כשרות התבלינים

הרב יצחק דביר

מתוך ספר כושרות. לרכישת הספר לחצו כאן

ככלל, התבלינים מבוססים על גידולי קרקע וחששות הכשרות בהם מועטים, אך יש לתת את הדעת לכמה סוגיות:

תרומות ומעשרות – חלק מעשבי התבלין הגדלים בארץ טעונים הפרשת תרומות ומעשרות, ואלו הגדלים בחו"ל פטורים מכך.

חרקים – תבלינים עלולים להיות נגועים בחרקים, ויש לבודקם לפני השימוש כמפורט בקישור זה.

חומרי הגלם – תבלינים גולמיים מופקים מן הצומח ואינם זקוקים להכשר, לדוגמה: גרעיני פלפל שחור, ציפורן, שורש כורכום, זרעי כוסברה וכדומה.[1]

בתבלינים טחונים קיים חשש לתערובות שונות.[2] בתעשיית התבלינים מוסיפים לעיתים חומרי גלם זולים להגדלת נפח התבלין, וכדי לחפות על כך מחזקים את טעם התבלין באמצעות חומרי טעם (הידוע בהם – מונוסודיום גלוטמט), מוסיפים צבעי מאכל, שיַקנו לתבלין צבע אחיד, ושמנים שונים (לעיתים מן החי). כדי שהתבלינים לא יתגבשו במהלך הזמן, מוסיפים להם חומרים מונעי התגיישות, ואלה סופחים את הלחות, יוצרים שכבת הגנה סביב המוצר ומונעים מהלחות לחדור אליו. בין החומרים הללו אפשר למצוא מלחי חומצות שומן (E-470) וחומצה סטארית (E-570) שמופקים משומן בעלי חיים, וכן סידן זרחתי (E-542) שמופק מעצמות בעלי חיים ומבשר חזיר.

כאשר על התבלין מסומן שהוא ללא תוספות, וברכיביו מופיע רק התבלין עצמו, בדרך כלל חששות אלו אינם קיימים, ויש להתירו גם ללא הכשר, אך המהדרין ישתמשו בתבלינים טחונים דווקא עם פיקוח המבטיח שאין במוצר רכיבים שאינם מסומנים עליו.[3]

האתגר מורכב יותר ביחס לתערובת תבלינים, כגון: חוואיג', זעתר, תערובת תיבול לפיצה, תבלין שווארמה ותבלין לגריל ולדג. בתערובות מעין אלה חברות התבלינים פועלות ביצירתיות ומשתמשות בחומרי גלם רבים ומשונים. בתערובת 'קייג'ון' למשל יש רכיבי בשר, וב'קארי' מעורבת לעיתים מחית שרימפס (סרטן ים, שכמובן אינו כשר).

נוסף על כך בתבלינים יקרים ישנו חשש לזיופים. כך לדוגמה מחמת מחירו הגבוה מצויים בשוק זיופים רבים לתבלין הזעפרן. מדובר בשערות תירס שצבועות בצבעי מאכל שונים שאינם כשרים בהכרח.

סיכום: תבלינים גולמיים אינם זקוקים להכשר (אם הם מהארץ יש להפריש מהם תרומות ומעשרות), כך גם המצב בתבלינים טחונים שידוע בוודאות שהם אינם מכילים תערובות נוספות. אך בדרך כלל קשה לקבל מידע וודאי ביחס לתבלינים טחונים, ובמיוחד ביחס לתערובות תבלינים ולכן יש להקפיד בהם על כשרות.

[1] פרט לתבלין הזעפרן, שמחמת מחירו הזיופים בו רבים מאוד.

[2] בשולחן ערוך (יו"ד קיד, יב) נאמר שכבר "הרשב"א היה נזהר מהכרכום, מפני שבכל הארץ ההיא היו מזלפים עליו יין הרבה וגם מערבים בו חוטי בשר יבש".

[3] חשוב לציין שכ-70% מתבליני העולם מקורם בהודו, מדינה שבה אין פיקוח הדוק על הייצור ואין סימון רכיבים נאות.