במה לכשרות » הלכות וזמנים לחגי תשרי

הלכות וזמנים לחגי תשרי

מו"ר הרב אליקים לבנון


 

•Ò    חודש אלול

  • א. ביום רביעי, א' אלול, מתחילים האשכנזים לומר "לדוד ה' אורי וישעי" (מזמור כז' בתהילים) פעמיים בכל יום. יש האומרים אותו בפעם הראשונה בערבית, אור ליום רביעי, ובשחרית, ומסיימים לאומרו לאחר שחרית ביום הושענא רבה. ויש המתחילים לאומרו ביום רביעי בשחרית ובמנחה, ומסיימים במנחה של יום הושענא רבה.
  • ב. לאחר תפילת מוסף של א' אלול, תוקעים בשופר תשר"ת, ונוהגים לתקוע בכל יום לאחר תפילת שחרית. תקיעת שופר זו היא מנהג וזכר לכך שבראש חודש אלול עלה משה רבינו למרום כדי לקבל לוחות שניות ותקעו בשופר במחנה ישראל כדי ליידע את כולם שלא יטעו אחר עבודה זרה, כפי שארע במעשה העגל. ועוד רמז יש בתקיעת השופר: "עורו ישנים משנתכם, והקיצו נרדמים מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם". (רמב"ם, הל' תשובה פ"ג ה"ד).

תקיעה זו נוהגים לתקוע עד יום שלישי, כ"ח אלול. בערב ראש השנה אין תוקעים, כדי להפסיק בין תקיעות רשות לתקיעות חובה.

  • ג. מנהג הספרדים לומר סליחות מיום חמישי, ב' באלול, ועד ערב יום הכיפורים.

י"ג מידות אומרים לאחר שעת חצות (הזמן המאוחר ביותר בר"ח אלול הוא 12:39, ועד לליל צום גדליה ב-12:28. לאחר מכן, לפי שעון חורף זמן חצות הלילה ב-11:28 ואף מוקדם יותר). אפשר להתחיל את אמירת הסליחות מעט קודם ולהגיע לי"ג מידות סמוך לשעת חצות הלילה.

מנהג האשכנזים לומר סליחות לפחות ארבעה ימים לפני ראש השנה, ולהתחיל במוצאי שבת. השנה, בה חל יום א' של ראש השנה ביום חמישי, מתחילים האשכנזים לומר סליחות במוצאי שבת פרשת ניצבים-וילך, אור לכ"ו אלול, עד ערב יום הכיפורים.

  • ד. בשבת פרשת ניצבים-וילך אין מברכים את חודש תשרי. במוצאי שבת, למנהג האשכנזים, אין אומרים "ויהי נועם", "ואתה קדוש", מפני שהמזמור נאמר כדי לברך את מעשה ידינו- "ומעשה ידינו כוננה עלינו", ובשבוע שחל יום טוב באמצעו, אין ששה ימי מעשה (עיין תחילת סימן רצ"ה ברמ"א ובמשנ"ב).

•Ò    ערב ראש השנה - יום רביעי, כ"ט אלול

  • א. נוהגים לצום מעלות השחר (04:58). יש המתענים עד כניסת יום טוב של ראש השנה בצאת הכוכבים, אך הרוב מתפללים מנחה גדולה בשעה 12:58, ולאחריה שוברים את הצום. גם המתענים אינם מוציאים ספר תורה לקריאת "ויחל" ולא אומרים "עננו" בחזרת הש"ץ. יחיד המתענה אומר "עננו" בתפילת המנחה בלחש (המתענה עד המנחה לא יאמר "ביום צום תעניתנו").
  • ב. כאמור, אחרי תפילת שחרית אין תוקעים בשופר, כדי להבדיל בין תקיעות רשות לתקיעות חובה.
  • ג. בסיום התפילה נוהגים להתיר נדרים.
  • ד. עירוב תבשילין: כאשר ראש השנה סמוך לשבת, יש להניח עירוב תבשילין, כדי שאפשר יהיה להכין תבשילים ולהדליק נרות ביום טוב, שהוא יום חמישי ושישי, לכבוד שבת. בערב ראש השנה לפני כניסת החג, יקח כל ראש משפחה בביתו חלה, לחמניה או פת אחרת אפויה, יחד עם תבשיל כמו בשר, דג או ביצה, וייחד את שני המאכלים הללו לשבת. יש לברך "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על מצוות עירוב" ולומר "בעירוב הזה יהיה מותר לנו לאפות ולבשל ולהטמין ולהדליק נר ולעשות כל צרכינו מיום טוב לשבת, לנו ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת".

