כלאי אילן - סקירה מקצועית

הרב יואל פרידמן ומאיר פרנקל

הקדמה

    מרבית עצי הפרי הינם מורכבים. חלקם הגדול מורכב בהיתר (מין במינו), חלקם באיסור (מין באינו מינו) ולפעמים אין הכרעה לגבי הסיווג המיני (מהבחינה ההלכתית - ספק מינו).

    הצורך בהרכבת העצים נובע משיקולים מקצועיים שונים: מחד גיסא הרצון לקבל את הפרי המבוקש ע"י בחירת הרוכב, ומאידך גיסא, בחירת כנה שתתאים לתנאי הקרקע, מניעת מזיקים, כמות ואיכות יבול, הבכרת יבול ועוד.

    הקושי שבפניו עומדים הנוטע והאדם הפרטי שמזמין עצים במשתלה, הוא שגם אם מבררים בצורה מדוייקת את שם הרוכב ואת שם הכנה, לרוב אין בנתונים אלו כדי לדעת אם מדובר בעצים שמורכבים באיסור (מין באינו מינו) או בהיתר (מין במינו). זאת, מכמה סיבות:

א. ההגדרות ההלכתיות להגדרת המין אינן זהות להגדרות המדעיות.

ב. הכנות מיוצרות במטעי-אם או במשתלות, ומגמת הגידול היא אך ורק לצורך לקיחת ייחורים לצורך גידולם בתור כנה, ולפעמים גם אין גדלים עליהם פירות (ברבוי וגטטיבי וכנות מכלוא לרוב אין פירות), אשר חשובים לקביעת המין מהבחינה ההלכתית, כדלהלן.

    מגמת הסקירה שבפנינו היא בראש ובראשונה להגביר את המודעות של ציבור הנוטעים (חקלאים ואנשים פרטיים) לבעיית נטיעת עצי פרי שיש בהם בעיה של כלאים.

    ברצוננו למקד את בעיות הכלאים כדי שמי שמזמין את השתילים יידע להפנות אלינו למכון שאלות לבירור, ואנו נשתדל להתייחס לכל שאלה ספציפית לגופה, תוך צירוף מכלול השיקולים ההלכתיים במקרה הנדון.

    בסקירה שלפנינו נציין את הכנות המקובלות בהתייחס לזן הרוכב שהנוטע מזמין, נציין את המינים שבהם אין בעיית כלאים, וכן מינים בהם יש בעית כלאים עם האלטרנטיבות המותרות, במידה שהן קיימות. נציין גם את הכנות הבעייתיות שלגביהם עדיין אין הכרעה הלכתית, וכאמור, לגביהן נשתדל להכריע בכל מקרה לגופו, לאחר התייעצות עם גדולי הפוסקים.

 

    תקציר הלכתי

 

א. נאמר ברמב"ם (כלאים פ"א ה"ה):

"כלאי האילנות הרי הם בכלל מה שנאמר: "שדך לא תזרע כלאים". כיצד: המרכיב אילן באילן כגון שהרכיב ייחור של תפוח באתרוג או אתרוג בתפוח - הרי זה לוקה מן התורה בכל מקום, בין בארץ בין בחוץ לארץ."

ב. איסור כלאי אילן כולל רק את פעולת ההרכבה, דהיינו: החדרת ייחור (רוכב) של מין אחד בכנה ממין אחר[1].

    אסור לטעת אילן שהורכב באיסור, אך נחלקו הפוסקים אם איסור זה הוא מדאורייתא[2] או רק מדרבנן[3].

ג. אילן שהורכב באיסור (מין באינו מינו) - אסור לקיימו, כלומר שאין להשקות אותו, אין לדשן אותו וכדו'[4].

ד. במקרים שהם ספק מינו מותר לקיים את האילן המורכב[5], ומותר לטעת את האילנות ע"י גוי[6]. ויש פוסקים המתירים אף נטיעה בגוש והרכבת עין[7].

ה. מבואר ברמב"ם (הל' כלאים פ"ג ה"ה) שאף בשני מינים מועיל דמיון להתיר את הכלאיים מפני שבכלאיים הלכו אחר מראית העין. הקריטריונים הקובעים, לדעת הרמב"ם, הם: דמיון העלים, או לחילופין דמיון הפרי, ובלבד שההבדל בטעם לא יהיה גדול מאד[8].

ו. אסור להרכיב אילן מאכל על כנת סרק[9].

    כאמור בהקדמה, מקרים בעייתיים יש להפנות לרב כדי למצוא פתרונות אלטרנטיביים או כדי למצוא דרכים לבצע את ההרכבה או את הנטיעה בדרך היתר.

 

    סקירה מקצועית*

תאנים - בד"כ לא מורכב. ריבוי מייחורים (וגטטיבי). במקרים של החלפת זן, מרכיבים על תאנה (הרכבה מותרת).

רימון - ריבוי ע"י ייחורים ללא הרכבה.

זית - מורכב על כנות מייחורי זית (כיום יש שיטות ריבוי ללא הרכבה, מייחורים בלבד).

תמר - הריבוי מנצרים של התמר, לא מבצעים הרכבה.

חרוב - מורכב על כנות מזריעי חרוב (הרכבה מותרת).

 

    פירות טרופיים וסובטרופיים:

מנגו - מורכב על כנות מזריעי מנגו (13/1 , סבר, 49 הרכבה מותרת).

אבוקדו - מורכב על כנות מזריעי אבוקדו (מקסיקאני או מערב הודי. הרכבה מותרת).

ליצ'י - מורכב על זריעי ליצ'י או הברכות של ליצ'י (הרכבה מותרת).

שסק - בד"כ מורכב על כנות מזריעי שסק (הרכבה מותרת). לפעמים השסק מורכב על כנות של חבוש (לאדמות כבדות) שיש בהן איסור כלאים[10].

אפרסמון - מורכב על כנות של אפרסמון (וירג'יניה, טריומפ - הרכבה מותרת).

אקטינידה (קיוי) - מורכב על זריעי קיוי (הרכבה מותרת).

אנונה - מורכב על כנות אנונה (הרכבה מותרת).

גויאבה - בד"כ על זריעי גויאבה או על ייחוריה (הרכבה מותרת).

פיג'ויה - על כנות זריעי פיג'ויה (הרכבה מותרת).

 

    נשירים

אגס - מעל 95% מהאגסים מורכבים על כנה של חבוש (A, B29) ויש בכך בעיה חמורה של כלאים. האלטרנטיבות לכנת החבוש הן כנות אגס שהובאו מארה"ב (ohf חמישה טיפוסים. נראה שהרכבה זו מותרת, ולמעשה צריך בירור נוסף). אנו מנסים התאמת כנות אלו לזנים קוסציה וספדונה במטעי כרמל ובמטעי בקעת ערד. ישנה כנה נוספת, בטלפוליה, שאינה נפוצה. הרוכב אינו מניב בפוריות גבוהה ויש אי אחידות במטע (הכנות הן מזרעים לא מבוררים).

תפוח - מורכב על כנות תפוח (זריעי מלוס, חשבי - מקומי), כנות איסמולינג (הרכבה מותרת).

חבוש - מורכב על כנות מזריעי וייחורי חבוש (הרכבה מותרת).

שזיף - מורכבים על שלשה סוגי כנות:

א. על כנות שהם טיפוסי שזיף (מריאנה, מרובלן - הרכבה מותרת).

ב. על כנות שקד (באדמות גיריות, לצורך הגדלה או הבכרת הפרי), ויש בכך איסור כלאים[11].

ג. על כנות שהן מכלוא של אפרסק עם שקד או אפרסק שקד ושזיף:

כנת 677 - מכלוא של אפרסק ושקד - יש בכך בעיה של כלאים.

כנת "הנסן" - כנ"ל.

כנת  - GF 655מכלוא של אפרסק ושזיף - העלים דומים הן לשזיף והן לאפרסק. הפרי דומה יותר לשזיף. למעשה צריך לעשות בירור נוסף.

מירן, פרסיאנה (בלקיום) - העלים דומים לשזיף. הפרי לא ידוע. למעשה צריך בירור נוסף.

סייטשין - העלים דומים לשזיף וכן הפרי. יתכן שאפשר להתיר כנה זו.

אפרסק ונקטרינה - מורכבים על שלושה סוגי כנות:

א. הכנות המקובלות הן מזריעים של אפרסק (נמגרד, בלדי, 198/12 - הרכבה מותרת).

ב. מורכב לפעמים על כנות שקד (אלנם נגד נמטודות) לצורך הבכרת הפרי. יש בהרכבה זו בעיה של איסור כלאים.

ג. על כנות שהן מכלוא של שקד ואפרסק. יש לציין, שאין תועלת מקצועית להרכבת אפרסק על כנות אלו כיון שהן נותנות עץ חזק מידי. מקצועית, מומלץ להשתמש בכנות מכלוא הנ"ל, במצב של שינטוע (הלכתית, ראה להלן).

