בדין תולעת אניסקיס

הרב שניאור זלמן רווח

מבוא:

תולעים בדגים, איננו חידוש של הדור האחרון, אלא כבר הוזכר בתלמוד, בראשונים, ונפסק להלכה ברמב"ם והשולחן ערוך והאחרונים אף היטיבו לתאר את סוגי התולעים השונים. אמנם אימתי התולעים אסורים ואימתי לא, נחלקו רבותינו הראשונים, ולקמן אסכם את דעות הראשונים והאחרונים בתמצית ממש, והרוצה להאריך ולעיין בסוגיא זו, יראה מה שכתבתי באריכות בתשובותיי הרבים שנתפרסמו בספר תולעת שני ח"ב, ובמאמרים השונים שפירסמתי בגליונות השונים של "תנובות שדה". במאמר זה אפרט בקצרה ממש מדוע תולעת "אניסאקיס" אסורה דין תורה הגם שנמצאת בתוך בשר הדגים.

סקירה מקצועית מתומצתת:

תולעים וטפילים בדגים מצויים הן בים הפתוח, והן בבריכות, אגמים ונחלים. ומצויים הם על עור הדג. במעי הדג, ובבשר הדג. התולעים הנמצאים על עור הדג מקורם מבחוץ ואסורים כדין שרץ המים. כמו"כ תולעים שבמעי הדג או על דפנות בטן הדג, או על שאר איבריו הפנימיים, אף הם מקורם מבחוץ ואסורים כדין תורה. אולם תולעים שבבשר הדגים סתמם נוצרו בדג ונחלקו הראשונים האם הם מותרים או אסורים. בשולחן ערוך פסק שתולעים אלו מותרים. והטעם הוא כיון שהם גדלו בבשר דג ולא פירשו. בעולם הדגים אנו מכירים תולעים רבים בבשר הדגים והם מצויים לרוב בדגי הים כגון הטפילים הנראים כעין גרגרי אורז המצויים בדגי ים רבים, כגון המצויים בדגי סול מכל הימות שבעולם, דגי הבקלה מארגנטינה, דגי פולוק מאלסקה, דגי טונה מכל מדינות העולם ועוד. וטעם הדין להיתר לימדונו חז"ל שהוא מפני שתולעים אלו נוצרים בדג ולא באים מבחוץ וכיון שהם לא שרצו במים אין עליהם דין של "שרץ המים". ואכן תולעים אלו מצויים רק בבשר הדג ולא במעי הדגים. מאידך תולעי אניסאקיס מצויים לרוב במעי הדגים וגם בבשר הדג, ותולעים אלו מחזור חייהם ידוע ומפורסם אצל המומחים שיש להם "מחזור חיים" החל משלב הביצה ששוהה בקרקעית הים במשך כשבועיים עד שלב התפתחות הזחל, לאחר שהזחל שוחה חופשי במים, הוא נבלע ע"י דגיג קטן, שהוא בהמשך נבלע ע"י דג גדול [והדג הקטן מתעכל במעי הדג והתולעת נשארת לחיות במעי הדג הגדול]. בשלב הבא נבלע הדג הגדול ע"י חיית ים והדג מתעכל בבטנו, והתולעת ממשיכה לגדול עד שמגיעה לבגרות מושלמת והיא מטילה ביצים שיוצאים אל הים הפתוח יחד עם היציאות שלהם. ושוב הכל חוזר חלילה. כך שתולעים אלו בוודאות שרצו במים קודם כניסתם אל הדג כך שדינם כדין "שרץ המים". ובנוסף, הדברים גם נראים לעין כל גם למי שאינם מומחים, בכך שבאותם דגים ממש כאשר הם בים הפתוח הם נגועים בהרבה תולעי אניסאקיס וכאשר הם בבריכות ובכלובים בים הם נקיים לחלוטין, [וכאמור זה משום שאין חיות ים ששוחים עם הדגים]. ובנוסף תולעים אלו הקיימים במעי הדג, אינם נכנסים לבשר הדג אלא לאחר מיתת הדג, ומעבר לכך שכך הוא בטבע שברא הקב"ה בעולמו שכל בעל חי כשהוא חי הוא מתנגד לכניסת בעל חי אחר אל בשרו. גם המציאות מלמדת אותנו שכך היא המציאות, כאשר בדגים שמקפיאים אותם עם המעיים שלהם כגון דגי ההרינג והבקלה מארגנטינה, יש תולעי אניסאקיס לרוב במעיים אולם הם נקיים לחלוטין בבשר. ומאידך דגים שקודם ההקפאה מוציאים את בני המעיים אזי תולעי האניסאקיס הנשארים בדפנות הבטן חודרים אל הבשר ולכן מוצאים תולעים אלו גם בדפנות הבטן של דגים אלו, וגם בבשר הדג, ולעיתים מוצאים את התולעים כשהם חציים בפנים וחציים בחוץ. תופעה זו מצוייה בכמה מדגי הים, ובפרט אותם הבאים מאלסקה [ארה"ב ורוסיה] ומעובדים בסין, ובדגים המצויים ברשתות השיווק ניתן לציין את המצב בדגים הבאים: דגי סול [המיובאים מסין]. פלאונדר. קוד. סלמון [מהים הפתוח ומגיעים מארה"ב, קנדה וסין – להבדין מסלמון המגיע מנורבגיה וצ'ילי שזה גידול בכלובים ונקי מתולעי אניסאקיס]. אלסקה פולוק [המיובא מסין] בקלה מרלוזה [המיובא מסין ומגיע מאלסקה ללא בני מעיים לעיבוד בסין – להבדיל מהבקלה מרלוזה בארגנטינה המגיע לתעשיית הפילה עם הבני מעיים ונמצא נקי בתוך הבשר מתולעי אניסאקיס].

