מילון סימוני הכשרות

לצד חותמת הכשרות או בתוך רשימת הרכיבים מופיעות פעמים רבות הערות כשרות שונות. בשורות הבאות ננסה למנות את ההערות השונות ולבאר את משמעותן.

אך תחילה יש לציין שהערות אלו אינן מעידות שזו הסוגיה היחידה שנדונה במוצר, לדוגמה: ההערה 'לאוכלי אבקת חלב נוכרי' איננה מעידה שזו הקולא היחידה שבה נקטו במוצר זה, וגם מי שצורך אבקת חלב נוכרי איננו יכול להתייחס למוצר כאל מהדרין. מטרת הכיתוב הפוכה, להזהיר את מי שאינו אוכל אבקת חלב נוכרי שעליו להימנע מן המוצר.

חלב ישראל / חלב סתם – חכמים אסרו לאכול חלב שנחלב על ידי גוי ללא פיקוח הלכתי, אך חלק מן הפוסקים בימינו התירו להשתמש במצבים שונים גם בחלב שנחלב על ידי גוי. כשרויות הסומכות על היתרים אלו מסמנות לעיתים את מוצרי החלב שנחלב על ידי גוי כ'חלב סתם', ואילו על מוצרים מחלב שנחלב על ידי יהודי מסומן 'חלב ישראל'.[1]

חלק מהפוסקים התירו להשתמש בחלב גוי לשם ייצור גבינות. על גבינות שמיוצרות על פי שיטה זו מסומן לעיתים 'בהשגחה משעת העשייה', ואילו על גבינות שלא סמכו בכשרותן על הדעות המתירות מסומן 'בהשגחה משעת חליבה'.

לאוכלי אבקת חלב נוכרי (עכו"ם) – הפוסקים נחלקו אם מותר לאכול אבקת חלב נוכרי. במוצר שסימון זה מופיע עליו השתמשו באבקת חלב גוי, והוא איננו מתאים לנמנעים מכך. [2]

רכיבי חלב נוכרי – חלק מהפוסקים התירו את השימוש בחלב או באבקת חלב נוכרי, אולם רובם אסרו את השימוש ברכיבים שעברו תהליך של גיבון וכדומה. במקרים שמסתמכים על דעת המקילים יש לסמן את המוצר בכיתוב 'רכיבי חלב נוכרי'.[3]

לאוכלי חמאת נוכרי – כיתוב זה יופיע לרוב על חמאה גולמית מחו"ל. הפוסקים נחלקו אם מותר להשתמש בחמאה שיוצרה על ידי גוי.

פת ישראל – חכמים אסרו להשתמש בפת שנאפתה על ידי גוי. בקהילות רבות בחו"ל נהגו להקל בפת שנאפתה במאפייה מסחרית על ידי גוי, וכאשר הקפידו שיהודי יהיה שותף באפיית המוצר מסמנים אותו בציון 'פת ישראל'. בארץ ישראל מקובל להקפיד בכך בכל מקרה, וכאשר לא מסומן אחרת מדובר בפת ישראל.

ישן (Yoshon) / ללא חשש חדש – התורה אסרה לאכול דגנים מהשנה החדשה עד לחג הפסח. בקהילות רבות בחו"ל לא נהגו להקפיד על כך, ומוצרים מיוחדים שבהם הקפידו על דין זה מסומנים כ'ישן' או 'ללא חשש חדש'. בארץ ישראל נכון לעת כתיבת שורות אלו כלל מערכות הכשרות מקפידות על שימוש בדגן שאין בו איסור חדש, גם אם הדבר איננו מסומן על המוצר.

ללא חשש טבל, ערלה ושביעית – פירות שאינם מעושרים קרויים 'טבל', ואסור לאכול מהם. פירות משנות הגידול הראשונות של העץ קרויים 'ערלה', ואסור לאכול מהם, ועל פירות שביעית חלות הגבלות שונות. סימון זה מעיד שבמוצר זה אין חשש לכל הנ"ל. משום שהפרישו ממנו תרומות ומעשרות ופיקחו על עניין הערלה, או משום שמדובר בסחורה מחו"ל שדינים אלו אינם חלים עליה.[4]

הופרשו תרומות ומעשרות – סימון זה מעיד שהפירות או הירקות שבמוצר מארץ ישראל, וקיימו בהם את מצוות תרומות ומעשרות.[5]

הופרשה חלה כדין – סימון זה מעיד שמערכת הכשרות הקפידה להפריש חלה מן המאפה כדין.

היתר מכירה, יבול חו"ל (י.ח), יבול שישית, ערבה (י.ע), יבול נוכרי (י.נ) ­– כל אלו הם סימונים שונים המתייחסים לפתרונות הלכתיים לשיווק פירות וירקות בשמיטה.

