ראיון עם הרב משה כ"ץ בעלון פנימה פרשת מטות תש"ע

מראיינת: רות עזריה

כל ילד מכיר את בדיחה הידועה: מה יותר גרוע מלמצוא תולעת שלמה בתפוח? למצוא חצי תולעת בתפוח. את ארגון כושרות הבדיחה הזו לא מצחיקה ובמקרים מסוימים היא גם הפוכה לגמרי - מבחינה הלכתית. כך באתר שלהם ניתן למצוא שעדיף לאכול זיתים חתוכים כדי להינצל מהאיסור הקשה. האתר מלא בפרטי פרטים המאפשרים הצצה לעולם הכשרות ונותנים מענה לכל שואל.
הרב משה כ"ץ מארגון "כושרות" מפנה לנו את זמנו בין השיעורים הרבים שהוא מעביר בנושא הכשרות.
אולי ההקפדה מוגזמת. הרי פעם היו אוכלים הכל ואפילו ללא ריסוסים? מה קרה פה?
"קודם כל תמיד הקפידו אך אם מסתכלים באופן מערכתי מבינים שחל שינוי מ'פעם', בנוסף רמת ההקפדה גדלה. יש שינוי בציבור הדתי לאומי ברמת שמירת המצוות. הדור הצעיר שונה במעט מהדור הקודם. אני קורא לזה בצחוק 'צער גידול הורים'. אני לא חושב שצריך להסתיר את זה. אנחנו מתקדמים בתהליך הגאולה שבסופו כולם ישמרו מצוות בהידור ובהקפדה ׀ נשים מקפידות יותר על כיסוי ראש, וגם לימוד התורה הולך ומתפתח, היום כמעט כל בחור הולך למכינה או לישיבה לפני הצבא. בערים ובישובים אין כמעט מקום בלי ישיבה ׀ לא היה דבר כזה בעבר.
הדבר הנוסף שמצביע עליו הרב כ"ץ הוא ה"ג'וקים" שכביכול השתלטו על העולם. "יש הרבה סיבות לתופעה זו וביניהן הריסוסים. זה נשמע מפתיע אבל החידוש של הריסוסים גרם לכך שהחרקים יתרבו. בסופו של דבר, משרד החקלאות והבריאות אוסר את הריסוסים היותר חזקים מחשש לבריאות בני האדם. 
בספרות המקצועית המדעית רואים שמתמודדים עם חרקים חדשים שמגיעים לארץ מכל העולם. לפני שבועיים פורסם שיש חרק חדש בעגבניות. "זה משהו נורא" אומר הרב משה בזעזוע. "למשל היום, בניגוד למה שהיה 'פעם' יש שמונה חרקים בעלה חסה אחד ומתוכם שלושה שלא יורדים בשום שטיפה או שפשוף: אקריות, כנימות וזבוב המנהרות" הוא מסביר בבקיאות. "מנסים היום לעבור לשיטות אחרות של הדברה ביולוגית, חממות ועוד. ימים יגידו כמה הם יועילו. נכון המצב באמת קשה". 
אבל הקריטריון הוא לא לפי מה שרואים בעין?!
"בהחלט כן. בכל שאיפת אויר אנחנו בולעים יצורים רבים, הם מותרים משום שהם קטנים ולא ניתן לראות אותם בעין, אך אני מדבר על יצורים שניתן לראות אותם בעין רגילה. כשמראים לאנשים מה לחפש, הם רואים את זה".
למרות שעם התקדמות הראיון נראה שלא ניתן לאכול כלום, מבהיר הרב כ"ץ שלא כך הם פני הדברים. הוא עצמו לא מפסיק לאכול חסה, הוא פשוט צורך אותה מהמקומות הנכונים. כשאנו שמים על השולחן את הנושא של רמת הריסוסים הגבוהה כדי לשמור על רמת כשרות, מפתיע הרב שדווקא אלו שמוחזקים ברמת כשרות גבוהה נמנעים מריסוסים מיותרים: "יש ריסוסים שהורגים את החרקים אבל מדביקים אותם לעלים", מסביר הרב כ"ץ, "בכך לא נפתרת הבעיה ההלכתית ובודאי שלא הבריאותית".