מקורות הדין וההלכה:

דעת רבינו הרמב"ם וסייעתו לאסור גם תולעים שבבשר הדג:

כתב הרמב"ם להלכה [הל מאכ"א פ"ב הי"ז]:  תולעת הנמצאת במעי הדגים ובמוח שבראש הבהמה והנמצאת בבשר אסורה. אבל דג מליח שהתליע הרי התולעת שבו מותרת, שהן כפירות שהתליעו אחר שנעקרו מן הארץ... עכ"ד. הנה מחד בתחילת דבריו כתב הרמב"ם לאסור אותם שבמעי הדגים, אך בהמשך בצד ההיתר כתב רק לגבי דג מליח שהתולעת שבו מותרת, ולא התיר אותם שבבשר הדג. ומבאר המגיד משנה שם שאכן ס"ל להרמב"ם שכל התולעים שנמצאים בדג כשהוא בחיים זה אסור, ודווקא לאחר מיתה מותר, ובזה הוא חלוק מבהמה שאפילו לאחר מיתה התולעים שבבהמה אסורים כיון שהבהמה איננה מותרת אלא לאחר שחיטה. ודין זה הוא הוציא מהסוגיא במס' חולין דף סז ע"ב, שכתבה שם הגמרא שהלכתא קוקאני אסירי מ"ט מינם ניים ועלי ליה באוסייה, ודכוורי שרי, ומקשה הגמרא מ"ש מדרניים שבבהמה, ומתרצת הגמרא שבהמה בשחיטה היא דמשתרייא, אבל דגים באסיפה בעלמא מישתרי והני כי קגבלן בהיתרא קא גבלן. עכ"ד הגמ' שם. ודעת רש"י שם שקוקיאני אלו תולעים שבכבד ובריאה. ודעת ר"ת שם בתוד"ה קוקיאני, שהיינו תולעים שבדגים. וזהו שכתב הרב המגיד, שס"ל לרבינו הרמב"ם שכל תולעים שבדגים מחיים וזהו קוקיאני דאסירא. אלא שמכל מקום אם תקשה מדוע הדגיש הרמב"ם תולעים שבמעי הדג, על כך מיישב הלחם משנה שכתב כן כיון שהמציאות שהתולעים נמצאים במעי הדג ודיבר הרמב"ם בהווה. ובספר הליקוטים שבספר הרמב"ם מהדורת פרנקל הביאו שבספר הגהות על הרמב"ם לרבי דוד עראמה ז"ל כתב שמדיוק לשון הרמב"ם נראה טעם אחר ולא כטעמו של הרב המגיד, והוא שלדעת רבינו הרמב"ם כל תולעים שבבשר הדג מחיים, אסורים. היינו משום שמחיים הרי הוא כמחובר, וכל תולעת ששרצה במחובר אסורה. ומדייק דבריו שם מסוף דברי הרמב"ם לענין דג מליח שהתולעת שבו מותרת, וכתב הרמב"ם שהטעם להתיר משום שהם כפירות שהתליעו לאחר שנעקרו מן הארץ. [ובספר ערוך השולחן יו"ד סי' פד סעיף צב כתב בדעת הרמב"ם וז"ל: "ודע שהרמב"ם יש לו שיטה אחרת בתולעים... דאפילו הנמצאים בבשרו של דג מחיים, תלינן שנכנסו מחוץ. ותולעים שבדגים אינם מותרים רק הנולדים לאחר מליחתן. עכ"ד].

וכדעת רבינו הרמב"ם כ"כ בספר התרומה [וכן למד בדעתו הרשב"א עמ"ס חולין שם. ובשלט"ג על הר"ן סופ"ג דחולין]. ובתו"ח (כלל מ"ז) כתב שכן דעת השערי דורא. אמנם הב"ח כתב (יו"ד סי' פ"ד סוד"ה כל תולעים) שרק בחתיכות דג דעתם להחמיר כיון שיש ספק שמא באו מחוץ לחתיכה. אולם בין העור לבשר דעתם להתיר. עי"ש. (וכ"כ היש"ש [עמ"ס חולין פ"ג סי' ק"ד], שבחתיכת דג יש להחמיר ולאסור כיון שחיישינן שהתולעים שבאו מעלמא לבני המעיים נפלו לחתיכה בשעת קריעת הדג). אמנם בשו"ת בית אפרים יו"ד סי' כ"ה, פליג עלייהו וס"ל שלדעת שערי דורא התולעים שבדגים אסירי בכל עניין כשזה מחיים.

דעת הרשב"א וסייעתו להתיר תולעים שבבשר הדגים:

הרשב"א בחידושיו עמ"ס חולין שם הביא את דעת ספר התרומה, שקוקאני הם התולעים הנמצאים מחיים בין בדגים ובין בבהמה והם אסורים, ולא שנא אם נמצאו בראש או במעיים או בגוף החתיכה. והרשב"א שם פליג עליה, להתיר כל תולעים שבבשר הדגים עי"ש. וכן דעת הרי"ף, הרא"ש וכ"פ רבינו בעל הטור. וכן ציין לדעתם הרמ"א בתו"ח דיני תולעים [כלל מז-מח] כתב הרמ"א את דברי הטור שהתולעים שבמעי הדג אסורים דמעלמא אתו, ובין עור לבשר או תוך הבשר מותר. וציין שכן פסקו הרא"ש והרי"ף [ומש"כ שכ"כ הרמב"ם, זה ט"ס וצ"ל הרמב"ן, וכמו שכתב המנחת יעקב שם בסק"ג]. וסיים שם שכן הסכמת הפוסקים דלא כמשמעות השערים דאף בדגים אסור בכל ענין. [כוונתו לספר שערי דורא (סי' נב) הנז'].