מיוצר על פס חלבי שהוכשר כדין – כיתוב זה מופיע בדרך כלל על גבי מוצר שהוגדר כפרווה, אך באזהרות האלרגנים מופיע גם חלב. מערכת הכשרות מסבירה שהאזהרה מופיעה מפני שבסביבת הייצור היה חלב בעבר, אולם להלכה המוצר איננו נחשב לחלבי מפני שהכלים הוכשרו קודם לכן.

DDE – כשרויות מחו"ל נוהגות לסמן את המוצרים החלביים שלהן באמצעות האות D. כאשר המוצר איננו מכיל רכיבים חלביים, אך הוא יוצר על גבי פס ייצור חלבי, הוא מסומן באמצעות האותיות DE. במקרה זה דינו כדין נ"ט בר נ"ט.

פרווה – מוצר זה איננו מכיל רכיבי חלב וגם לא יוצר בכלים חלביים, לכן ניתן לאוכלו בין עם חלב ובין עם בשר.

לאוכלי ג'לטין – הג'לטין הוא חומר מן החי שכאשר הוא מופק מטריפות ונבלות הפוסקים נחלקו לגבי כשרותו. מוצר השתשמשו בו בג'לטין שכשרותו נתונה במחלוקת מסומן בכיתוב 'לאוכלי ג'לטין'. בשנים האחרונות השימוש בג'לטין מן החי במוצרים כשרים הופסק כמעט לחלוטין, וכיתובים אלו מופיעים בעיקר על גבי תוספי מזון ותרופות.[6]

מאושר על פי הוראת רופא – סימון זה יופיע על גבי תרופות וויטמינים שונים. כשסימון זה מופיע לצד חותמת כשרות, מדובר בדרך כלל במוצר שנמצאו בו חששות כשרות, אולם לדעת מערכת הכשרות כאשר נטילתו נדרשת על פי הוראת רופא אפשר להקל בכך.

כשר ומוכשר / נמלח והודח כדין – כדי לבשל בשר לאחר שחיטתו, יש להכשיר אותו תחילה במלח. בשר שהוכשר במלח ומותר לבישול מסומן כ'מוכשר'.

לצלייה בלבד / לא מוכשר – בשר שלא הוכשר על ידי מליחה, ועברו שלושה ימים מעת שחיטתו, מותר לאוכלו על ידי צלייה בלבד.[7] סימון זה מופיע בעיקר על כבד ולבבות.[8]

בשר חלק / חלק בית יוסף (ב"י) – ישנה מחלוקת, בעיקר בין פוסקי אשכנז ופוסקי הספרדים, אם מותר לאכול מבקר וצאן שבעת שחיטתם עלה חשש שמא יש בהם נקב בריאה. בשר שלא התעורר בו חשש זה מסומן כבשר חלק.

יש לציין שלעיתים סימון זה מופיע על מוצר המכיל בשר או על בשר מעובד (לדוגמה: בורקס בשר או קבב). במקרה זה הסימון מעיד על כשרות הבשר אך לא על כלל הרכיבים והייצור, שייתכן שהם אינם ברמת מהדרין.

לטחינה בלבד – סימון זה מופיע על גבי פירות וירקות נגועים (כגון: פירות יער) שיש בהם חרקים רבים, ויש המתירים להשתמש בהם לאחר טחינה. 

בישול ישראל (לפי ב"י / לפי רמ"א) – חכמים אסרו לאכול מוצר שבושל על ידי גוי. השולחן ערוך והרמ"א נחלקו אם די שיהודי ידליק את האש, או שמא עליו להניח את המאכל על האש / בתנור. כאשר על המוצר מסומן 'בישול ישראל לפי הרמ"א', הדבר מעיד שיהודי הדליק את האש אך שאר הבישול התקיים על ידי גוי. במקרה זה כשרות המאכל מתאימה לשיטת האשכנזים.[9] כאשר מסומן 'לשיטת הב"י', פירוש הדבר שיהודי ביצע גם את פעולות הבישול במפעל, והבישול מתאים גם לספרדים. כאשר מסומן 'בישול ישראל' ללא פירוט – בכשרויות מחו"ל מקובל לסמן כך גם כשהבישול התבצע רק לשיטת הרמ"א,[10] ואילו בארץ מקובל לסמן כך רק כשהבישול מתאים לכל הדעות.

באישור הרבנות הראשית לישראל – הרבנות הראשית לישראל אינה עוסקת בנתינת הכשר על מוצרים המיוצרים בחו"ל (מלבד על שחיטת בשר). כאשר על מוצר מסומן "באישור הרבנות הראשית לישראל" אין זו השגחה של הרבנות הראשית, אלא אישור שמדובר במערכת כשרות אמיתית ולא בזיוף. את קבלת האישור מתנה הרבנות הראשית לישראל בהצהרה של מערכת הכשרות שהיא פיקחה על הייצור ואין בו חשש לאיסורי חדש, חלב נוכרי או בישולי עכו"ם. מעבר לזה הרבנות אינה מתערבת בנוהלי גופי הכשרות ואינה מפקחת עליהם.

נבדק ונמצא כשר באישור הרה"ר – ישנם מוצרים שאינם זקוקים להשגחה צמודה משום שחששות האיסור בהם אינם מצויים (כגון: מלח, אורז לבן). כאשר מוצרים כגון אלה מיובאים מחו"ל, הם עוברים בארץ, על ידי הרבנות הראשית, בדיקות שמוודאות שאין בהם תערובת של חומרים נוספים. כאשר המוצר נמצא נקי מכל חשש, הוא מסומן 'נבדק ונמצא כשר'.

כשר לימות השנה – סימון זה מופיע על מוצרים שמכילים חמץ או על מוצרים שגוף הכשרות איננו מפקח עליהם לצורך הפסח. סימון זה מופיע על המוצרים לקראת חג הפסח, ועל מוצרים בעלי חיי מדף ארוכים הוא מסומן בכל ימות השנה.

בקבוק חדש (ב.ח) – סימון זה מופיע על בקבוקים שאינם ממוחזרים, לתועלת הסוברים שלא ניתן להכשיר זכוכית.

[1] כאשר על המוצר אין כלל סימון בנושא זה, ומדובר במוצר מחו"ל, סביר להניח שמדובר בחלב גוי, שכן על היתר זה מסתמכות מרבית הכשרויות והן אינן טורחות לציין זאת כלל. בארץ ישראל על פי נוהלי הרבנות הראשית חובה לסמן כל שימוש בחלב גוי ומוצריו, וכאשר הדבר אינו מסומן, סביר להניח שמדובר בחלב ישראל (שהוא גם החלב המצוי יותר בארץ).

[2] ישנם מקרים שבהם כיתוב זה מופיע על גבי מוצר שברכיביו אין חלב, והוא אינו מופיע גם באזהרות לאלרגנים, מדובר בדרך כלל בשימוש בפס ייצור שקודם לכן שימש לאבקת חלב גוי. ידוע על פי ההלכה ש'טעם כעיקר', ומעמדו של מוצר שהוכן בכלים כאלו זהה למעמדו של האיסור עצמו.

[3] לצערנו סימון זה לא תמיד מתקיים, ולא פעם מסומן מוצר תחת הכיתוב 'לאוכלי אבקת חלב נוכרי' כשלמעשה יש בו רכיבים שונים שמופקים מגבינת נוכרים.

[4] פרט לאיסור ערלה שקיים גם בחו"ל, אך ספק ערלה בחו"ל מותר, ולכן אין חובה לברר על מקור הסחורה.

[5] ישנם מוצרים שעליהם מסומן 'ניתנו תרומות ומעשרות כדין'. במקרה זה מערכת הכשרות מוודאת שהתרומות והמעשרות שהופרשו ניתנו ללויים ולעניים (לרוב מערכת הכשרות איננה נוטלת אחריות על תהליך הנתינה ומותירה אותו ביד בעל העסק, מפני שלמעשה גם אם הפירות לא הגיעו לייעודם לאחר ההפרשה, הדבר איננו פוגע בכשרות הפירות).

[6] לעיתים מצוין שהסימון מתייחס רק לכמוסה (הקפסולה) עצמה, אך בחומר שבתוכה חשש זה איננו קיים.

[7] סימון זה מקובל על כל בשר שמשווק כשהוא איננו מוכשר, אולם אם עדיין לא עברו 72 שעות מהשחיטה אפשר להכשיר את הבשר גם על ידי מליחה ולבשלו, פרט לכבד שאפשר להכשירו בצלייה בלבד.

[8] לפני צליית הלב והכבד יש צורך לבצע חיתוך ולעיתים הוראות אלו מסומנות על האריזה.

כמו כן, ישנו סימון של תאריך השחיטה על האריזה.

[9] במקרים מסוימים לדעת הגר"ע יוסף גם ספרדים יכולים לסמוך על היתר זה.

[10] כשרויות רבות בחו"ל מסתמכות על דעות מקילות שאינן דורשות בישול ישראל במפעלים, ולכן כאשר הן מקפידות על הדלקת האש נחשב הדבר להידור מבחינתן והן מציינות זו. הכשרויות בארץ מקפידות על בישול ישראל גם במפעלים.