זיהוי כשרות המוצר לפי הרכיבים או סימון אלרגניים

הרב יצחק דביר

מתוך ספר כושרות. לרכישת הספר לחצו כאן

יש המבקשים לזהות אם המוצר כשר באמצעות עיון ברכיבים או לפי מאפיינים אחרים המסומנים על המוצר. להלן נתייחס לכמה מהם:

זיהוי כשרות על פי הרכיבים

תקנות המזון הבין-לאומיות מחייבות לסמן על גבי המוצרים את הרכיבים המעורבים בהם. יש המבקשים לברר את כשרות המוצר על פי רשימת הרכיבים שעליו, אולם למעשה הדבר איננו אפשרי מכמה סיבות:

1. כללי חובת סימון הרכיבים מורכבים ומשתנים ממדינה למדינה. במדינות שונות אין חובה לסמן רכיבים ששיעורם במוצר מזערי (פחות מ-2%).
   התקנות גם אינן מחייבות לסמן רכיבים שאינם משמעותיים במוצר. לדוגמה: בשמן אין צורך לסמן את החומרים הכימיים שנעזרו בהם להפקתו. גם במאפים שנאפו על גבי תבניות שמרחו עליהן שומן כדי שלא יידבקו בעת האפייה, אין חובה לסמן את השומן בין רכיבי המוצר.
   כמו כן כאשר המוצר מכיל מוצר מוגמר, אין צורך לסמן את רכיביו, לדוגמה: מיץ שמעורבת בו תמצית פרי, תיכתב ברכיביו 'תמצית פרי', גם אם התמצית עצמה מכילה אלכוהול או חומרים נוספים.
2. בחלק מהמדינות תקנות המזון אינן נאכפות, והיצרנים אינם מקפידים באדיקות על סימון הרכיבים במלואם. כמו כן לעיתים מתרחשות תקלות בסימון המוצר, ומכיון שהחברות מדפיסות כמות תוויות גדולה בבת אחת, כיתוב שגוי עלול להופיע על מוצרי החברה למשך זמן רב.[1]
3. על פי תקנות המזון במקרים רבים די לסמן את משפחת חומרי הגלם בלי לציין במפורש את חומר הגלם המעורב, לדוגמה: 'חומרי טעם וריח'.
4. חומרי הגלם מצוינים על המוצר בשמם התעשייתי. צרכנים רבים אינם מבינים את משמעות הסימון מבחינת הכשרות, בין אם הרכיב מצויין בקוד מספרי (156E וכדומה), ובין אם הוא מופיע בשמו התעשייתי. לדוגמה: רבים אינם יודעים שחומצה טרטרית מופקת מיין (ועלולה להיות אסורה כיין נסך), או שחומצה סטארית מופקת משומן בעלי חיים (לכך נוספים פערי השפה שמקשים על הזיהוי המדויק).
5. גם אם כלל רכיבי המוצר כשרים, כדי שהמוצר יהיה כשר יש להביא בחשבון גם את כשרות הכלים, בישול גויים והנקיון מחרקים, כמפורט לעיל.

זיהוי כשרות על פי אזהרות האלרגנים

בשנים האחרונות עלתה המודעות לאלרגיים למזונות מסוימים, ומקובל לסמן על המוצר אזהרות לאלרגנים המעורבים בו. אין אפשרות להסתמך על אזהרות אלו כדי להעריך את כשרותו של המוצר, מפני שבמדינות רבות הדבר כלל אינו מחויב על פי החוק. באלרגנים אין מחייבים לסמן רכיבים שאינם כשרים כמו תוצרי יין וחרקים, שומן מן החי וכדומה. נוסף על כך הגדרות האלרגנים אינן זהות להגדרות ההלכתיות, לדוגמה: הן אינן מביאות בחשבון בליעת כלים או קיטור משותף.