את הפת והתבשיל יש לשמור לפחות עד כניסת שבת, ונוהגים לאוכלם בסעודה שלישית.

  • ה. המשתמש בפלטה חשמלית בשבת, יזכור להדליקה כבר ביום רביעי (אפשר עם שעון-שקע), כדי שתהיה מוכנה לשבת.

•Ò    יו"ט ראשון של ראש השנה - ליל חמישי, א' תשרי

  • א. חשוב לזכור: יש להדליק נר נשמה, כדי שאפשר יהיה להדליק ממנו את הנרות בלילה השני ואת נרות השבת. אם אין נר נשמה המספיק ל-48 שעות (עד ליל שבת) יש להכין נר נשמה נוסף, שאותו ידליקו בלילה השני וממנו ידליקו את נרות השבת.
  • ב. הנשים מדליקות את נרות החג ומברכות שתי ברכות: "להדליק נר של יום טוב" ו"שהחיינו".

ביום טוב עדיף לברך את שתי הברכות ולאחר מכן להדליק את הנרות, כדי שתהא ההדלקה "עובר לעשייתן" (בשונה מהדלקת הנרות בשבת שבה מדליקים ולאחר מכן מברכים).

זמן ההדלקה הרגיל הוא כפי הנהוג בערבי שבתות, כחצי שעה לפני השקיעה (או בכל מקום כמנהגו). יש הנוהגות להמתין ולהדליק את הנרות לאחר שהגברים חוזרים מבית הכנסת, כדי להדגיש שזהו יום טוב שבו מותרת העברת אש, האסורה בשבת רגילה.

  • ג. בכל תפילות עשרת ימי תשובה אומרים "המלך הקדוש" ו"המלך המשפט" ומוסיפים "זכרנו לחיים", "מי כמוך" ו"כתוב לחיים" כנהוג.
  • ד. בקידוש מברכים שלוש ברכות: "בורא פרי הגפן", "מקדש ישראל ויום הזיכרון" ו"שהחיינו".

נשים שברכו "שהחיינו" בהדלקת הנרות תזהרנה שלא לברך שוב "שהחיינו". אם שומעות מהמקדש, כמובן תענינה אמן.

  • ה.בתחילת הסעודה, לאחר נטילת ידיים ו"המוציא", נוהגים לאכול "סימנים", על פי דברי חכמים (מסכת כריתות ה,ב) האומרים: "סימנא מילתא", כלומר: יש בכוחו של סימן הנעשה בתחילת שנה, להתוות דרך לכל השנה כולה. נוהגים לאכול תמרים, רימונים, תפוח בדבש, ראש של בעל חיים כשר וכדומה, כל אחד כמנהגו.

יש המקפידים לברך בראשונה ברכת "בורא פרי העץ" על התמר, הואיל והוא משבעת המינים וקרוב ביותר בפסוק ל"ארץ", ועל כן הוא קודם לרימון ולתפוח. לעומתם, יש המברכים בראשונה על תפוח הטבול בדבש ופוטרים את שאר המינים, מאחר וכעת הרצון הוא לאכול מן התפוח ולא מהתמר, ולכן אפשר להקדימו. חשוב מאוד לבדוק ולוודא שהפירות אינם מתולעים, כל פרי בדרך הבדיקה המתאימה עבורו.

  • ו. בשני ימי ראש השנה מצווה לשמוע קול שופר, כדברי הכתוב: "יום תרועה יהיה לכם". ביום הראשון מצוותו מדאורייתא וביום השני מדרבנן. חייב כל אדם לשמוע לפחות שלושים קולות. אנו נוהגים לשמוע שלושים קולות ראשונים, בתקיעות דמיושב, ומוסיפים ותוקעים על סדר הברכות בתפילת מוסף, למלכויות, זכרונות ושופרות ומשלימים למאה קולות בסיום התפילה.

