כשרות לילדים ותינוקות

הרב יצחק דביר

מתוך ספר כושרות. לרכישת הספר לחצו כאן

חובה על ההורים לחנך את ילדיהם לכשרות המאכלים. נוסף על חובת החינוך הכללית ישנו איסור מן התורה להאכיל ילדים קטנים מאכלי איסור: "לא תאכילום, להזהיר הגדולים על הקטנים".[1] איסור זה חל על תינוק בכל גיל, משעת לידתו.[2] חכמים אף הזהירו שאכילת איסורים בגיל צעיר "מזיק לו בזקנותו, שמטמטם הלב וגורם לו טבע רע".[3]

במקרים שיש ספק אם מדובר במאכל איסור, יש שהקלו יותר לילדים קטנים.[4]

תחליפי חלב – יש להימנע מלתת לתינוק תחליפי חלב המכילים חלב נוכרי.[5] לכך יש להסב את תשומת הלב במיוחד בתחליפי החלב שניתנים על ידי בית החולים. במקרה צורך שבו קשה למצוא תחליפים בכשרות מהודרת, כגון תחליפי חלב לתינוקות אלרגיים, אפשר להקל ולהאכילם במוצרים כשרים המכילים רכיבי חלב גוי.[6]

הנקה – חכמים הורו שגם כשרות המאכלים שאוכלת האם המניקה משפיעים על כשרות חלב האם, ועליה להקפיד ביתר שאת על כשרות המזון. לפיכך אין לתת לאשה שאינה מקפידה על כשרות להניק את הילד, וכאשר האם נאלצת לאכול מוצרים שאינם כשרים מחמת חולי, הורו חכמים במידת האפשר להפסיק את ההנקה, ולבקש מאשה אחרת שתניק את התינוק (או לעבור להזנה בתחליפי חלב).[7]

תינוק שנגמל מהנקה (יותר משלושה ימים ללא הנקה) לאחר גיל שנתיים, אסור לשוב ולהניקו שנית, אך מותר לו לשתות מחלב האם מתוך בקבוק, ככל אדם.[8]

מסגרות טיפול (מטפלות, מעונות יום) – במעונות יום רבים אין כל פיקוח כשרות, אף שמופעל בהם מטבח גדול שבוודאי מתמודדים בו עם אתגרי כשרות רבים. הדבר נכון גם ביחס למטפלות פרטיות, ורבים אינם ערים לבדוק אם המטפלת מקפידה על כשרות בביתה.

הפוסקים נחלקו אם מותר להניח את הילד במסגרת כזו שבה יוגשו לו איסורים,[9] אך הדעות המתירות מודות שהדבר איננו רצוי ועלול לפגוע רוחנית בנפשו של הילד.[10]

בתי ספר – בבתי ספר שבהם מוגשת ארוחת צוהריים, על ההורים מוטלת החובה לבדוק ולברר על מקור האוכל וכשרותו. הדבר נכון גם לטיולים מטעם בית הספר. במקרה זה יש לברר מראש: מאילו שירותי הסעדה מזמינים את האוכל? באיזו אכסניה ישנים, ומה הכשרות בה? האם צולים בשר על מנגל טרף? דגש מיוחד יש לשים על טיסות במסגרת חינוכית לחו"ל (כדוגמת מסע שואה לפולין). במקרים אלו ישנו ספק רב אם האוכל כשר, וגם כאשר הוא כשר מדובר לרוב ברמת כשרות נמוכה.

חינוך – יש לחנך את הילדים להתבונן בממתקים שמקבלים בבית הכנסת, מחברים וכדו', ולבדוק אם יש עליהם כשרות מתאימה.

יש לשים לב במיוחד לקטיף של גידולי סרק, כגון: תותי עץ, חמציצים, חוביזה וכדו'. גידולים אלו מוחזקים בחרקים רבים, ויש לחנך את הילדים שלא לאוכלם ללא ניקיון הולם.

ילד שמעוניין לאכול חלב לאחר ארוחה בשרית, רבים הקלו שאין עליו חובה להמתין שש שעות שלמות. על דרגות ההמתנה בהתאם לגיל הילד ראו כאן.

[1] יבמות קיד ע"א.

[2] שער הציון שמג, ס"ק ו.

[3] רמ"א יו"ד פא, ז; ש"ך שם כו. וראה בפר"ח שם אות כו, שכתב שמכיוון שרבים אינם מקפידים על כך "הבנים יוצאין לתרבות רעה ורובם הם עזי פנים שבדור ואין יראת ה' נוגעת בלבם ואף אם יוכיחום על פניהם לאו בר קיבולי מוסר נינהו". ובפשטות שם מדובר באיסור דרבנן בלבד, וכן כתב הגר"מ אליהו (מאמר מרדכי ח"א יו"ד ד, אות ו), אך ראה בספר הקטן והלכותיו, עמ' קיג שהביא בשם הגרש"ז שאיסור דרבנן איננו גורם לטמטום הלב. וצ"ע.

[4] ראו למשל: שו"ת מנחת יצחק ח"ג עב, ב.

[5] נתינת בקבוק אסורה משום 'ספי בידים' שנאסר גם באיסור דרבנן. כמו כן הדבר מוליד לו טבע רע כאמור.

138 כדעת הסוברים שיש להקל באיסורי דרבנן לצורכו של הקטן, ראה מג"א או"ח שמג ס"ק ג; גר"א שם; בה"ל שם סעיף א. ובצירוף דעת הסוברים שחלב גוי בימינו מותר. ובספר הקטן והלכותיו עמ' קיג הובא בשם הגרש"ז אויערבך שבאבקת חלב גוי יש להקל לקטן.

במוצר ללא הכשר כלל יתכנו רכיבים אסורים נוספים. כאשר אין לתינוק מזון אחר, מובן שהדבר מותר מחמת פיקוח נפש הדוחה את כל התורה כולה, אך אם יש ספק אם המקרה מוגדר כפיקוח נפש יש להתייעץ עם מורה הוראה (עד לבירור יש לדאוג למזונו של התינוק כמובן).

[7] רמ"א יו"ד פא, ז.

[8] שו"ע יו"ד פא, ז. ראה שם שאם התינוק נגמל מחמת חולי יכול לשוב ולינוק. כמו כן מובא בשו"ע שם שכל עוד הילד לא נגמל אפשר מעיקר הדין להניקו עד לגיל 4 ובילד הזקוק לכך אפשר עד לגיל 5.

[9] מדברי המג"א שמג, ג משמע שהנחת הילד בפני האיסור נחשבת כנתינה בידים, וכן גם בשולחן ערוך הרב שם ס"ק ט. מנגד בשו"ת חת"ס או"ח פג כתב שהנחתו בפני האיסור איננה בכלל 'ספי בידים', ואסורה רק מגיל חינוך ומעלה. וכן כתב גם המשנ"ב תרמ ס"ק ה ובשע"צ ס"ק ח; כרתי יו"ד פא, יא.

[10] ש"ך יו"ד פא, כו.