דעת השולחן ערוך הלכה למעשה להתיר התולעים שבבשר הדג:

אלא שלהלכה למעשה רבינו הטור (יו"ד סו"ס פ"ד) ומרן בשולחן ערוך והרמ"א שם (יו"ד סי' פ"ד סעי' ט"ז) ובספרו תו"ח הנז' פסקו כדעת הרשב"א, הרא"ש, הרא"ה, הר"ן ועוד. להתיר תולעים שבבשר הדג אפילו מחיים, ולא חששו בזה לדעת הרמב"ם כיון שהוא נגד דעת רוב הפוסקים. [ראה עוד במנח"י על התו"ח ס"ק ג, מה שהביא בשם המגדל עוז ומה שכתב עליו שם].

בטעם ההיתר של תולעים בבשר הדג:

הנה כאמור לעיל מקור דין תולעים שבבשר הדג הוא מהגמ' בחולין דף ס"ז ע"ב. וכבר ציינתי שנחלקו בזה רש"י ור"ת מה זה קוקיאני שלדעת רש"י הם התולעים שכבד ובריאה של הבהמה, ודעת ר"ת שאלו התולעים שבדגים. ומ"מ גם לדעת התוס' שקוקיאני הם אותם שבדגים ואסור מ"מ היינו כפי שהגמרא מבארת שם שה"ט משום שכאשר הדג ישן עייל ליה באוסייה [כלומר נכנסים דרך החוטם. ויש הגורסים נכנס באוזנו. ושניהם אמת]. עכ"פ כיון שיש חשש שהם נכנסו מבחוץ אזי הם אסורים. ותולעים אלו אפשר למוצאם במעי הדג, כיון שמהאוזן או מהחוטם הם מגיעים לראש או למעיים או לחלל המעיים. ולכן זה אסור. אולם הנמצאים בבשר כיון שלא אפשר שבאו מבחוץ, זה מותר. [ומ"מ מרן הבית יוסף בסוס"ס פ"ד בסוד"ה כל תולעים כתב שגם לדעת רש"י אסורים תולעים שבמעי הדגים דהא איכא למימר בהו נמי דמעלמא אייתו ועיילו ליה באוסייה, עי"ש].

ודברים אלו כתבו כל גדולי המפרשים בביאור הגמ' בחולין שם. ראה בחידושי הרא"ה שם שכתב את טעם ההיתר של תולעים שבבשר הדג וז"ל: "תולעים הנמצאים בבשר הדגים שהיו ודאי מבשרו שלא היה אפשר שבאו מן החוץ, שריין". הרי שהוא הדגים שטעם ההיתר הוא כיון שאותם שבבשר הדג מותרים כיון שלא אפשר שבאו מהחוץ. וכ"כ הר"ן על הסוגיא שם וז"ל: "...שלא היה אפשר שבאו מן החוץ אלא נוצרים מבשרו, שריין". הרי שגם הוא הדגיש שההיתר הוא דווקא היכא שלא היה אפשר שבאו מן החוץ. וכך ביאר המהר"ם שיף על הסוגיא בד"ה דכוורי שריין וז"ל: "לר"ת דוקיאני אסירי איירי בדגים איירי הכא בנמצאו בין העור לבשר דאין לומר עיילי באוסיה". וכך ביאר מרן בבית יוסף [שם] שמדייק שדעת רבינו תם שדווקא קוקיאני אסורים שהם במעיים או כיו"ב, כיון דאיכא למימר בהו דאתו מעלמא אבל הנמצאים בבשר הדג שרו דמיניה קגבלי.

הנה אם כן מתברר מדעת כל הראשונים המתירים את התולעים שבבשר הדגים שהוא רק משום שלא יכול שהם יבואו מאוזנו או מחוטמו של הדג לבשר הדג, ולכן הם מותרים כיון שוודאי מיניהו קגבלי ומותרים.

וראה עוד בדברי הב"ח בסי' פ"ד שם, שהביא את ספר שערי דורא שכתב שלדעת רבינו תם תולעים הנמצאים בחתיכות דגים נמי אסורים.  ומבאר הב"ח שכל ההיתר שהתיר רבינו תם הוא דווקא בדג שלם בין עור לבשר דוודאי הוא דלא אתיין מעלמא. אבל אם נמצא כך מונח בחתיכת דג אע"ג דלא נמצאו במעיים יש לחוש שמא נכנסו באוזנו ואח"כ נכנסו בבשר הדג מבפנים ולכן נמצאו בחתיכה ואסורים מספק. ובהמשך הביא דעת ספר התרומה והשע"ד ואת דברי התו"ח עליהם, וסיים אבל לפעד"נ דלא אסר ספר התרומה אלא בנמצא בחתיכת דג דאיכא ספק דילמא מעלמא אתו באוזניו אבל בנמצאים בין עור לבשר מותרין... עכת"ד.

הרי שפתיו ז"ל ברור מללו, שהיכא שיש ספק שמא באו מבחוץ אסורין כדין כל ספק דאורייתא, ורק היכא שוודאי לא באו מבחוץ וכגון בדג שלם ובין עור לבשר מותר.