אם יש חולה או מי שאינו יכול לבוא לבית הכנסת לשמוע את התקיעות, מצווה לתקוע לו כדי שיזכה אף הוא לשמוע קול שופר. די לתקוע עבורו שלושים קולות.

אף שמעיקר הדין נשים פטורות משמיעת קול שופר, הואיל וזו מצוות עשה שהזמן גרמא, בכל זאת נהגו הנשים להשתדל לשמוע קול שופר. כאשר תוקעים לנשים: אם יש גבר שלא שמע קול שופר, הוא יברך את כל הברכות, והנשים תענינה אמן. אם אין גבר שלא שמע, ויש אשה אשכנזיה, היא תברך ותוציא את שאר הנשים. אם כל הנשים ספרדיות, יתקע להן בלא ברכה.

  • ז. בתפילת מוסף נוהגים רבים לכרוע ב"עלינו לשבח". יש לזכור להביא לבית הכנסת מגבת וכדו' על מנת לחצוץ בין הפנים לבין הקרקע.

המתפללים תפילת מנחה גדולה מיד לאחר תפילת מוסף, לא אומרים "אבינו מלכנו" במנחה.

ביום הראשון של ראש השנה לאחר תפילת מנחה, נוהגים ללכת למקור מים או למים נקווים ולומר "תשליך".

  • ח.שני ימי ר"ה, מחמירים להחשיבם גם כקדושה אחת וגם כשתי קדושות.

הואיל והם קדושה אחת, כיום אחד ארוך, אין הבדלה בין היום הראשון ליום השני.

מאידך, הואיל ושתי קדושות הן, אסור להכין דבר מיום טוב ראשון לשני. בשל כך, אין לשטוף כלים ביום חמישי אחר הצהרים לצורך הלילה, אסור להכין את הנרות בפמוטים שלהם מבעוד יום, כדי להדליקם בכניסת ליל יום טוב שני, ואין לבשל או לחמם תבשילים לצורך ליל יו"ט שני (אף שלצורך שבת מותר להכין). הוצאת מאכל קפוא מההקפאה מבעוד יום כדי שיופשר, מותרת.

רק בסוף היום הראשון, ביום חמישי בלילה מזמן צאת הכוכבים (בשעה 18:49) אפשר להתחיל לחמם את התבשילים לצורך הסעודה ולהכין את נרות החג.


•Ò    יום טוב שני של ראש השנה - ליל שישי, ב' תשרי

  • א. זמן הדלקת נרות הוא לאחר צאת הכוכבים, החל מ- 18:49 ואילך.

לצורך ההדלקה יש להעביר אש מנר הנשמה שהודלק בערב ראש השנה!

גם בלילה השני מברכת האשה שתי ברכות בהדלקת הנרות: "להדליק נר של יום טוב" וברכת "שהחיינו". רצוי שתניח לפניה פרי חדש או בגד חדש ותכוון בברכת "שהחיינו" גם עליו, אך גם אם אין לה פרי או בגד חדש תברך "שהחיינו" בשעת ההדלקה.

  • ב. גם בזמן הקידוש רצוי שהמקדש ילבש בגד חדש או יניח לפניו פרי חדש ויתכוון בברכת "שהחיינו" גם עליו. אם אין לו, יברך "שהחיינו" בכל מקרה.

•Ò    שבת שובה, שבת פרשת האזינו - ג' תשרי

  • א. את ההכנות לקראת שבת יש להקפיד ולסיים לפני זמן כניסת השבת והדלקת הנרות, ביום שישי. עד זמן זה יש לדאוג לחמם (או לבשל) את כל התבשילים לשבת, ולהניח אותם על פלטה של שבת.
  • ב. את נרות השבת יש להדליק מנר הנשמה שהודלק בערב ראש השנה!

זמני הדלקת נרות שבת:

מנהג ירושלים: 17:49 (40 דקות לפני שקיעה).

מנהג חיפה ועוד: 17:58 (30 דקות לפני שקיעה).

מנהג תל אביב ועוד: 18:07 (22 דקות לפני שקיעה).

  • ג. ביום השבת הקידוש הוא כמו בכל שבת.
  • ד. אין להוסיף עולים בקריאת התורה בפרשת האזינו, אלא עולים שבעה קרואים בלבד.
  • ה. הבדלה לכל שלושת הימים עושים במוצאי שבת, כרגיל.

