הכשרת שולחן נדרשת כאשר מחליפים את ייעוד המשטח מבשרי לחלבי, כאשר נשפך עליו מאכל טרף, או כאשר מקבלים שולחן שהשימוש הקודם בו איננו ידוע.[1]

הכשרתו של משטח כזה לכתחילה בעירוי מים רותחים בשילוב אבן או ברזל מלובנים[2]: יש לנקות את המשטח היטב, להמתין 24 שעות ללא שימוש בעייתי, לחמם לבנה על האש (מומלץ לבנת אקרשטיין) או חתיכת מתכת (ניתן לחמם גם סיר מתכת ריק), להרתיח מים בנפרד ולערות את המים על גבי המשטח תוך כדי העברת המתכת או הברזל המלובנים על פני כל המשטח.

כאשר הכשרה כזו עלולה לקלקל את השולחן יש להקל ולהכשירו בעירוי מים רותחים ללא אבן וברזל מלובנים.[3] כך גם יש לנהוג במקרה חד פעמי שבו נשפך מאכל נוזלי חלבי על שולחן בשרי וכדו'.

אם קשה להכשיר את השולחן, ניתן להשתמש בו דרך קבע כשהוא מכוסה במפה.

 

[1] לא התייחסנו לחשש שלשו על השולחן עיסות שאינן כשרות, משום שרק במקרה שלשו עליו בתדירות גבוהה והשהו עליו את העיסה הוא בולע ממנה, ומציאות זו אינה שכיחה.

[2] זאת משום שהבליעה בשולחן מתבצעת לא פעם על ידי 'דבר גוש' או 'כלי ראשון' (הנחת תבנית רותחת עליו וכדו'), ולשם כך לא מועילה לכתחילה הגעלה על ידי עירוי.

[3] משום שכל בליעת השולחן ב'תתאה גבר'. בנוסף ישנו ספק אם רוב תשמישו של השולחן מוגדר במאכלים צוננים, ובהנחה שכך הוא הדבר הוא איננו זקוק להכשרה מן הדין, ראו שו"ע או"ח תנא, כ שכתב זאת בלשון 'רגילים', ובאיש מצליח (על השו"ע שם הערה 4) שכתב ששולחנות זקוקים לעירוי, ושאין לחשוש להכשירם באבן מלובנת מחמת הפשטידה, משום שזהו מיעוט תשמישו. ויש שדקדקו מלשון השו"ע שאף העירוי איננו חובה, אלא מנהג טוב: שלחן גבוה או"ח תנא ס"ק מח; שו"ת פעולת צדיק ח"א קעב; שמו יוסף (לר"י וואליד) אות רמח; שו"ת אור לציון ח"ג פרק י הערה יא; חזון עובדיה, הגעלת כלים הערה מז.