מסיק עצמי - דגשים לכשרות שמן הזית

הרב יצחק דביר

מתוך ספר כושרות. לרכישת הספר לחצו כאן

בשנים האחרונות התפתח תחביב לייצור שמן עצמי. יש שמוסקים בעצמם זיתים מעצים שלהם או מעצים שבסביבה, ומעבירים אותם לבית בד שמפיק מהם שמן לטובת המוסקים. כדי להבטיח שהשמן המופק יהיה כשר, יש להקפיד על כמה נקודות חשובות:

מקור הזיתים

את הזיתים יש למסוק ממקורות היתר, שאינם גזל, ערלה וכדומה. כאשר קוטפים זיתים ממקורות שונים (מטע אישי, עצי הפקר, עצים בבעלות גויים), יש להפריד לכתחילה בין היבולים, כדי שבשלב מאוחר יותר יתאפשר להפריש תרומות ומעשרות, כמבואר להלן.

בית הבד

בתי הבד שנותנים שירות לציבור הרחב בדרך כלל אינם מחזיקים בתעודת כשרות, מפני שאנשים פרטיים מביאים אליהם זיתים ממקורות שונים ואין כל אפשרות לעקוב אחריהם. משום כך על הלקוח מוטל לפקוח את עיניו ולברר מהם נוהלי העבודה בבית הבד, ואם מעבירים את השמן תהליכים מיוחדים: זיקוק, חימום, תוספת אנזימים ועוד.

מי שמביא כמות גדולה של זיתים שממלאת את מכונת בית הבד יכול לבקש שיכבשו את זיתיו בנפרד מאחרים,[1] אולם רבים אינם מביאים כמות מספקת, וכדי למלא את המכונה מערבים יחד זיתים שהביאו כמה אנשים ומחלקים את השמן ביניהם באופן יחסי. במקרה זה ייתכן שחלק מהפירות אסורים באיסור ערלה, ויש לבדוק את הדבר ככל הניתן.[2]

תרומות ומעשרות

תרומות ומעשרות מפרישים מהשמן ולא מהזיתים. כאשר מעשרים משמן, יש להקפיד על כמה נקודות חשובות:

1. יש לחשב היטב את כמות ההפרשה הנדרשת.
2. את המעשר יש להפריש כשהשמן אינו בתזוזה (לא בנסיעה וכדומה).[3]
3. למרות שבדרך כלל את התרומה ותרומת המעשר משליכים מפני שאין לכהן מה לעשות בהן בימינו, בשמן זית הכהן יכול להשתמש להדלקת נרות, ולכן לכתחילה יש לתת לו את התרומה ותרומת המעשר.
4. על פי ההלכה את התרומות והמעשרות יש להפריש דווקא מפירות שחייבים בכך, ואין להפריש 'מן הפטור על החייב'. לכן יש להימנע מלערב יחד שמן ממקורות גידול שונים שאינם חייבים בתרומות ומעשרות באותה רמת חיוב. לדוגמה: שמן מעצי גויים ומעצים של יהודים,[4] או שמן מעצי הפקר יחד עם עצים שבבעלותו.[5]

אם עירב יחד שמנים ממקורות שונים, בדיעבד יפריש את התרומות והמעשרות כרגיל.[6]

לעיון מורחב בסדר תרומות ומעשרות ולביאור ההפרשה לחצו כאן.

[1] גם במקרה זה קיים חשש קל מפני שלא מנקים את המכונות בין הכבישות השונות, וממילא דבוקות בהן שאריות שומניות משמן קודם. אולם בכך יש להקל מפני שאין ודאות של איסור, ואף אם היה כזה הוא בוודאי בטל בשישים, ואין בכך ביטול איסור לכתחילה כיון שהוא כדרך שימושו.

[2] כאשר הדבר לא ניתן לבירור, יש מקום לסמוך על הרוב שאיננו ערלה, ובפרט בזיתים בקטיף עצמי שבדרך כלל נמסקים מעצים בוגרים. מאידך גיסא ייתכן מצב שבו יש בבעלותו של חקלאי מטע צעיר בשנות הערלה, והוא איננו יכול לשווק את פירותיו בשוק הכשר, ולכן יבחר להפיק שמן בעצמו בבתי בד מעין אלו.

[3] ההפרשה בדרך כלל כוללת קביעת מקום לחלקים מסוימים בתוך השמן עצמו, לדוגמה: מעשר ראשון בחלקם העליון של הפירות. כאשר הדבר מתבצע תוך כדי תנועה, השמן מתערבב במהלך ההפרשה, וייתכן שהמעשר הבא יופרש משמן שכבר יועד למעשר אחר.

[4] אף שלמעשה השמן מתחייב גם אם הוא מעצי גויים כשגמר המלאכה נעשה על ידי יהודי, פוסקים רבים החשיבו חובת הפרשה זו כ'ספק', ולכן הורו שלא לברך עליה. כמו כן לעיתים בעל בית הבד או הפועל הוא גוי, ובמקרה שגמר המלאכה על ידי גוי, יתכן שפירות הגוי נפטרו לגמרי ופירות יהודי חייבים מספק. נוסיף את העובדה שכאשר אין לגויים יכולת להגיע אל הפירות הם מתייאשים מהם, ובמקרה כזה הפירות הללו נחשבים להפקר ופטורים ממעשרות (ראו בספר ארחות הארץ).

[5] עצי הפקר פטורים ממעשר. וכך מתערב שמן חייב בפטור.

[6] מפני ש'יש בילה בלח', וממילא אנו תולים שהפרשתו היא לפי חשבון מה שהתערב. אך לכתחילה יש להקפיד על הפרדת הזיתים, מחשש שמא דרגת החיוב הגבוהה בטלה ברוב ו'אסור לבטל איסור לכתחילה'.