 

במוצאי שבת מחזירים את השעון שעה אחת לאחור. הזמנים להלן הם לפי שעון חורף!


•Ò    צום גדליה - יום ראשון, ד' תשרי

  • א. תחילת הצום בעלות השחר, בשעה 04:01.

ההולך לישון במוצאי שבת ורוצה לקום בלילה, לאכול או לשתות לפני עלות השחר, יתנה לפני שנתו, שאינו מקבל את הצום בשינה.

  • ב. "חולה" פטור מלצום.

הגדרת חולה היא: חלה כל גופו או נפל למשכב. לכן, מי שיש לו חום, או כאב ראש חזק (מיגרנה) וכדומה, מוגדר כ"חולה בכל גופו" והוא פטור מלצום.

מעוברות או מניקות פטורות מהצום. אולם, המנהג הוא שהן מתחילות לצום, ואם חשות חולשה (מעבר לחולשה הרגילה שמחמת הצום), תשבורנה את הצום מיד.

הפטור מלצום רשאי לאכול ולשתות ללא הגבלת כמות, כמה שהוא צריך.

  • ג. סיום הצום בשעה 17:45.

•Ò    ערב יום הכיפורים - יום שישי, ט' תשרי

  • א. נוהגים לעשות כפרות בליל שישי. מי שלא עשה במהלך הלילה, יעשה במהלך יום שישי, ערב יום הכיפורים. יש הנוהגים לעשות כפרות על תרנגול או תרנגולת. מי שאין לו, יעשה על סכום כספי, כפי מה שהוא מחליט.

מנהג כפרות נוהג בכל אחד מבני המשפחה, אפילו לתינוקות ואפילו על אישה מעוברת עושים כפרות, עליה ועל עוברה.

  • ב. מצווה לאכול בערב יום הכיפורים. אמרו חכמים: "כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי". כמה הסברים לדבר: האחד, להראות שהקב"ה אינו חפץ להעניש אותנו ביום הכיפורים אלא לרומם אותנו. לכן, ציווה עלינו לאכול ולשתות בתשיעי, כדי שנוכל לצום כראוי.

הסבר נוסף הוא, שכל יום טוב אנו מציינים על ידי אכילה ושתייה. ביום הכיפורים, שאי אפשר לציינו באכילה ובשתייה, נצטווינו לציין את היום הקודם לו באכילה ובשתייה.

  • ג. בתפילת המנחה בלחש, אומר כל יחיד וידוי. מתפללים עמידה כרגיל, ולאחר "המברך את עמו ישראל בשלום" אומרים "יהיו לרצון" וכו' ומתחילים לומר וידוי. הש"ץ חוזר על התפילה כרגיל, בלא וידוי.
  • ד. תוספת יום הכיפורים לעינוי היא מדאורייתא לפי כל הפוסקים. לכן, בערב יום הכיפורים שהשקיעה היא בשעה 17:21, מותר לאכול ולשתות עד השעה 17:06, אז גם חולצים את נעלי העור.
  • ה. הנשים מדליקות נרות ומברכות "להדליק נר של שבת ושל יום הכיפורים" ו"שהחיינו". זמן ההדלקה כמו בכל ערב שבת.

מדליקים נר נשמה, שממנו מדליקים את נר ההבדלה במוצאי הצום.

  • ו. מתעטפים בטלית לפני שקיעה, ומברכים עליה, ומתפללים תפילת ליל יום הכיפורים עטופים בטלית.

•Ò    יום הכיפורים - יום שבת, י' תשרי

יום הכיפורים דינו כשבת לעניין עשיית מלאכות. לדוגמא: מלאכת אוכל נפש המותרת ביום טוב, אסורה ביום הכיפורים כבשבת, על פי מה שנאמר בתורה: "שבת שבתון היא לכם".

  • א. "ועיניתם את נפשותיכם" - חכמים מנו חמישה עינויים אשר אנו מחויבים בהם ביום הכיפורים:

א. אכילה ושתייה.

ב. רחיצה של תענוג.

ג. סיכה בשמן וכדומה.

ד. נעילת הסנדל או נעל של עור.

ה. תשמיש המיטה. במשך כל יום הכיפורים, מכניסתו ועד צאתו, אשתו של אדם אסורה עליו כנידה.

  • ב. תפילת יום הכיפורים, יתפלל כל אחד לפי הנוסח הרגיל בו.

מי שקשה לו להתענות, עדיף שיימנע מללכת לבית הכנסת ויתפלל ביחיד כדי לשמור על כוחותיו, על מנת שיוכל לסיים את היום בתענית, שהיא עיקר מצוותו של היום.

  • ג. את תפילת נעילה יש להיזהר להתפלל ולסיים לפני שקיעה, בשעה 17:19, כדי שיוכלו הכוהנים לעלות לדוכן ולברך ברכת כוהנים (הכוהנים עולים לדוכן רק ביום ולא בלילה).

תקיעת שופר אסורה בעיצומו של יום הכיפורים, לכן, מקפידים לתקוע בשופר בשעה 17:39, כ-20 דקות לאחר השקיעה.

  • ד. סיום הצום בשעה 17:51.

לאחר תפילת ערבית, במוצאי הצום, עושים הבדלה כבכל מוצאי שבת.

ברכת "בורא מאורי האש" מברכים על "נר ששבת", כלומר, נר שהיה דולק במשך כל יום הכיפורים. אפשר להדליק נר מהנר ששבת, ולברך על הנר שהודלק.

  • ה. דיני חולה, יולדת, מעוברת וכדומה:

עינוי מאכילה ומשתייה ביום הכיפורים הוא מצוות עשה מן התורה, וכל מי שאינו מתענה, ואוכל ושותה ביום הכיפורים, חייב כרת. לכן, גם חולה שאין בו סכנה, וכן מעוברת או מינקת, חייבים כולם לצום ביום הכיפורים. אולם, כל מי שיש בו חשש סכנה אם יתענה, פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, ומותר לו לאכול ולשתות לפי הצורך. לדוגמא: החולה במחלה באחד מאיבריו הפנימיים, שרופאים אומרים שאם יצום יחמיר מצבו הבריאותי, אסור לו לצום וחייב לאכול או לשתות, לפי הצורך.

גם אישה מינקת, המרגישה שאין לה חלב לתת לילד מפני שלא אכלה או שתתה, הרי זה פיקוח נפש של התינוק, והיא חייבת לאכול או לשתות. אולם, אם התינוק רגיל לאכול מזון מלאכותי (מטרנה, סימילאק וכדומה) יש לתת לו את מה שמורגל בו, והאמא תמשיך לצום.

במקרים בהם יולדת, מינקת או מעוברת מרגישה חולשה גדולה, סחרחורת, בחילות וכד', תעמוד בקשר עם רב. יולדת, בתוך שבעה ימים ללידתה (כלומר, אם ילדה ביום ראשון, ד' תשרי, או לאחר מכן) נחשבת כמסוכנת, ואם מרגישה שצריכה לאכול או לשתות, מותרת.

גם כאשר הותר לחולה, ליולדת, למינקת וכדומה לאכול ולשתות, לכתחילה יש להקפיד על אכילה ושתייה בשיעורין, כלומר: לאכול כ- 40 סמ"ק מזון מוצק (פחות מ"ככותבת", שהוא נפח של כמעט שתי קופסאות גפרורים) ולשתות גם כן כ- 40 סמ"ק שתייה (פחות מ"מלוא לוגמיו"). בין טעימה לטעימה יש להמתין כ-10 דקות.

חולה שהותר לו לאכול ולשתות, והוא מרגיש שלא די באכילה בשיעורין, מותר לו לאכול כמה שצריך בפעם אחת. אחר כך, אם יוכל, יחזור ויאכל וישתה לפי השיעורין הללו.

חולה שהותר לו לאכול ולשתות, אסור לו להחמיר על עצמו. נפש ישראל חשובה יותר מצום יום הכיפורים.

