תרומות ומעשרות

הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל

הפקרת העץ כדי להמנע מתרומות ומעשרות
ובהקשר לדברי השו"ע המובאים לעיל: אדם שיש לו עץ פרי והוא צריך להפריש תרומותומעשרות, אך כיון שהדבר קשה לו, רצונו להפקיר את העץ כדי לא להתחייב בתרו"מ - האם מותר לו לנהוג כן ?

אם זה לפני שהגיע לעונת המעשרות - הוא יכול להפקיר את העץ, אבל אם כבר הגיע לעונת המעשרות - אינו יכול להפקירו.

יצוא פירות מאר"י לחו"ל 
יש שאמרו, שכאשר שולחים פירות מארץ ישראל לחו"ל לא צריך להפריש מהם תרומותומעשרות. אך דבר זה בטעות יסודו, והכלל הוא: אם גמר המלאכה נעשה בארץ ישראל - חייב להפריש תרומות ומעשרות כאן.

פרי האבוקדו - לענין ערלה 
לפעמים עץ האבוקדו נותן פירות תוך ג' שנים לנטיעתו, ועל כן הרבנות הראשית הקפידה לומר שאסור לאכול מפרי האבוקדו מחשש לערלה, אך המגדלים היו שולחים את פרי האבוקדו לחו"ל, ודבר זה עלול לגרום למכשול. 

כיום הרבנים יותר פקחים, והם מורידים את הפרחים כדי שכלל לא יהיו פירות, וכך לא יכנסו לספק ערלה.

ומלתם את ערלת לבבכם
ערלה זה דבר חמור מאד. אדם צריך לדעת, שאם הוא אוכל מאכל כשר, הלב שלו כשר, ואם הוא אוכל ערלה, הלב שלו נהיה ערלה (ערלה מלשון אטימות).
וכתוב (דברים י, טז) "ומלתם את ערלת לבבכם" - הפשט הוא, מבחינה רוחנית. ויש שלמדו מכאן, שמי שרוצה לאכול לב של בהמה או לב של עוף עליו לחותכו מעט מלמטה, מעין ברית מילה. אבל הכוונה בפסוק היא ללב של האדם ולא ללב של בעלי החיים.

הקונה ירקות בשוק 
כיום, לכל הפירות בשוק יש דין דמאי. ואם קנה פירות מהשוק ורוצה להפריש מהם בביתו - יפריש בלי ברכה. ואם קנה ממקום שבודאי לא הפרישו תרו"מ - יפריש בברכה.

אני רגיל לקום להתפלל בהנץ החמה, ויום אחד לאחר התפילה הלכתי לשוק 'מחנה יהודה' כדי לקנות ירקות. המוכר היה בעל חזות של אדם ירא שמים, ושאלתי אותו: האם זה מעושר ? והוא אמר לי: בודאי. שאלתי אותו: מעשר שני או מעשר עני? והוא ענה לי: נתתי מס הכנסה, זה לא מעשר ?! אמרתי לו: מס הכנסה זה לממשלה, אלא יש להפריש תרומות ומעשרות מהתוצרת לכהנים וללווים ולעניים.

מעשר כספים - מהנטו
מי שמקבל תלוש משכורת - צריך להפריש מעשר כספים מהנטו, דהיינו מה שמס הכנסה מורידים אינו בכלל החשבון.

וממה שמורידים לו כביטוח בריאות לקופת חולים או הורדה לקופות גמל וכדו' - הוא חייב להפריש מעשר כספים, כי כסף זה נחשב כנמצא אצלו, למרות שרק בעתיד הוא יגיע אליו בפועל.

עשר תעשר - בשביל שתתעשר
אם אדם רוצה שממונו ישמר, יעשֹר ממנו ויחלק לעניים. כמו שהגמרא בתענית אומרת (דף ט' ע"א) עשר תעשר בשביל שתתעשר, ואומר הקב"ה (מלאכי ג, י) "ובחנוני נא בזאת".