מסיבה זו לעיתים קיימות סתירות בין סימון האלרגנים לסימון הכשרות, לדוגמה: כשהכשרות מסומנת בכיתוב 'חלבי', או 'לאוכלי אבקת חלב נוכרי', ואילו ברשימת האלרגנים לא מופיע חלב, ייתכן שהדבר נובע משימוש בפס ייצור חלבי.[2]

זיהוי כשרות על פי סטטוס (טבעי, אורגני, טבעוני, צמחוני)

מוצרים שונים ממותגים כטבעיים או טבעוניים. יש הסבורים שכאשר סימון שכזה מופיע על המוצר הוא בוודאי כשר, אולם למעשה גם במוצרים כאלו ישנם חששות כשרות רבים:

1. הסימון 'טבעי' או 'אורגני' מעיד שרכיבי המזון שבמוצר אינם מתועשים,[3] גם מוצרים מן החי נחשבים למוצרים טבעיים, ולכן אין בכך כל עדות על כשרות המוצר.
2. מוצרים 'טבעוניים' או 'צמחוניים' אינם בהכרח כשרים. גם אם באמת מקפידים שלא לערב בהם רכיבים מן החי,[4] ייתכנו בהם רכיבים המופקים מיין ומחומץ ואסורים כיין נסך, דגנים שיש בהם איסור 'חדש', פירות ועלי ירק שנגועים בחרקים ורכיבים שהוכנו בכלים טרפים, חוממו בקיטור טרף או בושלו על ידי גויים ואסורים כבישול גוי.

[1] לא פעם מתפרסמת בקשת חברה להחזיר מוצר בשל טעות בסימון על האריזה. הודעה שכזו כרוכה בפרסום שלילי, אך החברה ממהרת להודיע כדי להימנע מסיכון הציבור ולחסוך תביעות עתידיות. כאשר מתרחשת תקלה שמשמעותית רק לשומרי הכשרות, המוטיבציה של החברה להשקיע ולפרסם אותה פחות, במיוחד כאשר היא לא מחזיקה כלל בפיקוח כשרות.

[2] כאשר מדובר בפס ייצור חלבי המאכל מוגדר רק כ'נ"ט בר נ"ט', ומותר לאוכלו לאחר בשר לכל הדעות. כאשר מדובר בקיטור שמשותף גם לייצור חלבי, דינו חמור יותר (מפני שיש סוברים שאין דין נ"ט בר נ"ט תוך כדי בישול, ראו במאמרנו 'שימוש בכלים המחוממים במים וקיטור' בקובץ כשרות כהלכה חלק ג). נראה שבמקרה שאין אפשרות לברר את סיבת הדבר בקלות, יש מקום להקל ולאוכלו בתוך שש שעות לאחר בשר מחמת הספק.

ישנה סיבה אפשרית נוספת לסתירה בין הסימונים: פעמים רבות כשרויות אינן מפקחות על המפעל באופן הדוק. במידה ובעת חתימת חוזה הכשרות סוכם עם בעל המפעל שהוא רשאי לערב גם רכיבי חלב, מערכת הכשרות מסמנת את המוצר כחלבי מפני שהיא איננה יודעת בביטחון אם בפועל עירבו בו רכיבי חלב.

ישנם מקרים שהיצרן הוא זה שמבקש שהמוצר יסומן כחלבי, כדי שימותג כאיכותי יותר.

[3] לעיתים הסימון מעיד על כל רכיבי המוצר, לעיתים על רוב רכיבי המוצר (לדוגמה: מותר לסמן מוצר כאורגני כאשר מעל ל-95% מרכיביו אורגניים, ואף בשיעור פחות מכך מותר לסמן שהמוצר "מכיל רכיבים אורגניים"), ולעיתים הסימון מתייחס לחומר גלם בודד במוצר, שרק הוא 'טבעי' או 'אורגני'.

[4] בחלק מהמדינות לא הוסדרו חוקים המגדירים איזה מוצר נחשב טבעוני. גם כאשר מופיע סמל של גוף טבעוני מוכר, הפיקוח על סימונים אלו איננו הדוק בהכרח, וחלק מגופי הפיקוח מבקרים במפעל רק לעיתים רחוקות.