דף מידע – כשרות במוסדות חינוך

הרב צבי בן ראובן

בהרבה ממוסדות החינוך – אף התורניים ביותר מבניהם – נושא כשרות המאכלים לא מטופל מתחילה ועד סוף בצורה מקצועית. ישנם מקומות שבהם ישנו טבח שמועסק ע"י המוסד ואין עליו שום השגחה. ישנם מקומות שבהם מזמינים אוכל מקייטרינג כשר, אך במוסד ישנו 'מטבח קצה' ששנועד להשלמות, חימומים והכנת חביתות וסלטים לארוחות בוקר וערב. כל זאת, כאשר פעמים רבות אין פיקוח ראוי על הנעשה במטבחי קצה אלה.

לתופעה זו ישנן שתי סיבות מרכזיות:

1. הורים השולחים את בנם או בתם למוסד חינוך דתי, לוקחים כמובן מאליו שהאוכל שיוגש להם יהיה כשר. זו אכן תהיה המציאות ברוב המקרים, אך בלא מעט מהפעמים ענייני הכשרות לא מנוהלים כמו שצריך להיות מנוהל מטבח כשר .
2. לעסק שמוכר אוכל בשוק, שָׁם הכשרות לא מובנת מאליה, וכן לקהל ישנן עוד אפשרויות רבות כך שללא תעודה מוסמכת ומסודרת אף לקוח ירא שמיים לא ירצה לקנות ממנו. למנהלי המוסדות לעומת זאת – אין זרז חיצוני להוציא כסף ואנרגיה על כשרות מסודרת של רבנות מקומית למטבח של מוסד הלימודים שלהם, משום שקהל ה-"לקוחות" הוא "קהל שבוי" שלוקח כמובן מאליו את ענייני הכשרות.
3. מוסד חינוכי פנימייתי בדרך כלל פועל גם בשבתות וחגים. כך שישנו אתגר של השגחה ותפעול בכלל ובפרט בכל הנוגע לחימום אוכל בשבת.
4. המוסדות מספקים לתלמידים גם אוכל בשרי וגם אוכל חלבי מה שלא מאפיין בד"כ עסקים כשרים שמוגדרים או כחלביים או כבשריים או עם מטבחים נפרדים לגמרי לכל אחד מהשימושים.

לפני שנמשיך חשוב להבהיר שבוודאי שבכל מוסד חינוכי דתי/תורני וכיו"ב, ישנו צוות ירא שמיים שירצה לוודא שההתנהלות היא על פי ההלכה בלבד. אך לא בכדי אומרת הגמרא "כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש - לאו אדעתיה"[1], כלומר כאשר אדם לא מופקד על נושא מסוים – הוא לא על דעתו, כך שהוא לא יטפל בו כמו שצריך עד לפרטים הקטנים והחשובים.

כך, כאשר מחנך בא לעבודת הקודש שלו כל יום – בד"כ הוא לא כולל בתוך שלל תחומי אחריותו גם השגחת כשרות, ופעמים רבות הוא אף לא מודע מספיק לבעיות המצויות בעולם הכשרות ולדרך ההלכתית הנכונה להתמודד עימן משום שזה פשוט לא התפקיד שלו.

להלן רשימה חלקית של בעיות שעשויות להתעורר במוסדות השונים -

1. חוסר הכרות עם עדכוני כשרות זיופים ותקלות ומוצרים שיש להחזיר לספק – דבר שיכול להביא לכניסת חומרי גלם לא מאושרים או לאכילת מוצרים לא כשרים ללא בקרה.
2. חוסר קביעת סטנדרט מחייב את המטבח. כשרות רגילה או מהדרין ואיזה רמת מהדרין – כך שאם נקבע שהמקום מהדרין אין להשתמש במוצרים בכשרות רגילה. כמו גם קבלת עובדים דתיים מרקעים שונים עם פרשנויות שונות של נהלי הכשרות שמוכרים להם מביתם ולא נהלי כשרות שהמוסד קבע.
3. אחריות על ברירה ושטיפה של חומרי גלם, כגון קטניות וירק עלים הזקוקים לטיפול.
4. תרומות – פעמים רבות מוסדות מקבלים תרומות מזון ללא פיקוח – דבר שדורש תשומת לב הלכתית כגון הפרשת תרומות ומעשרות, בקרה על רמת הכשרות האם היא מתאימה למוסד וכיו"ב.
5. הכנסת מזון ע"י התלמידים מהבית – מרקעים שונים
6. בישול ע"י התלמידים במסגרת רשמית או לא רשמית.
7. הימצאות של בשר שאינו 'חלק' במקומות שבהם כמובן לומדים תלמידים שפוסקים לפי השו"ע.
8. שימוש לחיתוך ירק חריף בסכינים בשריות/חלביות בצורה לא מבוקרת.
9. לינת לילה של ביצים ללא קליפה וללא טיבול.
10. שימוש בראש שום יבש שלם ללא קילוף – בו ישנה נגיעות גדולה מאוד של חרקים.
11. הימצאות מוצרים שאינם מהדרין כלל וכלל, במקומות שבהם רוב ככל התלמידים מגיעים מבתים המקפידים לאכול ברמת מהדרין.

