האם ראוי שלא לאכול אבקת חלב עכו"ם?

הרב יוסף צבי רימון

      בטרם נענה על שאלה זו, ניתן הקדמה ובה נסביר בקצרה את יסודות הדין.

      הגמ' בעבודה זרה לה: אומרת שאסרו חלב עכו"ם מחשש שמא עירב בו הגוי חלב טמא:

ואלו דברים של עובדי כוכבים... חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו... משום עירובי.

      מה הדין במציאות שבה לא מסתבר שהשתמשו בחלב טמא?

      נחלקו בדבר גדולי האחרונים.

      לדעת הרדב"ז (שו"ת הרדב"ז, ח"ב סימן ע"ה. וכן כתב הפרי חדש, קט"ו, ו) לא היתה גזירה כללית על חלב עכו"ם, אלא שגזרו שמא עירב חלב טמא. ולכן, כאשר אינן חשש כזה, כי לא מצוי חלב טמא וכד' – לא יהיה איסור. למשל, יש לציין שבימינו, חלב טמא עולה פי שישה מחלב טהור, ולכן לא מסתבר שיוסיפו חלב טמא (ואם יוסיפו, בודאי יציינו זאת, כי זוהי תוספת טובה בשבילם).

      מאידך, בשו"ת חתם סופר (יו"ד סימן ק"ז) כתב שמדובר בגזירה כללית, שהחלב שחלבו גוי נאסר כשלעצמו, גם אם אין סבירות שיש שם חלב טמא, אלא אם כן ישראל רואה את החליבה:

אע"ג דתחלת גזירתו הי' משום חשש עירב דבר טמא מ"מ כיון שגזרו ואסרו במנין סתם אסרו כל חלב שאין ישראל רואה החליבה או יכול לראות אפי' ליכא חשש דבר טמא...

      הרב פיינשטיין (שו"ת אגרות משה, יו"ד, ח"א סימן מ"ז)  היה סבור שניתן להתיר חלב עכו"ם בארצות הברית:

ובדבר החלב במדינתנו אשר יש פקוח הממשלה ואם יערבו חלב בהמה טמאה יענשו וגם יסגירו את העסק שלהם, שלכן ודאי פוחדים לערב יש טעם גדול להתיר… יש להתיר גם כשישראל יודעין ידיעה ברורה שהיא כראיה. וזה שאם יערבו יענשו ויצטרכו לסגור העסק שלהם שהוא הרוחה של כמה אלפים והממשלה משגחת אליהם … ולכן הרוצה לסמוך ולהקל יש לו טעם גדול ורשאי וכמו שמקילין בזה הרוב בנ"א שומרי תורה וגם הרבה רבנים … אבל לבעלי נפש מן הראוי להחמיר… וכך אני נוהג להחמיר לעצמי, אבל מי שרוצה להקל הוא עושה כדינא ואין להחשיבו כמזלזל באיסורין.

      טעמו הוא, שכיוון שיש השגחה של הממשלה ואם יוסיפו חלב טמא יקבלו קנס וכדומה, הרי שמותר לשתות את החלב. מספרים, שפעם בא מישהו לרב פיינשטיין ואמר לו "שמעתי שהרב מתיר חלב עכו"ם". אמר לו הרב פיינשטיין: "אני מתיר? מה פתאום! היכן ראית שאני מתיר חלב עכו"ם?". פתח אותו אברך את שו"ת אגרות משה והראה לרב פיינשטיין את תשובתו. ענה לו הרב פיינשטיין "בתשובתי, לא התרתי חלב עכו"ם. חלב בארצות הברית נמצא תחת פיקוח של הממשלה, ואם כך זהו חלב ישראל!" (כי לדעתו, חלב ישראל מוגדר כחלב כזה שהגוי חשש לערב בו חלב טמא. כשם שהתירו אם יהודי נכנס ויוצא מן הרפת של הגוי, כך שהגוי מפחד וחולב חלב טהור בלבד).

      למרות דבריו של הרב פיינשטיין, הרי שהוא עצמו כותב שהוא מחמיר לעצמו. אך מעיקר הדין – סבור הוא שניתן להקל.

      מסיבה זו מקל בכך הכשר ה-O.U. אולם, הכשרי המהדרין בארץ אינם מקלים בכך, ואינם משתמשים בחלב עכו"ם.