וא"כ לפי דבריהם ז"ל במקום שיש אותם תולעים גם במעיים, ויש את כל הסימנים שהם באים מבחוץ, והם נמצאים גם בחתיכות הבשר אפילו לא יהיה אלא ספק הרי ספק דאורייתא לחומרא ויש לאוסרם כדין תולעים של שרץ המים שאסורים. וק"ו בנידו"ד שוודאי אנו יודעים שהם באו מבחוץ והם אף נמצאים במעיים ואנו רואים את סימני החדירה שלהם לתוך הבשר, מי יתיר בזה?!

וכך מדוייק גם מדברי הט"ז על השו"ע בסעי' ט"ז ס"ק כ"ב, הגדלים בבשר... אבל דגים אין צריך שחיטה, ע"כ התולעים שגדלים בהם ג"כ מותרים, אם לא שבאו מעלמא להם... עכת"ד. ומשמע שאם באו מעלמא להם אסורים אף שהם בתוך הבשר. וכן כתב להלכה בספר ערוך השולחן ביו"ד סי' פד סעי' פט וז"ל: "והתולעים הנמצאים בדגים אם נמצאו במעיים אסורים משום דמעלמא אתו. אבל אותן שנמצאו בין עור לבשר או בתוך הבשר ממש מותרין דמיניה קא גדלי". עכ"ד. הנה א"כ גם הערוה"ש ביאר שכל ההיתר הוא משום דמיניה קא גדלי. וא"כ נראה ברור שלכו"ע היכא שבאו מעלמא אסורים אף אם הם בתוך הבשר, ולא מצינו אף אחד שחולק בזה.

י"א שרק בתולעת מסויימת התירו כשהיא בבשר הדג:

בספר כנסת הגדולה בהגב"י סי' פד אות קא, כתב מתחילה לבאר את הסוגיא, שאפשר שדווקא בדרני שהיא סוג תולעת מסויימת, והיה ברור לחז"ל שתולעת זו היא הנוצרת בתוך בשר הדג, ולא בשאר סוגי תולעים, עי"ש. ובאמת שהדברים כמפורשים ברבינו המאירי על הסוגיא בחולין שם בד"ה ולענין, שכתב "ומורנא הוא תולעת הנמצא בתוך הבשר הן בבהמה הן בדגים, וודאי לא מחוץ באו אלא שם נתהוו והוא ענין מינהו גבלי" עכ"ל. וזה נראה בבירור שההלכה היא על סוג תולעת זו. ולכן בסוף דבריו שם תמה על הרמב"ם שלא התיר אלא תולעת שבדג מליח, שהרי יש את המורנא שהוא מותר. עי"ש. ובדרך זו ביאר גם הגאון בעל שו"ת שבט הלוי (ח"ד יו"ד סי' פג בד"ה והשתא) את הסוגיא בחולין, וגם הוא דייק את הדברים ברבינו המאירי. עי"ש.

שהמחלוקת בין הראשונים אינה מחלוקת במציאות:

הנה מה שכתבנו לעיל בשם הרב ערוה"ש שלדעת הרמב"ם כל התולעים באים מבחוץ ולכן אסרם. יש להבין כיצד יתכן מחלוקת במציאות? בשלמא אם נאמר שזה כדין שרץ הארץ וכפי שביאר הרד"ע והב"ד לעיל, שפיר דמי. אולם מחלוקת במציאות צ"ע. אלא שבשו"ת שבט הלוי הנז', כתב שצ"ל שמחלוקת הראשונים היא בסתמא, כלומר האם סתם תולעת הנמצאת בבשר הדג דינה כמורנא או לא. ובזה מיישב דעת הרמב"ם, עי"ש. ועו"כ שם שלכו"ע משכחת לה גם ההיפך, כלומר משכחת גם שיש תולעים שאינם כמורנא, ומעלמא קאתו, רק שבסתם השו"ע היקל בתולעים שבבשר שדינם כמורנא. אולם אם מתברר על תולעים מסוימים שהם באים מבחוץ ודאי שהם אסורים. ואין זה סותר כלל לדברי חז"ל הקדושים. עי"ש, וביתר שאת והכרעה עי' במש"כ בחלק ז יו"ד סי' קכג, ששם כתב שכבר נתברר שמעלמא קאתו.

תולעת "אנסאקיס" היא בוודאי באה מבחוץ, ואף הנמצא בבשר הדג, אסור:

הנה כעת כשהוברר לנו דיו דין וטעם ההיתר של תולעים הנמצאים בתוך בשר הדג. נראה ברור לענ"ד שהתולעים מסוג "אניסקאקיס" הקיימים כיום בבשר הדג במינים הידועים אסורים באיסור דאורייתא של שרץ המים וכפי שאבאר.

הנה בבשר הדגים אנו מכירים כמה סוגי תולעים וכגון "אספורוזאים" הנמצאים בבשר דג הבקלה. טפיל כעין גרגר אורז הנמצא בדג "אלסקה פולוק". טפיל נוסף כעין זה הנמצא בבשר דג הטונה. ועוד תולעים כעין אלו. וכיון שלגבם אין מידע מדוייק על מחזור חייהם, ומעולם לא מצאתי תולעים וטפילים כעין אלו במעי הדג אלא בבשרו, הרי שדנים אותם להיתר כסתם תולעים שבבשר הדג, שמותרים באכילה, וכמו שפסק מרן בשולחן ערוך.