•Ò    בין יום הכיפורים לסוכות

  • א. ממחרת יום הכיפורים אין אומרים תחנון עד יום ראשון, ב' מרחשוון.
  • ב. בימים שבין יום הכיפורים לסוכות, ראוי להזדרז לבנות סוכה כהלכתה ולקנות את ארבעת המינים, כל אחד לפי מנהגו והידורו.
  • ג. יום רביעי, ערב חג הסוכות, ראוי להימנע מנטילת ידיים ומאכילת פת מחצות היום ואילך, דהיינו משעה 11:25. מסוף שעה תשיעית, בשעה 14:29, אסור לאכול פת, כמו בערב פסח. מותר לאכול פירות, ירקות, בשר ודגים או מאכלי חלב, כדי שיאכל "כזית" פת לתאבון בסוכה, בליל התקדש חג.
  • ד. מצווה להסתפר ולהתגלח לכבוד הרגל, כדי "שלא ייכנס כשהוא מנוול". וכן מצווה לכבס, כדי שיהיו לו בגדים לכל החג, עד לאחר שמחת תורה.

•Ò    חג הסוכות - יום חמישי, טו' תשרי

  • א. עם כניסת החג (ויש הממתינות ביו"ט עד שהגברים חוזרים מבית הכנסת) מדליקות הנשים את נרות החג ומברכות שתי ברכות: "להדליק נר של יום טוב" ו"שהחיינו". אפשר להמתין ולצאת בברכת "שהחיינו" שבקידוש. ביום טוב עדיף לברך את שתי הברכות ולאחר מכן להדליק את הנרות, כדי שתהא ההדלקה "עובר לעשייתן" (בשונה מהדלקת הנרות בשבת שבה מדליקים ולאחר מכן מברכים).

את הנרות רצוי להדליק בתוך הסוכה (כשאין בכך חשש סכנה), או לכוון בעת ההדלקה גם על האור המודלק בסוכה. אין להדליק את הנרות בסוכה ולהעבירם אחר כך אל תוך הבית.

  • ב. שתי מצוות עיקריות מן התורה יש ביום הראשון של חג הסוכות: מצוות ישיבה בסוכה, ומצוות נטילת ארבעת המינים.

בלילה הראשון מצוה לאכול בסוכה פת, לפחות בשיעור של "כזית" (נפח של כקופסת גפרורים ורבע). אפילו אם יורדים גשמים הפוטרים אותנו ממצוות סוכה, מפני שאין כאן "תשבו - כעין תדורו", בכל זאת, מצוה לאכול פת בשיעור "כזית".

  • ג. מצוה לעשות כל פעולותיו בסוכה, אכילה, שתייה, לימוד, שינה וכו'. מי שקשה לו לעשות את כל הפעולות הללו בסוכה, יקפיד על האכילה והשינה שיהיו בסוכה.

מנהג הגר"א לברך את ברכת "לישב בסוכה" מיד כשנכנס לסוכה (אלא אם לא הסיח דעתו ויצא לזמן קצר על מנת לשוב מיד), אך רבים נוהגים לברך רק כשקובעים ישיבתם בה באכילת קבע. הנכנס לסוכה לישון בה, ראוי שיאכל מיני מזונות כדי שיוכל לברך "לישב בסוכה", אך אם אינו רוצה לאכול, יברך גם על השינה לבדה.

היוצא לטיול בסוכות, ישתדל לאכול אכילת קבע בסוכה כשרה, ואם אין באפשרותו לישב בסוכה, יכול לאכול מחוץ לסוכה בשעת הליכתו בדרך, אך בלילה צריך לישון בסוכה כשרה.

מקום שיש בו סכנה לישון בסוכה, אם מחמת מזיקים כמו נחשים וכד' או שיש חשש מירי מחבלים, קסאמים, פצצות מרגמה וכדומה, פטורים שם מלישון בסוכה וישנו בבית מוגן.

מיוחדת היא מצוות סוכה, בה אנו נכנסים לתוכה בכל גופנו ובכל נפשנו, ונבלעים בצל הסוכה. הגר"א היה מדמה מצווה זו למצוות ישיבת ארץ ישראל, שגם אליה אנו נכנסים עם הגוף והנפש והיה אומר על כך שזו משמעות הפסוק "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון". ללמדנו, שמצוות סוכה בשלמותה, גורמת גם לציון להיות שלימה ולהיבנות.

  • ד. בשבת חול המועד סוכות, יז' תשרי, לאחר תפילת שחרית, נוהגים האשכנזים לקרוא מגילת קהלת. יש המקפידים לקרוא ממגילה הכתובה בכתב סופרים על קלף, ומברכים שתי ברכות: "על מקרא מגילה" ו"שהחיינו".

© כל הזכויות שמורות לכושרות