בעל הבא"ח מביא מעשה, באדם אחד שבא לבית הכנסת ושמע את הרב דורש: "עשר תעשר בשביל שתתעשר". הלך אותו אדם והחל לתת מעשר כספים, והעשיר.

שבת אחרת, דרש הרב את מה שאמר רבא לבני מחוזא "אוקירו לנשייכו (כבדו את נשותיכם) כי היכי דתתעתרו" (כדי שתתעשרו, ב"מ דף נט.)- אם אדם מכבד את אשתו וקונה לה בגדים יפים, ומדבר אליה בנחת ובשמחה וכו', זו סגולה לעשירות.
בא אותו אדם לרב ואמר לו: מדוע לא הקדמת לומר סגולה זו לפני הסגולה של מעשר כספים?! 
אמר לו הרב: כתוב בתהלים (מט, יז) "אל תירא כי יעשיר איש כי ירבה כבוד ביתו. כי לא במותו יקח הכל" - מה שאתה קונה ומכבד את אשתך זה דבר טוב, אבל בזה "לא ירד אחריו כבודו", אבל מעשר שאתה נותן, נזקף לזכותך בשמים.

הקוטף ירקות מגינתו - חייב בתרו"מ
יש אנשים המגדלים בחצר ביתם ירקות שונים, ואם קטף למשל בצל ירוק מגינתו כדי לאכלו בסעודתו - עליו להפריש תרומות ומעשרות.

לעיתים אדם יכול להפריש תרו"מ על הבצל שבגינה, לא רק על מה שקטף כעת, אלא גם על מה שיקטוף בשבוע הבא, אם הביא שליש, ויאמר בנוסח ההפרשה 'גם על מה שאני עתיד לקטוף'.

בצל יבש שגדלו בו ענפים - האם חייבים בתרו"מ ?
בזמנם הבצל היבש היה חריף מאד, כיום כולו מלא מים, ולעיתים לאחר זמן הוא מוציא עלים ירוקים מראשו. נשאלת השאלה, האם יש לעשר את הבצל הירוק שגדל כעת או שאינו חייב במעשר ?

התשובה היא: אם בראש הבצל יש מעט עפר - יש לעשרו בלי ברכה, אבל אם אין עפר אלא רק השורשים של הבצל - אין צריך לעשר.

הנבטה
יש אנשים, בעיקר טבעונים, שמנביטים חומוס או שעועית על גבי צמר גפן לח, וצומח מהם נבטים והם אוכלים זאת. ועליהם לשאול רב אם צריך לעשר את הנבטים או לא, ותלוי אם זה עם מים או עפר.

ט"ו בשבט - ר"ה לאילנות
ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות לענין מעשרות, שאין מעשרים מפירות שחנטו לפני ט"ו בשבט על פירות שחנטו אחרי ט"ו בשבט. וראש השנה לירקות - הוא ר"ח תשרי, וירק שנקטף בערב ר"ה אין מעשרין בו על ירק שנקטף במוצאי ר"ה (עיין במסכת ר"ה פרק א' משנה א').

ואם למשל קונה אתרוג ורוצה לבשלו בסוכר או לאוכלו, עליו לדעת אם הוא חנט לפני ט"ו בשבט או אחריו, כדי לדעת אם יש לעשר מעשר שני או מעשר עני. ואם אינו יודע - יפריש לחומרא, גם מעשר שני וגם עני.

מעשר שני נאכל בירושלים - למען תלמד ליראה את ה'
מעשר שני היו אוכלים בירושלים. ואומרים חז"ל גדול אדם שאוכל מעשר שני בירושלים שנאמר "למען תלמד ליראה את ה' אלוקיך כל הימים". כשאדם היה עולה לירושלים, הוא היה רואה כהנים בעבודתם, ולווים בדוכנם וישראל במעמדם. הוא היה רואה כיצד הכהן נזהר כשהולך בדרך, שלא תהיה איזו עצם שידרוך עליה. וכתוב שהיה גשר מיוחד לכהנים ובכל יום היו מטאטאים את הגשר, שמא ציפור תפיל שם עצם של מת והכהן ידרוך עליה ויטמא. 