      אבקת חלב: החזו"א (יו"ד, הלכות מאכלי עכו"ם, סימן מ"א ס"ק ד) סבור שאין הבדל בין חלב לבין אבקת חלב. חז"ל אמנם התירו חמאת נכרים (כי אי אפשר להעמיד חמאה בחלב טמא. אמנם, להלכה היום יש לאסור, כי מפיקים כיום חמאת נכרים באופן לא כשר [למשל ממים שבושלה בהם גבינה. וגבינה של גויים אסורה לכו"ע]) אך שם מדובר על תהליך שבלתי אפשרי בחלב טמא. מאידך, אבקת חלב, היא בסך הכל ייבוש של החלב, ואין שום סיבה להקל בו יותר מאשר בחלב. אמנם, יש לציין שהחזו"א עצמו פסק כמו הרדב"ז ולדעתו, אין זו גזירה כללית, וכאשר ברור שהגוי לא מערבב חלב טמא (כגון בפיקוח ממשלתי) יהיה מותר גם חלב עכו"ם! (ובשו"ת קניין תורה בהלכה, ח"א סימן ל"ח סבור שהיתר החזו"א היה לחלשים בזמן המלחמה. ועיין בכך גם בשו"ת שבט הלוי, ח"ו יו"ד סימן ק"י).

      מאידך, הרב פרנק (שו"ת הר צבי, יו"ד ק"ג) הקל בכך, כי לדעתו הגזירה היתה רק על חלב ולא על אבקת חלב, וכיוון שאין חשש של עירוב חלב טמא, הרי שגם אם גזרו גזירה כללית ביחס לחלב, לא גזרו ביחס לאבקת חלב, כי היא לא היתה בזמנם (והוא מוסיף שיש ספק ספיקא באבקת חלב עכו"ם: ייתכן שלא עירבו כלל חלב טמא; גם אם ערבו, ייתכן שהוא מיעוט ומתבטל ברוב). פוסקים נוספים שהתירו אבקת חלב: ציץ אליעזר (חט"ז סימן כ"ה) והרב עובדיה יוסף (ילקוט יוסף, ט', איסור והיתר ב). מאידך, יש פוסקים רבים שאסרו וביניהם שו"ת מנחת יצחק והרב מרדכי אליהו (שאוסר אפילו לילדים קטנים ואפילו לתינוקות, שלדעתו הדבר מטמטם אותם).

      אמנם, למעשה ההיתר של אבקת חלב כיום הוא לא פשוט, כי דווקא אבקת חלב עוברת תהליכים נוספים, והחשש לכשרות בה גדול יותר (שמעתי מהרב ויטמן).

      בערוך השלחן (יו"ד, קט"ו) כתב שיש לאסור חלב עכו"ם גם כשאנו יודעים שהוא בודאי טהור. הוא מספר סיפור נורא, שאנשים בקהילתו היו קונים לעתים חלב אצל חנווני גוי. פעם אחת שאלו אותו כיצד החלב שלו טעים כל כך, והוא אמר להם שהוא קונה מוח של בהמות (לא כשרות) וממחה אותו בחלב!

אפילו במקומות דלא שכיח כלל דבר טמא... אסור... וליתר שאת אברר לך איך שכל דברי רבותינו הקדושים הם כגחלי אש. התוודה לפני בלב נשבר... אחד מהבע"ב החשובים... היו קונים חלב... אצל חנווני אינו יהודי... ופעם אחת התחילו לחקור ביניהם מאין לוקח החנווני... חלב שמן... ואמר להם: אני קונה באטליט הרבה מוח של הבהמות, וממחה אותם עם חלב... ובאמת כך מקובלני, שכל גזירת חכמים, לבד טעמם הנגלה, יש עוד הרבה טעמים כמוסים....

      ומציין ערוך השלחן שקבלה בידו, שאם חז"ל אוסרים דבר מסוים ואומרים לנו את טעם הדבר, הרי שייתכן שישנם טעמים נוספים שחז"ל לא גילו לנו. כמו במקרה זה, שחז"ל הרי לא גזרו שמא יערב מוח של בהמות, אלא שמא יערב חלב טמא. עיקרון זה כתב גם המשך חכמה (שמות י"ב) בשם הגר"א.

