינו זקוק להכשר.

יש צורך בכשרות גם לשבבי חביות עץ שנהוג לערב ביין, משום שפעמים רבות הם ספוגים בטעמו של יין אסור.

תרומות ומעשרות – ניתן להפריש תרומות ומעשרות מן היין מיד לאחר סיום התסיסה הראשונה וסינון הזגים מן המשקה.[5] עדיף לקיים את ההפרשה מיד כשהדבר אפשרי, כדי להימנע משכחה, ומטעימות מיין שאינו מעושר.

לשם הפרשת התרומות והמעשרות יש לחשב היטב את הכמות הנדרשת להפרשה, לפתוח את כל הכלים ולהצמידם זה לזה,[6] ולהתנות שההפרשה תחול גם על היין הבלוע בכלים. לאחר ההפרשה יש לשפוך את היין שהופרש כתרומה על הקרקע, ולכתחילה טוב לחפור בור, לשפוך לתוכו את היין, ולכסותו.[7]

חרקים – לפני הביקבוק יש לסנן את היין במסננת צפופה (למעלה מ-120 מ"ש), כדי שהחרקים לא יעברו דרכה.

[1] ענבים ממקור שאינו מזוהה עלולים להיות אסורים גם באיסור כלאי הכרם. בפרט לאור העליה בשנים האחרונות ב'כרמים אקולוגיים', כמובא כאן.

[2] זאת כדי למנוע טעימה מן הפירות או היין לפני החילול, וכן למנוע מצב שבו היין או הענבים מתערבים באחרים שאינם נטע רבעי.

[5] רמב"ם מעשר ג, יד.

[6] כדי להפריש מן המוקף, אך במקום הפסד יש להקל בכך. זו סיבה נוספת להקדים את ההפרשה, משום שבשלבים מאוחרים יותר פתיחת החביות עלולה לפגום ביין.

[7] את היין אי אפשר לשרוף ולכן המצוה לקוברו. ראו בספר ארחות הארץ.