ולא רק הכהנים היו אוכלים חולין בטהרה, אלא כולם. וכל זה היה מכניס יראת שמים טהורה בלבו של הרואה (ועיין תוס' ב"ב דף כ"א ע"א ד"ה כי מציון תצא תורה).

לקיים מילי דברכות
הגמרא אומרת (ב"ק ל' ע"א): "אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין, רבא אמר מילי דאבות, ואמרי לה מילי דברכות".

יש מי שאומר שהגמרא הסמיכה את מילי דברכות למילי דנזיקין, ללמדך שמי שאינו שומר מילי דברכות, הוא מזיק לעצמו, כי חז"ל אומרים במסכת ברכות (דף ל"ה ע"ב) מי שאוכל בלא ברכה נקרא גזלן. ואם מברך על דבר שלא צריך לברך עליו, עובר על "לא תשא". 

כל אדם חייב לדעת היטב את ההלכה בכל מה שנוגע לענייני ברכות, כדי שלא יכנס לספקות. ואם אינו יודע מה הברכה הראויה לדבר שהוא חפץ לאכול, לא יאכל עד שיברר אצל חכם מהי הברכה הראויה. יש אומרים שאם מתעורר ספק לגבי הברכה, נברך 'שהכל' כי 'שהכל' פוטר את הכל. ויש לדעת שכל זה בדיעבד, אבל לא לכתחילה. 

וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ
לעתיד לבא כתוב (ישעיה יא, ו - ח) "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נהג בם. ופרה ודב תרעינה יחדו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן. ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה".

וכתב הרמב"ם שכל זה רק משל, אבל באמת החיות לא ישנו את טבעם. הראב"ד לעומתו סובר שלעתיד לבא יתקיים כפשט הפסוק. הרדב"ז אומר שיש חילוק: בארץ ישראל - יתקיים כפשט הפסוק, אבל בחו"ל - החיות לא ישנו את טבעם (עיין לרמב"ם פי"ב מהל' מלכים הל' א', ולראב"ד ורדב"ז שם).

"תעיתי כשה אובד בקש עבדך"
כתוב בתהלים (קיט, קעו): "תעיתי כשה אובד בקש עבדך". כל בעל חי יודע לחזור למקום שלו, חוץ מהשה שאינו יודע לחזור למקומו לבדו, אלא רק בעזרת הרועה שמחלל בחליל.

אנו אמרים לקב"ה: רבש"ע, אתה הרועה שלנו, ואנו צאנך שנאמר "שה פזורה ישראל" - טעיתי כשה אובד, בקש עבדך, תקרא לנו ותביא אותנו. 

ומה הכוונה "שה פזורה" ? אם אדם נותן מכה על שולחן, לא יקרה כלום. אבל אם אדם נותן מכה ברגל של השה, כל גופו ירעד. ומעין זה כתוב (דברים לב, ט) "כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו" - אם יש חבל מתוח מקצה לקצה, ואדם נוגע בקצה החבל, כל החבל מתנדנד. עם ישראל מאוחדים ביחד, ואם כואב לאדם אחד, לכולם כואב. ומאידך, אם לאחד טוב, לכולם טוב.

וכתוב (תהלים ד, ח) "נתתה שמחה בליבי מעת דגנם ותירושם רבו" - אני שמח שלחַבֵר שלי יש דברים טובים. 

וכשהקב"ה רואה שאתה שמח במה שיש לחברך, אז הוא נותן גם לך שפע טובה וברכה, ועל זה אומרים "שמח תשמח".

לעתיד לבא כתוב (ישעיה יא, ט) "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי", וכתוב (יהושע, ב, כד) "וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו", ועם ישראל ילך בטח בארצו, שקט שאנן ואין מחריד, בביאת הגואל ובבנין אריאל, בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן.