כבוד ידי"נ
הר"ר ארי זיביטובסקי נ"י
לשון השאלה:
האם אפשר להפיק תאים מעוברים שנשטפו מהפרה )לפני שהשתרשו ונצמדו לרחם.( האם ניתן להשתמש בתאים אחרי שמגדלים אותם וממיינים אותם בלי שהפרה נשחטה. שטיפת העוברים נעשית היום כדבר שבשגרה כיון שמעבירים אותם להריון בפרות אחרות. יש אפשרות לבודד חלק מהתאים ולגדל אותם כתאי גזע עובריים, ורצינו לבדוק האם אפשר להשתמש בעוברים כאלה שנשטפו בלי שהפרה נשחטה. שאלה נוספת לגבי תא זרע שנלקח מהפר וביצית שנלקחת מפרה, ועושים להם הפרית מבחנה - האם להשתמש בתאים שבודדו מעובר שיוצר בהפריית המבחנה.
הנה יש לדון בדין הביצית המופרית, האם דינה כאחד מאברי הפרה וצריכה שחיטה על מנת להתירה מידי חשש אבר מן החי, או שמא דינה כפירשה בעלמא שאין בו איסור. ונחזה אנן.
הנה לגבי זרע הזכר בבהמה איתא בבכורות )ז' ע"ב( ביאלי דיחמורתא )וי"ג חלי דיהמורתא( שאין בו איסור, וכ"ה ביו"ד )סימן פ"א ס"ג( ופירשו הבית יוסף, הב"ח והט"ז )ס"ק ו(' דהוי כפירשא בעלמא. ומבואר בגמ' וברש"י שם דהוי כמין ביצים הנמצאים ברחם הנקבה אך באמת אין זה זרע הזכר שנקרש. הרי לן דאין איסור בזרע של בהמה טמאה, עי"ש.
אך יש לעיין מה דין הביצית של הנקבה דאפשר דשאני מזרע הזכר, דבניגוד לזרע המתחדש בגוף תדיר כמו צואה, מ"ר, וצואת החוטם וכדו,' הנקבה נולדת עם כל הביציות שיהיו לה עד יום מותה, אלא שבשעת לדתה אין הביציות מפותחות די צרכן ורק כשתתבגר מתפתחות הביציות ונעשות בשלות וראיות להתפתחות עובר, ואפשר דמשו"כ דומה טפי לבשר מבשרה ואבר מאבריה ולא לפירשא בעלמא.
ועוד יש להסתפק בביצית מופרית שהיא בריה חדשה ואין דינה לא כזרע הזכר ולא כביצית הנקבה, אלא כבריה חדשה שיש להסתפק בדינה. דמד גיסא כל עוד לא נשתרש בדפנות הרחם מסתבר שאין זה חלק מגופה, ולא שייך בה "עובר ירך אמו," ודומה קצת לביצית מופרית בכלי שמחוץ לגוף, אך מאידך לא מסתבר לומר דהוי כפירשא בעלמא.
ואפשר דיש לדמותו לשליא של חמור שאף לגביו נפסק בשו"ע )שם ס"ד( דמותר משום דהוי כפירשא, ובש"ך )ס"ק י"א( כתב דכל שכן שליא של שאר בהמה טמאה, עי"ש. ולכאורה יש לדון ק"ו לביצית מופרית שעדיין לא נשתרשה ברחם ולא הוי כגוף הבהמה כלל.
אך מאידך, י"ל דשאני ביצית מופרית שעיקרה הביצית של האשה, וכפי שנתבאר לעיל דביצית זו היא חלק מגוף הנקבה מלידתה ושונה מן השוליא המתפתחת ברחם עם הולד המתרקם דהוי כפירשא.
ועוד יש לדון בזה להקל דכיון שמדובר בתאים זעירים ביותר המתרבים בתנאים מלאכותיים יש לדון דפנים חדשות באו לכאן ואין המוצר בסופי מתייחס עוד לתאים שהופקו מן הבהמה )אף דודאי הוי כבשר )כמ"ש במכתבי הקודם,( אך גם סברא זו אין בה הכרח גמור.
וכיון שמדובר בהוראה במה שעתיד להיות נוגע לרבים באופן קבוע ובספיקא דאורייתא, אין לקבוע בזה הוראה אלא על פי ראיות ברורות וחתוכות ולא על פי נטיית הלב שאין בה הכרח.