ישנן כמה דרכים לטפל בבעיה זו שיפורטו להלן, אך ראשית יש לציין שהדבר הכי חשוב הוא המודעות של ההורים לעניין זה. ראש מוסד שמקבל בעניין זה פניות מהורים – ואפילו בודדות – קרוב לוודאי שיפעל בנושא. דבר זה נכון לגבי הורה שבנו או בתו כבר לומדים במוסד הלימודים, ונכון לא פחות להורה שבנו או בתו בודקים את מוסד הלימודים לקראת שנת הלימודים הבאה. אם מנהל מוסד נשאל פעם אחר פעם מה ממצב הכשרות במוסד – הוא מבין שזהו תנאי הכרחי לרישום התלמידים למוסד שלו.

שנית, על כל מוסד להגדיר באיזו רמת כשרות נכון שהוא יתנהל –רגילה? מהדרין? על פי אילו קריטריונים יוחלט מה מהדרין ומה לא מהדרין?  רק כאשר יוחלט על ההגדרה המתאימה – המוסד יוכל לשקף את המצב לכל המעוניין. 

להלן כמה פתרונות אפשריים למוסדות שונים במקרים שונים:

• א. במוסדות המחזיקים מטבח משלהם – הטוב ביותר והמתבקש הוא שיפנו למועצה הדתית של הרבנות המקומית או האזורית לשם קבלת כשרות מוסמכת ומסודרת. אגב, זו גם ההוראה בחוזר מנכ"ל של משרד החינוך – "הספק יספק מזון כשר ויציג תעודת כשרות מגורם מוסמך על-פי "חוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג-1983" שתיבדק על-ידי הרשות המקומית או על-ידי הגורם המתקשר עם הספק. ספק המספק מזון למגזר הלא-יהודי בלבד יכול לפנות בבקשה להחריגו מחיוב זה. הספק יתחייב להמציא עותק של תעודת הכשרות גם להנהלת המוסד החינוכי"[2].
• ב. ישנם מוסדות שמודעים לבעיה זו ולכן מטילים את משימת ההשגחה על אחד המחנכים או אנשי הצוות. פתרון זה יכול לעבוד רק במידה ואיש הצוות הנ"ל עבר הכשרה של משגיח, עסק בתחום בעבר וחשוב לא פחות – יקבל תוספת למשכורת החודשית שלו במיוחד בעבור תפקיד זה, ולא יעשה תפקיד זה בהתנדבות. כמובן שאיש הצוות הנ"ל יהיה מחובר לעדכוני כשרות של הרבנות הראשית היוצאים מדי שבוע – שבועיים. עדיין מומלץ שאיש הצוות יהיה תחת הרבנות המקומית ויזכה לפיקוח ובקרה על עבודתו.
• ג. כהצעה מומלץ לדרוש עמידה בנהלי הכשרות של הרבנות הראשית לישראל בנוגע למוסדות חינוך, בקישור הבא ישנן הוראות של הרבנות בנוגע לכשרות במוסדות חינוך על פיהם יש לנהוג.
• ד. במוסדות קטנים יותר – הזמנה של כל הסעודות במהלך הימים והשבתות מקייטרינג עם לכל הפחות כשרות של הרבנות. יש להימנע מהכנה של אוכל ב'מטבח קצה' הממוקם במוסד משום שקשה עוד יותר לפקח על הנעשה במטבחים אלה. במידה ואין ברירה, יש למנות את אחד מאנשי הצוות כמשגיח על מטבח הקצה על פי התנאים שהוזכרו בסעיף הקודם.
• ה. בכל מקרה – לא תהיה כניסה של תלמידים לבישול במטבח הקצה או במטבח הרגיל– במיוחד לאחר שעות הפעילות הרגילות של המטבח, ללא אישור והשגחה של ממונה הכשרות במוסד.

[1] תלמוד בבלי מסכת שבועות דף מב עמוד א

[2] "הזנה וחינוך לתזונה נכונה במוסדות החינוך" בפרק 'מחויבות הספק' 4.2 סעיף ג'