אולם נידו"ד הוא על תולעת "אניסאקיס" [צבעה בהיר ונוטה לשקוף. אלא שלפעמים היא נראית שחורה או בצבעים אחרים עקב המזון שהיא אכלה או שהיא נמצאת בסביבה מלוכלכת. אולם אם לוקח את התולעת בין אצבעותיו ודוחק בה, כל הצבע יורד והיא חוזרת לצבעה המקורי]. שאנו מכירים אותה בוודאות גמורה גם כשהיא בלב הים, ואנו מוצאים אותה בדגים רבים במעי הדג כגון בבקלה, סלמון, סול, קוד, קינג קליפ ועוד עשרות דגי ים נוספים. כמו"כ אנו יודעים בבירור שמחזור חייהם הוא מחיות הים שחיים בקרבת הדגים [=מזונו של הדג הוא דגיגים וסרטנים קטנים הנבלעים על ידו בתוככי מעיהם של דגיגים אלו קיימים תולעים שצבען בהיר ונוטה לשקוף, (תולעים אלו שני צידיהן הוא חד כזנב וללא ראש), במעי הדג הסרטנים והדגיגים מתעכלים לחלוטין, ולא נותר מהם כי אם התולעים שממשיכים לחיות במעי הדג. לאחר מיתת הדג חלק מתולעים זעירות אלו נוברות ומגיעות לחלל הבטן של הדג, וחלקם מתיישבים על כבד הדג או על שאר איבריו הפנימיים ובסוג דגים מסוימים התולעת אף נכנסת לתוך בשר הדג. מקורם של תולעים אלו הוא מביצים מופרות היוצאות למים מתוך בטנו של כלב ים [שהדגים משמשים לו כמאכל, והתולעים שבתוכו גדלים, מטילים ביצים שיוצאים החוצה עם הפרשות כלב ים]. הביצים הללו שגודלם הוא זעיר ביותר ואין עין רגילה מסוגלת לזהות אותם  יורדים לקרקעית הים  וכעבור כמה שבועות [תלוי בטמפ' המים] מתפתחים לשלב הזחל השני, בשלב זה הם נבלעים ע"י הדגיגים וכאן הזחל מגיע לשלב השלישי שלו,  כאשר הדגיגים נבלעים ע"י הדגים התולעים מגיעים לשלב הבוגר שלהם. וכשהדגים הגדולים נבלעים ע"י חיות הים הם מגיעים לבגרות שלהם בשלב שבו הם כבר מטילים ביצים שיוצאים עם צואת חיות הים וחוזר חלילה]. ואכן בבדיקות שנעשו וגידלו את הדגים הנגועים במקומות שאין בהם חיות ים, לא נמצאו תולעים אלו כלל. [מבדיקות שנעשו במשרד הבריאות בארה"ב (כפי המתואר בספרי המקצוע) נעשה ניסיון ע"י אותם רשויות לגדל את דגי הקוד במקום שאין שם גידול סרטנים, ולא נמצאו כלל תולעים בדגים אלו, ושוב החזירו את הדגים למקום שיש סרטנים וחזרו ומצאו בהם את התולעים. עוד הוסיף שבבדיקות שעשיתי לדג הקוד במפעל בבומבי שבהודו הגם שמצאתי בתוך קיבת הדג שרימפסים רבים מכל מקום לא מצאתי נימטודות לא בחלל הבטן ולא בבשר הדג. וזה מתאים מאד למחקר שעשו הפרופסורים בארה"ב. והטעם הוא כיון שבאיזור הדייג שאותם דגים נידוגים לא מצויים חיות ים באיזור זה.  ואף בדג הסלמון שביררתי באחרונה שיש בו נגיעות מרובה של תולעי אניסאקיס בבשרו, מ"מ אותם שגדלים בכלובים ולא בים הפתוח, נמצאו נקיים לחלוטין ולא היה בהם תולעים כלל]. מכל המתואר לעיל המציאות מתבררת כי תולעים אלו הגדלים בים החופשי, ונכנסים לדג דרך פיו ועקב לחצם בתוך המעיים הם יוצאים לחלל המעיים וחיים שם. [ואני ראיתי ולא זר את אותם תולעים בדגים הנז' כשהם חיים בחלל המעיים ואף צילמתי סרט כיצד הדגים חיים בחלל בטן הדג. ואף צילמתי את החורים שהם יוצרים עם כניסתם לבשר הדג]. ודעת המומחים שכניסתם לבשר הדג היא רק לאחר מיתת הדג כשהדג כבר אינו יכול להתנגד והם עדיין נשארים חיים ואזי הם חודרים לבשר הדג ויוצאים ונכנסים, ורק לאחר הקפאת הדג הם מתים מחמת ההקפאה ואותם שבבטן מתים בבטן ואותם שנכנסו לבשר מתים בתוך הבשר. [ועיני ראו בארגנטינה תולעים חיים בחלל בטן הדג לאחר 5 ימים שהדג כבר נידוג והיה בקירור עם קרח במשך 5 ימים והתולעים היו ממשיכים לחיות בבטנו וצילמתי בסרט את כל הנתונים האמורים והיה עימי ת"ח ומומחים נוספים בכל הסיור]. וא"כ כיון שאנו עוסקים בתולעים שוודאי באו מבחוץ, ואף בהיותם בתוך הדג הם חיים כל הזמן בחלל המעיים של הדגים שלכו"ע תולעים שבמעיים אסורים מדין תורה כדין שרץ המים. א"כ מה בכך שהם אח"כ נכנסו לבשר הדג, ומה הצדדים ההלכתיים שיש להתירם? ואף אם לא נקבל את דעת המומחים ונאמר שהתולעים נכנסו לבשר הדג בעודו חי, מה זה יעלה או יוריד, הרי זה ברור שהתולעים באו מבחוץ, ואם כן בטל כל ההיתר של "מיניהו קא קגבלי".

