תקציר הלכות טו´ בשבט

הרב יהודה עמיחי

'ארבעה ראשי שנים הם... באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים בחמשה עשר בו' (משנה ראש השנה פ"א מ"א).

א.משמעות ט"ו בשבט לעניין שנות ערלה: פירות שיחנטו מט''ו בשבט ואילך - אם כבר עברו עליהם שלוש שנות ערלה, יהיו בחזקת 'נטע רבעי' ומותרים באכילה לאחר חילולם, ואם כבר עברו עליהם ארבע שנים מן הנטיעה, יתחייבו בכל דיני הפרשת תרומות ומעשרות.

ב.משמעות ט"ו בשבט לעניין תרומות ומעשרות: ט''ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות לעניין תרומות ומעשרות (לא בכל שנה משנות השמיטה מפרישים אותו מעשר: בשנים א, ב, ד, ה לשמיטה - מעשר שני, ובשנים ג, ו לשמיטה - מעשר עני). כל פרי שחנטתו לאחר ט''ו בשבט התשע"ב, ייחשב לפרי של השנה הרביעית של המעשרות ויתחייב בתרומה גדולה - לכוהן, במעשר ראשון - ללוי, בתרומת מעשר - לכוהן ובמעשר שני - יש לחללו. פירות שחנטו לפני ט''ו בשבט, נחשבים של השנה השלישית, ואין להפריש מפירות השנה השלישית על פירות השנה הרביעית.

מנהגי ט"ו בשבט

ג. אין מתענים, ואין נופלים אפיים, ואין אומרים תחנון בט''ו בשבט; ואם חל בשבת, אין אומרים 'אב הרחמים' ו'צדקתך צדק'.

ד. יש הנוהגים לאכול בט''ו בשבט משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, יש האוכלים שנים עשר מיני פירות, ויש האוכלים שלושים מינים. שלושים המינים נחלקים כך: עשרה פירות שגם הפרי וגם הקליפה נאכלים בהם (כגון: ענבים, תאנים ותפוחים), עשרה פירות שקליפתם נאכלת וגרעינם נזרק (כגון: זיתים וחרובים) ועשרה פירות שתוכם נאכל וקליפתם נזרקת (כגון: שקדים ואגוזים).

ה. יש הנוהגים לאכול אתרוג בט''ו בשבט ובייחוד אתרוג שבירכו עליו בסוכות.

ו. נוהגים לאכול מפירות ארץ ישראל וללמוד בזמן האכילה את ההלכות השייכות למצוות התלויות בארץ; וכשאין בנמצא מפירות ארץ ישראל, נהגו לאכול מפירות חוץ לארץ.

ז. יש להקפיד בכל השנה וקל וחומר בט''ו בשבט שהפירות הנאכלים הם בלי חשש ערלה, מעושרים כדין ונקיים מתולעים.

ח. יש שנהגו להתפלל בט''ו בשבט על אתרוג נאה לשנה הבאה.

סדר אכילת הפירות וברכתם

ט. מקדימים לאכול מאכל שברכתו 'המוציא', לאחר מכן מאכל שברכתו 'מזונות' ולאחר מכן יין.

י. נוהגים ששבעת המינים קודמים לכל פירות העץ האחרים. לעומת זאת, הרמב"ם סובר שיש להקדים את הפירות שחביבים עליו כעת, ויש הנוהגים כדעתו.

יא. כל הקודם בפסוק 'ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש (תמרים)' (דברים ח, ח) קודם לברכה, ועל כן הגפן קודמת לתאנה, התאנה - לרימון, והזית - לתמר.

יב. כל הקרוב למילה 'ארץ' בפסוק, חשיבותו גדולה יותר: הזית והתמר קודמים לגפן, לתאנה ולרימון מכיוון שהזית והתמר נכתבו מיד לאחר המילה 'ארץ' השנייה, ואילו הגפן, התאנה והרימון מופיעים בריחוק של שתי מילים לפחות מהמילה 'ארץ' הראשונה.

יג. חיטה ושעורה שעובדו לתבשיל או פת, קודמים לזית ולתמר. אבל האוכל חיטה או שעורה יבשים או בתור משקה (שברכתם 'אדמה' או 'שהכול') - פירות שבעת המינים קודמים להם.

יד. פירות העץ קודמים לפירות האדמה, ויש אומרים שאם פרי האדמה חביב עליו מאוד, יש לברך עליו לפני פרי העץ.

טו. האוכל פירות ארץ ישראל משבעת המינים, צריך להזכיר בברכה את שבחה של ארץ ישראל, וחותם 'על פירותיה' אם הפירות מארץ ישראל (רוב הזיתים, הרימונים והתמרים הם מגידולי הארץ; הצימוקים - חלקם מארץ ישראל וחלקם מחוץ לארץ).

טז. בפירות חו''ל חותם 'על הפירות'. בכל מקום שיש לו ספק אם הפירות מארץ ישראל או מחו''ל, יסיים 'על הפירות' .

יז. אם אכל פירות שבעת המינים מהארץ ומחו''ל, יחתום 'על הפירות'.

יח. ברכת 'מעין שלוש' פוטרת גם את פירות העץ שאינם משבעת המינים.