כאבי בטן
עמותת כושרות לקחה על עצמה לתת פיקוח לאולמות ומתוך כך התחילה לפעול באופן מערכתי בכל ענייני הכשרות. נוכח הפרסומים על אולמות, מסעדות ומוצרים שונים שהכשרות שלהם בעייתית ולעיתים אף מזוייפת, החלה התעוררות בנושא ו"כאבי הבטן" לנוכח המצב הקשה מגיעים לעיתים דווקא לפני הארוחה. 
ה"כשר" היום הוא לא כשר?
אני בכלל לא מכליל אך יש רבנויות שלא הולכות לפי הנהלים שהרבנות הראשית לישראל קבעה. לצערי זה קורה בלא מעט רבנויות.
ב'כושרות' עשינו מאות בירורים וראינו שחלק מהמשגיחים לא יודעים ולא מכירים את נהלי הכשרות. אני לא יודע למה הדברים לא מתנהלים בצורה הנכונה. לעיתים יש גם חוסר ידיעה וגם חוסר פיקוח, באתר "כושרות" ניתן למצוא רשימת שאלות שבאמצעותן ניתן לברר מה מצב הכשרות. תחום נוסף לדוגמא הוא בשווקי הפרות והירקות בערים. לרוב הם אינם מפוקחים ולכן הקונה שם צריך להפריש תרומות ומעשרות ולחשוש לאיסור ערלה בפרות עץ.
מה עושים כשמגיעים להורים או מארחים, הרי צריך לנהוג בהם כבוד?
צריך להיות מקושר לרב שמבין בכשרות כדי שימצא את הקוּלוֹת, יש דברים שאפשר להקל בהם. אך זו לא הוראה גורפת לכל מאכל. הרב מרדכי אליהו זצ"ל אמר במפגש עם משגיחי "כושרות" לגבי נושא זה "מוטב שאדם יתבייש בעולם הזה ולא יתבייש בעולם הבא". 
"כשאנחנו מתארחים אצל אנשים מסויימים", מדגים הרב, "כאשר מגיעים מקבלים מהם אישור ומפרישים מספק בלי בברכה תרומות ומעשרות מכל מה שיש בית, כולל טעם הטבל הבלוע בתוך הסירים.
"יש כל מיני דרכים איך להתגבר על זה. למשל אפשר לומר למארח, אפשר בבקשה מפית?!, כשהוא הולך להביא את המפית אני מרים את הצלחת שלי עושה קניין לאוכל שלי, לוקח חתיכה מכל ירק, מפריש תרומות ומעשרות, שם במפית כדי שלא אוכל טבל. בפירות עץ יותר קל טכנית לסרב לאכול או לחילופין ללכת לפי רשימות סוגי פירות שאין להם בעיית ערלה.
דווקא לקראת סיום אנו מבקשים מהרב לחדד לקוראינו בשביל מה להקפיד על כשרות.
"כשרות זה עבודת ה'", מזדעק הרב. "לא רק קריאת תהילים, ערבי הפרשת חלה והתבודדות זה עבודת ה', גם כשרות זה עבודת ה'. דרך עבודת ה' אנחנו משפיעים על הנפש שלנו ועל הנפש של הילדים שלנו. 
כשנותנים לילד תפוז בגן הילדים, בדרך כלל אנחנו חותכים את החלק העליון שלו ומסמנים חריצים בתפוז כדי שהוא יוכל לקלף לבד. אם לא שטפנו את התפוז מכנימות שעל הקליפה, כאשר הוא מקלף את התפוז הכנימות עוברות לידיים והוא אוכל את זה. במקום לחזור עם סמיילי שהוא התנהג יפה הוא מקבל פתק שהוא התנהג לא יפה, זה משפיע על הנפש שלו. לא יעזור לאמא שהיא הולכת לשיעורים בחינוך ילדים אם הילד אוכל תותים שמלאים בחרקים ׀ לא יעזור כלום - הוא יטמטם וההשפעה לדורות הבאים היא אדירה".
הרב רואה את זה בילדים?
ברור שישנה השפעה בין האוכל בצלחת לבין הנפש של הילד.  
*לקבלת עדכוני כשרות ופרטים נוספים על סדנאות לנשים ניתן לפנות במייל kosharot@gmail.com