ואותם שרצו להתיר משום הסברא שהתולעים נבלעים ע"י הדגיגים בהיותם ביצים שאינם נראים לעין, הנה כאמור המציאות אינה כך כיון שאין הביצים יכולים להתפתח אלא בטמפ' המים ורק על קרקעית הים, ורק את שלב הזחל ששט במים יכולים הדגיגים והסרטנים לבלוע, והם כבר נראים לעין רגילה. וכל מי שעוסק בתחום מאשר עובדה זו. זאת ועוד, הרי גם לדעתם מ"מ כיון שבוודאות יש ביצים שכן מתפתחים במים שהרי לא כולם נבלעים ע"י הדגיגים וזחלים בשלב זה גם נבלעים ע"י הדגיגים, אם כן לא יהיה אלא ספק, וספק דאורייתא לחומרא. ולעיל ציטטתי את דברי הב"ח שגם אם יש ספק שבאו מבחוץ אסורים מדאורייתא, ורק היכא שוודאי לא שייך שבאו מבחוץ יש להתיר. ובוודאי שאין זה המציאות בנידו"ד. ובפרט שהמציאות האמיתית היא זאת המתוארת לעיל ואת חלקה הגדול ראיתי בעייני בכמה מדינות שונות בעולם. וכדברים הללו ממש הסכימו כל המומחים העוסקים בתחומים אלו וחקרתי זאת בכמה מדינות שונות הן בסקנדינביה, באירופה, בארה"ב, דרום אמריקה ועוד. וכולם דיברו בשפה אחת. וכאמור גם אם כל דבריהם אינם נכונים, עדיין לאחר שרואים אותם תולעים ממש במעיים שאין מי שיחלוק שהם אסורים.  והם אותם תולעים ממש שנמצאים בתוך בשר הדג, ורואים אף חורי כניסה של התולעת לבשר. א"כ כיצד יתירו אותה תולעת ממש בבשר הדג ויאסרו אותה תולעת במעיים? זאת ועוד כפי שכתבתי בפתיחת המאמר, עיננו רואות שיש דגים שהגם שיש במעיים מלא בכל אופן הבשר נקי ויש שגם בשרם מלא, וכל ההבדל אם הם חדרו לשם לאחר מיתה או לא וזה לפי צורך המזון שלהם. והכל נראה בעיניים ואינני יודע למה מחפשים בכח להתיר חששות של איסור תורה.

ויש הטוענים שכיון שהשולחן ערוך לא חילק, על כן מוכח שהכל מותר. זאת ועוד שלדעתם ההוכחה שהם באים מבחוץ לתוך בשר הדג, זה דברי המומחים בלבד. ואין לשמוע אל המומחים כשהם סותרים את דברי חז"ל. ולענ"ד כל דבריהם אינם נכונים. א. כיון שזה לא רק דעת המומחים, אלא הכל נראה בעיניים ממש וכמתואר לעיל. ב. השו"ע לא חילק כי הוא דיבר בסתמא על רוב הטפילים שבבשר הדגים ולא על כולם. ג. בזמנו כמו עד השנים האחרונות ממש, כל הדגים היו נמכרים עם הבני מעיים, כך שהתולעים לא היו חודרים לבשר הדג. ד. אינני רואה כלל היכן המומחים חולקים על דברי חז"ל, הרי המומחים מדברים על מחזור חיים של התולעת, וכי חז"ל אמרו לגבי זה משהו אחר? ועל טענתם שאין שומעים למומחים וכו', לדעתי התשובה הנכונה הוא שיראו בדברי הרב חזון איש זצ"ל (יו"ד סי' יד) כתב בתחילה לדון להתיר את הארגולוס כיון שזה מים עומדים בבריכות ושוב כתב בהאי לישנא: שוב ראיתי שכתבו בשם חכמי המדע וכו' ולכן דינם כשרץ המים ואסור". כלומר שמרן החזו"א כתב להיתר ושוב הכריע שזה איסור תורה על סמך דברי המדענים.

דעת פוסקי דורינו הלכה למעשה:

