נהגו ישראל לייחד כוסות שונות לסעודות בשריות וחלביות[1] (ספרדים הנוהגים להקל בכוסות זכוכית יכולים להשתמש באותן הכוסות). רצוי לייחד כוסות מסוגים שונים כדי למנוע בלבול ביניהם.

אם ישנו צורך להשתמש בכוסות חלביות לארוחה בשרית ולהפך (לדוגמה: כאשר מעוניינים להגיש בסעודה בשרית משקה חם, והכוסות שמתאימות לכך הינן חלביות), הדבר מותר, אך יש להקפיד שהכוסות לא תיגענה במאכלים, ולא תונחנה על לכלוכים ושאריות מאכל.

 

 

[1] רמ"א יו"ד פט, ד, ואומנם כתב זאת רק לעניין סכינים, אך ערוך השולחן שם, טז כתב שנהגו ישראל להחמיר בזה הרבה, וכ"כ בילקוט יוסף פט, סט.

לעיתים הכוסות כלל לא נחשבות לחלביות או בשריות מבחינה הלכתית, מפני שלא נעשה שימוש שמבליע בהן את המאכלים, אך במקרים רבים הן בלועות מבשר או חלב, כגון: אם בשעה שהמתינו בכיור שהו בהן שאריות מאכל בשרי או חלבי במשך 24 שעות, אם הודחו במדיח עם שאריות חלביות או בשריות, אם בשעה שהיו בכיור שפכו לתוכן מאכל חלבי או בשרי חם, אם חיממו בהן במיקרוגל חלב או מרק בשר, וכן אם הכניסו אותן לסיר חם על מנת להוציא ממנו מרק.