כשרות בקופסאות שימורים

הרב משה כ"ץ

קניית קופסאות שימורים לא חייבת להיות קניית חתול בשק, לפחות לא מבחינה כשרותית למי שיודע על מה צריך להסתכל.

את תוצרת השימורים אפשר לחלק לשני סוגים: תוצרת מקומית מארצנו הקדושה ותוצרת מיובאת מחו"ל. יש נקודות לתשומת לב השייכות לשני הסוגים ויש השייכות רק לאחד מהם.

א.      זיופי כשרות: כל מוצר המיוצר בארץ מחוייב להיות מסומן בחותמת או בכיתוב של רבנות מוסמכת (רב עיר, מועצה דתית וכדומה). פעמים רבות מוסיפים לכך חותמת כשרות נוספת של גוף פרטי (הבד"צים לסוגיהם השונים), מבין כעשרה בד"צים הפועלים כיום בארץ.

חשוב לדעת: בתוצרת הארץ אין כמעט בעיות של זיופי כשרות! (וזו סיבה נוספת להעדפת התוצרת המקומית). ובכל זאת, אם נמצא מוצר שיש עליו אך ורק סמל של בד"צ, אין לרכוש אותו ולהשתמש בו ללא בירור מעמיק ביחס לכשרות המוצר (מאחר שגוף פרטי אמיתי לא ייתן כשרות אלא אם יש גם אישור של הרבנות על המוצר).

לעומת זאת, בתוצרת חו"ל, בנוסף לסמל כשרות של הגוף המעניק את הפיקוח הכשרותי במפעל שם, חייב להיות כיתוב נוסף של: "באישור הרבנות הראשית לישראל". הבעיה היא, שבחו"ל קיימים עשרות (אם לא מאות) גופי כשרות פרטיים בכל מקום ואתר. כתוצאה מכך, נתגלו במוצרי יבוא  רבים זיופים של קופסות שימורים עליהן הופיע סימון של הכשר מחו"ל וכמובן גם אישור הרבנות הראשית לישראל. מי שבכל זאת משתמש בתוצרת חו"ל, חייב לעקוב אחרי הפרסומי הרבנות הראשית המעדכנת בנושאי הונאה בכשרות. (באתר "כושרות" מופיעים כל העדכונים שמפרסמת הרבנות. אפשר להירשם ולקבל את העדכונים במייל בזמן אמת, יחד עם עדכונים שמפרסמת מעת לעת עמותת "כושרות" לטובת הציבור).

ב.      חרקים: בעיה זו שייכת לכל המוצרים, הן המקומיים והן המיובאים. יש מוצרים שיש בהם בעיה אמיתית של נגיעות, כשבחלק מהקופסאות והמוצרים יופיע הכיתוב הסתמי "יש לברור לפני השימוש". דוגמא לכך הם שימורי שעועית ברוטב, גרגרי חומוס ופול. יש לציין שעלי גפן וכרוב כבוש בעייתיים מאוד מבחינה זו, ולכן אין שימורים שלהם עם כשרות מהודרת וראוי לא להשתמש בהם.

כדוגמא לצד השני, אפשר להביא את התירס, שלא ניתן לאכול אותו כשהוא על הקלח, בגלל החרקים המסתתרים בין הגרגרים. אולם שימורים של גרגרי התירס שפורקו מן הקלח, עוברים שטיפות יסודיות ביותר, ואין בהם חשש לחרקים.

שימורי זיתים נגועים מאוד, ולכן בהכשרים המעולים משתמשים בתוצרת שעברה בדיקות רבות לפני שהוכנסה בקופסת השימורים (בדיקות בזמן הגידול, לפני הקטיף, ובדיקות נוספות לפני הכבישה ובסיום הכנת המוצר המוגמר). בשל כך, יש עדיפות בקניית זיתים מתוצרת מקומית, הנושאת סימון כשרות מאחד הכשרים הטובים.

ג.       בישולי עכו"ם: מוצאי יבוא המקבלים את אישור הרבנות הראשית מחויבים להיות לפחות בהתאם לשיטת הרמ"א (לאשכנזים), המסתפקת בהדלקת האש בלבד על ידי יהודי. ממילא, יתכן שמוצרי יבוא העוברים תהליכי בישול לא יתאימו לספרדים האוכלים מבישולי גוי רק כאשר יהודי מבשל את האוכל ולא רק כשהדלקת האש נעשתה על ידי יהודי. עובדה זו, לצערנו, אינה מצוינת בדרך כלל על גבי העטיפה (חריג אחד שנפגשנו בו הוא חציל קלוי על האש המסומן עם הכשר בד"צ "חתם סופר" בני ברק ובו מופיע הכיתוב "בישול ישראל לשיטת הרמ"א"). בעיה זו קיימת בעיקר במוצרים מיובאים, אולם במוצרים מתוצרת הארץ שיש בהם גם סימון כשרות של אחד מההכשרים הטובים (מסוגי הבד"צים למיניהם), יש הקפדה גם בנושא זה של בישולי עכו"ם, ואין בהם בעיה גם לספרדים.

לסיכום אפשר לומר, כי ראוי ונכון לצרוך קופסאות שימורים מחברות מוכרות הנושאות סימון כשרות מוכר, ואם משתמשים בכל זאת במוצרי יבוא, צריך לבדוק האם יש למוצר אישור מהרבנות הראשית לישראל. והחכם עיניו בראשו, וכדאי שישתמש בהן כדי להתבונן במה שמוכנס לעגלת הסופר.