בתשובה אחרת שכתבתי בנידון זה הבאתי דיון גדול של הגאון רבי ישראל דוב הלברשטאם זצ"ל בקובץ מיוחד "ואנכי תולעת"  שדן בזה עם יבדלח"א הגאון רבי אליהו פאלק שליט"א מאנגליה והוכיח באריכות לאסור את התולעים שבפנים בשר הדג, כיון שלדעת המומחים הם בוודאי באים מבחוץ, והוא מתאר שם בהרחבה את הפגישות שהוא עשה עמם, וברור שזה אותם חרקים שנמצאים גם בחלל המעים. ואין לחשוש ולומר על דברי חז"ל שהם לא נכונים, כיון שנשתנו הטבעים, ועוד שאפשר שחז"ל כלל לא דיברו במקרה כזה, וכל דבריהם זה רק אם איננו יודעים בבירור שמעלמא אתו, אולם בנידו"ד שדעת המומחים שהם תולעים שבאו מבחוץ סומכים על דבריהם, ויש לאסור אותם תולעים מדין תורה.  ובתו"ד דחה בשתי ידיים דבריו של הגר"א פאלק בספרו מדריך על תולעים בשפה האנגלית, שכתב להתיר את תולעת הנמצאת בתוך בשר דג הקוד כיון שהדגיגים הקטנים בולעים ביצים שגודלם מיקרוסקופי, והדג הגדול כשבולע את הדגיגים הקטנים שם יש התפתחות של הביצים לתולעת, כך שלמעשה השרץ שרץ בתוך הדג ולא בתוך המים ואינו נקרא שרץ המים כיון שהשלב שהיה במים והוא שלב הביצים אינו נראה לעין ואין לו דין שרץ.  אמנם הגרי"ד הלברשטאם בקונטרסו דוחה את כל דבריו, וכותב: א. שדיבר עם שני פרופסורים שבקיאים בענין ואמרו לו שאכן הביצה מיד כשיוצאת היא מיקרוסקופית, אולם לאחר מיכן היא מתחילה לגדול במים וניתן לראותה בעין, והם גדלים עוד לפני שהם נכנסים לתוך הסרטנים. ועוד, אף אם הם נכנסו לסרטנים בגודל זעיר, הרי הם מתפתחים בפנים, וכאשר הם נבלעים בדגים הוי כפירש מתמרה לתמרה, שהגמ' נשארת בצ"ע, והרי קיי"ל שספק דאורייתא לחומרא. ועוד שאף אם נאמר שמינייהו קגבלי, מכל מקום יוצא אם כן שהם קיבלו את הדין של הדג, אז אם הם נוצרו בסרטן דינם כדג טמא. ועוד בכלל כתב לפקפק על כל היסוד הנז' שלא נראה בעין, כיון שכל מה שהתירו אם הם לא נראים לעין אזי א"א לאוסרם שלא ניתנה תורה למלאכי השרת. אמנם אם הם בסוף גדלו, ולפני"כ שרצו במים, הרי יש לנו כאן שרץ ששרץ במים, ואמנם בתחילת גידולו הוא קטן, אך כיון שהמשיכו וגדלו, הרי הם אסורים כדין שרצים גמורים שהרי הם באו מבחוץ. ולכן לדעתו שרצים אלו אסורים מדין תורה. [ובסוף קונטרס זה, הביא קונטרס נוסף "עין לא ראתה" ועיקר דבריו שגם דבר שאינו נראה אלא במיקרסקופ הוא אסור, ורק במקום שיש חרקים שלעולם לא יגדלו ותמיד ישארו זעירים יש להתיר, אולם דבר שבהמשך מתפתח יש לאסור (וראה לקמן בסוף התשובה שהבאתי שכך ס"ל גם למו"ר הגאון הגדול הגריש"א שליט"א)]. וכן דחה שם את דברי הרה"ג משה ויא שליט"א שכתב לו בתשובה את דברי גדולי הדור על שאלתו שכיון וחכמי המחקר שוללים לחלוטין את דברי חז"ל, על כן אין לסמוך עליהם. וכתב ע"ז שלא שאלו את השאלה בצורה נכונה אליהם. ובסוף הקונטרס הביא את תשובתו השניה של הרב פאלק שחיזק את דעתו להתיר, ושוב הרב המחבר דחה את דבריו, ובפרט שרואים בבירור שהתולעים נמצאים רק במקום שיש את הכלבי ים והדולפינים, וברור שמעלמא קאתו ולא מעצמם נוצרים. ולכן לדעתו שרצים אלו אסורים מדין תורה. והביא שם בסוף החוברת בהוספות שכ"כ הגרחי"ד וויס בספרו ויען דוד בסי' קיד. ועוד הביא מכתבי תשובה שהסכימו לדבריו להלכה הגר"ש וואזנר שליט"א, והגר"מ שטרנבוך שליט"א והגר"נ געשטעטנער שליט"א. עכת"ד.

ובאמת שמרן בעל השבט הלוי שליט"א כבר פירסם את הדברים לאסור בספרו שו"ת "שבט הלוי"  (ח"ד יו"ד סי' פג) וביתר שאת והכרעה במש"כ בחלק ז יו"ד סי' קכז, ששם כתב שזה כבר נתברר שמעלמא קאתו. והוסיף שם שאין זה סותר כלל לדברי חז"ל הקדושים. עי"ש.

וכן פירסם לאסור הגאון רבי נתן גשטטענר שליט"א בספרו שו"ת להורות נתן חלק תשיעי יו"ד סימנים כג – כה. והאריך בזה מאד כיד ה' הטובה עליו, עיי"ש.

וכאמור כן דעתם של הגאונים הגרחי"ד וויס בספרו ויען דוד בסי' קיד. והגר"מ שטרענבוך שליט"א בדברי תשובתו להגאון רבי ישראל דוב הלברשטאם זצ"ל. ובימים אלו ממש נאמר לי ע"י שליחיו של מו"ר הגאון הגדול רבי חיים גריינמן שליט"א שלאחר שראה מה שכתבתי בנידון, ולאחר ששליחיו ראו בביתי ובמעבדה של המכון את התולעים בעיניהם, דעתו היא לאסור תולעים אלו כדין שרץ המים האסורים מדין תורה.