כנת 677 - מכלוא של אפרסק ושקד - העלים דומים לשקד, הגלעין דומה לשקד וטעמו כשקד. מראה הציפה וכן טעמה דומה לאפרסק. יתכן שאפשר להתיר הרכבה זו גם לאפרסק ועדיין צריך בירור הלכתי נוסף[12].

כנת 557 - מכלוא של אפרסק ושקד - העלים דומים לשקד. הפרי דומה קצת לשקד וקצת לאפרסק. למעשה צריך בירור נוסף.

כנת 749 - כנ"ל בכנת 557.

משמש - מורכב בד"כ על זריעי משמש (הרכבה מותרת). בסוגי קרקעות כבדות משתמשים בכנת שזיף (מריאנה) ויש בכך בעיה של כלאים.

גודגדן ודובדבן - מורכבים על כנות דובדבן (מהלב, קולט - הרכבה מותרת).

 

פירות אגוזיים

שקד - מורכב על שני סוגי כנות:

א. על כנת שקד מר מזריע. למעשה אפשר להקל בהרכבה זו[13].

ב. בשנים האחרונות נפוץ השימוש בכנות מכלוא אפרסק-שקד, המאפשרות עץ גדול וכן יבול גדול יותר:

כנת 677 - מכלוא של אפרסק ושקד - העלים דומים לשקד, הגלעין דומה לשקד וטעמו כשקד. הציפה דומה לאפרסק, וכן טעמה של הציפה כטעם האפרסק. למעשה, הראשון לציון הגר"מ אליהו שליט"א, התיר כנה זו לשקד.

כנת 557 - מכלוא של אפרסק ושקד - העלים דומים לשקד. הפרי דומה קצת לשקד וקצת לאפרסק. למעשה צריך בירור נוסף.

 כנת 749 - כנ"ל בכנת 557.

כנת "הנסן" - העלים דומים לשקד, הציפה דומה לשקד והגלעין דומה יותר לאפרסק. למעשה צריך בירור נוסף.

אגוז המלך - מורכב על על כנות מזריעים של אגוז המלך (הרכבה מותרת).

אגוזי פקן - מורכב על כנות מזריעים של אגוזי פקן (הרכבה מותרת).

אלה (בוטנה, פיסטוק) - מורכב על זני בוטנה (הרכבה מותרת) או על אלה אטלנטית[14].

מקדמיה - מורכב על כנות מזריעי מקדמיה (הרכבה מותרת).

    הדרים

    בעיות הכלאים בהדרים הם קלות יותר מבחינה יחסית. הסקירה מסודרת לפי הכנות כיון שלרוב משתמשים בכל סוגי הכנות לכל מיני ההדרים, בכפוף לתנאים המקצועיים בכל מקום.

    לאחר בירור והתייעצות עם מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל, ויבלח"א מרן הראשון לציון הגר"מ אליהו שליט"א, נראה שאפשר לחלק את מיני ההדר לשלושה:

א. תפוזים וקליפים (קלמנטינה, מנדרינה, וכיו"ב, קומקוואט).

ב. אשכולית, פומלה ופומלית.

ג. לימון ואתרוג.

    למעשה, אפשר להקל ולהחשיב את כל מיני ההדר כספק מינו (חזו"א כלאים סי' ג ס"ק ז), ולכן יש להורות שבכל מקרה של ספק יש לבצע את ההרכבה ע"י גוי, ועדיפה הרכבת עין (מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל, ובד"כ זוהי ההרכבה המקובלת).

    את הנטיעה יש לבצע ע"י גוי. לדעת מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל אפשר להקל במקרים של נטיעה בגוש גם ע"י ישראל (ראה תשובתו בחוברת זו עמ' 11).

קליאופטרה - דומה לקליף, ולכן מותר בכל הקליפים ובתפוז.

חושחש - דומה לתפוז בעלים ובפירות, ולכן מותר כנ"ל.

טרויאר - דומה לתפוז, אך העלים הם כשל ה"תלת-עלה". ואף שלרמב"ם די בדמיון אחד, נראה שיש להחמיר, כי גם המדענים מסופקים אם הוא ממיני ההדר. ומרן הגרי"ש אלישיב שליט"א פסק שהוא ספק מינו עם ההדר. לכן למעשה יש להחמיר בו כספק מינו אף עם התפוז.