      ואכן, דבר זה מקבל לעתים חיזוק, כמו במציאות שלנו. בשנים האחרונות התברר שישנה בעיה חדשה בחלב עכו"ם. כאשר עושים טיפול ווטרינרי, נותנים לעתים זריקות לבהמות. ישנם מקומות בעולם, שנותנים את הזריקות במקומות שבהם הם פוגעים באיבר של הבהמה והופכים אותה לטריפה! גם חלב טריפה אסור (שו"ע יו"ד פ"א, א-ב). לאור זאת ישנם מקומות בעולם שהחלב עשוי להיות ממש בעייתי (עיין במאמרו של הרב ויטמן, הליכות שדה 98, ובתחומין. מאידך, יש כאלו שהתירו זאת, כי הטיפולים הללו נועדו להאריך את חיי הבהמה, ואם כך, למרות שהם נוקבים באיבר פנימי, ייתכן שאין כאן ממש טריפה. למרות זאת, בטיפולים בארץ, מקפידים שלא להזריק באופן כזה).

      גבינת עכו"ם: לא נאריך כעת בכך, אבל נציין את עיקרי הדברים. למרות שחלב טמא אינו מתגבן (ולכן מצד הדין התירו חמאת עכו"ם – שו"ע יו"ד, קט"ו בסופו. אך כאמור אין להקל כיום ללא השגחה), הרי שחז"ל אסרו גבינת עכו"ם שמא העמידו אותה בקיבת נבילה (קיבת נבילה מכילה את חלבון הקלוגן [ג'לטין] והיו שמים שם את החלב עד שהיה הופך לגבינה). וכך נפסק ברמב"ם (מאכלות אסורות, פ"ג הי"ג) ובשו"ע (יו"ד, קט"ו, ב).

      ביחס לחלב די בכך שישראל רואה את החליבה. יש הסבורים שכך גם בגבינה, שאם ישראל רואה את הגיבון – די בכך. אולם, הש"ך (יו"ד קט"ו ס"ק כ) סובר שלא די בכך, וצריך שהחלב יהיה שייך ליהודי בזמן הפיכתו לגבינה (או לפחות שהאנזים שהופך את החלב לגבינה, יהיה שייך ליהודי).

      בתעשייה ישנה השלכה חשובה לגבי הגבינה. אחד המרכיבים החשובים בתעשייה הוא קאזינט. חומר זה עשוי על ידי שמוסיפים חומצה לחלב ומפרידים ממנו את חלבון החלב (ואחר כך מייבשים אותו וטוחנים אותו לאבקה). נחלקו הפוסקים האם תהליך זה נחשב לגבינה או נחשב לחלב (הרב פיינשטיין למשל, סבור שגבינת קוטג' אינה נחשבת לגבינה, כי היא לא עשויה על ידי אנזים אלא על ידי החמצה, ויש הסוברים שהוא הדין לקאזינט).

      שאלה נוספת בתעשייה היא חלבוני מי הגבינה. חלבונים אלו מופקים ממי הגבינה שיצאו בעת עשיית הגבינה. גם ביחס לכך נחלקו הפוסקים האם דבר זה נחשב כחלב או כגבינה (הפ"ח קט"ו ס"ק כא, סובר שמי הגבינה אינם בכלל הגזירה. וכן דעת שו"ת אגרות משה, יו"ד ח"ג סימן י"ז. מאידך, ישנם אחרונים רבים שאסרו – עיין דרכי תשובה שם).

      כאשר קונים מוצר שיש בו חלב עכו"ם, קשה לדעת האם הבעיה היא חלב עכו"ם או קאזינט או חלבוני מי גבינה או אבקת חלב. וכפי שראינו, ישנם כאלו המתירים רק חלק מן הדברים, וישנם כאלו המתירים את כולם, וישנם כאלו האוסרים את כולם.

      לכן: לכתחילה, בפרט בארץ ישראל, ראוי להקפיד שלא לאכול חלב עכו"ם. יש לציין, שכיוון שהכשרי מהדרין אינם נותנים הכשר כאשר יש חלב עכו"ם, הרי שמוצר שיש בו חלב עכו"ם הוא ממילא מיועד לציבור שאינו מהדרין, ועשויים להיות בו בעיות נוספות! (והמקל יש לו על מה לסמוך [ובודאי שג'לטין בעייתי הרבה יותר מאשר חלב עכו"ם]. אבל, רצוי שגם המקל [שגר בארץ] לא יקל בצורה סוחפת, וישתדל לחפש מוצרים ללא חלב עכו"ם [למשל שוקולד מגדים או מהדרין של רבנות צפת או הכשרי מהדרין אחרים] ורק אם אינו מוצא – יקל זמנית).