והנה לאחר שהתפרסמה תשובתי הראשונה, שלח אלי ידידי הרה"ג משה וויא שליט"א, מכתב ובו תמה מדוע לא ציינתי גם את הרבנים המתירים וכפי שהביאם בספרו "בדיקת המזון כהלכה" ח"א עמ' 110. ובכן הגם שציין שם לדעתם של מרנן הגרשז"א והגרב"צ אבא שאול זצ"ל ויבדלח"א הגר"נ קרליץ והגר"ח גריינמן [ראה בדברינו לעיל שבנידו"ד הורה הגר"ח גריינמן שליט"א לאיסור. ש.ז.ר]. מ"מ כתב שם שטעמם הוא משום שבמים גודלם היה מיקרוסקופי, עי"ש. וא"כ כפי שכתבתי לעיל היום רואים בבירור תולעים אלו כשהם נמצאים במים וגם בגודל הנראה לעין, וא"כ טעם ההיתר נתבטל. ועוד ציין שם לדעתו הגדולה של מו"ר הגרי"ש אלישיב שליט"א, שלא קיבל טעם ההיתר שזה מיקרוסקופי, וכיון שכעת היא נראית לעין אף שבמים היא הייתה בלתי נראית לעין, נחשב כפירשה ואסורה. ומ"מ למעשה פסק להתיר [ולא ביאר מדוע]. אלא שבהמשך כתב שהגרי"ש אליישיב שליט"א אסר התולעים שבתוך בשר ה"וויט פיש" אסורים באכילה. כיון שבנסיונות שנערכו רואים בבירור שהתולעים באים מבחוץ ולכן פסק להחמיר. אלא שהדגיש שכוונתו רק למקרים כגון אלו שיש עדות ברורה שהם באים מבחוץ. עכת"ד. ואם כן גם בנידו"ד שכאמור יש עדויות ברורות שתולעת אניסאקיס היא באה מבחוץ, ובפרט שבנידו"ד אין צריך לכך מומחים כיון שעינינו רואים אותם בים, ובמעי הדגים ובתוך המעיים יחד עם האוכל שהוא בוודאי בא מבחוץ. אם כן יש לצרף גם את דעתו הגדולה של מו"ר הגרי"ש אלישיב שליט"א לאוסרים.

והנה לאחר שראיתי שעדיין אין כולם מקבלים את הדברים על סמך דברי תשובות בהלכה, ניגשתי שוב עם הדגים והראיתי בעיני לכמה מגדולי וחכמי ישראל, וכן עשו זאת כמה מידידי הרבנים שעסקו עימי בנושא זה. ואציין את דעתו של מרן הגרי"ש אליישיב שליט"א שאמר לרבנים הגאונים הגר"מ גרוס שליט"א והגרמ"מ קארפ שליט"א שאינו מוצא דרך להתיר ויש לפרסם לציבור להיזהר מתולעת זו. וכן דעתו של מרן בעל השבט הלוי שליט"א שמעבר למה שכתב בספריו שתי תשובות בארוכה לאסור תולעת זו, אף נכנס אל הקודש פנימה נאמן ביתו הגר"ש קליין שליט"א ומרן בעל שבט הלוי חזר על הדברים ועל כך שיש להחמיר ולאסור תולעת זו, וכפי שכתב ודן בספרו וכ"ש בתולעת זו שנמצאת גם בבני המעיים וגם בבשר הדג. והעלה כעת את כל הדברים מחדש במכתב שפירסם בערב חג הפסח תשס"ט. וכן שהיתי יחד עם הגאון רמ"מ קארפ שליט"א וצוות מומחי המכון בקודש פנימה אצל מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א וראה בעיניו את התולעים גם במעי הדג וגם בתוך הבשר ומאד נבהל ממראה עיניו ולאחר ששמע את כל צדדי השאלה, הורה לפרסם על הציבור שיש להיזהר מאד מתולעים אלו שהם בחשש איסור תורה. וכ"ז מלבד פוסקי הדור האחרים שציינתי את דעתם לאסור בפרסומיי הקודמים.

סיכום:

לאחר שנתברר שתולעת "אניסאקיס" חיה בים הפתוח, ונכנסת אל הדג מבחוץ, ומשם נכנסת לבשר הדג, הרי שלא לסוג תולעת זו כיוונו הפוסקים המתירים תולעים שבבשר הדג [ולא מיבעיא לדעת הרמב"ם וסייעתו שאוסרים כל תולעים שבבשר הדג].  כיון שגם המתירים כולם ענו כאחד ואמרו שאם זה בא מעלמא זה אסור. ובנידו"ד שתולעים אלו חיים גם בים הפתוח וגם במעי הדג, וכולם רואים אותם, ואין זה ענין לויכוח של מומחים. וממ"נ אם כדעת המומחים ודאי שזה אסור. וגם אם לא, אחר שתולעת מסוימת זו נמצאת גם בים וגם במעי הדג ובחלל בטן הדג הרי זה יהיה ספק איסור דאורייתא, ואסור. וכמו שכתב רבינו הב"ח לאסור בנמצא בחתיכת בשר היכא שיש ספק שבא מבחוץ. ולא התירו אלא היכא שבוודאות אין התולעים יכולים לבוא מבחוץ. וכל זה בסוג תולעת זו, אך שאר סוגי תולעים וטפילים שמצויים בבשר הדג, ולא נמצאו במעיו הרי שבסתם ההלכה להתיר תולעים שבבשר הדג. וכן הורו להלכה איסור הגאונים הגרחי"ד וויס והגאון רבי ישראל דוב הלברשטאם זצ"ל ויבדלח"א מרנן פוסקי דורינו הגאון בעל שו"ת שבט הלוי. הגאון רבי חיים גריינמן. הגאון רבי יוסף שלום אליישיב שליט"א. הגאון רבי נתן גשטטעטנר והגאון רבי משה שטערנבוך שליט"א. הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א. וכן הורה הלכה למעשה מו"ר הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט"א בהסכמה לספרי תולעת שני כרך שני.