וולקה מריאנה - נראה כתפוז, ומותר בתפוז וקליפים (יתכן שאפשר להקל בו גם לגבי לימון).

מקרופילה - דומה ללימון.

812 - נראה כתפוז, ולכן מותר בתפוז ובקליפים.

רנגפור - RTX-803 נראה כתפוז או קליף (טמפל), ולכן מותר בתפוזים וקליפים.

רנגפור - צורת הפרי דומה לתפוז.

לימון גס - צורת הפרי דומה לתפוז, והטעם מזכיר את התפוז. העלים דומים ללימון, והטעם אינו רחוק גם מהלימון. לכן נראה שאפשר להקל ולהרכיב עליו תפוז, קליפים ולימון.

ציטרומלו - תפוז.

 

 

 

[1] סנהדרין (ס ע"א), ושם הוקשה הרכבה להרבעת בהמה.

[2] חזו"א (כלאים סי' ב ס"ק ט).

[3] משפט כהן (סי' כ-כג), וע"ע שו"ת חתמ"ס (ח"ו סי' כה).

[4] שו"ע (יו"ד סי' רצה סעי' ז).

[5] חזו"א (שם).

[6] חזו"א (כלאים סי' א ס"ק א ד"ה ואפשר), הגרי"א הרצוג (מצוות התלויות בארץ סוף סי' יא).

[7] ראה תשובתו של מרן מרן הגר"ש ישראלי זצ"ל בחוברת זו (עמ' 11).

[8] השו"ע (יו"ד סי' רצה סעי' ו) פסק כרמב"ם. ועי' ביאור הגר"א שמציין לדברי השו"ע (סי' רצז סעי' ט"ו) בניגוד לדעת הר"ש.

[9] 9. שו"ע (יו"ד סי' רצה סעי' ג). ונחלקו הפוסקים באילן שיש לו פירות בר שראויים למאכל ע"י הדחק, אם נחשב כאילן סרק: לדעת הלבושי שרד (עטרת זהב סי' רצה ס"ק ו ושו"ת נאות דשא סי' יב) הוי סרק ואסור, ולדעת המשכנ"י (יו"ד סי' סט) אינו סרק ומותר. ונראה שאפשר להקל, עי' "עץ הדר" (למרן הרב קוק זצ"ל מהדורת הרב זולדן עמ' ריח) ומשפט כהן (עמ' נב), חזו"א (כלאים סי' ס"ק ט) לגבי הרכבת תפוז על חושחש. ולמעשה יש לבדוק כל מקרה לגופו.

* הסקירה המקצועית מסודרת לפי שמות הרוכב מלבד ההדרים - לפי שמות הכנה.

[10] ארץ חמדה (עמ' קפח).

[11] עי' תשובת הגריא"ה הרצוג (פסקים וכתבים, מצוות התלויות בארץ, סי' יג) וע"ע בהמשך (שם סי' יד), ארץ חמדה (עמ' קפח).

[12] יש לעיין בהגדרת המין בכלאים האם יתכן להתיר את הכנה הזו הן לאפרסק והן לשקד, אף שהשקד והאפרסק כשלעצמם ה"ה כלאים זב"ז (כלאים פ"א מ"ד). השאלה היא, האם הדמיון בעלים או בפרי ה"ה מגדירים את המין מבחינת הלכות כלאים, ולפי"ז לא יתכן שכנת 677 תהיה מוגדרת גם אפרסק וגם שקד (עי' אבני נזר או"ח סי' תפה), או שמא מראית העין הינה הגדרה בסיסית בהל' כלאים (רמב"ם פ"ג ה"ה) ולכן יתכן שידמה הן לאפרסק והן לשקד (עי' זרע הארץ עמ' רנח). וע"ע חזו"א (כלאים סי' ג ס"ק ג ד"ה יש לעי') שמראית העין קובע ואין הדמיון קובע את המין, אך שם פסק כן להחמיר ונד"ד הוא הפוך ולקולא.

[13] חזו"א (כלאים סי' ג ס"ק ה ומעשרות סי' א ס"ק כח) וע"ע ארץ חמדה (כלאים עמ' רסח).

[14] בזני הבוטנה אין בעיה של כלאים. הרכבה על אלה אטלנטית היא בעיה מבחינה הלכתית, ראה מאמרו של הרב שמואל דוד (תחומין ה' עמ' 160) שכתב להתיר. ואילו הרה"ג יעקב אריאל שליט"א התיר רק ע"י גוי.