ומשו"כ אין בידינו להקל בזה, ונראה למעשה כמ"ש במכתבי הראשון, דיש להשקיע יותר במחקר ופיתוח ולהמציא דרך להשתמש בתאים שילקחו מבהמה טהורה לאחר שחיטה.
והנה העירני ידי"נ הג"ר מנחם גענאק שליט"א מדברי הגר"ח מבריסק בביאור שיטת
הרמב"ם )מאכלות אסורות פ"ב הי"ז( דתולעים שעלו בבשר בהמה לאחר שחיטתה אסורים, ומקור הלכה זו בחולין )ס"ז ע"ב:(
"דרני דבשרא אסירי, דכוורי שריין, אמר לה רבינא לאימיה, אבלע לי ואנא איכול. א"ל רב משרשיא בריה דרב אחא לרבינא מאי שנא מהא דתניא ואת נבלתם תשקצו לרבות את הדרנים שבבהמה, א"ל הכי השתא, בהמה בשחיטה הוא דמשתריא, והני, מדלא קא מהניא להו שחיטה באיסורייהו קיימן."
ופירשו שאר הראשונים דמיירי בתולעים שעלו בבשר בחיי הבהמה, אך הרמב"ם פירש דמיירי אף בתולעים שעלו בבשר הבהמה לאחר שחיטתה, ומ"מ אסורים כיון דלא מהני להו שחיטה.
והגר"א וסרמן בקובץ הערות )סימן נ"ט( הביא בשם הגר"ח לבאר דהיתר השחיטה היתר נמשך הוא, ולו יצוייר שהבהמה תגדל ותוסיף בשר לאחר שחיטתה, תוספת זו אסורה תהיה, כיון שלא הותרה ע"י שחיטה, וכן הדבר לגבי תולעים אלה שיוצאים מן הבשר שדינם כבשר ולא הותרו ע"י שחיטה, עי"ש.
והעיר הגרמ"ג דשמא יש לדון כן גם לגבי בשר מחודש זה שמתפתח מתאי הגזע של בהמה זו, דאף שהבהמה נשחטה כדין, מ"מ בשר חדש זה שלא היה בעולם בשעת השחיטה לא הותר ע"י השחיטה ובאיסוריה קיימא.
ושלש תשובות בדבר:
א. אין הלכה בזה כשיטת הרמב"ם, ובשו"ע )יו"ד סימן פ"ד סט"ז( נפסק כשיטת כל הראשונים דלא אסרו אלא אותם התולעים שהיו בחיי הבהמה דכיון דלאו מגוף הבהמה המה לא הותרו ע"י שחיטה.
ב. ביאור זה בשיטת הרמב"ם ביאור מחודש הוא מבית מדרשו של הגר"ח, אך גדולי הדורות לדורותיהם פירשו את שיטת הרמב"ם בדרכים אחרות. ועיין במרכבת המשנה שכתב בשיטת הרמב"ם דבתולעים שבבשר הבהמה לעולם חיישינן שמא כבר היו בה לפני השחיטה אף שלא נראו בעליל, עי"ש.
ובמגדל עוז שם נקט דבאמת אין בזה מחלוקת כלל, ואף לדעת הרמב"ם אין איסור אלא בתולעים שנמצאו בבשרה בחיי הבהמה, אלא דלא נחית לפרש אלא נקט כסתימת לשון הגמ' וכדרכו בכל מקום, עי"ש.
ג. אין לדמות את הבשר המתורבת לדרני דבישרא, דשאני תולעים היוצאים מן הבשר בטבעו של עולם לפעמים בחיי הבהמה ולפעמים לאחר מותה, ולפיכך דינם כדין הבשר ואינם ניתרים אלא בשחיטה, משא"כ בשר זה שאינו טבעי, ורק במעשי ידי אדם מפתחים אותו כמעט יש מאין מתאי הגזע הבלתי נראים לעין ופנים חדשות באו לכאן, וכל כה"ג לא מסתבר לומר דצריכים היתר שחיטה.
ומשם כל זה נראה דשפיר יש להתיר בשר זה, אם אכן ימצאו דרך להשתמש בתאים של בהמה שחוטה על מנת לפתח בשר זה.
© כל הזכויות שמורות לכושרות
